(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃ (ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃
וטעם וידום אהרן שהיה בוכה בקול ואז שתק או כטעם ואל תדום בת עינך (איכה ב יח)
(טו) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (טז) בֶּן־אָדָ֕ם הִנְנִ֨י לֹקֵ֧חַ מִמְּךָ֛ אֶת־מַחְמַ֥ד עֵינֶ֖יךָ בְּמַגֵּפָ֑ה וְלֹ֤א תִסְפֹּד֙ וְלֹ֣א תִבְכֶּ֔ה וְל֥וֹא תָב֖וֹא דִּמְעָתֶֽךָ׃ (יז) הֵאָנֵ֣ק ׀ דֹּ֗ם מֵתִים֙ אֵ֣בֶל לֹֽא־תַֽעֲשֶׂ֔ה פְאֵֽרְךָ֙ חֲב֣וֹשׁ עָלֶ֔יךָ וּנְעָלֶ֖יךָ תָּשִׂ֣ים בְּרַגְלֶ֑יךָ וְלֹ֤א תַעְטֶה֙ עַל־שָׂפָ֔ם וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃
(א) האנק דם האנקה תהיה בדממה שלא ישמע אדם,
שער העשרים ואחד - שער השתיקה ב השתיקה והדברים.
אמר רבן שמעון בן גמליאל (אבות א יז): כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יז כח): "גם אויל מחריש – חכם יחשב". ואמר החכם: כשאני מדבר – הוא מושל בי, כי אם אני מדבר אל האדם דבר שאינו הגון – אותו הדבור מושל בי, ומצריכני להיכנע לפניו ולבקש ממנו מחילה. וכשאיני מדבר – אני מושל מלאומרו ומלהסתירו.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: שני דיקולוגין [סניגורים] היו עומדים לפני אנדרינוס, והיה אחד מלמד על הדיבור שהוא יפה, ואחד מלמד על השתיקה שהיא יפה. אמר המלך לאותו שהיה מלמד על הדיבור שהוא יפה: איך אתה אומר? אמר לו: מרי! אלמלא הדיבור איך המלכים מתמלכים בעולם, ואיך ספינות פורשות לים, איך המתים נגמלים חסד, איך הכלות משתבחות, איך משא ומתן בעולם? מיד אמר לו המלך אנדרינוס: יפה דברת! אמר לו למלמד על השתיקה שהיא יפה: איך שיבחת את השתיקה? מיד בא לדבר. בא אותו שהוא מלמד על הדיבור שהוא יפה וסטרו. אמר לו המלך: למה סטרת אותו? אמר לו: מורי! אני לימדתי משלי על שלי, כי לימדתי מן הדבור על הדבור. וזה בא ללמד משלי על שלו! לכן סטרתי אותו.
apter Twenty One: ON SILENCE Silence is one of the virtues mentioned in Ethics of the Fathers. Rabbi Simon, the son of Gamliel, said, "All my days I grew up among the Sages, and I have found nothing better for a person than silence" (Aboth 1:17). And thus said king Solomon, "Even a fool, when he holdeth his peace, is counted wise" (Prov. 17:28). And the wise man said, "When I speak, my speech rules over me, for when I utter something that is not worthy, that utterance rules over me and forces me at times to beg the pardon of whoever has heard me, but when I do not speak I rule over whether I want to give expression to a thought or whether I want to conceal it." Our Sages said (Yalkut Shimoni, Beha'alotkha) : Two advocates stood before Hadrian; one taught that speech was best and one taught that silence was best. The king said to the one who taught that speech is best, "Why do you say this?" And he said to him, "My Lord, if it were, not for speech how would kings be proclaimed? How would ships sail to the sea? How would kindness be done to the dead by way of eulogy? How would brides be praised? How would business be carried on in the world?" At once, King Hadrian said to him, "Well have you spoken!" Then he said to the one that taught that silence is best, "Why have you have praised silence?" Just as the man was about to answer the first advocate interrupted him. The king said to him, "Why did you interrupt him?" said he, "My Lord, I taught from what is mine concerning what is mine, for I taught by speech the value of speech, but he comes to teach by my means, speech, concerning that which he believes in, silence. Therefore I interrupted him." Said the other advocate to him, "Solomon did not say that God would have you sit as silent as a deaf mute. But he said, 'In the multitude of words there wanteth not transgression; but he that refraineth his lips is wise" (Prov. 10:19). This means that one ought to restrain himself from speaking against his fellow man. There is no one greater than Aaron or Miriam — through Miriam's merit a well sprang up and gave drink, and clouds of glory would surround Israel through the merit of Aaron. But inasmuch as they gave permission to their mouths and they spoke against Moses, they were at once punished (Num. 12).
סיפור חסידי על שתיקה
פעם אחת ישב רבי מֶנדְל מווּרְקי עם חסידיו בסעודה סביב שולחנו. ישבו במשך שעות ארוכות - איש מבין היושבים לא פצה פיו, ולא נשמע כל קול. מרוב חרדה ורוממות רוח מפניו, דממה מוחלטת שררה בחדר, עד שניתן היה לשמוע את רחש הזבוב שפרח מן הקיר. כה גדולה הייתה השתיקה.
בין היושבים היה גם רבי יצחק יעקב רבּינוֹביץ.
בתום הסעודה ולאחר שבירכו על המזון אמר ר' יצחק יעקב לסובבים אותו: "היום ערך הרבי את שולחנו – ה'טִיש' – באופן מיוחד במינו. הוא לימדני ושאל שאלות נוקבות וחודרות אל תוך תוכם של העורקים, עד שאלה איימו להתפקע. אולם אני לא הרפיתי. עניתי לו על כל הדברים שעליהם שאל."
היה הדבר לפלא, שכן שום קול לא נשמע מפיהם של ר' מנדל ור' יצחק יעקב.