מתני׳ כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת
ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר א"ר אבהו וכן תנא דבי רבי ישמעאל (ישעיהו מב, כא) יגדיל תורה ויאדיר
מעדני יום טוב - חולין פרק שלישי (ברא"ש, דף סז, אות ה)
ואני בהיותי אב בית דין בקהילת קודש ווינא, הביא אלי החכם אהרון רופא דג נקרא בלשונם שטינק"ס מרינו"ס, הנמצא בים הספרדי והוא סם המוות והרקמים יודעים פעולות להוציא הארס ממנו ואז עושים מבשרו במיני רפואות ויש לו שדרה וראשו רחב וגם יש לו קשקשים על כל גופו ואין לו שום סנפיר רק יש לו ארבע רגלים כרגלי בהמה וחיה . . . ואשתומם על זה מאוד ולא ידעתי להשיב רק אמרתי שאפשר שהוא מין מורכב ולא הורכב קודם מתן תורה . . . ואף זה מין הורכב אחר קבלת חז"ל כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר והנה כעת נראה לי יישוב אחר יותר נכון . . . נ״ל דהכתוב הראשון מדבר במיני דגים בלבד לאפוקי חיות שבים . . . ומעתה זכינו לדין הזה הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר על מין דגים הוא שאמרו כן ולא על החיות שבים
(יב) הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִשֶּׁרֶץ הַמַּיִם לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא מג) "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם". הֲרֵי כָּלַל בְּלָאו זֶה שֶׁרֶץ הָאָרֶץ וְשֶׁרֶץ הָעוֹף וְשֶׁרֶץ הַמַּיִם. אֵי זֶהוּ שֶׁרֶץ הַמַּיִם אֵלּוּ הַבְּרִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת כְּמוֹ הַתּוֹלָעִים וְהָעֲלוּקָה שֶׁבַּמַּיִם וְהַבְּרִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁהֵן חַיּוֹת הַיָּם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל שֶׁאֵינוֹ בְּצוּרַת הַדָּגִים לֹא דָּג טָמֵא וְלֹא דָּג טָהוֹר כְּגוֹן כֶּלֶב הַמַּיִם וְהַדַּלְפוֹן וְהַצְּפַרְדֵּעַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
פרי חדש - רב חזקיה די סילוה (יורה דעה, הלכות סימני דגים, פג ה"ג)
ושרי ליה מאריה להעלות על ספר דברים זרים כאלו שכמעט עוקר תחומין וגבולין שגבלו ראשונים ונותן מקום לטעות ולפקפק בדברי רז"ל המקודשים והאמיתיים דכשם שהורכב מין אחד אפשר שהורכבו מינים אחרים וכלל רז"ל נשאר נופל ארצה חלילה וחס. והיה לו מענה להשיב שואלו דבר שאולי נפל הסנפיר ממנו קודם עלותו מן הים או שעתיד לגדלו לאחר זמן . . . וכך ראוי לנו לחפש אחר טענות לקיים דברי רז"ל ולא לומר דברים שיש בהם פקפוק לקבלת רז"ל.
עוד כתב תירוץ אחר דכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר על מין דגים אמרו כן ולא על החיות שבים ולפי דעתו זאת אין להתיר חיות שבים כי אם ע"י סנפיר וקשקשת לא ע"י קשקשת וגם זה טעות הוא בידו שכבר כתבנו שלא יש שום הפרש בין דגים לחיות הים וכיון שרז"ל המקובלים מתורה שבע"פ עד הל"מ מסרו לנו כלל דכל שיש לו קשקשים יש לו סנפירים אין לנו לברוא חלוקים מדעתינו וכל דג שימצא לו קשקשת יש לנו להתירו אפילו בחיות שבים וגם זה הדג שטינק"ס טהור הוא.
מכל שרץ המים אמר ר"א כי "שרץ" הקטנים שיבראו מן המים ו"נפש החיה" מזכר ונקבה ולפי דעתי כי שרץ המים כלל לדגים השטים במים כי כל לשון שריצה תנועה ומכל נפש החיה הם חיות שבים שיש בהם רגלים והולכות עליהם כחיות השדה והנה לכולם דין אחד ומדרש ת"כ (פרשה ג ז) חיה זו חית הים נפש להביא בן הסירני יכול יהא מטמא באהל כדברי בן חכינאי תלמוד לומר שקץ
כרתי ופלתי - רב יונתן אייבשיץ (יורה דעה פג, ג)
כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. נראה רוב דגים, דהכל, ובפרט בטבע ברואים, הכל אחר הרוב, דבכל ברואים יש הרבה יוצאים מן מטבע כמו שהעידו הטבעים בטבעי בעלי חיים; אבל התורה והמצות נהוגים אחר הרוב, ורוב שיש להם קשקשים יש להם סנפיר. ואם נמצא בעל חיים דאין להם סנפיר, אין זה סותר הכלל דמן המיעוט הוא. וחז"ל דברו ברוב דגים ולכך בדג הספרדי הארסי שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר, אין בו סתירה לדברי חז"ל ואין צריך לחלק בין חיה של ים ובין הדג כי זהו דוחק, וכל חיות נכללים בשם דגים.
ויתכן דהך כללא דכיילי רבותינו כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אינו כלל מוחלט לומר שאין בנמצא כלל מין דג בקשקשת בלא סנפיר, דהא ידענו הפוכו, שבים הספרדי נמצא דג הנקרא סטינקס מרינוס שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר, אבל מאמרם כל שיש וכו' הוא מאמר שאינו מוחלט כמאמרם (ר"פ בכל מערבין) אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהם חוץ, ומאמר כל שיש וכו' כלומר רוב שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ומצאתי כדברי בכרתי סי' פ"ג סק"ג שכתב בכל הדברים בפרט בטבע הברואים יש דברים יוצאים מן הטבע כמו שהעידו חכמי הטבע בטבעי בע"ח, ורבותינו דברו על הרוב, הרוב שיש לו קשקשים יש לו סנפיר, ומין הנמצא בקשקשת ואין לו סנפיר אינו סותר לדברי רבותינו, וכ"כ הרב בעל תשוב' כנסת יחזקאל (בחידושיו לנדה דנ"א הנדפס בחידושי רשב"א נדה) דמה שאמרו כל שיש לו קשקשת פירושו רוב, ונפקא מנה לדינא דחתיכת דג דאזלינן בתר רובא, והדג שבים הספרדי שאין לו סנפיר ודאי טמא הוא דבעינן תרווייהו סנפיר וקשקשת (כמ"ש התוס' נדה נ"א ב' ד"ה ולכתוב) דדומי' לסימני בהמה בעינן מעלה גרה ומפריס פרסה, ע"ש דבריו
ישועת יעקב (יורה דעה פג ס"ק ג')
הלך בעקבות הכרתי ופלפל באריכות דכיון שרוב המינים שיש להם קשקשת יש להם סנפיר וטהורים הם אין צריך כלל לחשוש למיעוט ושפיר הקשו דאין צריך לכתוב סנפיר כיון שלמעשה מותר לאכול דגים ע"י קשקשת לבד
דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר והתורה הקדושה שידעה שיש לזה הכלל סתירה ע"כ הוסיפו להגדיל התורה ולהאדירה ונתנה לנו סימן בסנפיר כדי להודיע לנו שלא נסמוך על זה הכלל באם ימצא דג משונה ויבקש אחר סנפיר ג"כ למען לא נסכן נפש ובאמת בדגים רובם ככלם כל שיש להם קשקשת יש לו סנפיר ואם ימצא מיעוטא דמיעוטא שיצא מגדר הטבע אז נצטרך לחפש אחר הסימן דסנפיר ובאמת לא נאכל אותו וניצל מהסכנה וזה לדעתי מה שהקשו ונכתוב קשקשת ולא נכתוב סנפיר ומשני יגדיל תורה ויאדיר ואין לו מובן ולפמ"ש א"ש דבאמת מוכחש הכלל הזה רק שזה אסור לנו מכח סכנה וא"כ לזה שוב מועיל הסימן דסנפיר כדי שנבקש בדג הזה סנפיר ולא נמצא ולא נאכלם
ודע דהא דאמרו כל שיש קשקשת יש לו סנפיר הוא שאין א' שימצא קשקשת בלא סנפיר לא שעל הרוב אמרו ואזלינן בתר רובא דאינו. ומנא אמינא מהא דפריך ולכתוב רחמנא קשקשת ואי הוה נמצא מיעוטא דמיעוטא קשקשת בלא סנפיר לא הוה מקשה . . . גם המי"ט דף ק"פ ב' כתב שבהיותו אב"ד בווינא הביא לפניו החכם רופא מוהר"ר אהרן ז"ל דג הנמצא בים ספרד ויש לו קשקשים וד' רגלים ואין לו סנפיר והוא סם המות לאדם והרקחים יודעין להוציא הארס ועושין ממנו רפואה והקשה ממ"נ אי הרגלים חשובים סנפירין הלא דרכיה דרכי נועם ויבוא לאכלו והוא סם המות ואי לא חשובים סנפירין א"כ הא קי"ל כל שיש קשקשת יש סנפיר ותי' לו המי"ט דאפשר מין מורכב לאחר מ"ת כמו הימים שלא היו בימי בראשית או דכלל זה לא נאמר כ"א בדגים לא בחיות הים ואם הי' סובר דמיעוטא נמצאים קשקשת בלא סנפיר לא היה צריך לכל הדוחקים הללו
Rav Asher Weiss
וניחא לפי"ז שחז"ל לא כיוונו לקבוע שלא יתכן מין שיש לו קשקשת ואין לא סנפיר, ולא התייחסו אלא למה שהיה בזמנם
ואכן כיום ידוע שמין זה המוגדר במין "STINCUS SCIUCOS" בלטינית אינו אלא ליטאה החי בחולות שעל שפת הים וקרוי באנגלית "דג החול" (SAND FISH) משום שהוא שוחה מחמת לחול, ודבר ה' אמת היתה בפיו של החת"ס שהתבסס על ספרי הטבע, ומומחים לענין.
Rabbi Dr. Natan Slifkin - http://zootorah.blogspot.com/2009/08/secret-of-stincus.html
As it turns out, there is an even simpler solution to the problem of the Stincus, later clarified by Chassam Sofer. The Stincus marinus, which I am watching in its vivarium as I type these words, is not only not a fish, it is not an aquatic creature at all. Instead, it is a lizard from the skink family, known by the Latin name of Scincus scincus. I was able to confirm this identification from nineteenth century works which refer to this animal by the name Stincus marinus and which say that it has long been known by this name. Furthermore, this lizard perfectly matches the description given by Rabbi Heller in Ma’adanei Yom Tov. The widespread legends of skinks possessing a poisonous bite or sting are baseless, but certain skinks are toxic if ingested. Scincus scincus was widely used in pharmaceutical preparations, and it is also sometimes known as Scincus officinalis (“pharmaceutical skink”).
But why would Rabbi Heller have thought that it was a type of fish? First of all, he clearly did not see a live specimen. And the dead specimen was presented to him under the name Stincus marinus, which means “aquatic skink.” The lizards of the genus Scincus are known in English as “sandfish.” This is because, although they are not aquatic, these skinks “swim” through sand, beneath the surface. On July 17th, the same day that I received my sandfish, the major science news outlets all ran a report about a breakthrough study on sandfish. It had previously been thought that sandfish swim through sand via a swimming stroke resembling the front crawl, pushing the sand behind it with its feet. But Daniel Goldman of Georgia Tech, in a study published in the journal Science, showed that this is only when they first enter the sand. Using high speed X-ray imaging, Goldman discovered that as soon as the sandfish is submerged beneath the sand, it tucks in its legs and swims through the sand by undulating its body, just like a fish. According to Goldman, “the results demonstrate that burrowing and swimming in complex media like sand can have intricacy similar to that of movement in air or water, and that organisms can exploit the solid and fluid-like properties of these media to move effectively within them.”
So the sandfish truly deserves its name, and it is not at all surprising that Rabbi Heller was told that it was an aquatic creature. Indeed, the idea of an aquatic lizard is not at all impossible; the Galapagos Islands are home to the marine iguana. The extraordinary secret of the Stincus is that you don’t have to be a fish in the water in order to swim like one.