Bioethics IV ~ CRISPR
User Profile Picture
ByNelly Altenburger
Collection Logo
Bioethics

CRISPR technology is a simple yet powerful tool for editing genomes. It allows researchers to easily alter DNA sequences and modify gene function. Its many potential applications include correcting genetic defects, treating and preventing the spread of diseases and improving crops. However, its promise also raises ethical concerns.

In popular usage, "CRISPR" (pronounced "crisper") is shorthand for "CRISPR-Cas9." CRISPRs are specialized stretches of DNA. The protein Cas9 (or "CRISPR-associated") is an enzyme that acts like a pair of molecular scissors, capable of cutting strands of DNA.

CRISPR technology was adapted from the natural defense mechanisms of bacteria and archaea (the domain of single-celled microorganisms). These organisms use CRISPR-derived RNA and various Cas proteins, including Cas9, to foil attacks by viruses and other foreign bodies. They do so primarily by chopping up and destroying the DNA of a foreign invader. When these components are transferred into other, more complex, organisms, it allows for the manipulation of genes, or "editing."

Until 2017, no one really knew what this process looked like. In a paper published Nov. 10, 2017, in the journal Nature Communications, a team of researchers led by Mikihiro Shibata of Kanazawa University and Hiroshi Nishimasu of the University of Tokyo showed what it looks like when a CRISPR is in action for the very first time.

As you watch the short on CRISPR, please write:

~ Five good applications for CRISPR

~ Five not good applications for CRISPR

~ What do you think of CRISPR? What are the things that might you feel uncomfortable with this technology? What are the things that might you feel comfortable with this technology?

~ What do you think is the role of religion in these discussions?

~ How long have human beings been selecting the best genes?

Please watch the video above, with Dr. He explaining the motivation for his work.

~ What do you think of this particular case?

~ Should we do gene editing at all?

~ Is there a limit to gene editing, in your opinion?

~ What is He's motivation?

Read the following articles:

https://www.technologyreview.com/s/612997/the-crispr-twins-had-their-brains-altered/

and

https://www.nature.com/articles/d41586-019-00246-2

~ What are the motivations for those articles?

~ How is the relationship between He and the Chinese government portrayed?

~ One of the questions regarding CRISPR in embryos and minors is the question of consent. Up to where do we say we can make a decision for a human being incapable of consent?

~ One question that is prevalent in Jewish law is the question of genetic manipulation in general. See Kilayim.

~ Another question can be the use of the animals to explore the possibilities of CRISPR. Humans do have limits regarding their ability to use animals, according to Jewish law. What are they?

~ What is "to play God"? What are the powers that humans have attained, and what are the limits to such power?

Intro:

"Darwin devoted an entire chapter of On the Origin of Species to hybridism, and in the past twenty years biologists have increasingly seen natural hybridization as an important factor in speciation.11Intentional hybridization by farmers and agricultural scientists is an essential practice for the cultivation of fruits such as apples and grapes. Since the 1950s researchers have used hybridization and backcrossing to create lines of wheat and other grains that have greater disease resistance, thereby feeding the rapidly growing populations of developing countries.12In a sense, they were merely continuing the process of improving crop yields that began in the Neolithic era. Still,until recently it was not possible for humans directly to manipulate the genome. New methods are yielding radically new results and eliciting urgent new questions." [Nevins, Halakha and GMOs, Teshuvah found at: https://www.rabbinicalassembly.org/sites/default/files/assets/public/halakhah/teshuvot/2011-2020/nevins-gmos.pdf]

תהילים ח׳
(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַגִּתִּ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ (ב) יְהוָ֤ה אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר תְּנָ֥ה ה֝וֹדְךָ֗ עַל־הַשָּׁמָֽיִם׃ (ג) מִפִּ֤י עֽוֹלְלִ֨ים ׀ וְֽיֹנְקִים֮ יִסַּ֪דְתָּ֫ עֹ֥ז לְמַ֥עַן צוֹרְרֶ֑יךָ לְהַשְׁבִּ֥ית א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם׃ (ד) כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ מַעֲשֵׂ֣י אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה׃ (ה) מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ׃ (ו) וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ׃ (ז) תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ כֹּ֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת־רַגְלָֽיו׃ (ח) צֹנֶ֣ה וַאֲלָפִ֣ים כֻּלָּ֑ם וְ֝גַ֗ם בַּהֲמ֥וֹת שָׂדָֽי׃ (ט) צִפּ֣וֹר שָׁ֭מַיִם וּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם עֹ֝בֵ֗ר אָרְח֥וֹת יַמִּֽים׃ (י) יְהוָ֥ה אֲדֹנֵ֑ינוּ מָֽה־אַדִּ֥יר שִׁ֝מְךָ֗ בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
Psalms 8
(1) For the leader; on the gittith. A psalm of David. (2) O LORD, our Lord, How majestic is Your name throughout the earth, You who have covered the heavens with Your splendor! (3) From the mouths of infants and sucklings You have founded strength on account of Your foes, to put an end to enemy and avenger. (4) When I behold Your heavens, the work of Your fingers, the moon and stars that You set in place, (5) what is man that You have been mindful of him, mortal man that You have taken note of him, (6) that You have made him little less than divine, and adorned him with glory and majesty; (7) You have made him master over Your handiwork, laying the world at his feet, (8) sheep and oxen, all of them, and wild beasts, too; (9) the birds of the heavens, the fish of the sea, whatever travels the paths of the seas. (10) O LORD, our Lord, how majestic is Your name throughout the earth!

