Orayta Parsha Study Group: Metzora - מצורע
1) What is the symbolism of sending one bird free into the open field? See Chizkuni and Ibn Ezra. Which other ritual does Ramban see as parallel? See the end of Ramban on 14:4.
(ז) וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃
(7) He shall then sprinkle it seven times on him who is to be cleansed of the eruption and cleanse him; and he shall set the live bird free in the open country.

(ג) ושלח את הצפר סימן טהרה הוא להפריח ממנו הצרעת ולעשות לו דוגמא שכבר ישב כצפור בודד על גג, ונקשר ואסור מלבא עם שאר בני אדם ועכשיו הותר לבא עם חבריו כעין צפור זו שהיתה קשורה בידי אדם ועכשיו משולחת ורשויה ללכת עם חברותיה.

(3) ושלח את הצפור החיה, “whereupon he is to send off the living bird;” this is a symbol of the purity signifying that the tzoraat has “flown off” the owner of these birds who had suffered the affliction. The allegorical meaning is that whereas previously the owner of this bird had sat on the roof of a house (i.e. homeless and exposed to all kinds of danger, seeing that he had been forbidden any contact with human society, now he had miraculously been readmitted to civilization and all its advantages.)
(ב) על פני השדה. מקום שאין שם יישוב שלא תדבק הצרעת. וההזיה בשלשתן או באזוב לבדו כטומאת המת:
(2) into the fields an uninhabited place, so that the ṣara‘at does not spread. He sprinkles with all three objects, or with the hyssop alone, as in the case of someone ritually impure through contact with a corpse [Numbers 19:18].

... והנה המצורע ותורת הבית המנוגע וטומאת המת קרובים והנה הם כדמות פסח מצרים וטעם על פני השדה (פסוק ז) מקום אשר אין שם ישוב שלא תדבק הצרעת ובת"כ (פרשה ב ה) אמרו על פני השדה שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים שלא יעמוד בגיבת וישלחנה למדבר ואם כן יהיה הטעם כסוד השעיר המשתלח ושם ישתלח לעזאזל המדברה וכאן לפורחות השדה ועוד אפרש זה (להלן טז ח) בע"ה

2) What are the two meanings of the word דל and how do they help explain our pasuk? See Ibn Ezra and Chizkuni.
(כא) וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂגֶת֒ וְ֠לָקַח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן׃
(21) If, however, he is poor and his means are insufficient, he shall take one male lamb for a guilt offering, to be elevated in expiation for him, one-tenth of a measure of choice flour with oil mixed in for a meal offering, and a log of oil;

(א) ואם דל הוא ואין ידו משגת לפי שמצינו דלות בגוף כמו דלות ורעות משכיל אל דל מדוע אתה ככה דל לכך פרט לך כאן, ואין ידו משגת לומר לך דל זה הוא שאין לו ממון.

(1) ואם דל הוא ואין ידו משגת, “and if the afflicted person is poor and cannot afford (the price of the sheep);” we usually find the adjective דל in connection with the body, as in the case of the cows that Pharaoh saw in the dream he told Joseph about in Genesis 41,19. Compare also: “happy he who is happy when he gives his attention to the poor.” Psalms 41,2: משכיל אל דל,“ or Samuel II 13,4: מדוע אתה ככה דל בן המלך, “why are you so poorly, son of a king?!” In none of these examples does the word דל describe one’s financial status. This is why in our verse the Torah had to add the words: “for he cannot afford;”

(א) דל. יש בגוף כמו דלות ורעות אשרי משכיל אל דל ככה דל בן המלך, ויש דל שאין לו ממון:

(1) poor This word can denote bodily ailments, as in “poor and malformed” [Genesis 41:19], “Happy is he who considers the poor” [Psalms 41:2], and “so lean, O son of the king” [II Samuel 13:4]; and it can also denote lack of wealth.
3) Why is צרעת הבית the only form of leprosy linked with entering the land? See Rashi, Chizkuni and Ibn Ezra.
(לד) כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃
(34) When you enter the land of Canaan that I give you as a possession, and I inflict an eruptive plague upon a house in the land you possess,
(א) ונתתי נגע צרעת. בְּשׂוֹרָה הִיא לָהֶם שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עֲלֵיהֶם; לְפִי שֶׁהִטְמִינוּ אֱמוֹרִיִּים מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב בְּקִירוֹת בָּתֵּיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וְעַל יְדֵי הַנֶּגַע נוֹתֵץ הַבַּיִת וּמוֹצְאָן (ויקרא רבה י"ז):
(1) ונתתי נגע צרעת [WHEN YOU COME TO THE LAND …]I WILL PUT THE PLAGUE OF THE LEPROSY — This was an announcement to them that these plagues would come upon them (Sifra, Metzora, Section 5 4; Horayot 10a), because the Amorites concealed treasures of gold in the walls of their houses during the whole 40 years the Israelites were in the wilderness in order that these might not possess them when they conquered Palestine, and in consequence of the plague they would pull down the house and discover them (Leviticus Rabbah 17:6).

(א) כי תבאו אל ארץ כנען לא נאמר כי תבואו גבי נגעי אדם וכלים לפי שאף במדבר היו נוהגים, אבל בנגעי בתים שלא היה להם במדבר נאמר כי תבאו אל ארץ כנען. ד״‎א בשביל מעלת ארץ ישראל שהמקדש עתיד להיות בתוכה הוזקקה להיות נקיה וטהורה. (ב) ונתתי נגע צרעת י״‎מ לפי הפשט לפי שהזהיר להלן אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים ואין אנו יודעים באיזה מקום עבדו לפי׳‎ בא הנגע בבתים להודיע המקום שעבדו שם הכנענים כדי לאבדו.

(1) כי תבאו אל ארץ כנען, “When you will come to the lad of Canaan;” the Torah did not write: כי תבואו in connection with the legislation governing the plague of Tzoraat. The reason is that the rules about tzoraat already applied when the Israelites were still wandering in the desert. When speaking about tzoraat afflicting houses it did write these words of introduction, as that plague only occurs in the land of Israel. [Besides they only had tents there no houses built of stone. Ed.] A different explanation: the reason why when a plague breaks out on a house it must be destroyed, is that the earth of the land of Israel is holy, and its earth does not gladly suffer ritual contamination. (2) ונתתי נגע צרעת, “and I put the plague of tzoraat on a house in the land of your inheritance. According to some commentators, reading the plain text, this line has to be understood in conjunction with Deuteronomy 12,2: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, “you must destroy utterly every place where the gentiles have worshipped (idols).” How are we to know in which locations the Canaanites once worshipped idols? Answer: the plague that shows up on your house is an indication that this was a house which served such a purpose. It alerts us to the need to fulfill that commandment.
(א) וטעם כי תבאו אל ארץ כנען. כי זה נוהג בארץ לבדה בעבור גודל מעלת הארץ כי המקדש בתוכם והכבוד בתוך המקדש:
(1) When you come to the land of Canaan These laws apply only to the Holy Land, because of its great importance, insofar as the Holy Land contained the Temple, wherein resided the Glory.
4) What Torah ideals are taught by clearing out the kelim before a kohen evaluates the nega? See Rashi and Seforno.
(לו) וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃
(36) The priest shall order the house cleared before the priest enters to examine the plague, so that nothing in the house may become unclean; after that the priest shall enter to examine the house.
(א) בטרם יבא הכהן וגו'. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין כֹּהֵן נִזְקָק לוֹ, אֵין שָׁם תּוֹרַת טֻמְאָה: (ב) ולא יטמא כל אשר בבית. שֶׁאִם לֹא יְפַנֵּהוּ, וְיָבֹא הַכֹּהֵן וְיִרְאֶה הַנֶּגַע נִזְקָק לְהֶסְגֵּר וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ יִטְמָא; וְעַל מָה חָסָה תוֹרָה? אִם עַל כְּלֵי שֶׁטֶף, יַטְבִּילֵם וְיִטְהֲרוּ, וְאִם עַל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין, יֹאכְלֵם בִּימֵי טֻמְאָתוֹ, הָא לֹא חָסָה תוֹרָה אֶלָּא עַל כְּלֵי חֶרֶס, שֶׁאֵין לָהֶם טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה (ספרא):
(1) 'בטרם יבא הכהן וגו‎ [THEY SHALL CLEAR THE HOUSE] BEFORE THE PRIEST COME etc. — For so long as the priest has not yet engaged himself with it no law of uncleanness is applicable there. (2) ולא יטמא כל אשר בבית THAT ALL THAT IS IN THE HOUSE BE NOT MADE UNCLEAN, for if he does not clear it out and the priest comes and examines the plague, it requires shutting up and all that is inside immediately becomes unclean. To what is it that the Torah has regard in ordering these precautions to be taken? If it had in mind wooden or metal vessels that need only be rinsed in order to restore them to cleanness, he can immerse them and they will become clean (and there is no need to remove them from the house for fear that they will become unclean if he does not do so), and if it has in mind food and liquids, he can eat them during the time of his uncleanness (in which case also he suffers no loss since he may consume them at a time when he himself happens to be unclean). Consequently it follows that the Torah must have regard only to earthen vessels for which there is no means of purification by immersion in a ritual bath (cf. Rashi on Leviticus 11:35) and which therefore will remain unusable except in connection with ordinary food (חולין) (Sifra, Metzora, Section 5 12).
(א) ופנו את הבית בטרם יבא ולא יבא קודם לכן ובין כך יהיה זמן תשובה ותפלה לבעלים וזמן תפלה לכהן, ועם זה נתן זמן הסגר. ובמדרש אמרו בכל זה רמז לחרבן הראשון ותקונו בשני, וסתירתו בחרבן שני וטהרתו בבנין שלישי שיבנה ויכונן במהרה בימינו אמן:
(1) ופנו את הבית בטרם יבא, they can clear out the house before the priest’s arrival. In fact, that priest is warned not to arrive until all valuables have been cleared out of the house. During the time that this takes place the owners will be able to do teshuvah and pray and synchronise their prayer with that of the priest when he arrives. Simultaneous to this the priest will announce the period of isolation. In Vayikra Rabbah 17,7 we are told that our paragraph is an allusion to the eventual destruction of the first Temple, its rebuilding, as well as the destruction of the second Temple. The word וטהרו in our verse alludes to the ultimate rebuilding of the third Temple, this one not to be destroyed again.
5) וידיו לא שטף במים Chazal understood that this phrase refers to a full bodied mikva immersion. If so, why does the Torah focus specifically on the hands? See Rashi, Ibn Ezra, Ramban and Chizkuni.
(יא) וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֤ר יִגַּע־בּוֹ֙ הַזָּ֔ב וְיָדָ֖יו לֹא־שָׁטַ֣ף בַּמָּ֑יִם וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
(11) If one with a discharge, without having rinsed his hands in water, touches another person, that person shall wash his clothes, bathe in water, and remain unclean until evening.
(א) וידיו לא שטף במים. בְּעוֹד שֶׁלֹּא טָבַל מִטֻּמְאָתוֹ, וַאֲפִלּוּ פָסַק מִזּוֹבוֹ וְסָפַר שִׁבְעָה וּמְחֻסָּר טְבִילָה, מְטַמֵּא בְכָל טֻמְאוֹתָיו, וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב טְבִילַת גוּפוֹ שֶׁל זָב בִּלְשׁוֹן שְׁטִיפַת יָדַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין בֵּית הַסְּתָרִים טָעוּן בִּיאַת מַיִם, אֶלָּא אֵבֶר הַגָּלוּי כְּמוֹ הַיָּדַיִם (ספרא):
(1) וידיו לא שטף כמים [AND WHOMSOEVER HE THAT HATH THE ISSUE] TOUCHETH AND HE HATH NOT RINSED HIS HANDS IN WATER [… SHALL BE UNCLEAN UNTIL THE EVEN] — "and has not rinsed his hands” means: so long as he (the זב) has not immersed himself to cleanse himself from his uncleanness: even if he has ceased from his issue and has counted seven clean days (v. 13) but still lacks immersion he communicates uncleanness in all forms of defilment peculiar to him. And the reason why Scripture expresses the immersion of the whole body of the זב by the term “rinsing his hands” is to teach you that the hidden parts of the body (בית הסתרים, the inside of the mouth, ear, nose, etc., and the folds between adjoining portions of the body, קמטים) do not require “the coming of water” upon them (i. e. need not become wet when he immerses himself), but only such a limb which is visible, such as the hands (Sifra, Metzora Parashat Zavim, Chapter 4 5).

