וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה, וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם מִעוּטָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרוֹת הַגְּדוֹלִים. וְיִתְקַיֶם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: וּבִקְשׁוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם. אָמֵן:
...May it be Your will, YHVH our God and God of our ancestors, to refurbish the blemish of the moon, that she may no longer be diminished. May the light of the moon be like the light of the sun, like the light of the seven days of creation,
as it was before she was diminished, as Scripture says, "The two great lights" (Gen. 1:16).
(ב) פָּתַח הַהוּא יַנּוּקָא וְאָמַר, (שיר השירים א׳:ה׳) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם וְגוֹ'. אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת וְגוֹ'. מִלִּין אִלֵּין הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהִי גּוֹ רְחִימוּ סַגִּי לְגַבֵּי רְחִימָהָא, מִגּוֹ דְּחִיקוּ רְחִימוּ, דְּלָא יַכְלָה לְמִסְבַּל, אַזְעִירַת (ר''ג ע''ב) גַּרְמָהּ בִּזְעִירוּ סַגִי, עַד דְּלָא אִתְחֲזִיאַת (את) מִנָּהּ, אֶלָּא זְעִירוּ דִּנְקוּדָה חֲדָא, (ומאי איהי י'). כְּדֵין אִתְכַּסְיָא מִכָּל חֵילִין וּמַשִׁרְיָין דִּילָהּ. וְאִיהִי אַמְרַת שְׁחוֹרָה אֲנִי, דְּלֵית בְּאָת דָּא חִוָּורָא בְּגַוִּויהּ, כִּשְׁאַר אַתְוָון. וְדָא שְׁחוֹרָה אֲנִי, וְלֵית לִי אֲתָר לְאַעֲלָא לְכוֹן תְּחוֹת גַּדְפָּאי. כְּאָהֳלֵי קֵדָר, תָּנֵינָן, דָּא י', דְּלֵית בָּהּ חִוָּורוּ לְגוֹ. כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, דָּא ו'.
(ג) וּבְגִין כָּךְ אַל תִּרְאוּנִי. לָא תֶּחמוּן בִּי כְּלָל, דַּאֲנָא נְקוּדָה זְעֵירָא. מֶה עָבְדִין גֻּבְרִין תַּקִּיפִין, חַיָּילִין דִּילָהּ. שָׁאֲגִין כְּאַרְיָין תַּקִּיפִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ק״ד:כ״א) הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף. וּמִגּוֹ קָלִין וְשָׁאֲגִין תַּקִּיפִין, דְּקָא מְשָׁאֲגִין כְּאַרְיָין גּוּבְרִין תַּקִּיפִין דְּחֵילָא, שָׁמַע רְחִימָא לְעֵילָּא, וְיָדַע דִּרְחִימָתֵיהּ הִיא בִּרְחִימוּ כְּוָותֵיהּ, מִגּוֹ רְחִימוֹי עַד דְּלָא אִתְחֲזִיאַת מִדִּיוּקְנָא וּשְׁפִירוּ דִּילָהּ כְּלָל.
(ד) וּכְדֵין, מִגּוֹ קָלִין וְשַׁאֲגִין דְּאִינּוּן גִּבָּרֵי חֵילָא דִּילָהּ, נָפִיק דּוֹדָהּ רְחִימְאָה מִגּוֹ הֵיכָלֵיהּ, בְּכַמָּה מַתְנָן, בְּכַמָּה נְבִזְבְּזָן, בְּרֵיחִין וּבוּסְמִין וְאָתֵי לְגַבָּהּ, וְאַשְׁכַּח לָהּ שְׁחוֹרָה זְעֵירָא, בְּלָא דִּיּוּקְנָא וּשְׁפִירוּ כְּלָל, קָרִיב לְגַבָּהּ, מְחַבֵּק לָהּ, וּמְנַשֵּׁיק לָהּ, עַד דְּאַתְעָרַת זְעֵיר זְעֵיר מִגּוֹ רֵיחִין וּבוּסְמִין. וּבְחֶדְוָה דִּרְחִימָהָא דְּעִמָּהּ, וְאִתְבְנִיאַת, וְאִתְעָבִידַת בְּתִקּוּנָהָא, בְּדִיוּקְנָהָא, בִּשְׁפִּירוּ דִּילָהּ, ה' כְּמִלְּקַדְּמִין.
(ה) וְדָא גִּבּוֹרֵי כֹחַ, עָשׂוּ לָהּ, וְאַהְדָּרוּ לָהּ לְדִיוּקְנָהָא וּשְׁפִּירוּ דִּילָהּ, דְּתּוּקְפָּא וּגְבוּרְתָּא דִּלְהוֹן גְּרִימוּ דָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ. עוֹשֵׂי דְבָרוֹ וַדַּאי, דִּמְתַקְּנִין לֵיהּ לְהַאי דָּבָר, וּמְהַדְּרִין לֵיהּ לְדִיּוּקְנָא קַדְמָאָה. (ומכאן ולהלאה) כֵּיוָן דְּאִתַּקְנַת וְאִתְעָבִידַת בְּדִיוּקְנָהָא שַׁפִּירָא כְּמִלְּקַדְּמִין, כְּדֵין אִינּוּן, וְכָל שְׁאַר חֵילִין, קַיְימִין לִשְׁמוֹעַ, מַה דְּאִיהִי אַמְרַת, וְאִיהִי קַיְּימָא כְּמַלְכָּא גּוֹ חֵילֵיהּ, וְדָא הוּא עוֹשֵׂי דְבָרוֹ וַדַּאי.
(א) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹקִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ (תהלים ח):
(ב) הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם, הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי, הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים.
(ג) וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ – בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלֹקִים; הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלֹקִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה.
(ד) אַךְ כְּשֶׁיֵּדַע זֹאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה. לְכָךְ צָרִיךְ לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ: מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי, כִּי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה. מִתּוֹךְ כָּךְ בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ:
(ה) וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ – הַיְנוּ עַל־יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן,
(ו) תְּעַטְּרֵהוּ בְּמֹחִין חֲדָשִׁים:
(1) “But You made him slightly wanting from elohim (divinity), and with glory and majesty teatreihu (You crown him).” (Psalms 8:6)
(2) Behold, it is known that whatever a person lacks, whether spiritually or physically—that want is in the Divine Presence, which is the aspect of Elohim (the Lord).
(3) This is: But You made him wanting—[This want] is certainly “slightly [wanting] from elohim.” In other words, the want is certainly “from Elohim”—i.e., in the Divine Presence.
(4) But when a person knows this, that the want is above and below, he will certainly feel great sorrow and sadness, and so will not be able to worship God with joy. He will therefore have to answer for himself: “What am I, and what is my life? For the King Himself informs me of His want. Is there any greater glory than this?” This brings him to great joy, and his intellect is restored. This is:
(5) and with glory and majesty teatreihu—In other words, on account of his “glory and majesty,” that the King Himself informs him of the want. <And as a result:>
(6) teATReihu— <This refers to a crown, as in (1 Samuel 23:26), “Shaul and his men oATRim (were encircling) David”—i.e.,> new intellect.