SIVAN 6
Rabí Eleazar ben Azaria decía: La víspera del Shabat, el sexto día del mes (de Sivan), a las seis horas del día, recibió Israel los mandamientos, y a las nueve horas, cuando los israelitas se volvieron a sus tiendas, ya tenían el maná para dos días. Por esta razón aquel Shabat descansaron llenos de alegría, con alegría de día de fiesta, porque ese día habían escuchado la voz del Santo Bendito, según está dicho: ‘¿Qué mortal es capaz de oir la voz del Dios vivo?’ (Devarim 5, 26).
Pirkei deRabí Eliezer, cap. 46
TAMUZ 17
Rabí Ieoshúa ben Korja decía: Cuarenta días pasó Moshé en la montaña, leyendo la Ley escrita durante el día y repitiendo la Ley oral durante la noche. Y al cabo de los cuarenta días tomó las tablas y bajó al campamento. El día diecisiete del mes de Tamuz, rompió las tablas y mató a los pecadores de Israel. Cuarenta días pasó en el campamento hasta que quemó el becerro y lo molió como polvo de la tierra, y extirpó de Israel el culto del becerro y restableció a cada tribu en su sitio.
Pirkei deRabí Eliezer, cap. 46
‘Y ahora, déjame, encenderé Mi cólera contra ellos y los consumiré, y haré a ti, por nación grande’ (Shemot 32, 10)
‘Y ahora, déjame’. Dijo Rabí Abahu: Si no hubiese un versículo escrito (que lo diga), no podríamos (osar) decirlo. Esto enseña queagarró al Santo Bendito como un hombre que agarra a su compañero de su vestido y dijo ante Él: ‘¡Soberano del mundo! No te voy a soltar hasta tanto perdones a Israel’.
Berajot 32a
‘Y me postré delante del Eterno los cuarenta días y las cuarenta noches que me postré; pues dijo el Etreno de exterminarlos. Y oré al Eterno, y dije: ‘Señor, el Eterno, no destruyas Tu pueblo y Tu heredad, que redimiste con Tu grandeza, que sacaste de Egipto con mano poderosa. Recuerda a Tus siervos, a Abraham, a Itzjak, y a Iaakov; no te fijes en la dureza de este pueblo, en su perversidad, y en su pecado. Para que no digan los del país de donde nos sacaste de allí. Por no poder el Eterno traerlos a la tierra de que habló a ellos, y por aborrecer a ellos, los sacó para matarlos en el desierto. Y ellos son Tu pueblo y Tu heredad, que sacaste con Tu gran poder y con Tu brazo extendido’.
Devarim 9, 25-29
ELUL 1
En la luna nueva de Elul, el Santo Bendito dijo a Moshé: ‘Sube hacia Mí, a la montaña’ (Shemot 24, 12). Y pasaron tocando el shofar por todo el campamento, para que nadie volviera a extraviarse tras el culto a los ídolos mientras Moshé subía a la montaña...Y por eso han dejado establecido los sabios que se tocará el shofar todos los años en la luna nueva de Elul.
Pirkei deRabí Eliezer, cap. 46
Subió en la luna nueva de Elul...estuvo allí todo Elul y diez (días) de Tishrei y bajó el diez (de Tishrei), e Israel estaba inmerso en oración y ayuno, y en aquel día se le dijo a Moshé ‘Perdoné, conforme a tu palabra’ (BeMidvar 14, 20). Y Dios fijó dicho día como un día de perdón y absolución por las generaciones, como está dicho: ‘Porque en este día expiará vosotros para purificarlos de todos vuestros pecados; ante el Eterno seréis puros’ (VaIkrá 16, 9).
Tanjuma, Ki Tisá 31
TISHREI 10
‘Y me harán un santuario y moraré entre ellos’ (Shemot 25, 8).
¿Cuándo se le dijo a Moshé esta sección del Tabernáculo? En el mismo Iom HaKipurim, aun cuando la sección del Tabernáculo precede a la sección del beccero (de oro). Dijo Rabí Iehudá hijo de Rabí Shalom: ‘No hay un orden cronológico en la Torá’...¿De dónde sabemos (que en Iom HaKipurim se le dijo a Moshé la sección del Tabernáculo)? Moshé subió el seis de Siván, y estuvo allí cuarenta días y cuarenta noches, y luego estuvo otros cuarenta días, y otros cuarenta días (más), en total ciento veinte (días). Y de allí podrás ver, que el día de Iom HaKipurim quedó expiado (su pecado), y ese mismo día le dijo el Santo Bendito ‘Y me harán un Santuario y moraré entre ellos’, para que todas las naciones sepan que les fue expiado el pecado del beccero....Dijo el Santo Bendito: ‘Que venga el oro del tabernáculo y expié por el oro del becerro’.
