לשם מצות מצוה

(יז) וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃

Exodus 12:17

(17) You shall observe the [Feast of] Unleavened Bread, for on this very day I brought your ranks out of the land of Egypt; you shall observe this day throughout the ages as an institution for all time.

רש"י על שמות י״ב:י״ז:א׳

(א) ושמרתם את המצות. שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי חִמּוּץ; מִכָּאן אָמְרוּ תָּפַח תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר אַל תְּהִי קוֹרֵא אֶת הַמַּצּוֹת, אֶלָּא אֶת הַמִּצְווֹת – כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמַּצָּה, כָּךְ אֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא אִם בָּאָה לְיָדְךָ, עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד (שם):

Rashi on Exodus 12:17:1

(1) ושמרתם את המצות AND YE SHALL WATCH THE UNLEAVENED BREAD that it shall not reach the stage of becoming leavened; hence the Rabbis said, if it (the dough) is rising (a sign that the leavening process is setting in) she (the woman kneading the dough) polishes it with cold water (i. e. she slaps the dough with hands dipped in cold water). Rabbi Josiah said: Do not read “את המַּצּוֹת”, the unleavened bread, but את הַמִּצְוֹת “[ye shall watch] the commandements” — just as we may not cause the unleavened bread to become leavened by letting the dough remain in its raw state too long so we may not let the commandment become “leavened” by waiting too long before we perform it; but if it (a commandment) comes to your hand, perform it immediately (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:17:1).

פסחים ל״ח א:ט״ז

חלת תודה ורקיקי נזיר וכו׳: מנא הני מילי אמר רבה דאמר קרא

Pesachim 38a:16

We learned in the mishna that if one prepared the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers for himself, he cannot use them to fulfill his obligation to eat matza on Passover. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabba said: As the verse states:

פסחים ל״ח ב:א׳

ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאין משתמרת לשם מצה אלא לשום זבח

Pesachim 38b:1

“And you shall guard the matzot” (Exodus 12:17). This verse teaches that one may use only matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza, i.e., with the intention of fulfilling one’s obligation of matza with it. This explanation excludes this matza, which was prepared for a nazirite or a thanks-offering and which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice.

רש"י על פסחים ל״ח ב:א׳:א׳

ושמרתם את המצות עביד לה שמירה לשם מצה - כל שימור שאתה משמרה שלא תחמיץ התכוון לשם מצה של מצוה:

Rashi on Pesachim 38b:1:1

You shall guard the Matzot, guard it for the purpose of Matza - every time you guard it from becoming leaven, you should have in mind the mitzva of matza.

רש"י על פסחים ל״ח ב:א׳:ב׳

יצאת כו' - דלאו לשם מצה של מצות פסח עביד לה אלא לשם מצה של זבח:

Rashi on Pesachim 38b:1:2

...

פסחים מ׳ א:י״ח

ואפילו הכי לא הדר ביה רבא דאמר להו להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשום מצוה אלמא קסבר שימור מעיקרא מתחלתו ועד סופו בעינן

Pesachim 40a:18

And although this proof was rejected, Rava did not retract his statement that guarding grain must begin before kneading. For he would say to those who cut and tied the stalks [kifei] of grain in the field: When you cut the grain, cut it for the purpose of the mitzva. Apparently, Rava maintains that it is necessary to guard the grain from the outset, i.e., from the beginning of its preparation until its end.

אורח חיים תנ״ג:ד׳

(ד) החטים שעושים בהם מצת מצוה טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה ולפחות משעת טחינה ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 453:4

(4) It is good to make the mitzvah-matzah from wheat that has been guarded so that no water has fallen on it from the time of harvest, or at least from the time since it was ground [into flour]. But in times of duress, it is permitted to buy flour from the marketplace.

חידושי רבינו חיים הלוי הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ה ד''ה אכן
והנראה לומר בזה,דהנה בעיקר הדין דמשומרת לשם מצה תרי דיני יש בזה, חדא עצם השימור שצריך לשמרה מחימוץ שזהו עיקר מצות שימור ועוד יז בה דין בהחפצא שיחול בה שם משומרת לשם מצה,וכדאיתא בפסחים לח וכו',

פסחים מ׳ א:ט״ו

דאמר רב הונא בצקות של גוים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין בראשונה לא

Pesachim 40a:15

As Rav Huna said: In the case of dough prepared by gentiles, if one knows that it has not become leavened, a person may fill his stomach with them on Passover night, provided that he eats an olive-bulk of matza in the end, to fulfill the obligation to eat matza. The Gemara infers from this statement: With regard to the matza that he eats in the end, yes, he fulfills his obligation with this matza. But with regard to the matza he ate in the beginning, no, he does not fulfill the mitzva with dough prepared by gentiles.

אורח חיים ת״ס:א׳

(א) דיני מצת המצות. ובו ז סעיפים:
אין לשין מצת מצוה ולא אופין אותה על ידי עכו"ם ולא על ידי חרש שוטה וקטן:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 460:1

(1) THE LAWS OF THE MATZOT MITZVAH; SEVEN SECTIONS. One should not knead or bake the Matzot Mitzvah via a gentile, a deafmute, an imbecile, or a child.

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורך חיים ת״ס:א׳:א׳

(א) ס"א אין לשין. כו' כמ"ש בפ' כ"ש ל"ח ב' ושמרתם את המצות כו' ושם מ' א' בציקות של א"י כו' מ"ט משום דלא עבד להו שימור דמלישה ואילך לד"ה בעי שימור וע"י א"י לא ומפרשים אפי' א"י לשה בפנינו וכן חש"ו כמ"ש בגטין כ"ג הכל כשרים להכי כו' ושם הכל כשרין לכתוב והא לאו בני דיעה נינהו בגדול עע"ג כו' ור"י א"ש בששייר מקום התורף וכ' הרי"ף שני התירוצים אהדדי דדוקא בששייר מקום התורף מהני גדול עע"ג אבל בתורף שהוא דאורייתא לא מהני וכ"ש בעו"ג דאף בטופס לא מהני:

Beur HaGra on Shulchan Arukh, Orach Chayim 460:1:1

...

משנה ברורה ת״ס:ב׳

(ב) (ב) מצת מצוה - משא"כ בשאר מצות א"צ שימור לשם מצוה רק שיזהר שלא יהיה בהן חשש חימוץ ומותר לעשות על ידיהן אם משגיח עליהן אך ישראל קדושים הן ונהגו לעשות שימור לשם מצה בכל המצות כדאיתא בסימן תע"ז כ"כ האחרונים ועיין מה שכתבנו לקמיה:

Mishnah Berurah 460:2

...

משנה ברורה ת״ס:ג׳

(ג) (ג) ע"י א"י וכו' - הטעם דכתיב ושמרתם את המצות ומשמע מזה דשמירה שאתה משמרה שלא תחמיץ התכוין לשם מצה של מצוה ונכרי וחש"ו לאו בני שימור נינהו והסכימו הרבה פוסקים דאפילו ישראל עומד ע"ג ומזהירן שיכונו לשם מצות מצה ג"כ לא מהני ואינו יוצא י"ח אפילו בדיעבד ויש מן הפוסקים שמקילין בעומד ע"ג ומזהירן שיכוונו בעשייתו לשם מצה דאז אמרינן אדעתא דישראל קעביד וכתבו הב"ח והמ"א דיש לסמוך עלייהו כשא"א בענין אחר וטוב שהישראל בעצמו יסייעם ג"כ קצת ומ"מ מוטב לעשות ע"י חש"ו מע"י עכו"ם. ודע דאפילו לדעת המקילין בעומד ע"ג לא יסתפק במה שאומר לו פ"א קודם העשיה שיכוין לשם מצות מצה רק צריך להזהירו בכל שעה ע"ז שלא יסיחו דעתם מזה. ולענין טחינה עיין בביאור הלכה:

Mishnah Berurah 460:3

...