(א) וידיו לא שטף במים. היה נראה לנו כי כל מאכל והדומה לו שיגע בו הזב והנגיעה היא בידים וידיו שטופות איננו טמא בעבור שלא נגע במקום הזוב רק כאשר ראינו כל אבותינו פירשו וידיו כגופו קבלנו דבריהם ועל דרך הפשט כי כל טהור שיגע בו הזב וידיו שטופות הוא יטמא ולא בגדיו, ואם לא היו שטופות יטמאו בגדיו וזה כמו הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו:

(1) if he did not rinse his hands in water It would appear that if a man suffering a flow were to touch food (or any other object) with hands that had been rinsed, then the object should not become ritually impure, since it did not touch the area of the flow. However, we know [Torat Kohanim on this verse] that our ancestors all understood “hands” here to represent the entire body [and rinsing denotes immersion in a miqveh — Translator]; and we accept their words. Nevertheless, the literal meaning of the verse remains: Whenever a man suffering from a flow touches someone who is ritually pure — if his hands had been rinsed, then the person touched becomes ritually impure, but not his clothes; if his hands were unwashed, they also render one’s clothes ritually impure.

(א) וידיו לא שטף במים יקרא הכתוב הטבילה שטיפה במים שאמר בכאן וכל כלי עץ ישטף במים וכן יקראנה בבגדים כבוס וכבס שנית וטהר (לעיל יג נח) והטעם בעבור כי הטבילה צריכה שלא יהיה בה דבר חוצץ אלא ישטוף כל גופו במים כלשון ומורק ושוטף במים (לעיל ו כא) וכן נחל שוטף (ירמיהו מז ב) וענין הכתוב בעבור כי הנגיעה בידים אמר כי אשר יגע בו הזב בידיו ועדיין לא שטף אותם בשטיפת כל גופו במים יהיה טמא כאלו אמר וכל אשר יגע בו הזב בידיו ועדיין לא רחץ במים ביום טהרתו יכבס בגדיו והוצרך לומר לשון שטיפה ללמד על הרחיצה שיזכיר (פסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים שתהיה בשטיפה ושפשוף להסיר החציצה כמו שפירשתי ואיננו נכון שיאמר כי אשר יגע בו הזב אחרי שישטוף ידיו במים לא יטמא שכבר אמר כי כל הנוגע בבשר הזב באי זה מקום שיהיה ממנו יטמא וכן במשכבו ומרכבו ובכלי אשר ישב עליו עד אשר יטהר מזובו ורחץ בשרו במים חיים וטהר, אבל הכתוב ירמוז לטהרתו בטבילה גמורה כמו שפירשתי ורבותינו אמרו (תורת כהנים זבים פרק ד ה) שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים, אלא אבר הגלוי כמו הידים וטעם טומאת הזוב באיש מפני היותו חולי כבד מן החולאים הנדבקים וצריך קרבן לתת הודאה לשם שריפא אותו וטהרו וצריך חטאת לכפר על חטאו שלא יגרום לו עוד חולי וטעם טומאת שכבת זרע (פסוקים טז-יח) אע"פ שהוא בטבע התולדה כטעם טומאת המת כי המקור משחת והשוכב לא יודע אם ישחת זרעו או יהיה ממנו ולד נוצר ובזוכרי טומאת המת בעזרת הממית והמחיה יתבאר לך הקרי ועוד אזכיר בנדה (להלן יח יט) טומאת עקרים הקל הכתוב בזוב האשה בעת נדתה ולא חייב בה קרבן בעבור שהוא בטבעה ולא נתרפאת מחולי וטמא אותה שבעת ימים בין שתראה יום אחד או כל השבעה (אבל) הנשים בטבען לא תהיה בהן יותר משבעה זולתי בהיות בהן שפע יתר בחולי, אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם הנה הוא חולי כזוב האיש והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב ולא הזכיר הכתוב טבילה באשה כי הזכיר זוב האיש וטומאתו ואמר בסוף (פסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים וטהר וחזר ואמר באשה (פסוק יט) ואשה כי תהיה זבה כאיש הזב דם יהיה הזוב שלה לא לובן כאיש והזכיר הטומאה בנדה ובזבה ואחרי כן הזכיר בזבה (פסוק כח) ואם טהרה מזובה כאשר יטהר הזב מזובו וספרה לה שבעת ימים כאשר יספור הזב ואחר תטהר כטהרת הזב ועל דרך הפשט שתהיה צריכה רחיצה במים חיים כזב אבל רבותינו הקלו בטהרת הזבה שתטהר כדרך שאר הנטהרים מטומאתם במי מקוה (תוספתא מגילה פ"א הי"א) והטעם להם מפני שלא היה צריך להזכיר כלל "ואחר תטהר" שבכלל האיש היא שלא בא הכתוב, אלא להזכיר החלוק שבין הזכר לנקבה שיהיה זובה בדם ולחלק בין עת נדתה ובין בלא עתה, ולפיכך סברו שבא הכתוב לרבות לה טהרה לומר "ואחר תטהר" כנטהרים בתורה גם בלא מים חיים.

(ב) וידיו לא שטף במים א״‎ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו לטהרת הידים מן התורה ולשון נקיה הוא שהוציא טבילה בלשון רחיצת ידים וכן מצינו ארחץ בנקיון כפי.
(2) וידיו לא שטף במים, “without first having rinsed his hands with water;” on this line Rabbi Elazar ben Aroch commented that the act of purifying one’s hands by washing them with water is a biblical commandment. [It is not just a Rabbinical decree. Ed.] Actually, the line “rinsed with water,” is an elegant way of saying that immersion in a ritual bath is necessary. We find this confirmed in Psalms 26,6 where David says: ארחץ בנקיון כפי, ”I wash my hands in innocence;” [he does not refer to tap water, but to a ritual bath. Ed.]