Tanjuma, Terumá 8
(א) רבי אלעזר בן עזריה אומר ערב שבת בששה לחדש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות ובתשעה שעות ביום חזרו לאהליהם והיה המן מוכן להם לשני ימים ושבתו ישראל באותה שבת שמחים כשמחת החג שזכו לשמוע קולו של הקב"ה, שנאמר (דברים ה, כג): "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים"...
RABBI ELAzAR, son of 'Azariah, said: On Friday, || on the 6th of the month, at the sixth hour of the day, Israel received the Commandments. At the ninth hour of the day they returned to their tents, and the Manna was prepared for them for two days, and Israel rested on that Sabbath full of joy as (with) the joy of the festival, because they were worthy to hear the voice of the Holy One, blessed be He, as it is said, "For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived?" (Deut. 5:26).
(ב) ר' יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז שבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע"ז מישראל והתקין כל שבט במקומו...
(2) Rabbi Joshua, son of Ḳorchah, said: Forty days was Moses on the mountain, reading the Written Law by day, and studying the Oral Law by night. After the forty days he took the tables (of the Law) and descended into the camp on the 17th of Tammuz, and he broke in pieces the tables, and slew the sinners in Israel. He then spent forty days in the camp, until he had burnt the calf, and powdered it like the dust of the earth, and he had destroyed the idol worship from Israel, and he instituted every tribe in its place...
ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳ אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם:
In an additional aspect of the sin of the Golden Calf, God told Moses: “Now leave Me be, that My wrath will be enraged against them and I will consume them; and I will make of you a great nation” (Exodus 32:10). Explaining this verse, Rabbi Abbahu said: Were the verse not written in this manner, it would be impossible to utter it, in deference to God. The phrase: Leave Me be, teaches that Moses grabbed the Holy One, Blessed be He, as a person who grabs his friend by his garment would, and he said before Him: Master of the Universe, I will not leave You be until You forgive and pardon them.
(כה) וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃ (כו) וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהוָה֮ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (כז) זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ׃ (כח) פֶּן־יֹאמְר֗וּ הָאָרֶץ֮ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהוָ֔ה לַהֲבִיאָ֕ם אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הוֹצִיאָ֖ם לַהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר׃ (כט) וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה׃
(25) When I lay prostrate before the LORD those forty days and forty nights, because the LORD was determined to destroy you, (26) I prayed to the LORD and said, “O Lord God, do not annihilate Your very own people, whom You redeemed in Your majesty and whom You freed from Egypt with a mighty hand. (27) Give thought to Your servants, Abraham, Isaac, and Jacob, and pay no heed to the stubbornness of this people, its wickedness, and its sinfulness. (28) Else the country from which You freed us will say, ‘It was because the LORD was powerless to bring them into the land that He had promised them, and because He rejected them, that He brought them out to have them die in the wilderness.’ (29) Yet they are Your very own people, whom You freed with Your great might and Your outstretched arm.”
ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב): "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה" והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עכומ"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה.
And on the New Moon of Ellul the Holy One, blessed be He, said to him: "Come up || to me on the mount" (Ex. 24:12), and let them sound the Shophar (trumpet) throughout the camp, for, behold, Moses has ascended the mount, so that they do not go astray again after the worship of idols. The Holy One, blessed be He, was exalted with that Shophar, as it is said, "God is exalted with a shout, the Lord with the sound of a trumpet" (Ps. 47:5). Therefore the sages instituted that the Shophar should be sounded on the New Moon of Ellul every year.
(א) פְּסָל לְךָ. אֵימָתַי יָרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם, מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם עָשָׂה מֹשֶׁה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיצַד? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות יט, א). בְּשִׁשָּׁה בַּחֹדֶשׁ נָתַן לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְתִיב בּוֹ: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שמות יט, ב). וְעָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִסִּיוָן וְשִׁשָּׁה עָשָׂר מִתַּמּוּז, הֲרֵי אַרְבָּעִים יוֹם. יָרַד בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, רָאָה אֶת הָעֵגֶל וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, וְרִדָּה אֶת הַסְּרוּחִין שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְתִשְׁעָה עָשָׂר. וְחָזַר וְעָלָה בְּעֶשְׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' וְגוֹ'. וּכְתִיב: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וְגוֹ', עָשָׂה שָׁם עֲשָׂרָה מִן תַּמּוּז וְכָל חֹדֶשׁ אָב, הֲרֵי אַרְבָּעִים יוֹם. עָלָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל כְּשֶׁאָמַר לוֹ פְּסָל לְךָ וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְגוֹ', וַיִּפְסֹל וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל. עָשָׂה שָׁם אֱלוּל כֻּלּוֹ וַעֲשָׂרָה מִתִּשְׁרֵי וְיָרַד בֶּעָשׂוֹר. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בִּתְפִלָּה וְתַעֲנִית, וּבוֹ בַּיּוֹם נֶאֱמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (במדבר יד, כ). וּקְבָעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סְלִיחָה וּמְחִילָה לְדוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר (ויקרא טז, ל). וּמִיָּד צִוָּה לוֹ לְמֹשֶׁה, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.
(1) Hew these two tablets of stone (Exod. 34:1). When did Moses descend from the mountain? R. Judah the son of Shalum said: Moses remained on the mountain with the Holy One, blessed be He, for one hundred and twenty days. How did he arrive at this conclusion? From the verse In the third month after the children of Israel were gone out of the land of Egypt (Exod. 19:1). On the sixth day of that month He gave him the Ten Commandments, as it is written concerning him: And Moses went up into the mountain of God (ibid. 24:13). He remained there for forty days, that is, the twenty-four days of the month of Sivan and the sixteen days of the month of Tammuz—totaling forty days in all. He descended from the mountain on the seventeenth day of Tammuz, and on the eighteenth day and nineteenth day he saw the calf, broke the tablets, and halted their revelry. On the twentieth day he turned and ascended once again, as is said: And it came to pass on the morrow that Moses said unto the people: “Ye have sinned a great sin; and now I will go up unto the Lord” (ibid. 32:30). And it is written: And Moses returned unto the Lord and said: “Oh, this people have sinned a great sin” (ibid, v. 31). He remained there the ten days of the month of Tammuz and the entire month of Av, totaling another forty days. He went up on the first day of the month of Elul when He told him: Hew thee these two tablets … and be ready by the morning (ibid. 34:1–2). And he hewed … and Moses rose up early in the morning, and went up unto Mount Sinai (ibid., v. 4). He stayed there throughout the month of Elul and until the tenth day of Tishri (another ten days). On the tenth day of Tishri he descended while the Israelites were praying and fasting. On that day He said to him: I have pardoned according to thy word (Num. 14:20). Then the Holy One, blessed be He, established that day as the day of forgiveness and pardon for the future generations (Yom Kippur), as it is said: For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you (Lev. 16:30). Thereupon He commanded Moses: Let them make Me a Sanctuary (Exod. 25:8).
(א) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, כח). אֵימָתַי נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם: אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה...
(ב) מִנַּיִן? שֶׁכֵּן עָלָה מֹשֶׁה בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן, וְעָשָׂה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, וְעוֹד עָשָׂה אַרְבָּעִים, הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים. וְאַתָּה מוֹצֵא, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִתְכַּפֵּר לָהֶם, וּבוֹ בַּיּוֹם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָהֶם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל...
(ג) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא זָהָב שֶׁבַּמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זָהָב שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ אֶת הָעֵגֶל...
(1) And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them (Exod. 25:8). On which day did He relate to Moses the portion relating to the Temple? It was on the Day of Atonement. That was so despite the fact that the Torah portion describing the Sanctuary precedes the incident of the golden calf. R. Judah the son of R. Shalum said: There is actually no such thing as preceding or following in the Torah...
(2) Whence do we know this to be so? Moses went up Mount Sinai on the sixth day of Sivan, and remained there for forty days and forty nights. He stayed there another forty days, and then a final forty days, totaling one hundred and twenty days in all. Thus you find that it must have been on the Day of Atonement that he told Moses about the Temple, for it was on that day that they were forgiven. And on that day the Holy One, blessed be He, told them: Make Me a Sanctuary, that I may dwell therein, so that the nations might know that He had forgiven them for the episode of the golden calf...
(3) The Holy One, blessed be He, declared: Let gold be placed within the Sanctuary to atone for the gold with which the golden calf was fashioned...