אבות פ"ו מ"ב:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.
וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
פרופ' אביגדור שנאן, על אתר:
שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא, כב). התורה כמוה כתכשיט מפואר ("נזם זהב"), אך מי שאיננו יודע להעריך אותה, ועל כן גם איננו עוסק בה כראוי, הריהו כאותו בעל חיים משוקץ ששמים נזם באפו, דבר המביא לביזויו של הנזם, או (להבדיל) כאישה יפה אך חסרת דעת, שאין ליופיה כל ערך וטעם.
שבת פח ע"ב:
ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם?
כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים,
וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך?
הוציא הקדוש ברוך הוא הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון שנאמר: "שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר", אל תקרי שושנים אלא ששונים:
ברכות ז ע"א:
ההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי,
יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה,
סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה,
כי מטא ההיא שעתא, ניים, אמר: שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי, ורחמיו על כל מעשיו כתיב, וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב...
כתובות עז ע"ב:
מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן, רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה, רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה,
ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר: (משלי ה, יט) אילת אהבים ויעלת חן, אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא?
כי הוה שכיב, אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה,
אזל, איתחזי ליה,
א"ל: אחוי לי דוכתאי
אמר ליה: לחיי
א"ל: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא,
יהבה ניהליה, כי מטא להתם, דלייה קא מחוי ליה,
שוור נפל לההוא גיסא,
נקטיה בקרנא דגלימיה,
א"ל: בשבועתא דלא אתינא,
אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא ניהדר, אי לא לא ניהדר,
אמר ליה: הב לי סכינאי,
לא הוה קא יהיב ליה,
נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא,
מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי
ירושלמי, תרומות פ"ח דף מז ע"א:
תני: סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך, פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם,
אפי' כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל,
ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי- ימסרו אותו ואל ייהרגו,
א"ר שמעון בן לקיש: והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי,
ורבי יוחנן אמר: אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי.
עולא בר קושב תבעתיה מלכותא,
ערק ואזיל ליה ללוד גבי ריב"ל,
אתון ואקפון מדינתא, אמרו להן: אין לית אתון יהבון ליה לן, אנן מחרבין מדינתא,
סלק גביה ריב"ל ופייסיה ויהביה לון,
והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי, ולא אתגלי,
וצם כמה צומין, ואיתגלי עלוי,
אמר ליה: ולמסורות אני נגלה?
א"ל: ולא משנה עשיתי?
א"ל וזו משנת החסידים?
סנהדרין צח ע"א:
ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי…
אמר ליה: אימת אתי משיח?
אמר ליה: זיל שייליה לדידיה?
והיכא יתיב? אפיתחא דקרתא,
ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב,
אזל לגביה, אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי,
אמר ליה: שלום עליך בר ליואי,
א"ל: לאימת אתי מר?
א"ל: היום,
אתא לגבי אליהו, א"ל: מאי אמר לך?
א"ל: שלום עליך בר ליואי
א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי?
א"ל שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא ולא אתא
א"ל: הכי אמר לך (תהלים צה, ז) היום אם בקולו תשמע
פסחים ג ע"א:
אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה
שבת פט ע"א:
ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא אמר לו נתתיה לארץ הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה לו אלהים הבין דרכה וגו׳ הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי הלך אצל תהום אמר לו אין בי שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו׳:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.
וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
פרופ' אביגדור שנאן, על אתר:
שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא, כב). התורה כמוה כתכשיט מפואר ("נזם זהב"), אך מי שאיננו יודע להעריך אותה, ועל כן גם איננו עוסק בה כראוי, הריהו כאותו בעל חיים משוקץ ששמים נזם באפו, דבר המביא לביזויו של הנזם, או (להבדיל) כאישה יפה אך חסרת דעת, שאין ליופיה כל ערך וטעם.
שבת פח ע"ב:
ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם?
כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים,
וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך?
הוציא הקדוש ברוך הוא הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון שנאמר: "שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר", אל תקרי שושנים אלא ששונים:
ברכות ז ע"א:
ההוא מינא דהוה בשבבותיה דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי,
יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה,
סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה,
כי מטא ההיא שעתא, ניים, אמר: שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי, ורחמיו על כל מעשיו כתיב, וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב...
כתובות עז ע"ב:
מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן, רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה, רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה,
ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר: (משלי ה, יט) אילת אהבים ויעלת חן, אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא?
כי הוה שכיב, אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה,
אזל, איתחזי ליה,
א"ל: אחוי לי דוכתאי
אמר ליה: לחיי
א"ל: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא,
יהבה ניהליה, כי מטא להתם, דלייה קא מחוי ליה,
שוור נפל לההוא גיסא,
נקטיה בקרנא דגלימיה,
א"ל: בשבועתא דלא אתינא,
אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא ניהדר, אי לא לא ניהדר,
אמר ליה: הב לי סכינאי,
לא הוה קא יהיב ליה,
נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא,
מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי
ירושלמי, תרומות פ"ח דף מז ע"א:
תני: סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך, פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם,
אפי' כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל,
ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי- ימסרו אותו ואל ייהרגו,
א"ר שמעון בן לקיש: והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי,
ורבי יוחנן אמר: אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי.
עולא בר קושב תבעתיה מלכותא,
ערק ואזיל ליה ללוד גבי ריב"ל,
אתון ואקפון מדינתא, אמרו להן: אין לית אתון יהבון ליה לן, אנן מחרבין מדינתא,
סלק גביה ריב"ל ופייסיה ויהביה לון,
והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי, ולא אתגלי,
וצם כמה צומין, ואיתגלי עלוי,
אמר ליה: ולמסורות אני נגלה?
א"ל: ולא משנה עשיתי?
א"ל וזו משנת החסידים?
סנהדרין צח ע"א:
ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי…
אמר ליה: אימת אתי משיח?
אמר ליה: זיל שייליה לדידיה?
והיכא יתיב? אפיתחא דקרתא,
ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב,
אזל לגביה, אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי,
אמר ליה: שלום עליך בר ליואי,
א"ל: לאימת אתי מר?
א"ל: היום,
אתא לגבי אליהו, א"ל: מאי אמר לך?
א"ל: שלום עליך בר ליואי
א"ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי?
א"ל שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא ולא אתא
א"ל: הכי אמר לך (תהלים צה, ז) היום אם בקולו תשמע
פסחים ג ע"א:
אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה
שבת פט ע"א:
ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא אמר לו נתתיה לארץ הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה לו אלהים הבין דרכה וגו׳ הלך אצל ים ואמר לו אין עמדי הלך אצל תהום אמר לו אין בי שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו׳: