מסכת אבות פ"ג מ"יד:
(רבי עקיבא)הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם.
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:
כתובות סב ע"ב - סג ע"א:
רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה,
חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי,
אמרה ליה: אי מקדשנא לך אזלת לבי רב?
אמר לה: אין.
איקדשא ליה בצינעה, ושדרתיה.
שמע אבוה, אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה.
אזיל, יתיב תרי סרי שנין בבי רב,
כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי,
שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים?
אמרה ליה: אי לדידי ציית, יתיב תרי סרי שני אחריני,
אמר: ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב,
כי אתא, אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי,
שמעה דביתהו, הות קא נפקא לאפיה,
אמרו לה: שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי,
אמרה להו: (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו
כי מטיא לגביה, נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה,
הוו קא מדחפי לה שמעיה,
אמר להו: שבקוה שלי ושלכם שלה הוא,
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי, אתא לגביה,
א"ל: אדעתא דגברא רבה מי נדרת?
א"ל: אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת
אמר ליה: אנא הוא, נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה.
נדרים נ ע"א:
ר' עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע,
שמע (בר) כלבא שבוע, אדרה הנאה מכל נכסיה,
אזלא ואיתנסיבה ליה בסיתוא, הוה גנו בי תיבנא, הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה,
אמר לה: אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא,
אתא אליהו, אידמי להון כאנשא, וקא קרי אבבא, אמר להו: הבו לי פורתא דתיבנא, דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה,
אמר לה ר' עקיבא לאנתתיה: חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה,
אמרה ליה: זיל הוי בי רב,
אזל תרתי סרי שנין קמי דר' אליעזר ור' יהושע,
למישלם תרתי סרי שנין ,קא אתא לביתיה,
שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך אבוך, חדא דלא דמי ליך, ועוד [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין,
אמרה ליה: אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא,
אמר, הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי, הדר, אזל, הוה תרתי סרי שני אחרנייתא.
אתא בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי, נפוק כולי עלמא לאפיה, ואף היא קמת למיפק לאפיה, אמר לה ההוא רשיעא: ואת להיכא?
אמרה ליה: (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו,
אתת לאיתחזויי ליה, קא מדחן לה רבנן,
אמר להון: הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא…
אבות דרבי נתן, נוסח א, ו:
מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו?
אמרו לו: המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום, אמרו לו: עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים?.
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם.
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות,
א״ל: רבי למדני תורה, אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה . אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה, כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר: אלף זו למה נכתבה? בית זו למה נכתבה? דבר זה למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים…
בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה,
עמדו עליו שכניו ואמרו לו: עקיבא אבדתנו בעשן, מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר,
אמר להם: הרבה ספוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן בהם.
(אמרו) עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין, שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו, אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה, והם אמרו מפני טפינו, אומרים להם והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות, אלא אומרים (העניים) להם מפני שזכתה רחל אשתו. בן מ׳ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים, אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב, אמרו לו תלמידיו: רבי ביישתנו ממה שעשית לה, אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה:
פסחים מט ע"ב:
תניא: אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור,
אמרו לו תלמידיו: רבי אמור ככלב,
אמר להן: זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם:
מנחות כט ע"ב:
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות,
אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך?
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו: רבש"ע הראהו לי,
אמר לו: חזור לאחורך,
הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים ,תשש כחו,
כיון שהגיע לדבר אחד ,אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך?
אמר להן: הלכה למשה מסיני,
נתיישבה דעתו, חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י?
אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו
(רבי עקיבא)הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם.
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:
כתובות סב ע"ב - סג ע"א:
רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה,
חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי,
אמרה ליה: אי מקדשנא לך אזלת לבי רב?
אמר לה: אין.
איקדשא ליה בצינעה, ושדרתיה.
שמע אבוה, אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה.
אזיל, יתיב תרי סרי שנין בבי רב,
כי אתא, אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי,
שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים?
אמרה ליה: אי לדידי ציית, יתיב תרי סרי שני אחריני,
אמר: ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב,
כי אתא, אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי,
שמעה דביתהו, הות קא נפקא לאפיה,
אמרו לה: שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי,
אמרה להו: (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו
כי מטיא לגביה, נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה,
הוו קא מדחפי לה שמעיה,
אמר להו: שבקוה שלי ושלכם שלה הוא,
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי, אתא לגביה,
א"ל: אדעתא דגברא רבה מי נדרת?
א"ל: אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת
אמר ליה: אנא הוא, נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה.
נדרים נ ע"א:
ר' עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע,
שמע (בר) כלבא שבוע, אדרה הנאה מכל נכסיה,
אזלא ואיתנסיבה ליה בסיתוא, הוה גנו בי תיבנא, הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה,
אמר לה: אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא,
אתא אליהו, אידמי להון כאנשא, וקא קרי אבבא, אמר להו: הבו לי פורתא דתיבנא, דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה,
אמר לה ר' עקיבא לאנתתיה: חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה,
אמרה ליה: זיל הוי בי רב,
אזל תרתי סרי שנין קמי דר' אליעזר ור' יהושע,
למישלם תרתי סרי שנין ,קא אתא לביתיה,
שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך אבוך, חדא דלא דמי ליך, ועוד [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין,
אמרה ליה: אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא,
אמר, הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי, הדר, אזל, הוה תרתי סרי שני אחרנייתא.
אתא בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי, נפוק כולי עלמא לאפיה, ואף היא קמת למיפק לאפיה, אמר לה ההוא רשיעא: ואת להיכא?
אמרה ליה: (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו,
אתת לאיתחזויי ליה, קא מדחן לה רבנן,
אמר להון: הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא…
אבות דרבי נתן, נוסח א, ו:
מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו?
אמרו לו: המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום, אמרו לו: עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים?.
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם.
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות,
א״ל: רבי למדני תורה, אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה . אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה, כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר: אלף זו למה נכתבה? בית זו למה נכתבה? דבר זה למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים…
בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה,
עמדו עליו שכניו ואמרו לו: עקיבא אבדתנו בעשן, מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר,
אמר להם: הרבה ספוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן בהם.
(אמרו) עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין, שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו, אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה, והם אמרו מפני טפינו, אומרים להם והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות, אלא אומרים (העניים) להם מפני שזכתה רחל אשתו. בן מ׳ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים, אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב, אמרו לו תלמידיו: רבי ביישתנו ממה שעשית לה, אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה:
פסחים מט ע"ב:
תניא: אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור,
אמרו לו תלמידיו: רבי אמור ככלב,
אמר להן: זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם:
מנחות כט ע"ב:
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות,
אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך?
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו: רבש"ע הראהו לי,
אמר לו: חזור לאחורך,
הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים ,תשש כחו,
כיון שהגיע לדבר אחד ,אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך?
אמר להן: הלכה למשה מסיני,
נתיישבה דעתו, חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י?
אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו