Animal Farm, Revisited: Capitalism vs Communism From a Torah Perspective
1א
משרשי המצוה, כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן צוה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של רבית וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך. ובהמנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים ימנעו בני אדם ממנו. ויתר פרטיה במציעא (י''ד קס).
It is from the roots of this commandment [that it is] because the good God desired the settlement of His people which He chose. And therefore He commanded to remove the obstacle from their path, that one should not swallow up the wealth of his friend without his [even] feeling it, until he finds his house empty of all good. As this is the way of interest, and the matter is well-known, and that is why it is called, "bite (neshekh)." And in the avoidance of this matter by the guarantor, the scribe and the witnesses, people will [also] avoid it. And the rest of its details are in [Bava] Metzia (see Tur, Yoreh Deah 160).
2ב
משרשי המצוה. לפי שהאל ברוך הוא חפץ בטוב עמו ישראל אשר בחר לו לעם ורצה לזכותם ולעשותם סגלה בעולמו, עם חכם ונבון, למען יכירום כל רואיהם כי הם זרע ברך ה', אנשי אמת אנשי שם, ובהיות רצונו יתברך ברוך הוא בזה הביא עצות מרחוק לסבב דרכים להיות עסקם בחכמה, ותמיד כל היום יהיו עליה שוקדים, והנהיג וסדר אותם במנהגים נכונים ונעימים ובנימוסים יקרים וחזקים, למען ילמדו לדעת את השם מקטנם ועד גדולם, ויעמד זרעם ושמם קים לעולם. ומן החקים המחזיקים והמעמידים החכמה בתוכם, היה להיות שבט אחד כלו בהם מבלי חלק ונחלה בקרקעות, ושלא יצא השדה לחרש ולזרע ולחפר בורות להשקות, וכל זה להיות סבה אליו להוציא עתותיו על כל פנים ללמד חכמות ולהבין דרכי האל הישרות, והמה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העירות, ועל כן בהיות השבט הזה נבחר הוא וזרעו לעולם אל עסק החכמה והתבונה, וכל ישדאל צריכין לבקש תורה מפיהם ולהסכים דעתם וללכת אחר עצתם ככל אשר יורו אותם, היה מרצונו שיספקו להם אחיהם כל מחיתם, פן תתבלע חכמתם בחסרון חקם. ומן היסוד הזה, באה על כל ישראל האזהרה כפולה בזה הכתוב בהשמר ופן לבלתי עזבם ולבלתי התרשל כלל בכל ענינם. והזכיר להם באזהרה האדמה, שאמר כל ימיך על אדמתך. לומר, הזהרו מאד בהם כי לכם נחלת האדמה, והשם שהוא מצמיח זרועיה הוא נחלתו, כלומר, ואל תחשבו להתגאות כנגדו בשביל נחלתכם באדמה, כי הוא הגביר. או נאמר שהזכרת האדמה הוא לומר כי צריך הוא אליך על כל פנים, שאתה בעל הנחלה, והכל צריכין אליה, שכל מי שאין לו קרקע אפילו יש לו כמה כספים צריך הוא רחמים, כי הכל מן הקרקע, ואין כל דבר קים לו לאדם שיהא לבו סמוך עליו כמוהו. ובעלי הקרקעות הם המגדלים עגלי מרבק וברבורים אבוסים, להם תרנגולות פטומות ויוני שובך וגדיים וטלאים, וכדרך מלכי ארץ ושריה יביאו להם עובדי האדמה מכל אלה בחגים, הזהרו בני ישראל לעשות כמו כן ללוים, ועל זה נכפלו כמה אזהרות בכתוב בכמה מקומות באמרו (שם יד כז) והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. וענין אמרו אשר בשעריך אין הכונה שיחזרו על הפתחים חלילה, רק לומר, שאין לו נחלת קרקעות כמו לישראל.

It is from the roots of the commandment [that it is] because God, blessed be He, wanted the good of His people, Israel, that He chose as a people and wanted to give them merit and to make them a paragon in His world - a wise and understanding people - in order that all who see them would recognize them as the seed of the blessed of God, men of truth and men of repute... And from the statutes that strengthened and supported the wisdom among them was for there to be one entire tribe among them without a portion and inheritance in the lands, and that it not go out to the field to plow and to seed and to dig wells [from which] to water. And all of this was to be a cause for it to spend its time, no matter what, to study the wisdoms and to understand the straight ways of God, and they would teach its judgments to their brothers in each and every country and in all of the cities. And therefore in that this tribe is selected - it and its seed - forever for the occupation of wisdom and understanding, and that all of Israel will [therefore] need to seek Torah from their mouths, agree with their opinions and follow their counsel in everything that they teach them; it was from His will that their brothers provide them all of their sustenance, lest their wisdom get swallowed up, due to the lack of their portion. And from this foundation, the double warning came to all of Israel in this verse with "Be careful" and "lest," that they not forsake and not be negligent at all in all of their matters. And it mentioned about them a warning of the land, as it stated, "all of your days upon your land"; to say, be very careful with them, as your inheritance is the land, but God - who is the One that makes its seeds grow - is its inheritance. [This] means to say, do not think to be proud in front of it because of your inheritance of the land, as it is the master. Or we can say that the mention of the land is to say that he needs you regardless, as you are the master of the inheritance and everyone needs it. As anyone who does not have land - even if he has many monies - requires mercy, since everything is from the land, and there is nothing as solid for a man, that his heart can rely upon it, like it. And the landowners are those that raise choice calves and stuffed geese, they have fattened chickens, doves of the cote, goats and sheep. And in the way that the workers of the land bring of all these things on the holidays to kings of the land and its ministers, so were the Children of Israel warned to do for the Levites...

3ג
כבר כתבתי במשפטים במצות שמטת קרקעות (מצוה פד), מה שידעתי בשרש המצוה, ושמיטת כספים גם כן, אחר אותו הטעם נמשך, ללמד נפשנו במדות מעלות מדת הנדיבות ועין טובה, ולקבע בלבבנו הבטחון הגדול בשם ברוך הוא, ואז תכשר נפשנו לקבל טוב מאת אדון הכל כלול בברכה והרחמים, וגם נמצא מזה גדר חזק ומחיצה של ברזל להתרחק מאד מן הגזל ומן החמדה בכל אשר לרענו, כי נשא קל וחמר בנפשותינו לאמר אפילו הלויתי ממוני והגיע שנת השמטה אמרה תורה להשמיט ביד המלוה שלא לגזל ושלא לחמד משלו לא כל שכן שראוי לי להתרחק עד הקצה האחרון?
I have already written in Mishpatim on the commandment of the release of lands (Sefer HaChinukh 84) that which I have known about the root of the commandment; and the release of monies also draws from the same reason - to train our souls in the virtuous traits, the trait of generosity and a kind eye, and to fix great faith in our hearts towards God, blessed be He. And then our soul will be prepared to receive the good from the Master of all, which is included in blessing and mercy. And also coming from this is a strong fence and partition to distance oneself greatly from theft and from envy for everything that there is to our neighbor. As we will draw an a fortiori argument (kal vechomer) for ourselves by saying, "Even with my money that I lent out, the Torah said to release it in the hand of the borrower when the sabbatical year arrives; is it not all the more so that with not stealing and not having envy for that which is his, that it is fitting for me to distance myself to the [other] extreme?"
4ד
משרשי המצוה. לחזק ולקבע בלבבנו מדת הנדיבות, ולהרחיק תכלית ההרחקה מדת הכילות, ואין נדיב בעולם כמלוה מעותיו עם היותו יודע שהזמן קרב להשמיט הלואתו ולהפסידה ממנו אם אולי יארע בו אנס או שום מקרה שלא יוכל לתבע הלואתו קדם שנת השמטה, וכל מבין דרכי התורה ומשיג לדעת אפילו מעט בחין ערכה ידע בברור, כי המפזר ממונו אל הצריכים נוסף עוד, וחושך מישר אך למחסר, כי השם יתברך ידין את האדם לפי מעשיו, ויעניקהו מברכתו כפי התקרבו אליה, ומדת הכילות מחיצה של ברזל בינו ובין הברכה, והנדיבות חלק מחלקי הברכה, ונמצא המתנהג בה שהוא בתוכה, ישמע חכם ויוסף לקח.
It is from the roots of the commandment [that it is] to strengthen and to fix the trait of generosity in our hearts and to completely distance the trait of stinginess. And there is no more generous person in the world than one who lends out his money while knowing that the time is approaching to release his loan and to lose it for him - if maybe some accident will occur or some circumstance that he will not be able to claim his loan before the sabbatical year. And anyone who understands the ways of the Torah and grasps to understand even a little of the grace of its value knows with certainty that 'one who distributes his money to the ones that need it, will have more added; but the one who refrains from the straight [deeds], it will be for lacking.' As God, may He be blessed, judges a man according to his deeds, and endows him from His blessing according to his coming close to it. And the trait of stinginess is an iron partition between him and the blessing, whereas generosity is a part of the blessing. And [so] it comes out that the one that practices it is [already] in it. 'The wise man listens and adds insight.'
5ה

(י) אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:

(10) There are four temperaments among men: the one who says "what is mine is mine, and what is yours is yours" -- that's an [average] temperament. And there are some who say that is the temperament of Sodom. [A second type is one who says] "what is mine is yours, and what is yours is mine" -- [that's an] am ha'arets (uneducated person). [A third type is one who says] "what is mine is yours, and what is yours is yours" -- [that's a] pious person. [A final type is one who says] "what is yours is mine, and what is mine is mine" -- [that's a] wicked person.

6ו
שלי שלך ושלך שלי עם הארץ. מפני שזה רוצה בתיקון העולם נקרא עם הארץ שרוצה ליקח וליתן כי בזה מתרבה האהבה ביניהם. ואף שהיא מדה טובה לתיקון העולם לא מחכמה היא זאת כי שונא מתנות יחיה והמדה הטובה ליתן ושלא ליקח:
"what is mine is yours, and what is yours is mine" - [that's an] am ha'arets (literally, a man of the land): Because this one wants the improvement of the world, he is called a man of the land. As he wants to give and to take, since love increases among them through this. And even if this is a good trait for the improvement of the world, this is not from wisdom. As one who 'hates presents shall live.' And the good temperament is to give but not to take.
7ז
ארבע מדות וכו' שלי שלי ושלך שלך וכו'. אינו נדיב לב והוא טוב ששונא מתנות. וקשה שאיך יאמרו שזו מדה בינונית והלא המונע עצמו מליתן צדקה רשע גמור הוא. ובשלמא למ"ד שהוא מדת סדום אתי שפיר כמו שנאמר הנה זה היה עון סדום אחותך וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזקאל טז מט) אלא הכא מיירי בנותן צדקה מיראת ה' אך בטבעו והוא כילי ולכן אחר שמחזיק יד עני ואביון מה לנו ולטבעו המדה עצמה בינונית היא. וי"א כי מדת סדום היא ושרשו רע מאד כיון שבטבעו הוא כילי אבל אם אינו מחזיק יד עני ואביון כלל בזה כולי עלמא מודו דרשע גמור הוא וזו מדת סדום:
There are four temperaments, etc.: the one who says "what is mine is mine, and what is yours is yours" He is not generous, but he is good in that he 'hates presents.' And it is difficult. As how can they say that this is an [average] temperament? And is not someone who prevents himself from giving charity completely wicked? And [granted] that it is true that according to the one that says that it is the temperament of Sodom, it comes out well - as it is stated (Ezekiel 16:49), "Behold this was the sin of your sister, Sodom, etc.; she did not support the poor and the needy." Rather, it is dealing with one who gives charity from fear of God, however his nature is to be stingy. And hence since he 'supports the poor and the needy,' what does his nature matter to us - the actual temperament (in practice) is [average]. "And some say that it is the trait of Sodom" and that its source is very bad, since his nature is to be stingy. But [regarding] if he 'does not support the poor and the needy at all,' everyone agrees about this that he is completely wicked and that it is the temperament of Sodom.
8ח
עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה׃

He who pursues ill-gotten gain makes trouble for his household; He who hates gifts will live long.