Rabba bar Rav Huna says that Rav says: The judge Ibzan of Bethlehem (see Judges 12:8–10) is Boaz. The Gemara asks: What is he teaching us? The Gemara explains that this comment is in accordance with the other statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna says that Rav says: Boaz prepared one hundred and twenty feasts for his children at their weddings. As it is stated, concerning Ibzan: “And he had thirty sons, and thirty daughters he sent abroad, and thirty daughters he brought in from abroad for his sons. And he judged Israel seven years” (Judges 12:9). The verse indicates that he had sixty children.
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, ב): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה וגו'. וַיְהִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אֵינוֹ אֶלָּא לָשׁוֹן צַעַר, (אסתר א, א): וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הָיָה הָמָן. (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט, הָיָה רָעָב. (בראשית ו, א): וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם] וגו' (בראשית ו, ב): וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים וגו'. (בראשית יד, א): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, (בראשית יד, ב): עָשׂוּ מִלְחָמָה. (יהושע ה, יג): וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וגו' (יהושע ה, יג): וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. (יהושע ו, כו): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ. (יהושע ז, ב): וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם. (שמואל א ח, א): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, (שמואל א ח, ג): וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו, (שמואל א יח, יד): וַיְהִי דָּוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל. (שמואל א יח, ט): וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד. (שופטים יג, ב): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה, (שופטים יג, כב): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת... מִצָּרְעָה, כָּל שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הָעִיר. שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם עִירוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִירוּשָׁלַיִם. (שופטים יג, ב): מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, לְפִי שֶׁצָּרְעָה הָיְתָה לִיהוּדָה, כְּדִכְתִיב (יהושע טו, לג): אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה, וְצָרְעָה הָיְתָה לְדָן (יהושע יט, מא): וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ שֶׁהָיָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, אֵינוֹ אוֹמֵר מִשֵּׁבֶט, אֶלָּא מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אָבִיו מִדָּן וְאִמּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ מִיהוּדָה, וְעַל זֶה אָמַר יַעֲקֹב (בראשית מט, טז): דָּן יָדִין עַמּוֹ וגו', כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, זֶה יְהוּדָה, לְכָךְ הֵקִישׁוֹ לִיהוּדָה, שֶׁמֵּאֶרֶץ יְהוּדָה הָיָה וְאִמּוֹ הָיְתָה מִיהוּדָה, וְכֵן מָנוֹחַ הָיָה מִדָּן, וְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה מִיהוּדָה, נִמְצָא שִׁמְשׁוֹן בָּא מִשֵּׁבֶט דָּן וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ: אִמֵּיהּ דְּשִׁמְשׁוֹן הַצְלֶלְפּוֹנִי שְׁמָהּ, וְהִיא מְיֻחֶסֶת עַל שֵׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ד, ג): וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי...
מָנוֹחַ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מָנוֹחַ, שֶׁזָּכָה לְדַבֵּר עִמּוֹ מַלְאָךְ, וְהַנְּבוּאָה נִקְרֵאת מְנוּחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, נט): וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה, מְלַמֵּד שֶׁזָּכָה בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'. (שופטים יג, ב): וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת בֵּין מָנוֹחַ לְאִשְׁתּוֹ, הוּא אוֹמֵר לָהּ אַתְּ עֲקָרָה וּלְכָךְ אֵינֵךְ יוֹלֶדֶת, וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ אַתְּ עָקָר וּלְכָךְ לֹא יָלַדְתִּי. לֹא הָיָה מָנוֹחַ עָקָר (שופטים יג, ג): וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ צַדֶּקֶת הָיְתָה שֶׁזָּכְתָה לְדַבֵּר עִמָּה מַלְאָךְ, וְלָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵין בַּעֲלָהּ, וּלְהוֹדִיעָהּ שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִיא מוֹנַעַת הַהֵרָיוֹן וְלֹא בַּעֲלָהּ, לְכָךְ דִּבֶּר עִמָּהּ. וּלְפִי שֶׁרָאֲתָה בַּמַּלְאָךְ נִקְרֵאת שְׁמָה הַצְּלֶלְפּוֹנִי, שֶׁהִיא פּוֹנָה בַּמַּלְאָךְ, וְאֵין צְלֶל אֶלָּא מַלְאָךְ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית יט, ח): כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי. לְהַלָּן שֶׁהָיָה לוֹט צַדִּיק יוֹתֵר מֵאִשְׁתּוֹ בָּאוּ הַמַּלְאָכִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ וְלֹא בְּצֵל קוֹרָתָהּ, בְּרַם הָכָא שֶׁבָּא הַמַּלְאָךְ אֶצְלָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת, לְכָךְ נִקְרָאת הַצְלֶל. לָמָּה נֶאֱמַר הַצְלֶל, וְלֹא אָמַר הַצֵּל, לְפִי שֶׁשְּׁתֵי פְּעָמִים נִרְאָה לָהּ לָאִשָּׁה, אַחַת בָּעִיר וְאַחַת בַּשָֹּׂדֶה. (שופטים יג, ג): וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, הוֹדִיעָהּ שֶׁהִיא עֲקָרָה וּלְכָךְ לֹא יָלְדָה, כְּדֵי לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵין בַּעֲלָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה מִתְרַעֶמֶת עַל מָנוֹחַ בַּעֲלָהּ עַל שֶׁלֹא הָיְתָה יוֹלֶדֶת...
