המקור
וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גּוֹרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַה' וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃
וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י ה' לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃
וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃
and he shall place lots upon the two goats, one marked for the LORD and the other marked for Azazel.
מי או מה עזאזל
"שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאזל?
א"ל: כיון, שעמדו דור המבול ועבדו ע"ז, היה הקב"ה מתעצב,
מיד עמדו שני המלאכים, שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו:
- רבש"ע הלא אמרנו לפניך כשבראת עולמך מה אנוש כי תזכרנו,
א"ל: ועולם מה יהא עליו?
א"ל: רבש"ע היינו מסתפקין בו.
א"ל: גלוי וידוע לפני, אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע,
והייתם קשים מבני אדם.
א"ל: תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך.
א"ל: רדו ותדורו עמהן.
מיד קלקלו עם בנות האדם, שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן.[ילינק, בית המדרש חלק ד']
מה עושים עם השעיר
מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים
וזה המפרש אמר כי השעיר ישלח במדבר כי כן כתוב ושלח את השעיר במדבר וטעמו כטעם צפור המטהר מהצרעת שהוא על פני השדה מקום שאין שם ישוב והעד אל ארץ גזרה ואנחנו השיבונו כי השעיר ישלחו במדבר כאשר הוא כתוב וירדוף אחריו עד שיברח ויעל אל הצור על כן אמרו חז״ל ודוחפו
lots These objects are known to us through the tradition which we have received from our ancestors. Sa‘adya Gaon said that ‘Azazel is the name of a mountain, so called because it is mighty [Hebrew: ‘az]. A divine name [Hebrew: ’el , powerful] appears as a suffix, in the sense of “the great mountains” [Psalms 36:7] and “Yequti’el” [literally, “hope in the Mighty One”] [I Chronicles 4:18]. The Gaon Halevy held that the word ‘Azazel does not contain such a suffix, because its ’alef appears between two zayin’s . Some say that this mountain is near Mount Sinai, and that God commanded us to lead the goat up the mountain and to slaughter it there. Afterward, during the time of the Second Temple, the goat used to be led to a different mountain. The evidence that the particulars were reinterpreted is the otherwise superfluous verse “Aaron did everything…” [8:36]. In my opinion the festival of Shavu‘ot was treated similarly, as I shall explain in its place [comment on 23:11]. One commentator has pointed out that the service in the Second Temple differed from the service in the First Temple: the High Priest lacked certain garments, and there was no ark-cover. He suggested that, originally, the scapegoat was sent into the wilderness , for so it is written: “he will send the goat into the desert” [:22]. The purpose is the same as that of the bird send “into the fields” [14:7] — an uninhabited place — in the case of someone purifying himself from ṣara‘at . As conclusive evidence, he cites the phrase “to a barren region” [:22]. We may rebut this argument thus: The goat is first sent into the wilderness, as it is written. It is then pursued until it flees atop a high rock — at which point, in the words of our Sages, “he pushes it from behind” [Yoma 67a]. Gaon Shmu’el ben Ḥofni HaKohen has said that, although the sin-offering goat is marked for God, the scapegoat is also for God. Scripture does not require his explanation, though, because the scapegoat is not a sacrifice , since it is not slaughtered.
למה?
אמר הגאון כי עזאזל וכו'. המפרשים דברו הרבה בענין הסוד שכתב הרב בהיותך בן שלשים ושלש תדענו ולדעתי נראה הרמז קאי על בלעם שחי ל"ג שנים כמבואר בחלק כי מצאו כן בפנקס של בלעם וסמכוה אקרא הרשעים לא יחצו ימיהם וזה שמרמז הסוד בתיבה שאחריה המדברה כי גם בלעם שת אל המדבר פניו... וידוע שבלעם למד קסם מן עזאל ושפיר רמז הרב בצחות לשונו כדאמרן. גם אפשר לומר בדרך אחר לפי המבואר דברי הרב פרשת ויגש נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש והם היו רק שנים ושלשים נפש ויעקב משלים לשלשים ושלש וזה שמרמז הרב על יעקב ששלח דורן לעשו וגם אנחנו שולחים מנחה לזכרון ולעורר שלא יקטרג שרו של עשו על בני יעקב ומרומז בתיבת שעיר על שר עשו היושב בשעיר גם מעורר לזכור כניעתו של יעקב בהוליכו מנחה לאחיו.
ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש (אחרי ל"ג פסוקים יז ז) תדענו והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים אמרו בבראשית רבה (סה י) ונשא השעיר עליו (להלן פסוק כב) זה עשו שנאמר (בראשית כז יא) הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם שנאמר ויעקב איש תם (שם כה כז)
וְלֹא־יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת־זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶ֑ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם תִּֽהְיֶה־זֹּ֥את לָהֶ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. נראין הדברים שב' שעירים אלו דומים ממש לשני גדיי עזים שעשה יעקב ליצחק ועשה את האחד מטעמים כאשר אהב החומר וזה חלקו של סמאל שניתן לו שוחד כדי שיקבל יעקב הברכות על חלקו מצד הגדי השני שעשה כך לדורות בב' שעירים אלו ניתן לס"מ חלקו כדי שיקבל יעקב חלקו מן הגורל אשר לה' וכן סמכם המדרש (בר"ר סה יד) האומר גדיי עזים טובים. טובים לך שעל ידיהם תקבל הברכות, וטובים לבניך שעל ידיהם מתכפרים ביום כיפורים.
Book of Jubilees
An apocryphical book containing a Biblical history from the time of the creation until the Exodus. The book divides history into periods of 49 years, hence the title "Jubilees", and challenges accepted Jewish tradition by advocating following a solar calendar rather than the lunar cycle, which makes almost all Jewish holidays fall on a Sunday.
וישחטו בני יעקב שעיר עזים ויטבלו את כותנת יוסף בדמו וישלחו אותה אל יעקב בעשירי לחודש השביעי:... לכן נועד בקרב בני ישראל להתאבל ביום העשירי לחודש השביעי ביום אשר הגיע שמע אבל יוסף אל יעקב אביו: לבקש בו כפרה בשעיר עזים בעשור לחודש השביעי אחת בשנה על חטאתם כי הפכו את רחמי אביהם לאבל על יוסף בנו: וביום הזה נועד להם להתאבל בו על חטאתיהם ועל כל פשעיהם ועל עוונותם להטהר ביום הזה אחת בשנה:
אֵֽלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה. כִּי בְלָעֽוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה. כִּי בִימֵי הַשָּׂר לֹא עָלְתָה אֲרוּכָה. לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מְלוּכָה: בְּלָמְדוֹ סֵֽפֶר מִפִּי מְשׁוּלֵי עֲרֵמַת.
בְּלָמְדוֹ סֵֽפֶר
מִפִּי מְשׁוּלֵי
