Relationship with the non-Jewish community

דה

(ד) אַהֲבַת הַגֵּר שֶׁבָּא וְנִכְנָס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה שְׁתֵּי מִצְוֹת עֲשֵׂה. אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל רֵעִים וְאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא גֵּר וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (דברים י יט) "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר". צִוָּה עַל אַהֲבַת הַגֵּר כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה עַל אַהֲבַת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ אוֹהֵב גֵּרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יח) "וְאֹהֵב גֵּר":

Mishneh Torah, Human Dispositions 6:4

(4) The love for the proselyte, who came and embraced the protection beneath the wings of the Shekinah, rests upon two mandatory commandments, one because he is included in the commandment concerning a neighbor, and the other because he is a stranger, and the Torah charged us, saying: "Love ye therefore the stranger" (Deut. 10.19.). He commanded on the love for the stranger as He commanded concerning the love for Himself, saying: "And thou shalt love the Lord thy God" (Ibid. 6.5.). The Holy One, blessed is He! loves the strangers Himself, even as it is said: "And (He) loveth the stranger" (Ibid. 10.18).⁴Baba Mezi’a, 59b. G.

מה לדעתך משמעות אהבת הגר וכיצד היא מתבטאת בחיי היום יום?

רמב"ן על שמות כ״ב:כ׳:א׳

(א) כי גרים הייתם בארץ מצרים לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותנו גרים בארץ זמן, ואין טעם שיהיו מובטחים לעולם בעבור כן. ופירש רש''י כי הוא טעם ללא תונו אותו, יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים, שאם הוניתו אף הוא יכל להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. ור''א אמר זכור כי גרים הייתם כמוהו. ואין בכל זה טעם בעיקר: והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו: ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כג ט) כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (לעיל ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה:

Ramban on Exodus 22:20:1

(1) For you were strangers in the land of Egypt: Not all strangers are made fitting [for special treatment just] because we were strangers in [one] land for a time. And there is no reason that they should be assured [of this treatment] forever because of this. And Rashi on Exodus 22:20 explained that it is the reason why "you should not oppress him with words [...], for if you oppress him, he can oppress you [also] by saying to you, 'You also come from strangers' - [regarding] a blemish in you, do not speak about it in your fellow." And Rabbi Avraham (Ibn Ezra on Exodus 22:20) said, "Remember that you were strangers like him." But there is no fundamental explanation in all this. And that which is correct in my eyes is that when it states, "do not oppress the stranger and do not harry him," you should think that he has no one to save him from your hand, since you know that you were strangers in the land of Egypt, and you saw the harrying that Egypt harried you and that I took vengeance for you, 'since I see the tear of the oppressed who has no comforter and has no power from the hand of their oppressors' and I save every person 'from the hand of one stronger than he.' And so [too], do not afflict the widow and the orphan, since I hear their cries. As all of these do not rely on themselves and [so] upon Me do they rely. And in a different verse, it adds another reason (Exodus 23:9), "and you know the soul of a stranger, since you were strangers in the land of Egypt." This is to say, you know that the soul of any stranger is lowly towards himself, and he sighs and cries, and his eyes are always to God - and He will have mercy upon him, as He had mercy upon you, as it is written (Exodus 2:23), "and the Children of Israel sighed from the work and they cried out, and their prayer ascended to God, from the work." This is to say that not because of their merit [did God hear], but rather He had mercy upon them due to their [heavy] work.

מהן הסיבות המרכזיות לאהבת הגר על פי המקור?