(יא) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת כו' (שמות כד, יז). דהנה האדם בעבודתו להשם יתברך בתורה ובמצות מביא תענוג גדול למעלה. וכשאדם רוצה לידע אם השם יתברך יש לו תענוג מעבודתו הבחינה הוא על זה, אם אדם רואה שלבו בוער כאש ומתלהב תמיד לעבוד אותו ויש לו חשק ורצון בעבודת הבורא אז בוודאי מוכח שהשם יתברך יש לו תענוג מעבודתו ולכך מסייעין לו מן השמים ושולחין לו מחשבות קדושות לתוך לבו. לזה אמר ומראה כבוד ה' כו', שהסימן כשירצה אדם לידע אם רואה כבוד ה' והקדוש ברוך הוא נהנה ממנו ולזה כאש אוכלת אם לבו בוער כאש וקל להבין:
(11) Exodus 24,17. “and the appearance of G’d’s glory was like a consuming fire on the top of the Mountain.” When man serves the Lord through observing the commandments and studying His Torah, he provides the Lord with a great deal of satisfaction. If he wishes to know if his service was really pleasing to the Lord, the test is to look into his own heart. If he notices that his own heart is as if burning with fire in his enthusiasm and that whenever he performs acts of service to the Lord it thoroughly warms his heart and he himself experiences a profound satisfaction and joy at serving his Creator, this is proof that he receives a heavenly assist to continue on the path he has chosen. The meaning of the words ומראה כבד ה' therefore is not a description of what was visible on the mountain but rather that G’d’s sign of showing His servants that their service to Him was appreciated was that the person concerned experienced within himself a reflection of what the Jewish people experienced on the day prior to the revelation when they looked at the top of the mountain. When his own heart seems to him to be on “fire,” and he is close to ecstasy, this is proof that G’d takes pleasure in his efforts.
(יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹקִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃ (יח) וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו ה' בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃
The Gemara elaborates: A great matter is referring to the secrets of the Design of the Divine Chariot, the conduct of the transcendent universe. A small matter is, for example, halakhot that were ultimately formulated in the framework of the disputes of Abaye and Rava. He did not neglect any of these disciplines so as to fulfill that which is stated: “That I may cause those that love me to inherit substance and that I may fill their treasuries” (Proverbs 8:21), as Rabban Yoḥanan was filled with the disciplines of Torah and wisdom. And if the youngest of them was so prolific, the greatest of them was all the more so prolific. The Gemara relates that the Sages said of Yonatan ben Uzziel, the greatest of Hillel’s students, that when he sat and was engaged in Torah study, the sanctity that he generated was so intense that any bird that flew over him was immediately incinerated.
נשרף - שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו:
אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם נפקו כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוה מסי רבי שמעון אמר לו בני די לעולם אני ואתה בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותיסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור אמר ליה לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו
Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated? They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah. As the sun was setting on Shabbat eve, they saw an elderly man who was holding two bundles of myrtle branches and running at twilight. They said to him: Why do you have these? He said to them: In honor of Shabbat. They said to him: And let one suffice. He answered them: One is corresponding to: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and one is corresponding to: “Observe the Shabbat day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12). Rabbi Shimon said to his son: See how beloved the mitzvot are to Israel. Their minds were put at ease and they were no longer as upset that people were not engaged in Torah study.
(א) דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד' סעיפים:
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):
(1) It is customary not to get married between Pesach and Shavuot, until Lag BaOmer (the 33rd day), because during that time, the students of Rabbi Akiva died. However, to do "erusin" and "kiddushin" (engagement and betrothal) is OK. And even for "nisuin" (marriage), if someone did so, we do not punish him. Rema: however, from Lag Ba'Omer onwards, all this is permitted (Abudraham, Beit Yosef & Minhagim).
פרי חדש אורח חיים סימן תצג
ומה שכתב [בהגה] ומרבים בו קצת שמחה כו'. ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות, מה בכך, הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו, ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ רבי עקיבא שלא מתו כאלו.
אור גדליהו (ל"ג בעומר אות ו)
בל"ג בעומר הוא זמן לחזק את עצמו, ויש לו לקח לימוד מרבי עקיבא, שמתו לו כ"ד אלף תלמידים, ואחר כך העמיד חמשה תלמידים וביניהם רשב"י שעל ידיהם היה התפשטות התורה בישראל, ולא נתייאש מזה שמתו לו כ"ד אלף תלמידים, כן כל אדם אף שעברו לו הסתירות שונים ונפילות, יחזק עצמו בלימוד התורה. ואף שכבר עברו שני שליש מימי הספירה, אין לו להתייאש, וכמו שאמר הרה"ק מקוזניץ זצ"ל עה"כ "עד ממחרת השביעית תספרו חמישים יום" שאף אם כבר עבר לו כל המ"ט יום של ספירה עדיין הוא יכול ברגע אחד להאיר בעבודתו כמו העבודה של כל חמישים יום.