(טו) לֹֽא־יָקוּם֩ עֵ֨ד אֶחָ֜ד בְּאִ֗ישׁ לְכָל־עָוֺן֙ וּלְכָל־חַטָּ֔את בְּכָל־חֵ֖טְא אֲשֶׁ֣ר יֶֽחֱטָ֑א עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר׃
A single witness may not validate against a person any guilt or blame for any offense that may be committed; a case can be valid only on the testimony of two witnesses or more.
Nicht besteht ein einzelner Zeuge gegen jemand um allerart Fehl, um allerart Versündigung, bei aller Sünde, die er gesündigt habe, auf zweier Zeugen Mund oder auf dreier Zeugen Mund soll ein Sachentscheid stehn.
One witness is valid for prohibitions - for the Torah trusts each and every Jew in the case of separating tithes, and slaughtering meat and cleaning it correctly, and removing forbidden fats.
ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא לא יין ולא מורייס ולא חלב ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה אלא מן המומחה וכולן אם נתארח אצל בעל הבית מותר
The Sages taught: One may not purchase yod, mem, ḥet; mem, ḥet, gimmel in Syria: One may not purchase wine [yayin], nor fish stew [morayes], nor milk [ḥalav], nor salkondarit salt [melaḥ salkondarit], nor ḥiltit, nor cheese [gevina], except when purchased from an expert. And with regard to all of them, if one is a guest in the home of his host, they are permitted.
(כה) בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ לוֹקְחִין הַיַּיִן מִכָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ לֹא הָיוּ לוֹקְחִין אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת. וּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין לוֹקְחִין יַיִן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מֵאָדָם שֶׁהֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת. וְכֵן הַבָּשָׂר וְהַגְּבִינָה וַחֲתִיכַת דָּג שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
(כו) הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וְהֵבִיא לוֹ יַיִן אוֹ בָּשָׂר אוֹ גְּבִינָה וַחֲתִיכַת דָּג הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁאל עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ אֶלָּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יְהוּדִי בִּלְבַד. וְאִם הֻחְזַק שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר וְלֹא מְדַקְדֵּק בִּדְבָרִים אֵלּוּ אָסוּר לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ. וְאִם עָבַר וְנִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל בָּשָׂר וְלֹא שׁוֹתֶה יַיִן עַל פִּיו עַד שֶׁיָּעִיד לוֹ אָדָם כָּשֵׁר עֲלֵיהֶם:
In the time that the Land of Israel was ruled by the Jewish people, one would purchase wine from other Jews without any doubts. Outside of the land, one would not purchase from anyone unless they had a reputation for upholding the laws of kashrut. Nowadays, in all places wine is not taken from anyone without such a reputation. And so it is with regards to meat, cheese and fish without obvious signs.
One who is a guest in the house of a host, in all places and in all times, and is given wine, meat, cheese or fish - one does not need to investigate further [about the host], even if he is unknown to him, and all he knows is that he is a Jew. If, however, [the host] is reputable for not upholding the laws of kashrut and not applying all its details, it is forbidden to be a guest in his house. And if one nonetheless did come as a guest, one does not eat the meat or drink the wine or trust his word about it, unless another reputable person testifies about it.
(א) החשוד לדבר איסור אין לסמוך עליו בדברים הנאכלים. ובו כ' סעיפים:
החשוד לאכול דברים האסורים בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם: הגה וי"א אפי' ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרו' אסור לקנות ממנו יין או שאר דברי' שיש לחוש לאיסור מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו (ב"י בשם הרמב"ם פי"א דמ"א ופ"ג דין כ"א):
A Jew who is suspected of eating forbidden things, whether he is suspected of something forbidden by the Torah or something forbidden by the rabbis, one may not rely on his word. And if one is a house-guest with him, he may not eat from his foods for which he is suspected. Rema: And there are those who say that even for someone who is not suspected, but rather that we merely do not know him to be established regarding keeping kosher, it is forbidden to buy from him wine or other things for which there is a concern about prohibited items. In any case, if one is a house-guest with him, he may eat with him.
וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל כשאחד שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות הביא יין או גבינה וחמאה או קמח פסח או כרכשאות יבשות ובשר מעושן וכיוצא באלו מביא עמו כתב הכשר מרב היושב על כסא ההוראה וביחוד בזמה"ז שרבתה הפריצות והמינות אסור ליקח מאדם שאין מכירין אותו בלא כתב הכשר ולכן אע"ג דבבשר כתבנו דא"צ מ"מ בזמה"ז פשיטא דאסור דבזמנינו לא שייך הטעם שכתבנו בסי' א' סעיף י"א מפני שבעוה"ר הדור פרוץ...
Therefore, the standard practice in all Jewish dwellings is that when someone who is not [specifically] held to be reliable in kashrut brings wine, cheese, butter, flour for Pesach, dry sausages, smoked meat and anything similar, must bring a letter testifying to his kashrut from the presiding rabbi. This is especially true in our times, when negligence and heresy are rampant, that it is forbidden to purchase from anybody unknown without a letter of permission.
בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. חָלְצוּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים. נִתְיַבְּמוּ, בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִים, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ:
Even though these prohibit and these permit, these disqualify and these allow, Beit Shammai did not refrain from marrying women from Beit Hillel, nor did Beit Hillel [refrain from marrying women] from Beit Shammai. [With regard to] purity and impurity where these ruled [a matter] pure and these ruled [it] impure, they did not refrain from using [utensils] the other deemed pure.
לימא מסייע ליה הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר האי ערל ה"ד אילימא מתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא אלא פשיטא מומר לערלות וקא סבר מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה אימא סיפא ואפילו ישראל מומר האי מומר ה"ד אי מומר לדבר אחר היינו מומר לערלות אלא לאו מומר לאותו דבר וכדרבא
"Everyone slaughters, and even a Samaritan, and even an uncircumcised man, and even a Jewish transgressor." This uncircumcised man, what are the circumstances?... He is a transgressor with regard to remaining uncircumcised, and [nevertheless he may slaughter] since a transgressor concerning one matter is not a transgressor concerning the entire Torah. "And even a Jewish transgressor." This transgressor, what are the circumstances? If he is a transgressor concerning another matter, then that is identical to the case of a transgressor with regard to remaining uncircumcised. Rather, is it not that he is a transgressor concerning the same matter of eating unslaughtered carcasses?
2. One who has the practice to forbid himself to eat a certain food because of an ancestral or communal practice: The host is forbidden to serve the “forbidden” food, even if it is recognizable [for fear that he will eat it in a moment of weakness] and the guest is allowed to cook in the host’s pots that have been unused for 24 hours—or in a pot of uncertain usage that is presumed not to have been used for 24 hours—because the practice of stringency was never intended to be that strict. If the owner of the vessel is available, we must ask him if it has sat unused for 24 hours, unless he is suspected [of not being careful with the dietary laws]. But if the host made an unprompted comment about the history of the utensil, one relies on him.
3) This only applies to the utensil. The guest, however, is forbidden to eat the host’s food if the guest does not trust him to be scrupulous about his “prohibition”, in which case he may not eat any foods that are likely to contain that ingredient. But if he is not untrustworthy, just an average, unknowledgeable person, one may eat at his home even if he is not an expert in dietary laws, as long as he knows what the guest considers forbidden, whether by force of custom, or because of a conviction that this is indeed the law.
4) All of this is the general rule. But if there is a specific practice, one follows that practice. For example: In the Rhineland, there are some who are strict about the suet on the stomach, but when they go to places where this fat is eaten, they eat their cooked food, including the soup and meat with which such fat was cooked. And they obviously use their utensils, even if they have not sat unused for 24 hours.
[Translation from R. Ethan Tucker, Pluralism, Integrity and Community.]