מי רשאי לשלול חיים? - האם ניתן לגזור מוות כדין על בני אדם ומחבלים בפרט?

Byshaked veeinav

י9 תיכון ברנר 2019

מבוא:

חוק עונש המוות בהגרה הוא:

	בחוק העונשין, התשל"ז–1977, בסעיף 300, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
	"מי שהורשע ברצח לפי סעיף קטן (א) בנסיבות של מעשה טרור, דינו – מיתה; לעניין סעיף קטן זה, "מעשה טרור" – כהגדרתו בחוק המאבק בטרור"

חוק מוות למחבלים נוגד את המצווה:לא תעמוד על דם רעך וגם מחזק אותה, איך? בדבר זה עוסקת

העבודה

ראשית נסביר את שתי הדרכים בהם יכול עונש מוות למחבלים לחזק את המצווה ולנגוד לה:

עונש מוות למחבלים מחזק את מצוות לא תעמוד על דם רעך בכך שבעצם הריגת המחבלים אנו מונעים פגיעה פוטנציאלית בחיי אדם ובכך לא עומדים מהצד אלא פועלים.
עונש מוות למחבלים נוגד את מצוות לא תעמוד על דם רעך בכך שהוא בעצם רצח- המתה של מחבל אשר הוא גם בן אדם ובכך הופך אותנו, כל אלו שמאשרים את חוק זה, לעומדים מהצד.

בבא מציעא פ״ג ב:ח׳-ט׳

"אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל שלח ליה ר' יהושע בן קרחה חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם שלח ליה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו "

Bava Metzia 83b:8-9

This matter of the advice of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was heard in the king’s palace. The king’s ministers said: Let the reader of the letter be its messenger [parvanka], i.e., since Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, offered this advice, he should be the one to implement it. They brought Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, to the authorities who appointed him to this task, and he proceeded to arrest thieves. Rabbi Yehoshua ben Korḥa sent Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, the following message: You are vinegar, son of wine, i.e., you are wicked in comparison to your father, the righteous Rabbi Shimon, just as vinegar is spoiled wine. Until when will you inform on the nation of our God to be sentenced to execution by a gentile king’s court? Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, sent a message back to him: I am merely eradicating thorns from the vineyard, i.e., I am removing the wicked from the Jewish people. Rabbi Yehoshua ben Korḥa sent back to him: Let the Owner of the vineyard, i.e., God, come and eradicate His own thorns. It is not your place to do this. The Gemara relates: One day, a certain laundryman met Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and called him vinegar, son of wine. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: From the fact that this man acted so insolently by vilifying a Torah scholar, one can conclude that he is a wicked person. He told the authorities: Arrest that man. They arrested him and condemned him to death.

פרשנות ביאור שטיינזלץ:

"אתיוה [הביאו אותו] את ר' אלעזר בר' שמעון לפני השלטונות, ומינו אותו לתפקיד זה (שליח המלך), וקא תפיס גנבי ואזיל[והיה תופס גנבים והולך]. שלח ליה [לו] ר' יהושע בן קרחה את הדברים הבאים: "חומץ בן יין"! כלומר, הרי אתה כרשע (חומץ) לעומת אביך הצדיק ר' שמעון (יין), עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה בידי המלכות?

שלח ליה [לו] ר' אלעזר: קוצים אני מכלה מן הכרם שהרי אני מבער מישראל רק את הרשעים. שלח ליה [לו] בחזרה:יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו, אבל אתה אל תעשה זאת עבורו."

ר' אליעזר בר' שמעון מונה על ידי המלוכה להיות שליח המלך. הוא היה תופס גנבים ומוציאם להורג. קינה אותו ר' יהושע בן קרחה "חומץ בן יין!" כלומר, הרי אתה כרשע (חומץ) לעומת אביך הצדיק ר' שמעון (יין) "איך אתה מוצי להוריג את עמו של אלוהים?".

השיב לו ר' אלעזר "קוצים אני מכלה את הכרם" שהרי אני מוציא להורג רק את הרשעים וכך עוזר לעם. השיב לו בחזרה ר' יהושע: "יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו" כלומר זה לא תפקידך או רשותך להוציא להורג פושעים אלא של אלוקים.

תשובת מקור זה לשאלה ששאלנו מציגה לנו שני צדדים:

הצד של ר' אליעזר בר' שמעון, הטוען כי מותר לו לגזור מוות מפני שהוא הורג את הפושעים (במקביל למחבלים).

הצד השני אותו מייצג ר' יהושע בן קרחה טוען שאין בידי האדם הזכות לשלול חיים אפילו במקרה של פושעים אלא רק לאלוקים.

לא נאמר מי מבין הרבנים הוא הצודק.

מילות השיר בתחתית הסרטון ביוטיוב

הסיפור עליו נכתב השיר:

ב-12 במאי 1992 דקר עדנאן אלאפנדי, מחבל ערבי בן 21 ממחנה הפליטים דהיישה, שני ילדים יהודים ליד שוק מחנה יהודה. לאחר האירוע דלק המון זועם אחר המחבל. יריות נורו, לבסוף נתפס המחבל בחניון. המחבל שכב על הקרקע, וההמון הכה אותו נמרצות. בלה פריינד, אישה חרדית שעברה במקרה במקום, ראתה את המקרה, הצליחה להסתנן בין האנשים ולהגיע אל המחבל. היא גוננה עליו בגופה, בעת שאנשים כינוה: "אוהבת ערבים!", בעטו בה, והכו אותה באגרופיהם, בעוד ילדיה צופים מהצד ובוכים. אמו של אחד הילדים הפצועים קיללה אותה; ומאוחר יותר אמרה כי זעמה על פריינד גדול מזעמה על המחבל. כעבור 27 דקות, הגיעה המשטרה למקום ועצרה את המחבל.

השיר, אשר מחזק ומנציח את מעשיה של בלה פריינד גם הוא עונה לנו שאין ברשותו של האדם לגזור גזר דין מוות. בלה אשר מגינה על המחבל המוכה ממות בגופה מבצעת את מצוות לא תעמוד על דם רעך לפי הדרך השנייה שהסברנו לעיל.

אנחנו ציירנו את התמונה ושהיא בהשראת סדרת הקריקטורות של מישל קישקה על חוק עונש מוות למחבלים.
התמונה עוסקת בעונש מוות, והיא בעצם מדגימה את החשיבה שהממשלה (לדעתנו) מנסה להתחמק מהמצווה של: "לא תעמוד על דם רעך" שאומרת שאסור להרוג מחבלים ומתרכז רק במותר.

סיכום:

תשובתנו לשאלת החקר היא שאף אחד לא רשאי להחליט על אחרים ולשלול חיים של בני אדם. אפילו אם מעשה זה אינו מבצע את המצווה: "לא תעמוד על דם רעך" אנו חושבות שבמקרה של פושעים ומחבלים בפרט קיימת אפשרות לענישה ולשמור על האזרחים וכביכול למנוע את הפגיעה הפוטנציאלית מבלי להוציאם להורג דבר שיעבור עוד יותר על המצווה.