(שופטים יג, ד): וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, הִזְהִירָהּ שֶׁלֹא תִשְׁתֶּה חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים, שֶׁאֵלּוּ אֵינָם אֶלָּא מִשְׁמֶרֶת לַיַּיִן כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹא הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן, לְכָךְ אֲסָרָן עָלָיו הַכָּתוּב...
(שופטים יג, ה): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן, גָּלוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הָיָה הוֹלֵךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ הִזְהִירוֹ בְּנָזִיר שֶׁלֹא יִהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן, לְפִי שֶׁהַיַּיִן מֵבִיא לִידֵי זִמָּה, וּמַה בִּזְּמַן שֶׁהָיָה נָזִיר הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, אִלּוּ הָיָה שׁוֹתֶה לֹא הָיָה לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלָם מֵרֹב שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר זִמָּה.
(שופטים יג, ז): וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וגו', אֲבָל מַה שֶּׁאָמַר לָהּ. הִנָּה נָא אַתְּ עֲקָרָה, לֹא גִלְתָה לוֹ, שֶׁלֹא רָצְתָה לְגַלּוֹת קִלְקוּלָהּ. (שופטים יג, ז): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ, הִיא הוֹסִיפָה עַד יוֹם מוֹתוֹ, לְפִי שֶׁלֹא יָדְעָה מַה שֶּׁעָתִיד, אֲבָל הַמַּלְאָךְ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד הוּא לְאַבֵּד נְזִירוּתוֹ עַל יְדֵי דְלִילָה, לְכָךְ לֹא אָמַר: עַד יוֹם מוֹתוֹ.
(שופטים יג, ט): וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, לָמָּה חָזַר הַמַּלְאָךְ אֵצֶל הָאִשָּׁה וְלֹא בָּא אֵצֶל מָנוֹחַ, שֶׁלֹא לִפְסֹל דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאָמַר לָאִשָּׁה. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו...
(שופטים יג, יב): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, אָמַר לוֹ מָנוֹחַ עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי מִן הָאִשָּׁה וְהַנָּשִׁים אֵינָם בְּנוֹת הוֹרָאָה וְאֵין לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶן, אֲבָל עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, מִפִּיךָ אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ, שֶׁאֵינִי מַאֲמִין בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁמָּא חָלְפָה בִּדְבָרֶיהָ אוֹ פִּחֲתָה אוֹ הוֹתִירָה. ...
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה, לַחְלֹק כָּבוֹד לָאִשָּׁה וּלְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו.
Man or woman who utters etc., this is as it says, and there was one man from Tzara. And it was, Rabbi Levi says every place that says 'and it was' is the language of trouble...
And there was one man from Tzara: And Manoah said to his wife, we will surely die...
From Tzara: Everyone whose name and whose city name are explicit, it's known that he's from that city. His name without the name of the city means that he's from Jerusalem. From the family of Dan, because Tzara belonged to Yehuda, as is written: Eshtaol and Tzara and Ashna. And Tzara was Dan's: And the border of their border was Tzara and Eshtaol. Therefore it needs to explain that he was from a Dan family - not tribe, but family - which teaches that his father was from Dan and Manoach's mother was from Yehuda, and of this Yaacov said: Dan will judge his people, as one that stands out from the tribes, this is Yehuda, therefore he was compared to Yehuda, since he was from the land of Yehuda and his mother was Judaite, and Manoah was also from Dan, and his wife was a Judaite, so we find that Shimshon came from both tribes, as they said: Shimshon's mother was named the Hatzlelfoni, and her lineage is from the tribe of Judah, as it says: And their sister's name was Hatzlelfoni...
Manoah, why that name? He merited to speak with an angel, and prophecy is called menucha...
And his wife was barren and didn't give birth. This teaches that Manoah and his wife argued - he said, you're barren and therefore won't conceive, and she said you're barren and therefore I can't conceive. Manoah wasn't barren: The angel appeared to the woman, from here you learn that the wife of Manoah was a righteous woman who merited to speak with an angel, who came to make peace between her and her husband to tell her that she was barren, and she had been held back from pregnancy, not her husband, which is why he spoke with her. And because she saw an angel she was called Hatzlelfoni, that she turned to an angel, and 'tzlel' is a reference to angels, as it says: for this they came into the shade of my walls. That's how we know that Lot was more righteous than his wife, since the angels came into the shade of his walls, not hers, but here, the angel came to her because she was righteous, therefore called htzlel. And why tzlel, not tzel? Because the angel appears to the woman twice, once in the city and once in the field.
And he said to her, behold you are barren and haven't conceived, he's telling her that she is barren to make peace between her and her husband, since she nagged Manoah her husband over the fact that she hadn't conceived...
And now guard yourself: He warned her not to drink wine vinegar and beer vinegar and all products of grapes, which is just a fence around wine so that the nazirite won't come to drink wine, hence the text forbids it...
Because the boy will be a nazirite for God from the belly. It was clear to God that Shimshon followed his eyes, therefore he was cautioned with nazirite-hood so that he wouldn't drink, because wine brings on sexual immorality, and if in the time he was a Nazirite he followed his eyes, had he drunk he would have been completely irredeemable from how much he would pursue sexual immorality.
And he said to me, you will be pregnant, but what did he actually say? Behold you are barren, she didn't reveal this to him, since she didn't want to reveal her failing.
And the angel of God said to Manoah, everything I said to the woman, to impart honor to the woman and make her more beloved in his eyes.