ומי כתבן ... שמואל כתב ספרו ושופטים ורות ...
And who wrote the books of the Bible? ...Samuel wrote his own book, the book of Judges, and the book of Ruth.
(כה) בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
(ז) הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יקוק הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶעֱלֵ֙יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַאֲרָ֥ם מִקִּֽיר׃
(ח) וַיִּֽחַר־אַ֤ף יקוק בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים׃
(יב) וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־יקוק ׀ אֱלֹקֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹקִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹקֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־יקוק׃
(ג) חֲמֵ֣שֶׁת ׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וְכָל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב הַ֣ר הַלְּבָנ֑וֹן מֵהַר֙ בַּ֣עַל חֶרְמ֔וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא חֲמָֽת׃
(כז) וַֽתִּתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּצֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מִשָּׁמַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗ים תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְיוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥ד צָרֵיהֶֽם׃ ... (לו) הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃ (לז) וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃
(27) “You delivered them into the power of their adversaries who oppressed them. In their time of trouble they cried to You; You in heaven heard them, and in Your abundant compassion gave them saviors who saved them from the power of their adversaries. ... (36) Today we are slaves, and the land that You gave our fathers to enjoy its fruit and bounty—here we are slaves on it! (37) On account of our sins it yields its abundant crops to kings whom You have set over us. They rule over our bodies and our beasts as they please, and we are in great distress.
מגילת העצמאות
בְּאֶ֣רֶץ־יִשְׂרָאֵ֔ל קָ֖ם הָעָ֥ם הַיְּהוּדִֽיֽ׃ בָּ֠הּ עֻצְּבָה֨ דְּמוּת֤וֹ הָרוּחָנִ֨ית֙ הַדָּתִ֣ית וְהַמְּדִינִ֔ית בָּ֛הּ חַי־חַיֵּ֥י קוֹמְמִיּוּ֖ת מַמְלַכְתִּ֑ית בָּ֣הּ יָצַ֗ר נִכְסֵ֤י תַּרְבּוּת֙ לְאֻמִּיִּ֣ים וּכְלָל־אֱנוֹשִׁיִּ֔ים וְהוֹרִ֛ישׁ לָעוֹלָם־כֻּלּ֖וֹ אֶת־סֵפֶר־הַסְּפָרִ֥ים הַנִּצְחִֽי׃
...
מְדִינַ֣ת יִשְׂרָאֵל֘ תְּהֵ֣א פְּתוּחָה֒ לַעֲלִיָּ֣ה ׀ יְהוּדִ֣ית ׀ וּלְקִבּ֣וּץ גָּלֻיּוֹ֗ת תִּשְׁקֹ֨ד עַל־פִּתּוּ֤חַ הָאָרֶץ֙ לְטוֹבַ֣ת כָּל־תּוֹשָׁבֶ֔יהָ תְּהֵא֩ מֻשְׁתָּתָ֧ה עַל־יְסוֹד֛וֹת הַחֵר֨וּת הַצֶּ֤דֶק וְהַשָּׁלוֹם֙ לְא֣וֹר חֲזוֹנָ֣ם שֶׁל־נְבִיאֵי־יִשְׂרָאֵ֔ל תְּקַיֵּ֨ם שִׁוְי֤וֹן זְכֻיּוֹת֙ חֶבְרָתִ֣י וּמְדִינִ֔י גָּמ֧וּר לְכָל־אֶזְרָחֶ֛יהָ בְּלִי־הֶ֥בְדֵּל דָּ֖ת גֶּ֣זַע וּמִ֑ין תַּבְטִ֣יחַ חֹ֩פֶשׁ֩ דָּ֣ת מַצְפּ֣וּן לָשׁ֣וֹן חִנּ֣וּךְ וְתַרְבּ֡וּת
The Land of Israel was the birthplace of the Jewish people. Here their spiritual, religious and political identity was shaped. Here they first attained to statehood, created cultural values of national and universal significance and gave to the world the eternal Book of Books.
...
THE STATE OF ISRAEL will be open for Jewish immigration and for the Ingathering of the Exiles; it will foster the development of the country for the benefit of all its inhabitants; it will be based on freedom, justice and peace as envisaged by the prophets of Israel; it will ensure complete equality of social and political rights to all its inhabitants irrespective of religion, race or sex; it will guarantee freedom of religion, conscience, language, education and culture...
(א) וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ (ב) וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יקוק ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יקוק׃ (ג) וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יקוק וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃ (ד) וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃
(1) But a shoot shall grow out of the stump of Jesse, A twig shall sprout from his stock. (2) The spirit of the LORD shall alight upon him: A spirit of wisdom and insight, A spirit of counsel and valor, A spirit of devotion and reverence for the LORD. (3) He shall sense the truth by his reverence for the LORD: He shall not judge by what his eyes behold, Nor decide by what his ears perceive. (4) Thus he shall judge the poor with equity; decide with justice for the lowly of the land; strike down a land with the rod of his mouth; and slay the wicked with the breath of his lips.
רבא אמר דמורח ודאין דכתיב (ישעיהו יא, ג) ולא למראה עיניו ישפוט (ישעיהו יא, ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא. אמר להו לרבנן אנא משיח. אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו
Rava says that hariḥo teaches that the Messiah will smell [demoracḥ] and then judge who is right, as it is written: “And he shall neither judge by what he sees or by what he hears" and "with righteousness shall he judge the poor, and decide equity for the meek of the earth” (Isaiah 11:3–4). Bar Koziva, i.e., Bar Kochba, ruled for 2.5 years, and told the Rabbis: I am the Messiah. They replied that the verse states that the Messiah can judge by smell, so let us see ourselves whether you can smell who his the just party. Once they saw that he could not judge by smell, he was killed.
(א) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (ג) וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בדרכו [בִּדְרָכָ֔יו] וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃ (פ) (ד) וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃ (ה) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃
(יא) וְחֶ֤בֶר הַקֵּינִי֙ נִפְרָ֣ד מִקַּ֔יִן מִבְּנֵ֥י חֹבָ֖ב חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֑ה וַיֵּ֣ט אָהֳל֔וֹ עַד־אֵל֥וֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּ֖ים] אֲשֶׁ֥ר אֶת־קֶֽדֶשׁ׃... (יח) וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה׃
(11) Now Heber the Kenite had separated from the other Kenites, descendants of Hobab, father-in-law of Moses, and had pitched his tent at Elon-bezaanannim, which is near Kedesh. ... (18) Jael came out to greet Sisera and said to him, “Come in, my lord, come in here, do not be afraid.” So he entered her tent, and she covered him with a blanket.