מסכת אבות פרק א משנה ב

הוא היה אומר על ג' דברים העולם עומד, ואזהרה כמו זאת הוא קודם לכל כי צריך לבנות קודם היסוד, ולפיכך היה שמעון הצדיק שהוא משירי אנשי כנסת הגדולה מזהיר אותם שיהיו נזהרים בדברים שהם יסוד ועמוד העולם שעליו הכל נבנה. ודברי אנשי כנסת הגדולה שאמרו הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה הוא עוד קודם על הכל כפי מה שאמרנו, כי אותן הדברים תקון וחסרון האדם במה שהוא אדם, ודרכו לטעות בדברים אלו הוא התורה וצריך אליו השלמה, ומפני שהוא התקון בתורה והתורה הוא ראשון וקודם על הכל היו בו מתקנין אנשי כנסת הגדולה התורה בראשונה, ואח"כ שמעון הצדיק מזהיר בדבר שהוא יסוד העולם שהוא אחר התורה, ועוד יתבאר בפרק הזה באריכות איך באו הדברים מסודרים. ויש לשאול על זה שאמר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, למה על אלו דברים ולא על כמה דברים אחרים, על המילה שנאמר בה (ירמי' ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וכמה דברים שראוי שיהיה העולם עומד עליו. והצעה של פירוש המשנה זאת יש לך לפרש, כי הנבראים נבראו בשביל שיש בהם הטוב ואם לא היה בנמצאים הטוב לא היו נבראים, כי הדבר שאינו טוב בעצמו אין ראוי שיהיה לו המציאות, ויותר ראוי שיהיה נעדר ולא יהיה לו המציאות, אבל מציאותו בשביל הטוב שיש בו וכמו שבריאתו הוא בשביל הטוב, מכ"ש קיום העולם ועמידת כל הנבראים הוא מפני שנמצא בהם הטוב, ואם לא היה נמצא בנבראים הטוב לא היה ראוי להם הקיום, רק מצד הטוב שנמצא בכל אחד יש לו קיום, ומפני זה חתם בכל בריאה ובריאה במעשה בראשית (בראשית כ') וירא אלקים כי טוב, וזהו בפרט כל בריאה ובריאה בפני עצמה, וכן בכלל כל הבריאה וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. ודבר זה, כי כאשר הדבר הוא טוב, אז ראוי לו הבריאה שיהיה נברא ונמצא הדבר שהוא טוב, וכן אין לדבר קיום רק מצד הטוב. ובכל הימים נאמר כי טוב חוץ מיום שני שלא נאמר בו כי טוב, ואמרו ז"ל (ב"ר פ"א) מפני שבו נברא המחלוקת וזה שאמרו מחלוקת שהיא לא לשם שמים אין סופה להתקיים כי לא נאמר בזה כי טוב, ואף כי המחלוקת שנברא בעולם ביום ב' הוא לשם שמים והוא לצורך העולם, מכל מקום כיון שמצד עצמו אין קיום לו רק מצד הש"י כאשר המחלוקת הוא לשם שמים, ולפיכך אין לומר אצלו כי טוב רק בדבר שיש לו קיום מצד עצמו. והתבאר כי אין לדבר קיום רק מצד הטוב, וזה כי כאשר יש בנברא חסרון ולכך אינו טוב ודבר שהוא חסר קרוב אל ההעדר לגמרי, אבל הטוב שאין בו הרע והחסרון הוא רחוק מן ההעדר וראוי לו הבריאה והקיום. והש"י העיד על הכללים שבהם הטוב, אע"ג שנמצא בפרט שלהם החסרון ולפיכך הפרטים מקבלים העדר בודאי, אבל הכללים הם עומדים ועליהם העיד שהבריאה היא טובה שכל מין ומין יש בו הטוב, וכלל הבריאה העיד הכתוב ג"כ עליהם שנאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב, ואין להאריך בדבר זה כי הם דברים ברורים מעידים על זה הכל כי ההעדר שמקבל הנברא הוא מפני החסרון אשר הוא הרע הדבק בנברא מביא אותו אל ההעדר: