ארבע ברכות של ברכת המזון דינם כתפילת שמונה עשרהיכוין מאד בברכת המזון ובדקדוק מלותיה שלא יבעלם ואל יברך אלא מתוך הסידור כשהוא בביתו כי הכתב מעורר הכוונה
One should concentrate intently when reciting Bircas HaMazon and be meticulous about the precision of its words so as not to swallow them. He should recite the blessingקריאת שמע from a siddur only, since reading written text generates focus.
- Midrash Talpiyos, anaf Bircas HaMazon
(ג) ולא תמצא בכל התורה בשום מקום שצוה הקב"ה שנברך לשמו כי אם במקום הזה, ומזה אמר דוד ע"ה (תהלים קמה) ואברכה שמך, ואמר (שם ק) הודו לו ברכו שמו, ורבים כן.
(3) We do not find any other place in the whole Torah except here where G’d commands us to “bless” His name. This is the verse which prompted David to say in Psalms 145,1 “and I will bless Your Name.” He also said הודו לו ברכו שמו, “give thanks to Him, bless His Name” (Psalms 100,4). We find many similar quotes in the Book of Psalms.
(א) (א) אין משיחין בסעודה - ומצוה על כל אדם ללמוד תורה על שלחנו.
It is a mitzvah for everyone to study Torah at the table.
(ד) יזהר מאד לומר דברי תורה על השולחן שכל שולחן שלא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים.
One should be exceedingly careful to say דברי תורה, words of Torah, at the table. For any table at which דברי תורה, words of Torah, are not said, it is considered as if they ate from the offerings of the dead.
שעל ידי האכילה והשתייה יצר הרע מתגבר והתאוה מתגברת שנא' ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים וכתי' ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וכתי' פן תאכל ושבעת ורם לבבך וכתי' וישב העם לאכול ושתה וגומ' ואמרינן בברכות בפ' אין עומדין מילוי כריסי זני בישי פי' מלוי הכרס גורם כמה מיני רעות תרגו' למינוהי לזנוהי, לכן הזהירונו רז"ל לדבר בד"ת בשעת האכילה כדי שלא נחטא.
(ב)מִזִּבְחֵי מֵתִים. תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב (תהלים קו) וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:
(2)"from the offerings of the dead": [This means] the sacrifices of idol worship, as it is written (Psalms 106:28), "And they became attached to Baal Peor and they ate from the offerings of the dead."
(א)רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים. ר"ל כי כל שלחנות הרי הן כאלו מלאו תקרובת ע"ז שנחשבת כצואה לפי שלא אמרו עליו דברי תורה. כי ישיבת שלשה אנשים נקראת חבורה שהם מזמנין בברכת המזון ואין להתחבר להן ואין דברי תורה ביניהם שהיא פריקת עול התורה שאוכלין ושותין ונהנים לזכרת התורה לא תעלה על לבבם. אוי להם אוי להנאתם:
(1)Rabbi Shimon says: Three who ate at one table and did not say upon it words of Torah - it is as if they ate from the offerings of the dead: He means to say that since they did not say words of Torah, behold all of the tables are as if they were full of offering to idolatry which is considered to be like feces. Since the gathering of three people is called a group, as [indicated by the fact that] they would have an invitation (mezamnin) for the Grace after the meals. And one should not join them if there are no words of Torah among them, as that is removing the yoke of Torah. They are eating and drinking and enjoying, [but] the mention of Torah does not arise upon their hearts - woe to them and woe to their enjoyment.
(א) זבחי מתים יקרא תקרובת עבודת כוכבים כמו שקראה הכתוב כמו שבארנו בפרק ג' מעבודת כוכבים וקראה ישעיהו ג"כ קיא צואה לבזותה כמו שתקרא עבודת כוכבים עצמה גלולים ושקוצים וקדם לפני זה הפסוק פסוק המורה על העוסק במאכל ובמשתה והנחת התורה ותלמודה ומפני זה כי השלחנות כלם כאילו אכלו עליהם הדברים המזוהמים והצואה רצה לומר מאכל עבודת כוכבים והוא אמרו לפני זה הפסוק וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו:
(1) Idolatrous sacrifices are called the offerings of the dead, as the verse (Psalms 106:28) called it, as we explained in the third chapter of Idol Worship (Rambam Mishnah Avodah Zarah 3:8). And Yishayahu also called it "vomit and feces" to disgrace it, [just] like idolatry itself is called dung and abominations. And before this verse is a verse that indicates occupation with food and drink and ignoring Torah and its study, and because of this the tables are all as if they ate upon them dirty things and feces - meaning to say, idolatry. And that [verse] is his saying before this verse, "But these are also muddled by wine and misled by ale" (Isaiah 28:7).
(א) (א) אין משיחין בסעודה - וכתב בשל"ה דילמוד משנה או הלכה או אגדה או ספרי מוסר ואינו יוצא במה שמברך בהמ"ז ועכ"פ יאמר איזה מזמור וטוב לומר אחר ברכת המוציא מזמור יקוק רועי לא אחסר דהוא ד"ת ותפלה על מזונותיו:
One should study Mishnah, Halachah, Aggadah or Mussar. One does not fulfill his obligation to study Torah at the table by making the blessings after the meal and consequently he should at least say some Tehillim, preferably "מִזְמוֹר לְדָוִד יקוק רֹעִי לֹא אֶחְסָר" after hamotzi, which qualifies as words of Torah and is also a prayer sustenance.
וגם טוב לומר אותו המזמור קודם האכילה... והאומרו לא יחסר לו מזונותיו, וטוב ג"כ למזון הנפש:
It's also good to say [the mizmor of מִזְמוֹר לְדָוִד יקוק רֹעִי לֹא אֶחְסָר] before eating... One who says it will not be lacking inparnassah and it's also good and beneficial for the soul.
לומר הלכה זו קודם נטילת מים אחרונים, ולפעמים היה סמוך על הלכה זו במקום דברי תורה שאומרים על השלחן קודם ברכת המזון כשאין שהות לומר דברי תורה, כי זו הלכה מתורה שבעל פה, ודבר בעתו מה טוב:
One should say a halacha before mayim acharonim. There are times that one may rely on this halacha in place of saying דברי תורה, words of Torah, at the table before [reciting] Birkas Hamazon. When one has no time at all to say דברי תורה, words of Torah, some say that he may say a halacha from the Oral Torah.
(ב) וּמַה דְּאָמַר וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יקוק' אֱלֹקֶיךָ. הָכָא אִתְכְּלִיל לְמַלְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָמֵיהּ, לְקַיְּימָא דִּכְתִּיב, (יחזקאל מ״א:כ״ב) זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יקוק'. וּכְתִיב (דברים י״ד:כ״ו) וְאָכַלְתָּ שָׁם לִפְנֵי יקוק' אֱלקֶיךָ.
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יקוק' אֱלֹקֶיךָ, you shall eat before Hashem, your G-d, includes speaking words of Torah, since the Holy One, blessed be He is in front of him. By doing this, one fulfills זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יקוק, this is the Table that is before Hashem, and וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יקוק אֱלֹקֶיךְ, you shall eat it there before Hashem, your G-d.
טז) ואם תהרהר במשניות בשעת אכילה הנה מה טוב ומה נעים ויחשב אכילתך ושתייתך כקרבנות ונסכים לפני הקב"ה...
If one thinks in mishnayos during the time that he’s eating the seudah, how good and how pleasant it is! You’re eating and drinking is like eating and drinking from korbanos and nesachim before Hashem.
אח"כ תוכל להחזיר' כמו סדר זרעים דהיינו פעם א' בשבוע ודי בזה. וצריך אתה להתנהג בהם דרך פרט בזה האופן קודם שתאכל תקרא פרק א' וכן אחר האכילה פרק א' אחר מים אחרוני' קודם ברכת המזון ואם תהרהר במשניו' בשעת האכילה הנה מה טוב ומה נעים ויחשב אכילתך ושתייתך כקרבנות ונסכים לפני הקב"ה...
טז) ומ"ש במשניות הוא מפני שמרן ז"ל היה רגיל בהם אלא דה"ה בד"ת אחרים:
Leftover Bread and Removing Knives
(ג) אֵין לְהָסִיר הַמַּפָּה וְהַלֶּחֶם עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁיְהֵא פַּת מֻנָּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, לְהַרְאוֹת כִּי יֵשׁ שֶׁפַע מֵאֵת יקוק יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לֶאֱכֹל וּלְהוֹתִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע לִמְשָׁרְתוֹ, כִּי כֹּה אָמַר יקוק אֱכֹל וְהוֹתֵר. וְעוֹד מִשּׁוּם דְּהַבְּרָכָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עַל דָּבָר רֵיק, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם אֵיזֶה דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע לְאֵשֶׁת עוֹבַדְיָה, מַה יֵשׁ לָךְ בַּבָּיִת.
(3) Do not remove the tablecloth or bread until after Birkas Hamazon. Bread should be on the table at the time of Birkas Hamazon to demonstrate the abundance of goodness from Hashem, blessed be His Name—that He gives us enough to eat and to spare, as Elisha [the prophet] said to his servant: "For so said Hashem, eat and leave over." Another reason for this custom is that Hashem's blessing has no effect on a void. It is only effective on some existing substance, as Elisha said to the wife of Ovadiah: "What do you have in the house?" [which I can bless.]
אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון.
אֵין לְהָסִיר הַמַּפָּה וְהַלֶּחֶם עַד אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
(א) (א) אין להסיר - כדי שיהא ניכר לכל שמברכין להשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו וגם דהברכה אינה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין פך שמן של אלישע:
Hashem’s blessing does not settle on something empty, but only operates when there is something there, as was the case with the oil flask of Elisha.
כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם.
Whoever does not leave over bread on his table will not see a sign of blessing.
(ג) וְתָנֵינָן, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, מַהוּ בְּרָכָה. שְׁמָא קַדִּישָׁא. בְּגִין דְּמִינֵיהּ מִשְׁתְּכַח בִּרְכְתָא, לְכָל עָלְמָא. וּבִרְכְתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל אֲתָר רֵיקָנַיָּא, וְלָא שַׁרְיָיא עֲלוֹי, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב לא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יקוק' אֱלקֶיךָ לַשָּׁוְא.
ד) [סעיף ב'] כל מי שאינו משייר פת וכו' ובזה"ק שם פ' יתרו החמירו מאד ואסמכוהו אקרא דלא תשא את שם יקוק אלקיך לשוא שלא ישא את שם יקוק על שפתיו לברך בהמ"ז על שלחן של שוא.
אע"פ שמותר לאבד פירורין שאין בהם כזית מכל מקום קשה לעניות:
Although it is permissible to throw away crumbs smaller than a kezayis, doing so can cause poverty.
(י) קשה לעניות - ודוקא לדרוס עליהם דהוא בזוי גדול אבל כשמשליכן למים אפילו כשנאבדין עי"ז אין חשש כיון שהוא פחות מכזית ויש מחמירין כשיש הרבה פירורין ויצטרפו לכזית:
יג) שם מ"מ קשה לעניות. וכ"ה בזוה"ק פ' עקב דף ער"ב ע"ב יעו"ש. ודוקא כשדורסין עליהם אבל כשאין דורסין עליהם אף שמאבדין במים אין קשה לעניות כיון שאין בהם כזית. מ"א סק"ג. א"ר אות יקוק ר"ז אות יקוק בי"מ אות יקוק וכתב שם המ"א שאף להפסידן במים של נטילה כיון שאין בהם כזית לית לן בה יעו"ש מימו עיין חכ"צ הנוספת בליקוטים אות ו' שהשיג עליו דדוקא להשליכן לנהר משא"כ ליטול ידיו עליהם יעו"ש והביאו א"ח אות א' ועיין א"א אות א' וע"כ יש להחמיר:
נוהגים לכסות הסכין בשעת ברכת המזון ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב:
There is a custom to cover knives during Birkas Ha’Mazon but not on Shabbos or Yom Tov.
(יא) (יא) לכסות הסכין - בב"י ב' טעמים האחד דברזל מקצר ימי האדם ואינו דין שיהיה מונח על השלחן שדומה למזבח שמאריך ימי האדם דע"כ כתיב לא תניף עליהם ברזל וע"כ אחר שגמר אכילתו ורוצה לברך בהמ"ז מכסה הסכין וטעם שני בשם רבינו שמחה לפי שפעם אחד הגיע אחד לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית ותקע סכין בבטנו וע"כ נהגו לסלקו בשעת ברכה:
Ironshortens the life of man and, therefore, it is not right that it should be lying on the table, since a table is compared to an altar, which serves to extend the life of man. That is why it is statedwith respect to the stones from which the altar is built: “You should not raise iron over them”. Once when someone reached the blessing ובנה ירושלים, who builds Yerushalayim, he remembered the destruction of the Beis HaMikdash and in his distress inserted a knife in his belly.
טו) [סעיף ה'] נוהגין לכסות הסכין וכו' הטעם כתב ב"י בשם הרוקח משום דשלחן דומה למזבח ובמזבח כתיב לא תניף עליהם ברזל. ובשם רבי שמחה כתב טעם אחר משום דפעם אחת היה אחד מברך בהמ"ז וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חרבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו וע"כ נהגו לסלקו בשעת ברכה יעו"ש. ובמט"מ סימן ד"ש כתב עוד טעם אחר בשם בן דינאי לפי שברכת יעקב אבינו הוא מטל השמים ומשמני הארץ וברכת עשו הוא ועל חרבך תחיה לכן עתה בבהמ"ז שמזכירין ברכת הארץ שהיא ברכתו של יעקב מכסין הסכין שהיא ברכתו של עשו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ומטעמא דנפשיה כתב לפי שכל אותיות של אלף בית יש בבהמ"ז חוץ מן פ' וכתב הרוקח סימן של"ו ותשב"ץ סימן שט"ו שבאי להודיענו שאין מלאך אף שצף קצף אנף זעף נגף רשף שולט בכל סעודה שמברכין בהמ"ז בכוונה לכך מכסין הסכין לרמוז לזה דבשעת בהמ"ז אין חרבו של מ"ה שולט יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב' ועוד נ"ל ט"א משום דבבהמ"ז אנו מבקשין שתבנה ירושלים ובהמ"ק בנין עולם וארמון על משפטו ישב ועל זמן ההוא נאמר לא ישא גוי אל גוי חרב וכו' ולכן מכסין הסכין בבהמ"ז לרמוז כי בעה"י תתקיים בקשתנו על בנין ירושלם ובהמ"ק ולא תראה עוד חרב ומלחמה בעולם בב"א. וכ"ז טעמים פשטיים אמנם בש' רוה"ק דף יו"ד כתב בשם האר"י ז"ל שמי שהוא משורש קין צריך להזהר להסיר הסכין מעל השלחן בעת בהמ"ז לגמרי ולא יספיק לכסותו בלבד יען כי כלי הזיין הם בקין כנודע עכ"ל וכבר כתבנו לעיל בסימן קס"ז אות מ"א בשם האר"י ז"ל שאין אנו יודעים מי הוא זה משרש קין ואי זה היא משורש הבל לפי שנתערבו הניצוצין וצריכין הכל להסיר הסכין מעל השלחן בשעת בהמ"ז ולא די בכיסוי יעו"ש. ולפ"ז לא יש חילוק כי גם בשבת ויו"ט צריך להסיר כי השורש אינו משתנה בשבת ויו"ט:
Yaakov’s blessing ומשמני הארץ, fat of the earth, so we cover the knife, which is Eisav’s blessing ועל־חרבך תחיה, by your sword you shall live. The hint that the Angel of Death’s sword has no power over one who bentches with concentration.
Mayim Acharonim
מַיִם אַחֲרוֹנִים, חוֹבָה.
Mayim Achronim (washing after a meal) is mandatory
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה? מִפְּנֵי שֶׁמֶּלַח סְדוֹמִית יֵשׁ, שֶׁמְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם.
Rav Ḥiyya bar Ashi said: For what reason did the Sages say that the final waters are an obligation? It is due to the fact that there is the presence of Sodomite salt, which blinds the eyes even in a small amount. Since Sodomite salt could remain on one’s hands, one must wash them after eating. This obligation is binding even in a camp because soldiers are also obligated to maintain their health.
אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה שמלח סדומית יש שמסמא את העינים אמר אביי ומשתכח כי קורטא בכורא אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כל מלחא מאי אמר ליה לא מבעיא
§ The baraita further teaches that final waters are an obligation. Rav Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: For what reason did the Sages say that final waters are an obligation? It is because Sodomite salt is sometimes present, a small amount of which blinds the eyes. Since Sodomite salt could remain on one’s hands, one must wash them after eating. Abaye said: And this type of dangerous salt is present in the proportion of a pinch [korta] in an entire kor of regular salt. Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If one measured salt between meals, what is the halakha? Must he wash his hands afterward? He said to him: It is not necessary to say this; he is certainly obligated to do so.
והייתם קדושים אלו מים אחרונים - אנו שאין מלח סדומית מצוי בינינו ואין אנו רגילין ליטול אחר הסעודה אין הנטילה מעכבת עלינו לברך.
AND YOU SHALL BE HOLY, THESE ARE THE FINAL WATERS.We who do not have S’dom salt available in our hands and we therefore we do not regularly wash our hands after the meal, the lack of washing does not prevent us from reciting birchas hamozon.
However, fastidious people who regularly wash their hands after the meal, for them, not washing one’s hands definitely prevents them from reciting birchas hamozon and they must wash their hands before birchas hamozon.
(כב) (כב) שאין נוהגים וכו' - ודעת הגר"א בביאורו דצריך ליטול גם האידנא [דטעם מלח סדומית וידים מזוהמות גם עתה שייך וכמ"ש בס"א] וכ"כ המ"א בשם המקובלים דכל אדם יזהר במים אחרונים וכן החמיר המהרש"ל בים של שלמה...
The opinion of theGra in his Bi’ur is that one must wash his hands after the meal nowadays as well… TheMagein Avraham writes, likewise, citing the kabbalists, that everyone should be careful to wash his hands after the meal. The Maharshal is also stringent about this in his work Yam Shel Shelomoh...
(ב) והשיבו מי זה אמר ותהי יקוק לא צוה ומים ראשונים ואחרונים דבר שבקדושה וכל דבר שבקדושה המקיל בו מקילן לו ימיו ושנותיו. כך השיבו באמת:
This is a matter of holiness and whoever treats matters of holiness lightly, his days and years will be shortened.
(י) (י) עד פרק שני - שלמעלה משני פרקי אצבעות אין מגיע לכלוך המאכל [ומן אצבע האגודל צריך ליטול פרק ראשון] ואם היה המאכל מגיע מכאן ואילך צריך רחיצה גם למעלה [א"ר בשם בלבו] ועיין בבה"ל. ורע עלי המעשה שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים האחרונים אבל אינם יוצאים חובת הדין כלל וכלל דאינם נותנים כ"א איזה טיפים מים על ראשי האצבעות עד אשר אפילו עד סוף פרק הראשון אינה מגעת ולפעמים יוצאים בנגיעה בעלמא במים וידיהם נשארים מטונפות מזוהמת המאכל כבראשונה ובאמת מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד סוף שני פרקי אצבעות וכנ"ל:
One must wash at least until the joints at the ends of the first two sections of the fingers.
(י) (י) עד פרק שני - ורע עלי המעשה שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים האחרונים אבל אינם יוצאים חובת הדין כלל וכלל דאינם נותנים כ"א איזה טיפים מים על ראשי האצבעות עד אשר אפילו עד סוף פרק הראשון אינה מגעת ולפעמים יוצאים בנגיעה בעלמא במים וידיהם נשארים מטונפות מזוהמת המאכל כבראשונה ובאמת מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד סוף שני פרקי אצבעות וכנ"ל:
Some people are careful to wash mayim acharonim but only put a few drops of water on their fingertips, not even enough to reach the first knuckles. Some just simply touch the water, their fingers remaining just as dirty from the food as they were before. This is unfortunate and does not fill the obligation whatsoever. One must wash at least until the second knuckles.
(ב) אֵין נוֹטְלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם הוֹלְכִין, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עַל מַיִם....
(2) Do not wash on ground where people walk, because a damaging spirit dwells on this water...
מים אחרונים אין נוטלי' על גבי קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהן:
ח) [סעיף ב'] אלא בכלי וכו' ואם אין לו כלי מיוחד למים אחרונים או שמתעצל לקום ואין לו מי שישמשנו יכול לעשות בתוך הקערה של אוכל נפש הרקה כמ"ש בעיקרי הד"ט סימן ט' אות טו"ב אך טוב שיסירנה מעל פניו בעת הברכה ויניחנה מן הצד חוץ מהשלחן כף החיים שם אות ג' וכ"כ לעיל סימן קע"ג אות ט"ו יעו"ש:
[1] It is best to take away/ cover the water before bentching
(ד) (ד) מפני רוח רעה - ויש חשש סכנה לעובר עליהם ובמקום שאין עוברים שם יכולים ליטול ע"ג קרקע ולכן מותר ליטלם תחת השלחן ואע"ג שלפעמים מסלקין השלחן מ"מ יתנגבו ביני וביני:
There is a question of danger involved if a person passes over water with which someone has washed his hands after the meal.
(ב) אֶלָּא יִטּוֹל לְתוֹךְ כְּלִי אוֹ תַחַת הַשֻּׁלְחָן, וּמְנַגֵּב יָדָיו וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן...
(2) Rather wash into a vessel or under the table, dry your hands and then recite Birkas Hamazon.
(יט) (יט) ולהרמב"ם וכו' - ס"ל דלא נקרא נטילה בלי נגוב ועיין לעיל סוף סימן קע"ג משמע דעת המחבר להקל בזה מ"מ לכתחלה טוב לנגב ידיו לצאת דעת כולם [ח"א]. כתב הב"י בשם ספר שלחן של ארבע וכן הביא בא"ר בשם הכלבו דמים אחרונים אין צריכין שיעור אלא שיהא בהן כדי להדיח בהן את ידיו ובספר מעשה רב הביא דהנהגת הגר"א היתה ברביעית:
The Rambam is of the opinion that washing the hands without drying them is not classed halachically as washing them. One may be lenient about this. Nevertheless, initially, it is desirable to dry one’s hands in order to act in a way which satisfies all opinions.
(כד) (כד) קודם בהמ"ז - וצריך ליזהר שלא להפסיק בין הנטילה לבהמ"ז אפילו בד"ת:
He must also be careful not to make an interruption in between the washing of his hands for after the meal and the blessings for after the meal, not even of words of Torah.
מים אחרונים אין נוטלי' על גבי קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם...
One should wash into a vessel (or sink – יבי"א) but not onto the ground as the ruach rah on the water can harm someone walking over it.
(ז) רָאִיתִי הָעוֹלָם מְקִלִּין בָּזֶה, וְהֵם מִתְחַיְּבִים בְּנַפְשָׁם, עַד שֶׁעוֹבְרִים אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהִיא גְּמָרָא עֲרוּכָה בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין: אָמַר אַבַּיֵּי: כָּל הַיּוֹצֵא לְמִלְחָמָה וְעוֹסְקִים בְּמִצְוָה, פְּטוּרִים הֵן מִנְּטִילַת יָדַיִם... אֲבָל בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים הִיא חוֹבָה.
(ח) וּבַזֹּהַר וּבְסִפְרֵי קַבָּלָה יֵשׁ בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל, לָמָּה הוּא חִיּוּב יוֹתֵר לִרְחֹץ בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים...
(7) I have observed that the general populace has become lax about this mitzvah, by which they incur mortal guilt for transgressing the words of our Sages. For the importance of this mitzvah is indicated clearly in a passage in [the Gemara] Eruvin (17b): Abaye said: All who go out to fight in an obligatory war, as well as those engaged in the performance of a mitzvah are exempt from washing the hands... but the last waters (the hand-washing following the meal) is obligatory.
(8) According to the Zohar and other Kabbalistic works there is a deep esoteric reason why the hand-washing after the meal is more obligatory than the one before the meal...
א) [סעיף א'] מים אחרונים חובה. דע כי ס"א עומד על השלחן כנז' בזוהר פ' תרומה ויכול אז לשלוט עליו יותר משאר זמנים ובפרט בהיות האדם יחידי ואין שם ג' אנשים כדי לברך ברכת זימון כי ע"י ברכת זימון מסלק ס"א משה כנז' פ' בלק בעובדא דההוא ינוקא וצריך להזהר מאד בכוונות מים אחרונים כדי שלא יקטרג עליו אבל ע"י זו המתנה שנותן לו כנודע מסתלק הס"א והולך לו...
Reciting Birkas HaMazon over a Cup of Wine
(א) (א) טעונה כוס - שברוב הברכות שתקנו חז"ל תקנום לסדר על הכוס מפני שכן הוא דרך כבוד ושבח נאה להקב"ה לסדר שבחו וברכתו ית' על הכוס וכמו שכתוב כוס ישועות אשא ובשם יקוק אקרא (לבוש):
The majority of the blessings that the Sages, ordained, they instituted that they should be recited over a cup of wine. The reason is because by reciting the praise and the blessing for Him, over a glass, one thereby honors and offers suitable praise to the Holy One, blessed be He.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא — נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים... רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.
Rabbi Yoḥanan said: Anyone who recites a blessing over a full cup, they give him a boundless inheritance... Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He merits and inherits two worlds, this world and the World-to-Come.
(א) וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֲפִלּוּ בְּיָחִיד טְעוּנָה כּוֹס.
(1) Some authorities hold that even an individual reciting Birkas Hamazon should do so over a cup.
ולא יאכל אא"כ יהיה לו כוס לברך עליו בה"מ...
He should not eat without trying to get wine first if possible...
וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור - פי' מדאינו מחלקו לב' כוסות ותימה דהא מדקתני אין אלא כוס א' משמע דאין לו כלי אחר דהכי אמרי' בברכות באלו דברים (ג"ז שם) דקאמר התם וסברי ב"ש בהמ"ז טעונה כוס והתנן בא להם יין אחר המזון ואין לו אלא כוס אחד מברך על היין ואח"כ מברך על המזון מאי לאו דמברך עליה ושתי ליה מיד לא דמברך ומנח ליה ולא שתי ומניחו לבהמ"ז והאמר מר המברך צריך שיטעום דטעים ליה בידיה שיניח מעט מן היין בידו וישתה ולא יפגום ומיירי שאין שם רביעית בצמצום משמע מדמוקי לה בטעים ליה בידיה ולא קאמר שיניח היתר מרביעית בכלי אחר משום דקתני אין לו אלא כוס אחד היינו אין לו אלא כלי אחד וי"ל דהתם כיון דמיירי דאיכא טפי מרביעית א"כ אין לו אלא כוס אחד היינו על כרחך כלי אחד דאי לענין דליכא שני רביעית קאמר הלא א"צ שיעור לברך על היין לשתות דאפילו אמשהו מברך שלא יהנה בלא ברכה והרי יכול לברך ולשתות העודף על הרביעית ורביעית הנשאר יניח לברכת המזון אלא אין לו אלא כלי אחד קאמר אבל הכא אין לו אלא כוס אחד אין נראה דכלי אחד קאמר דהא הנכנס לביתו קתני שלא התחיל לאכול ואי אפשר שלא ימצא כלי אחר דמסתמא לא מיירי בגברא ערטילאי הלכך ע"כ לענין דאין לו שני שיעורין קאמר ובברכות דמיירי בבא להם יין על השלחן אפשר שאין לו על השלחן אלא כלי אחד:
דיני כוס בהמ"ז ושלא יהיה פגום ובו ז סעיפים:
יש אומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד וצריך לחזור עליו ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפי' אם צריך לעבור זמן אכילה אחת ולפי זה אם שני' אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון ויש אומרי' שאינה טעונה כוס אלא בשלשה ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל אפילו בשלשה: הגה ומ"מ מצוה מן המובחר לברך על הכוס: [ר"ן פ' ערבי פסחים]:
Others say only three or more people must; yet others say although it is a great mitzvah and praiseworthy to do so, even three do not need to.
(ד) מן המובחר וכו' - והנה המחבר לא הכריע בין הדעות ודעת... ומנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזר אחר כוס אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס וכנ"ל ודוקא כשהוא בזימון שלשה אבל לענין יחיד מקילים כמה אחרונים לגמרי ועיין לקמיה בסוף ס"ב בהג"ה:
The Mechaber does not rule on the matter... and people do not generally try to find wine if there is none readily available. However, if one has a zimun and there is wine available (Especially if it is on the table - רוח חיים), according to all opinions it is definitely praiseworthy to do so.
ד) שם הגה. ומכל מקום מצוה מן המובחר וכו' וכ"מ מדברי הזוה"ק ושעה"מ שהבאנו לעיל באות א' דאפילו בג' אינו אלא למצוה מן המובחר אבל יחיד לא יברך על הכוס יעו"ש:
However, the Zohar and Arizal side with the second opinion, giving mystical reasons for it. However, an individual should not
המברך איך יתנהג בכוס של בהמ"ז ובו יב סעיפי':כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ואם הוא נקי ואין בו שיורי כוסות אינו צריך:
The cup of blessing for the Birkat HaMazon requires washing on the inside and rinsing on the outside. And if it was clean without residue on the cups, the rinsing and washing are not necessary.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן צְרִיכָה יַיִן. אִם בֵּרֵךְ עַל הַיַּיִן כַּמִּנְהָג שֶׁאָמַרְנוּ צָרִיךְ שֶׁיָּדִיחַ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִבִּפְנִים וְלִשְׁטֹף אוֹתוֹ מִבַּחוּץ. וִימַלְּאֶנּוּ יַיִן חַי. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבִרְכַּת הָאָרֶץ נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָרֵב לִשְׁתִיָּה. וְאֵין מְשִׂיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא הַכֹּל שׁוֹתְקִים עַד שֶׁתִּכְלֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּבִרְכַּת הַיַּיִן וְיִשְׁתּוּ:
Although wine is not indispensable for Grace after meals, still if it is said with wine, according to the custom mentioned, it is necessary that the cup used for Grace should first be washed within and rinsed without, and then filled with pure wine. When the second blessing—that for the holy land is reached, a little water is poured into the cup so that the contents may be pleasant to drink. After the Cup for Grace is on the table, there must be no conversation. But all remain silent till the Grace after meals and the blessing for the wine have been said, and then they drink.
צריך להקפיד שהכוס תהיה נקייה לגמרי, ואם שתו ממנה או שהתלכלכה באופן אחר, יש לשוטפה מבפנים ומבחוץ (שו"ע או"ח קפג, א). בדיעבד, כאשר קשה לשטוף את הכוס, אפשר לקנחה ולנקותה במפית (משנה ברורה א).
The kos must be totally clean. If it was drunk from or otherwise got dirty, it must be washed inside and out (SA 183:1). Be-di’avad, if it is difficult to wash the kos, one may wipe it out and clean it using a napkin (MB ad loc. 1).
ד) שם ואם הוא נקי. כגון היכא דלא שתו בו בשעת אכילה ועכשיו בשעת הברכה מוצאין אותו נקי אין צריך הדחה ושטיפה. ב"י. פרישה אות ב' מיהו מדברי הזוה"ק והתיקונים שכתבו באות הקודם שנתנו טעם בסוד להדחה ושטיפה משמע דדוקא צריך הדחה ושטיפה במים ואפילו אם הוא נקי יעו"ש:
וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו:
The cup for blessing should be filled up to the rim.
צריך לחזור אחר כוס שלם:
One needs to seek out a full cup [of wine] [for blessing over the Birkat HaMazon]
מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל... ומגביהו מהקרקע טפח אם הוא יושב על גבי קרקע ואם הוא מיסב בשלחן מגביהו מעל השלחן טפח ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו.
One receives the cup of blessing with two hands, and, when one begins blessing, one should lift it up with one's right hand without assisting it with one's left hand... And one should elevate it a fistbreadth from the ground if one was sitting on the ground. And if one was lounging at a table, one elevates it above the table a fistbreadth. And one sets one's eyes upon it, so as not to lose mindfulness about it.
(יט) ומשגרו לאשתו וכו' - שע"י כוס של ברכה מתברכת האשה ואפילו לא אכלה האשה עמהם ואם יש עוד אורחים אצלו יתן גם להם לטעום מהכוס של ברכה וכמבואר לקמן בסימן ק"צ ס"א ובסימן רע"א סי"ד ע"ש ואם אורח מיסב אצל בעה"ב ובירך על הכוס יתן גם לבעה"ב לשתות מכוס של ברכה כדי שיתברך הבעה"ב:
After he drinks, he should pass it to his wife, family and guests so that they also get a blessing.
Zimun
וענין הזמון הוא רבוי שבח וגדולה לבורא יתב' שמזמנין ומתרין זה את זה ומתועדין יחד להודות לו ולשבחו ולפארו על שפע טובתו כמו שנא' ונרוממ' שמו יחדיו.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַסִּי: דְּאָמַר קְרָא ״גַּדְּלוּ לַיקוק אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו״. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מֵהָכָא: ״כִּי שֵׁם יקוק אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ״.
GEMARA: With regard to the basic mitzva of zimmun, the Gemara asks: From where are these matters derived, that after a meal in which three diners participated, a zimmun must be recited? Rav Asi said: As the verse states: “Praise God with me, and we will exalt His name together” (Psalms 34:4), i.e., the one reciting the blessing turns to at least two others to praise God together. Rabbi Abbahu said: The source of the mitzva of zimmun is derived from the verse here: “When I call the Name of the Lord, give [plural] praise to our God” (Deuteronomy 32:3).
והמשנה הראשונה תכוין לבאר לנו עד כמה חייבין בזימון שפחות מכן לא תהא חובת זמון חלה עליהם, ואמר על זה שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן, ויש מי שפי' דוקא בשהכינו להם מקום לסעודה... שנמצא אחד מתרה את השנים להוועד עמו לרומם את האל...
דין ברכת הזימון (קצ"ב עד סי' ר"א):
ג' שאכלו ביחד חייבין בזימון והוא מ"ע מדרבנן ואסמכינהו אקרא כי שם יקוק אקרא הבו גודל וגו' דהיינו א' אומר לשני' הבו וי"א דברכת הזימון הוא מה"ת (לבוש סי' קצ"ט).
Some hold that zimun is derabanan while others hold it is min HaTorah.
צריך להשתדל מאד לחזור אחר זימון כי הוא דבר גדול לסלק על ידי זה הסטרא אחרא ולדחותה וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל...
One should put in a lot of effort [to recite Birkas HaMazon] with a zimun. This has tremendous power to eliminate and drive away the sitra achra.
ברכת זימון בשלשה או בעשרה ובו ב' סעיפים:
יות' טוב לומר נברך שלא להוציא עצמו מן הכלל ואם הם עשרה צריך להזכי' את יקוק שאומ' נברך אלקינו וכו'.
It is an even bigger mitzvah to try to find ten people to make him a zimun with Hashem’s Name.
אם מצטרפין לזימון אם לאו. ובו ו סעיפים:שנים שאכלו אע"פ שבברכת המוציא פוטר א' את חבירו מצוה לחלק שיברך כל אחד ברכ' המזון לעצמו בד"א כשהיו שניה' יודעים לברך ברכת המזון אבל אם אחד יודע והשני אינו יודע מברך היודע ויוצא השני אם מבין לשון הקודש אלא שאינו יודע לברך וצריך לכוון מלה במלה לכל מה שיאמר: הגה וצריך המברך שיכוין להוציאו [מרדכי ר"פ שלשה שאכלו וב"י בשם סמ"ג]: אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה אבל שלשה שאכלו אינ' רשאים ליחלק ושנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרף עמהם לזימון וכן ארבעה או חמשה אסו' להם ליחלק שכלם נתחייבו בזימון ששה נחלקים כיון שישאר זימון לכל חבורה עד עשר' ואז אין נחלקים עד שיהיו עשרי' כיון שנתחייבו בהזכרת השם: הגה דאז יכולי' לחלוק אם ירצו ונ"ל דה"ה בששה אין מחויבים לחלק רק אם ירצו נחלקים ומצוה לחזור אחר עשרה ומיהו אם היו רבים מסובים יחד ואינם יכולי' לשמוע ברכת זימון מפי המברך ואינם רשאים ליחלק לחבורות של עשרה עשרה מפני שיצטרכו לברך בקול רם וישמע בעל הבית ויקפיד עליהם יכולים ליחלק לחבורות של ג' ג' ולברך בנחת כדי שלא ישמע בעל הבית וזה טוב להם ממה שלא יצאו ידי חובת ברכת זימון שהרי אינם יכולים לשמוע מפי המברך:
When two people eat together, even though one may recite the beracha of hamotzi for the other, it is a mitzvah for each one to recite birkas hamazon for himself. This is true when both of them know how to recite birkas hamazon. If one knows and the other doesn’t the one who knows how should recite the beracha and the other will fulfill his obligation assuming he understands lashon kodesh but doesn’t know how to recite birkas hamazon. He must listen to each word that is recited....Rama: The one reciting the beracha must have in mind to discharge his friend’s obligation. Mechaber: If he does not understand he does not fulfill his obligation by listening. When three people eat together they may not separate and when two people eat together it is a mitzvah for them to search for a third to join their zimun. When four or five people eat together they may not separate since they are all obligated to make a zimuun. When the group is comprised of six they may separate since each group will make its own zimun and this is true until the group reaches ten. Once the group contains between ten and twenty people they may not separate until there are twenty since they will mention Hashem’s Name
Important Halachos About Birkas HaMazon
(ב) כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ, יְהֵא פִיו נָקִי מִן הָרֹק, וְגַם שְׁאָר דָּבָר לֹא יְהֵא בְּתוֹךְ פִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר, יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ.
(2) When you recite a berachah your mouth should be free of saliva nor should anything else be in your mouth, as it is said: "My mouth shall be full of Your praises."
מקבל שכר על אשר התנאה לעמוד לפניו בגוף נקי וחשוב בלי שום לכלוך כאדם שמתנאה ללבוש בגדים חשובים בעמדו לפני המלך כך מתנאה בגוף נקי שהוא ג"כ מלבוש לנשמה בעמדו בתפלה לפניו ית' וגם זה בכלל הכון לקראת אלקיך ישראל שפי' התנאה לפניו ית':
One should make sure to be excused before bentching, so as to appear presentable before Hashem.
ב) כל ירא שמים יהא נזהר בשעת ברכה להתעטף במלבוש העליון וגם להשים הכובע על ראשו ולא יברך במצנפת קטנה ואף כשמברך ביחיד יהא נוהג בכך עכ"ל.
A G-d fearing person should make an effort to dress himself with an outer garment and a respectable head covering.
צריך לישב בשעה שמברך... כדי שיוכל לכוין יותר וגם לא יהא מיסב שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה.
One must sit while bentching in order to focus properly. One should not lean, which is arrogant; he should sit with awe.
וצריך שיברך ברכת המזון בנחת ובקול רם ובשמחת הלב. כי יתן אל לבו לדברים שהוא מוציא מפיו לכון בהם בעמק אי אפשר שלא לשמח. ולפי הנראה מדברי הזהר הקדוש (שמות דף ריח) יש צרך גדול וחובת גברא למעבד כל טצדקי כדי לברך ברכת המזון בשמחה.
There is a special requirement for Birkas Hamazon to be said pleasantly, in a loud voice and joyfully.
ובשכר זה יפתח אוצרו הטוב אליך ותתפרנס מידו הרחבה תמיד:
One who does so will be showered with blessing.
צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו ואם לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו:
[When reading the Shema,] one must hear with their ears what comes out of their mouth, but if one did not hear it, they [still] fulfilled their obligation as long as they brough it out of their lips (ie. articulated it with their mouth).
(ג) (ג) בקול רם - דטוב לעולם לברך בקול רם כי הקול מעורר הכונה...
It is desirable to say the blessings in a loud voice always, since blessing aloud inspires one to bless from the heart.
כוונת הברכות ובו סעיף אחד:
יכוין בברכות פירוש המלות...
One should concentrate in blessings of the meaning of the words...
צריך לכוין בברכות פירוש המילות שמוציא מפיו.
(א) קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ אֵיזוֹ בְרָכָה צָרִיךְ הוּא לָדַעַת אֵיזוֹ בְרָכָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כְּדֵי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרָכָה, יֵדַע מַה שֶּׁיְּסַיֵּם. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ. וְלֹא יְבָרֵךְ בִּמְהִירוּת, אֶלָּא יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת (סִימָן יקוק לצ"א ובחיי"א)... וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה דָבָר בְּמִנְהָג וּמוֹצִיא דְבָרִים מִפִּיו בְּלֹא הֶגְיוֹן הַלֵּב.
(1) Before reciting a berachah you must be sure which berachah you are required to recite, so that when you mention Hashem's Name which is the principle part of the berachah, you will know how to conclude the berachah. It is forbidden to do anything else while reciting a berachah. Do not recite the berachah hurriedly but think of the meaning of the words... You should not recite the berachah automatically, out of habit, spouting words from your mouth without thinking of their meaning.
ארבע ברכות של ברכת המזון דינם כתפילת שמונה עשרה...
The four blessings of Birkas Hamazon have similar laws like the tefillah of Shemoneh Esrei.
(לא) (לא) בשעה שמברך - ומסתימת הפוסקים משמע דגם ברכה רביעית אף שהיא מדרבנן צריך לישב כי היכי דלא לזלזולי בה:
The poskim imply that although the fourth blessing is a rabbinic law, Chazal were strict so that it would not be degraded.
ואין לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו...
One cannot interrupt even to answer to Kaddish, Kedushah or Berichu...
מה) ואין לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו...
ואין הפרש ביניהם כי אם בדבר זה שהתפלה מעומד וברכת המזון מיושב...
The only difference is that we stand for Shemoneh Esrei and sit for Birkas Hamazon...
מג) [סעיף ח'] יש מי שאומר וכו' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא פלוגתא אלא כי כן דרך מרן ז"ל דסברה יחידית נמי כותב אותה בשם יש מי שאומר...
אסור לעשות מלאכה בעודו מברך (וכן הוא לעיל סוף סי' קפ"ג):
It is forbidden for one may not do activity while Birkas Hamazon.
אסור לעשות מלאכה כו'. בירוש' מוכיח זה ממ"ש שהפועלים לא יברכו אלא שתים מפני ביטול מלאכה של בע"ה למה לא יברכו השתים האחרונות והם עוסקים במלאכתם א"ר מונא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיברך. העתקתי זה כדי שלא תטעה לומר דוקא בשעת ב"ה אסרו בעשיית מלאכה ולא בשאר ברכות או תפלה אלא דודאי גם בכל מילי דמצוה לא יעסוק בשיחה אחרת ולא הזכירו זה כאן בב"ה אלא לתרץ קושי' אבל בודאי בכל המצות לא יעשה אותם ועוסק בד"א כי זה הוא מורה על עשייתו המצוה בלי כונה אלא דרך עראי ומקרה וזה נכלל במאמר תורתינו ואם תלכו עמי בקרי שפי' אף שתלכו עמי דהיינו עשיית המצוה מ"מ היא בדרך מקרה ועראי נ"ל שבכלל איסור זה יש ג"כ שלא לעסוק בתורה באותה שעה כי זה גורם ג"כ על ב"ה שהיא ע"צ המקרה והזדמן ואפילו עוסק במצוה זו ועוסק במצוה אחרת עמה אינו נכון כי א' מבטל חבירו נ"ל:
אסור לעשות מלאכה וכו' - וה"ה כשעוסק באיזה מצוה לא יעסוק אז בדבר אחר [ט"ז]:
והן בעוונותינו הרבים רבים מעמי הארץ מזלזלים בברכת המזון לברך אותה במהירות מאד, ויש עוסק באיזה עסק בעת הברכה גם רומז בעיניו קורץ בשפתיו מולל באצבעותיו וכיוצא בזה, וצריך להוכיחם על זאת במוסר השכל...
On account of our many sins, ignorant people cheapen Birkas Hamazon by saying it very fast. Some do activity, motion with their hands, mouth with their lips, play with their fingers and the like. This needs great strengthening
קיצור ספר חרדים - מצות משה
הקיצור נעשה בידי בעל חיי אדםפרק א - מצות עשה מן התורה התלויות בלב:
מכלל היראה שלא להוציא שם שמים מפיו אלא במורא הלב...
ובכוונה רצויה ולצורך גדול ולא לבטלה, והמוציא שם שמים לבטלה ביטל מצות יראה. וירגיל אדם עצמו שלא להזכיר אפילו בשאר לשונות, אלא כשירצה להזכירו יאמר "העליון".
Abridged Book of Trembling Ones - Commandment of Moshe. The abridgment was done by the writer of the Chayei Adam. Chapter 1 - Positive commandments from the Torah which are dependent on the heart:
Included in the commandment of “fearing Hashem” is to say Hashem’s Name with awe in his heart.
כוונת הברכות ובו סעיף אחד:יכוין בברכות פירוש המלות כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה ובהזכירו אלקים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם:
One should concentrate in blessings of the meaning of the words. When mentioning the name HASHEM, concentrate on the meaning of the recital being lordship that He is the Master of all, and concentrate on the Yud-Hei that Was, Is, and Will Be. And when one mentions ELOHIM, concentrate on that He is Strength, Master of Wherewithal and Master of the powers of all.
ויכוין כו'. טור והוציאו מדברי הר"י בס' היראה שכתב אצל פסוק ראשון שבק"ש ובכל א' מב' שמות האמורים בפסוק ראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה כו' ואח"כ כתב ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פי' קריאתו שהוא אדון הכל אבל משמע שם שא"צ לחשוב אלא פי' קריאתו רק בק"ש ששם ב' השמות מורין על היה כו' וכן עיקר לפי עומק הדין כי בכל הולכין אחר הקריאה וא"צ להרהר כלל על הכתיבה אף שיש בהכתיבה סודות גדולות והם הלכה למשה מסיני וכן כאן הולכין אחר הקריאה בנקודתו וכן כשיבא וכל"ב לפניה האלף נחה וכלב בפתח משא"כ בכתיבה היה צ"ל בחירק וכן למה לפניה רפה וכן בג"ד כפ"ת אחר השם הוא תמיד בדגש וכן מונה במסורה אדושם בם ג' מפקין רפויין והקריאה האלף בח"פ כי ניקוד השם לפי קריאתו כמו בכל הקריין שבתורה וכן ליקוק אדושם למות תוצאות הלמ"ד בצרי והוא פשוט מאד ולכן כששני שמות סמוכין פעמים ניקודו בניקוד אלקים אבל השם בעצמו ניקודו נעלם כמו כל כתבין שבתורה וניקודו הוא סוד שם המפורש וגם אם בא לחשוב פי' כתיבתו אין פירושו כן אלא נמצא קיים וכמו שם אשתו חוה וכמ"ש הר"ש וש"מ:
Words of Inspiration about the Importance of Birkas Hamazon
וְאָמַר ר' יוֹדָאי, גָּדוֹל כֹּחַ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁמּוֹסִיף כֹּחַ בְּרָכָה בַּפַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא, גָּדוֹל כֹּחַ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁמּוֹסִיף בְּרָכָה עַל מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם.
Rebbe Yodai: Great is the power of Birkas Hamazon (with concentration – יפה ללב), which adds blessing to one’s work.
גדול העונה אמן כו'. זה המאמר עיקרו פרק אלו דברים כי שם ודאי מקומו אמתניתין דעונין אמן אחר ישראל כו'
אבל הכא לא שייך כלל ויש לכוון בזה לפי שמזונותיו של אדם קשים כקריעת ים סוף וע"כ צוה הקב"ה להאוכל ושבע לברך עליו כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת וגו' שע"י זה הקב"ה משפיע ברכותיו להיות לו בריוח מזונות כי יש לאדם מקטרגים בדבר מלתת לו מזונותיו הקשים בריוח ואלו הברכות הם המליצים יושר וסנגורים טובים לנגד המקטרגים ולזה דימה הברכות והעניית אמן לגוליירין המתגרים ולגבורים המנצחים במלחמה כי הוא ממש כמו שכתבתי שהברכות הם הגוליירין ועניית אמן הם הגבורים לנצח המלחמה נגד המקטרגים שהם מלאכי משחית כמ"ש בשני גוליירין אף וחימה והשתא נסמך זה המאמר לכאן מתניתין של סיומא דמסכת נזיר כדמיון זה בעצמו בענין נזירות שמואל ושמשון כי הנזירות ופרישות הוא דיבוק אלוק כמ"ש להזיר ליקוק' והוא נותן כח וגבורה בפמליא של מעלה להשפיע על אותו אדם כח וגבורה נגד המקטרגים כמ"ש מפורש בשמשון ומורה לא יעלה כו' כי נזיר אלקים וגו' והוא יחל להושיע את ישראל וגו' ורבי נהוראי יליף בגזרה שוה לשמואל כן כדמשמע נמי בקראי שהצליחו ישראל במלחמה על ידו ור' יוסי דפליג עלוה ודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמורה לא יעלה על ראשו משמע גילוח שער אלא דקאמר דלא איצטריך ג"ש לענין כח וגבורה שניתן לו דה"נ משמע ומורה היינו מרות ושררה ודו"ק:
There are heavenly prosecutors who try to prevent a person from getting his sustenance. When he bentches with concentration, the berachos act as his defendants and Hashem pours blessing down onto him.
כך מקבל אני מרבותי, ישמרם אל, שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו. ויתר פרטי המצוה מבארים במסכת ברכות [א''ח סי' קפ''ח].
I have received as a tradition from my teachers, may God protect them, that any one who is careful about Grace after Meals will have his food available with dignity all of his days. [These] and the rest of its details are elucidated in Tractate Berakhot (see Tur, Orach Chaim 188).
(יא) וכתב החנוך (מצוה תל), שקבלה יש שכל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימי חייו. צא ולמד מן השכר שעושה נחת רוח גדול ליוצרו, וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
מַאן דִּמְבָרֵךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ שַׂבְעָא, בָּעֵי לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ, וּלְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּחֶדְוָה, וְלָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב, אֶלָּא דִּיבָרֵךְ בְּחֶדְוָה בְּרָזָא דָּא, וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ דְּהָא אִיהוּ יָהִיב הַשְׁתָּא לְאַחֲרָא בְּחֶדְוָה, בְּעֵינָא טָבָא, וּכְמָּה דְּאִיהוּ מְבָרֵךְ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. הָכִי יָהֲבִין לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבָעֵינָא טָבָא. וּבְּגִין כָּךְ לָא יִשְׁתְּכַּח עָצִיב כְּלָל, אֶלָּא בְּחֶדְוָה, וּבְמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וִישַׁוֵּי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְמֵיהַב בְּרָכָה דָּא, בְּרָזָא דְּאִצְטְרִיךְ.
מפורש בדברי רבינו הארי ז"ל בשער טעמי המצות דף ס"א וזה לשונו: גם צריך שתדע דאף על פי שנתבאר לעיל שבתוך הסעודה אם הוא בחול יתעצב אל לבו, ובפרט אם הוא ביחיד על החרבן כנזכר בשם הזוהר, אמנם בברכת המזון אדרבא צריך להראות שמחה יתירה בלבו, והטעם כי ענין האכילה הוא במלכות העליונה הנהנית משפע התפארת, ועל ידי מה שאנחנו מכוונים באכילתנו אנחנו ממשיכים לה השפע ומזון, וממה שאנחנו ממשיכים לה היא מחלקת ונותנת מזון אלינו, ולכך צריך לברך ברכת המזון בעין טובה ולא כצרי עין וכו' עד כאן לשונו...
צריך לברך ברכת המזון בעין טובה, ובשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה... ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמחה ובעין הטוב
The amount of joy and generosity with which Hashem takes care of a person is based on the amount of positive and joy one has when Birkas Hamazon (Sha’ar HaMitzvos by Rav Chayim Vital, Parshas Eikev)
ולכן יאכל וישתה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה וזו סגולה להתעשר... ואפשר לרמוז ענין זה מהפסוק (משלי י':כ"ב) "ברכת יקוק היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה
One should eat and drink things that give him joy so that he bentches joyously. Reciting Birkas Hamazonjoyously in a strong voice can be a cause for one to grow wealthy, as the verse hints, בִּרְכַּת יקוק הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא־יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ,it is the blessing of the L-rd that enriches and no toil can increase it (MiZahav U’MiPaz volume 2 by Pinchas Zivichi, page 247 and Otzros HaMussar volume 1 by Moshe Tzuriel, page 124)
האומר ברכת המזון בקול רם מאריכין לו ימיו ושנותיו
If one recites Birkas HaMazon in a strong voice, his days and years are lengthened (Kol HaChayim by Rav Chayim Palagi, page 60)
(ז) וְכָל מָקוֹם שֶׁמְּבָרֵךְ בְּכַוָּנָה, יִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לֶעָתִיד לָבוֹא מִפִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲרִיסְטוֹן לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא...
(7) One who does recite it with devotion, on the other hand, will merit hearing it recited by King Dovid, peace be upon him, when the Holy One Blessed is He makes a feast for the righteous in the time to come (Pesachim 119b).
שבשכר הברכה שנברך בכונה בחוצה לארץ, נזכה לבסוף לחזור אל הארץ עצמה לאכול מפריה ולשבוע מטובה.
The reward of one who recites Birkas Hamazon with devotion outside Eretz Yisrael, will be that one will merit in the end to return to the land itself to eat from its fruit and be satiated from its produce (Bee’ur Mishnah Torah, Devarim, Parshas Eikev, page 99)
[ו] [לבוש] מזבח וכו'. ובמטה משה כתב הטעם כי ידוע שכל אותיות של אל"ף בי"ת יש בברכת המזון חוץ מן ף', והטעם שאין מלאך א"ף שצ"ף קצ"ף שולט בכל סעודה שמברכין ברכת המזון בשמחה ובכוונה לכן מכסין הסכין לרמוז לזה דבשעת ברכת המזון אין חרבו של מלאך המות שולט. כתב בספר חסידים סימן ק"צ אסור להרוג כינה על השולחן שאוכלין עליו, וכל ההורג כינה כאילו הורג על המזבח ואסור לכתוב בספר פלוני חייב לי כך וכך:
Af, Shetzef, Ketzef and the Angel of Death All have no power over someone who recites Birkas HaMazon with concentration.
כל האותיות יש בברכת המזון, חוץ מן האות ף', לפי שאין מלאך המוות, אף, שצף וקצף שולט במי שמברך ברכת הזון בשעתה ובכוונה
Af, Shetzef, Ketzef and the Angel of Death All have no power over someone who recites Birkas HaMazon with concentration (Sefer HaTashbetz by Shimon ben Tzemach, Shivas Neiros, page 66, #315).
Birkas HaMazon
ראוי לכל ירא שמים, שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.
It is fitting for every person who has fear of Heaven to be anguished and concerned regarding the destruction of the Temple.
(יא) (יא) חורבן בית המקדש – כתב של"ה, שבכל סעודה יאמר "על נהרות בבל"; ובשבת, וכן בימים שאין אומרים בהם תחנון, יאמר "שיר המעלות בשוב יקוק" וגו'. והעיקר שיידע מה קאמר, ואחר כוונת הלב הן הדברים.
(11) The destruction of the Temple - The Shl"a wrote that at every meal, one should recite "Al naharot Bavel" ("By the Rivers of Babylon..." - Psalms 137:1). And on Shabbat, and also on days that Tachanun is not said, one should say "Shir Hama'alot b'shuv Hashem..." ("A song of ascents. When the Lord returns..." - Psalms 126:1). And the main thing is to know/understand what one is saying, and to have concentration.
מַאן דְּאִתְעֲדָּן עַל פָּתוֹרֵיהּ וּמִתְעַנַּג בְּאִינּוּן מֵיכְלִין, אִית לֵיהּ לְאַדְכְּרָא וּלְדָאֲגָא עַל קְדוּשָּׁה דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְעַל הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא דְּקָא אִתְחֲרִיב. וּבְגִין הַהוּא עֲצִיבוּ דְּאִיהוּ קָא מִתְעֲצַב עַל פָּתוֹרֵיהּ, בְּהַהוּא חֶדְוָה וּמִשְׁתְּיָּא דְּתַמָּן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָשִׁיב עָלֵיהּ כְּאִלּוּ בְּנָה בֵּיתֵיהּ, וּבָנָה כָּל אִינּוּן חַרְבֵּי דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.
One who luxuriates at his table and delights in those foods ought to call to mind and to feel concern for the holiness of the Holy Land and for the Temple of the King that has been destroyed. In consideration of the sadness that one feels at one's table--in the midst of the joy and celebration [lit. drinking] there--the Holy Blessed One accounts it to one as if one has rebuilt His House and rebuilt all the ruins of the Temple. Happy is one's portion!
פרק שלשה שאכלו שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. פירוש שרוצים להתחבר יחד לסעודה וכגון דאמרי ניזיל וניכול נהמא בדוכתא פלן או כשהסבו דהויא קביעותא כדאמרינן לעיל חייבין להצטרף ולזמן יחד וחובת זימון הוא מפני כבוד הבורא כשהן מתחברין ומתרין זה לזה לברכו ומשום ברב עם הדרת מלך:
The purpose of a zimun is to give honor to Hashem by gathering together and inviting each other to bless His Great Name.
Beracha #1 - Hazon
אָמַר רַב נַחְמָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״הַזָּן״ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן.
With regard to the origins of the four blessings of Grace after Meals, Rav Naḥman said:Moses instituted for Israel the first blessing of: Who feeds all, when the manna descended for them and they needed to thank God.
מו) [סעיף ט'] צריך לישב בשעה שמברך וכו' וז"ל סידור הרש"ש ז"ל קודם בהמ"ז יכוין להכין עצמו לקיים מצות עשה לברך ברכת המזון ביראה ובאהבה ובכונה עצומה ובשמתה רבה ובטוב לבב... ויעצים עיניו ויאסור ידיו זו ע"ג זו ימנית על שמאלית כיושב לפני המלך מלכו של עולם...
Before reciting bentching, one should prepare himself to fulfill the Torah Commandment of Birkas HaMazon with awe, love, intense concentration, great joy, and gladness... he should close his eyes and clasped his hands, right over left, as one would sit before the King of the world (see also Siddur HaRashash Nekudos HaKosef – Cheilek Kavanahs HaShulchan D’Shabbos Kodesh by Yechezkel Bing, page 298).
(ג)וְיִירָא וְיִזְדַּעַזְעוּ אֵבָרָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ...
(3)You should fear and tremble when you mention the Name of Hashem, Blessed Be His Name...
Beracha #2 - Birkas Ha’aretz
אָמַר רַב נַחְמָן... יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ.
With regard to the origins of the four blessings of Grace after Meals, Rav Naḥman said...Joshua instituted the blessing of the land when they entered Eretz Yisrael.
תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו...
With regard to the formula of Grace after Meals, the Gemara continues: It was taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: Anyone who did not say: A desirable, good, and spacious land in the blessing of the land, and who did not mention the royal house of David in the blessing: Who builds Jerusalem, did not fulfill his obligation...
תניא ר"א אומר כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה וכו' עד צריך שיקדים ברית לתורה בפרק שלשה שאכלו (ברכות מח:) ומפרש התם טעמא שצריך להקדים ברית לתורה שזו בג' בריתות וזו בי"ג בריתות...
He must make mention of the covenant of circumcision preceding mention of the Torah, as this, the Torah, was given to the Jewish people with three covenants.
רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בָּהּ הוֹדָאָה תְּחִלָּה וָסוֹף.
Rabbi Abba says: One must mention thanks in the blessing of thanksgiving in Grace after Meals at the beginning and the end of the blessing.
אם יאמר האדם תיבות אלו בשפתיו לבד נודה לך יקוק אלקינו ולבו בל עמו לשים בלבו ההוראה של פירוש המלות האלו איך אדם יוצא י"ח בפתח פתחי פיו ולבו לא נכון עמו
If one just says these words with his lips alone but does not think thank Hashem in his heart, how can this be considered thinking of Hashem for these things? (Yesod V’Shoresh HaAvodah by Rabbi Alexander Ziskind of Horodna, page 146)
Beracha #3 - Bonei Yerushalayim
אמר רב נחמן... דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים...
With regard to the origins of the four blessings of Grace after Meals, Rav Naḥman said... David and Solomon instituted the third blessing: Who builds Jerusalem...
ואשרי מי שיוכל להוריד דמעות בכל בקשה ובקשה בברכה זו...
Fortunate is a person who can cry at every request in this beracha [Yesod V’Shoresh HaAvodah by Rabbi Alexander Ziskind of Horodna, page 148 (163)]
רַחֵם יקוק אֱלֺקֵֽינוּ עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירֶֽךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ וְעַל־הַבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו אֱלֺקֵֽינוּ אָבִֽינוּ רְעֵֽנוּ זוּנֵֽנוּ פַּרְנְ֒סֵֽנוּ וְכַלְכְּ֒לֵֽנוּ וְהַרְוִיחֵֽנוּ וְהַרְוַח־לָֽנוּ יקוק אֱלֺקֵֽינוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵֽינוּ וְנָא אַל־תַּצְרִיכֵֽנוּ יקוק אֱלֺקֵֽינוּ לֺא לִידֵי מַתְּ֒נַת בָּשָׂר וָדָם וְלֺא לִידֵי הַלְוָאָתָם כִּי אִם לְיָדְ֒ךָ הַמְּלֵאָה הַפְּ֒תוּחָה הַקְּ֒דוֹשָׁה וְהָרְ֒חָבָה שֶׁלֺּא נֵבוֹשׁ וְלֺא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:
Have compassion, Adonoy, our God, on Israel, Your people, on Jerusalem, Your city, on Zion, the dwelling place of Your glory, on the kingship of the house of David, Your anointed; and on the great and holy House upon which Your Name is called. Our God, our Father tend us, nourish us, maintain us, sustain us, relieve us and grant us relief Adonoy, our God, speedily from all our troubles. Adonoy, our God—may we never be in need of the gifts of men nor of their loans, but only of Your hand which is full, open, holy and generous, so that we may not be shamed nor humiliated forever and ever.
