Isolation of Person with Tzara'as
(45) (The following should be done to) a person with tzara'as, who has a (genuine) lesion: His garments should be torn, his hair should be grown long, he should wear his cloak down to his mustache (like a mourner) and call out, "(I'm) ritually impure! (I'm) ritually impure" (46) So long as the lesion is upon him, he will be ritually impure. He should remain isolated. His place should be outside the camp.
Gutnick Edition Chumash p. 109
In truth, the affliction belies a tremendously positive spiritual energy (Likutei Torah, Tazria 22b). Thus its remedy - described in our Parsha - is not in fact an eradication of the tzara'as but rather, a revelation of the good, inner nature of the affliction. Consequently, our Parsha, which describes the cure for the disease, is called by the very name of the disease, Metzora, to hint to the fact that the "remedy" for this problem is through revealing the true inner nature of the affliction itself.
(based on Sichas Shabbos Parshas Tazria-Metzora 5751)
Collective Identity
תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא
Continuing the discussion of performing an obligation on behalf of others, Ahava, son of Rabbi Zeira, taught the following ba-raita: With regard to all the blessings, even if one already recited a blessing for himself and has consequently fulfilled his own obligation, he can still recite a blessing for others and thereby discharge their obligation.
אע"פ שיצא מוציא - שהרי כל ישראל ערבין זה בזה
אע"פ שיצא מוציא - Since all Jews are responsible for one another
בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכלנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש, מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים.
And that's why all Israel are called "brothers" (Devarim 22:2), literally, due to their single source of their souls in the One God. It's only their bodies that separate them.
Cultivating Individuality
כששוכחים את הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה היא שישוב האדם אל עצמו
When we forget the individual soul, when we stop paying attention to the inner life of a person, everything becomes confusing and unclear. Therefore, the beginning of teshuvah (spiritual growth)... is the return to oneself.
אי אפשר לנו לדבר ע"ד תחית לאומית כללית אם לא נדבר בענין תחיה פרטית של כל נשמה ונשמה בפני עצמה. וע"כ תחית הנשמות בטללי תחיה אמתית הרי היא חלק היותר מעכב בהתכונה של התחיה הלאומית
It is impossible for us to speak about a national revolution if we do not first speak about the revolution of each unique individual. In fact, the neglected revolution of the individual soul is what is truly holding us back from a national revolution.
Cyclical Relationship
קובץ שיחות לפסח - הרב צבי ישראל טאו - דף סו
היחס השלם של הפרטים אל הכלל מופיע, כאשר הפרטים מהווים גילוי טבעי של הכלל, כיחס האיברים השונים לכלל הגוף. כל איבר באדם מבטא עניין מיוחד, ויחודיותו אינה מטשטשת ונמחקת מחמת קישורו לכלל האיברים, ושאיבת החיים שהוא שואב מהאברים המרכזיים - הלב והמוח. דוקא על ידי חיבור הפרט למרכז החיים, האבר הפרטי מתבלט יותר ביחודיותו, ומוציא לפועל ביתר שאת את יעודו ואת כוחו. כאשר זהו היחס בין הפרט והכלל, דוקא ההצטרפות אל הכלל היא זו המביאה לידי הבלטה את הנקודה הפרטית, והיא המאפשרת את ההוצאה אל הפועל של יחודיות הפרט. הפרט מתגלה כאיבר של הכלל, ומקבל כוח מהכלל להוות את הנקודה המיוחדת שלו; וכאשר יוצאת יחודיותו אל הפועל הוא מעשיר בכך את הכלל כולו.
The Rav Kook Hagadah - Kadesh
The word Kadesh (sanctify) is in the singular. The lesson to be derived from this grammatical form is that though the sanctification of time is collective event on the part of the Jewish People, nevertheless the individual is not obliterated in the collective. Rather, each individual contributes a unique dimension. Israel is not like some totalitarian regime where the individual becomes subjugated to the collective. On the night of this festival, which is the foundation of all the appointed times of the Lord, each member of Israel has the ability to bestow upon the day his or her very own dimension of sanctity. This individuality is part and parcel of our emancipation from Egyptian bondage. Each individual Jew is called upon to recognize the worth of his contribution. (Sitter Olat Raya II, p. 254-255)
