"As if we ourselves were taken out of Mitzrayim"- Why?

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים

Pesachim 116b:3

משנה פסחים י׳:ה׳

בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים.

לפיכך אנחנו חיבין להודות , להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס, למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה.ונאמר לפניו, הללויה.

Mishnah Pesachim 10:5

In every generation a person must regard himself as though he personally had gone out of Egypt, as it is said: “And you shall tell your son in that day, saying: ‘It is because of what YHVH did for me when I came forth out of Egypt.’”

Therefore it is our duty to thank, praise, laud, glorify, exalt, honor, bless, extol, and adore Him Who performed all these miracles for our ancestors and us; He brought us forth from bondage into freedom, from sorrow into joy, from mourning into festivity, from darkness into great light, and from servitude into redemption. Therefore let us say before Him, Hallelujah!

הגדה של פסח ה׳:פ״ז

(פז) בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת-עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם. לֹא אֶת-אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם, לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ.

Pesach Haggadah 5:87

(83) In each and every generation, a person is obligated to see himself as if he left Egypt, as it is stated (Exodus 13:8); "For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt." Not only our ancestors did the Holy One, blessed be He, redeem, but rather also us [together] with them did he redeem, as it is stated (Deuteronomy 6:23); "And He took us out from there, in order to bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers."

שמות י״ג:א׳

(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

Exodus 13:1

(1) The LORD spoke further to Moses, saying,

שמות י״ג:ב׳

(ב) קַדֶּשׁ־לִ֨י כָל־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כָּל־רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא׃

Exodus 13:2

(2) “Consecrate to Me every first-born; man and beast, the first issue of every womb among the Israelites is Mine.”

משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין י״א:ה׳

(ה) הַפּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן הַפִּדְיוֹן לַכֹּהֵן. וְאִם פָּדָה עַצְמוֹ מְבָרֵךְ לִפְדּוֹת הַבְּכוֹר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ:

Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 11:5

(5) The man who redeems his son should recite this blessing: "Blessed art thou … who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us concerning the redemption of the firstborn son." Then he should recite: "Blessed art thou … who hast granted us life and sustenance and permitted us to reach this festive occasion."— —

פסחים קכ״א ב

רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן בעו מיניה פשיטא על פדיון הבן אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן אבי הבן מברך ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כהן מברך או אבי הבן מברך כהן מברך דקמטי הנאה לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה לא הוה בידיה אתא שאיל ביה מדרשא אמרו ליה אבי הבן מברך שתים והלכתא אבי הבן מברך שתים:

הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים

Pesachim 121b

The Gemara discusses another case concerning the order of the blessings: Rabbi Simlai attended a redemption of the firstborn son. The celebrants raised a dilemma before him with regard to the blessings. First they noted that it is obvious that the blessing over the redemption of a first born son, which is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us over the redemption of the firstborn son, is certainly recited by the father of the son, as he is the one obligated to redeem his son. However, with regard to the second blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has given us life [sheheḥeyanu], sustained us, and brought us to this time, does the priest recite this blessing, or does the father of the son recite it? The Gemara explains the two sides of the dilemma. It can be suggested that the priest recites the blessing, as he benefits from the five sela he receives when the boy is redeemed. The blessing of sheheḥiyanu is generally recited by the one who receives the benefit. Or, perhaps the father of the son recites sheheḥeyanu, as he is the one who performs the mitzva. Rabbi Simlai did not have an answer readily available, and he went to ask this question in the study hall. The scholars said to him that the father of the son recites the two blessings: Over the redemption of the son and sheheḥeyanu. The Gemara concludes: And the halakha is that the father of the son recites two blessings.

עבודה זרה ע״ה ב:י׳

איצטריך למיכתב וטהר ואיצטריך למיכתב במי נדה אי כתב וטהר ה"א וטהר כל דהו כתב רחמנא במי נדה

Avodah Zarah 75b:10

The Gemara explains that both sources for this halakha are necessary: It was necessary for the Torah to write “and it shall be pure,” and it was necessary for the Torah to write “with the water of sprinkling,” because if the Torah had written only “and it shall be pure,” I would say that the verse means: “And it shall be pure” by immersion in any amount of water. Therefore the Merciful One writes: “With the water of sprinkling.”