~ What are the tensions expressed by this Psalm?

ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים שם ו) 'זה יעקב שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות .א"ר הושעיא היה צר צורה וכשם שהיה צר נעשו המים זרע בתוך מעיהם וכך היו יולדות ,מלמד שלא היה חסר אלא לתת בהם נפשות.

That you have made them little less than divine—This refers to Jacob, for it says (in Genesis 30:39), and since the goats mated by the rods.... Rabbi Hoshaya explains, “He would draw an image, and just as he drew, so the seed formed in the water of their wombs, and so did they give birth. This teaches that [Jacob] lacked only the ability to give them a soul.” (Midrash Bereshit Rabbati, VaYetze, p.129)

The status of creation: incomplete
בראשית רבה י״א:ו׳

(ו) פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ וּמֵנִיחַ אֶת פְּאַת זְקָנוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת, אָמַר לוֹ אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת עֵינוֹ וִיקַטַּע אֶת יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת רַגְלָיו, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת. אֲמַר לֵיהּ וּלְאִלֵּין מִלַּיָּא אָתֵינָן, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַתּוּרְמוּסִים צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַחִטִּין צְרִיכִין לְהִטָּחֵן. אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן.

Bereshit Rabbah 11:6

(6) ...A philosopher asked Rabbi Hoshayah: He said to him, if God so loves circumcision why did he not give it to Adam. [Rabbi Hoshayah] said to him, why does that man (you) shave the corners of your head and leave the corners of your beard? He said to him because it [hair] grew with me in folly. [Rabbi Hoshayah] said to him: if so you should blind your eyes, lop off your hand, and sever you legs since they grew in folly! He said to him: To these words we have come, this is surprising! [Rabbi Hoshayah] said to him: I cannot let you go away without having made any difference: Rather, anything created in the first six days, needs further actions, for example mustard seeds need sweetening, peas needs sweetening, wheat needs grinding, even humans need fixing.

Changing the world as a form of ingratitude
בראשית רבה י״ב:א׳

(א) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב, ד), כְּתִיב (איוב כו, יד): הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וגו', אָמַר רַב הוּנָא כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה קְצוֹת דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵן, הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן, אָמַר רַב הוּנָא הָרַעַם הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא כְּתִיקוּנוֹ אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עָלָיו, נִתְבּוֹנֵן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא יִתְבּוֹנָן, הַפִּקְחִים יוֹדְעִים רִמּוּזוֹ וְהֶגְיוֹנוֹ. אָמַר רַב הוּנָא אִם עַל סִדְּרוֹ שֶׁל רַעַם אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, עַל סֵדֶר שֶׁל עוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יָכוֹל אֲנִי לַעֲמֹד עַל סִדְּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֱמָר לוֹ אַחֲרֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אִי אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, אַחֲרֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, אֶתְמְהָא. אָמַר רַב נַחְמָן מָשָׁל לַחֲרִישַׁת קָנִים, שֶׁלֹא הָיָה יָכוֹל אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס לְתוֹכָהּ הָיָה תּוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד, כָּסַח וְנִכְנַס, כָּסַח וְנִכְנַס. נִכְנַס דֶּרֶךְ הַכָּסוּחַ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַכָּסוּחַ. הִתְחִילוּ הַכֹּל מִתְכַּנְּסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ כָּסוּחַ. רַב נַחְמָן אָמַר חוֹרֵי, מָשָׁל לְפָלָטִין גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ לוֹ פְּתָחִין הַרְבֵּה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס לְתוֹכָהּ הָיָה תּוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד, נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח וְנִכְנָס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת, הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְהַבְּרִיּוֹת נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְאוֹמְרִים אִלּוּ הָיָה הָעַמּוּדִים גְּבוֹהִין הָיְתָה נָאָה. אִלּוּ הָיוּ הַכְּתָלִים גְּבוֹהִין הָיְתָה נָאָה. אִלּוּ הָיְתָה תִּקְרָה גְּבוֹהָה הָיְתָה נָאָה. שֶׁמָּא יָבוֹא אָדָם וְיֹאמַר אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלשׁ עֵינַיִם, אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלשׁ רַגְלַיִם הָיָה יָפֶה לִי, אֶתְמְהָא. אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשָׂהוּ, לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא (קהלת ב, יב): אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, כִּבְיָכוֹל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ נִמְנִין עַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר מִשֶּׁלְּךָ וּמַעֲמִידְךָ עַל מְכוֹנְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ו): הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ, אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָיְתָא, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, וְאִם נָתַן בִּיבָהּ עַל פִּתְחָהּ אֵינוֹ נָאֶה, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא הָאָדָם הַזֶּה וְנָתַן בִּיבוֹ עַל פִּתְחוֹ, וְהוּא נָאֶה, וְהוּא שִׁבְחוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מֶרְיוֹן, כְּתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יָצָר, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָמוֹ וְאוֹמֵר רְאוּ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתִי וְצוּרָה שֶׁצָּרְתִּי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר מֶרְיוֹן, כְּתִיב (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בּוֹרְאָן מְשַׁבְּחָן, וּמִי מְגַנָּן. בּוֹרְאָן מְקַלְּסָן, וּמִי נוֹתֵן בָּהֶם דֹּפִי. אֶלָּא נָאִין הֵן וּמְשֻׁבָּחִין הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