וביחוד בחתימת הברכה כשיאמר ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו בא"י כו' יאמר בכוונה עצומה ובשברון לב
This beracha Must be said with a tremendous amount of concentration from the depths of the heart [Yesod V’Shoresh HaAvodah by Rabbi Alexander Ziskind of Horodna, page 148 (163)]
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּֽדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יקוק בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָֽיִם, אָמֵן:
Rebuild Jerusalem, city of the Holy Sanctuary, speedily, in our days. Blessed are You, Adonoy, Builder of Jerusalem in His mercy. Amein.
Beracha #4 - HaTov VeHaMeitiv
אָמַר רַב נַחְמָן... ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר. דְּאָמַר רַב מַתְנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. ״הַטּוֹב״ — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ״וְהַמֵּטִיב״ — שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה.
Rav Naḥman said...They instituted the blessing: Who is good and does good, at Yavne in reference to the slain Jews of the city of Beitar at the culmination of the bar Kokheva rebellion. They were ultimately brought to burial after a period during which Hadrian refused to permit their burial. As Rav Mattana said: On the same day that the slain of Beitar were brought to burial, they instituted the blessing: Who is good and does good, at Yavne. Who is good, thanking God that the corpses did not decompose while awaiting burial, and does good, thanking God that they were ultimately brought to burial.
וכן הוא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, ושם תמצא כונות בכל תיבה ותיבה של ברכה זו מה שאין כן בשאר ברכות ומזה תבין מעלת ברכה זו, ואם מחמת המהירות מחסר אחת מהן או מבליע הרי זה מאבד טובה הרבה...
There are deep, Kabbalistic meanings of each word of this brachah, and if one rushes through and misses or swallows a word, he loses out on much goodness.
בָּרוּךְ אַתָּה יקוק אֱלֺקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִֽינוּ, מַלְכֵּֽנוּ, אַדִּירֵֽנוּ בּוֹרְ֒אֵֽנוּ, גּוֹאֲלֵֽנוּ, יוֹצְ֒רֵֽנוּ, קְדוֹשֵֽׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּֽלֶךְ הַטּוֹב, וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּ֒כָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָֽנוּ, הוּא גוֹמְ֒לֵֽנוּ, הוּא יִגְמְ֒לֵֽנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה, פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכָל־טוֹב, וּמִכָּל־טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּ֒רֵֽנוּ:
Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, the Almighty, our Father, our King, our Mighty One, our Creator, our Redeemer, our Maker, our Holy One, Holy One of Jacob, our Shepherd, Shepherd of Israel, the King, Who is good and beneficent to all. Every single day He has done good, does good, and will do good to us. He has rewarded us, He rewards us, He will reward us forever with favor, kindness, and compassion, relief, rescue, and success, blessing, deliverance, and consolation, maintenance, sustenance, compassion, life, peace, and everything good; and of all good things may He never deprive us.
והנה בודאי השלמה בעי כוונה – בקבלת מלכות שמים שלמה, לקבל אותו יתברך שמו ויתעלה על עצמו מלכותו ואדנותו בשמחה עצומה. אך, אם אדם מזכיר אותם בלא לב ואינו מכוון ממש לנוכח השם, מה לי אם אמר מלכנו או תיבה אחרת של חול!
When mentioning Hashem's kingship, one must concentrate on fully accepting Hashem's reign and control over him with tremendous joy (Yesod V’Shoresh HaAvodah by Rabbi Alexander Ziskind of Horodna, pages 148-149)
אחרי מצות ברהמ"ז הנהיגו לומר בקשות אלו, שבזה הזמן מתקבלת התפילה ביותר, מפני שתפילתו של אדם נשמעת בשעה שהוא עשה מצוה
After doing a mitzvah, is a special time for tefillos to be accepted. Therefore, our Sages added these requests to be said now, Upon completing the tremendous mitzvah of Birkas HaMazon [see Chofeitz Chayim Al HaTorah, Devarim 26:7 (page 196) and Chafetz Chaim on the Torah - Volume 2, page 295 (Israel Bookshop Publications)].
רשות לכל אדם להוסיף עוד בקשת צרכיו הפרטיים וכדומה כי השלחן מזבח כפרה הוא ועת רצון הוא לבקש מהשי"ת שימלא משאלות לבו (כשאוכל כהוגן ומברך כהלכה), אך בשבת קודש אל יוסיף בקשות פרטיות כי אם נוסח ההרחמן שנתקבל בכל ישראל כטופס ברכה וברכת האורח ותו לא... אסור להפסיק בשיחת חולין עד שיגמור נוסח ההרחמן...
Unless it is Shabbos or Yom Tov, one may now add personal requests, like in Shema Koleinu of Shemoneh Esrei. One should not interrupt with mundane speech... (Piskei Teshuvos volume 2 by Rabbi Simcha Rabinowitz, page 624, siman 189 ד"ה בדיני סיום ברכת המזון).
(כה) בעו"ה חורבן ושוממות מקדש תפארתינו ואבדן מלכות ב"ד ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו וממשירדנו מחיים למות וכן להיפך בשוב יקוק שיבת ציון נהיה עולים ממות לחיים ואין בנו אלא חלק ס' מחיים ולכך נאמר (תהילים קכו א) בשוב יקוק וכו' היינו כחולמים כי כמו חלום יש בו חלק ס' ממיתה כך אנו להיפך כי נרגיש כי היה בנו רק חלק ס' מחיים ולכך אין צריך להאריך בדה ומי אשר לו רק נשמת ישראל הלא לבבו נשבר בקרבו בזכרו חורבן ירושלים...
Ever since we lost the Jewish kingdom and our Beis Hamikdash, we have lacked so much good. It is as if we went from life to death. However, when Hashem redeems us, we will return back to life. Any Jewish heart should break just thinking about this.
Borei Nefashos
א) [סעיף א'] על כל פירות האילן מברך וכו' כתב מהרח"ו ז"ל בשער רוה"ק דף ט' ע"ב וז"ל אמר לי מורי ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוה"ק תלויה ע"י כוונת האדם וזהירות בכל ברכות הנהנין לפי שעל ידם מתבטל...
Rav Chayim of Volozhin of blessed memory wrote in the Gate of Divine Spirit on page 9b the following:
My master of blessed memory said to me that one's main ability to attain Ruach Hakodesh depends upon his focus in all his berachos.
בורא נפשות רבות וחסרונם - כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן ומסיים ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך אתה יקוק חי העולמים:
WHO CREATES THE MANY FORMS OF LIFE AND THEIR NEEDS FOR ALL THAT YOU HAVE CREATED. Tosfos will teach us the meaning of this b’rochoh which is recited so often. וחסרונם and that which they lack, refers to necessities such as bread and water, without which it is impossible to survive.
After thanking Hashem for the necessities we add: Together with all that he created to give life through them for all the living. This means that Hashem created the necessities together with all else that there is in this world, that even if he had not created them the world would still be able to live without them. For he created them only for mere enjoyment such as apples and similar foods. And we conclude this b’rochoh with, blessed is the source of life of the worlds. And in Yerushalmee the conclusion is blessed are you Hashem the source of life of the worlds.
שינוי ברכות שבין פרי העץ ופרי האדמה ובין דבר שאין גידולו מן הארץ היינו דוקא בברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה שוה בכולם והיא בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות בהן נפש כל חי בא"י חי העולמים הלכך אכל פרי העץ שאינו משבעת המינין ופרי האדמה כיון שברכה אחרונה שוה בהם מברך ברכה אחת על שניהם. פירוש הברכה בורא נפשות רבות וכל מה שהם חסרים ועל כל שאר הדברים שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרים מהם אם לא בראן שאינן אלא להתענג בהן להחיות נפש כל חי. וי"א בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ובגמרא דידן אינו מזכיר בה חתימה אבל בירושלמי חותם בא"י חי העולמים וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל:
The difference in blessings between tree fruit and fruit of the earth and something which does not originate from the earth, is specific to the prior blessing. but the after blessing is the same for all of these and it is: Baruch ata Hashem Eloheinu melech ha'olam boreh nefashot rabot v'chesronan al kol mah shehbara l'hachayot bahen nefesh kol chai baruch ata hashem chai haolamim. therefore if one at tree fruit that is not from the seven species and fruit of the earth, because the after blessing is the same for them, one makes one blessing on both. the meaning of the blessing is: who makes many beings and everything they are missing and on all other things that he created in the world that had God not created them they would not be missing from them [the beings], for they are only meant for pleasure, to imbue life of every being. and there are those who say "boreh nefashot rabot v'chesronan al kol mah shebarata l'hachayot bahem nefesh kol chai". and in our gemara it does not mention a conclusion for her [this blessing], but in the Jerusalem [Talmud] it concludes the blessing "baruch ata hashem chey ha'olamim" and this was the custom of my master my father, the Rosh, may his memory be a blessing.