Bereshit Rabbah 12:1

These are the generations of heaven and earth as they were created (Genesis 2:4) - it is written "These are but glimpses of His ways" [the mere whisper that we perceive of Him; who can understand the thunder of His mighty deeds?] (Job 26:14). Rav Huna said: everything you see are but glimpses of the ways of the Holy One of Blessing. And what are "the mere whisper that we perceive of Him; who can understand the thunder of His mighty deeds?" Rav Huna said when this thunder comes out as completed, no creature can withstand it, it's not written "we understand" rather, "he understand" - [the singular masculine applies to] the ones who are able to understand His hints and His logic. Said Rav Huna: If you can't withstand His order of the thunder, all the more so [it is the case] with the order of the world. This is surprising! And if a person tells you that they can withstand the order of the world, tell them: You can't withstand the presence of a king of flesh and blood, you tell me that you can withstand the presence of the King of Kings, the Holy One of Blessing? This is surprising!Said Rav Nachman, it is similar to a thicket of reeds, which no one could enter into because whoever would enter into it would lose their way. What did a smart person? He cut and enter, cut and enter. He entered through the cut way and exited through the way that was cut. Rav Nachman said: , this is similar to a great palace with many doors, in which whoever entered got lot. What did a smart person do? He took a clue of rope and tied it to the entrance, unwind it, entered in the way of the rope and came out by the way of the rope. All began to enter and come out by the way of the rope. Said Rabbi Shimon Bar Yochai: this is similar to a king of flesh and blood that build a palace and his subjects came in and said: Oh, if the support beams were higher it would be nice. Oh, if the walls were taller it would be nice. Oh, if the roof was higher it would be nice. Lest a person will come and say: Oh, if I had three eyes, if I had three legs it would be good for me, this is surprising! "That was made long ago" is not written, rather "[My thoughts also turned to appraising wisdom and madness and folly. For what will the man be like who will come in front of the King] that made him long ago?" as if it were, the King of Kings the Holy One of Blessing, and His judging court every single limb of yours, and set you in your palace [mechon], as it says "Do you pay Ad-nai back, O dull and witless people? Is He not the Father who created you, who fashioned you and made you endure [yechonen]?" (Deut. 32:6) Said Rabbi Levi Bar Chayeta: A king of flesh and blood, when he builds a palace, if he puts its water spout in its entrance, it is not pleasant. But the Holy One of Blessing, created the human being, put a water spout on his entrance and he is pleasant, and it is his/His praise. Said Rabbi Yitzchak Bar Merion: it is written "And E-lohim formed the Human" (Gen. 2:4) and why does the text say "created"? The Holy One, as it were, felt pride about His world, and says 'come see the creature I created, and the form I made'. Said Rabbi Yitzchak bar Merion: it is written "these are the generations of the heaven and the land in their creation" - their Creator praises them, and who is going to defend them? Their Creator exalts them, and who will find blemish on them? Rather, they are pleasant and they are praised, as it is written "these are the generations of the heavens and the land, as they were created, on the day that Ad-nai E-lohim made land and heaven.

ויקרא י״ט:י״ח-י״ט
(יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (יט) אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃ (פ)
Leviticus 19:18-19
(18) You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen. Love your fellow as yourself: I am the LORD. (19) You shall observe My laws. You shall not let your cattle mate with a different kind; you shall not sow your field with two kinds of seed; you shall not put on cloth from a mixture of two kinds of material.
דברים כ״ב:ט׳-י״א
(ט) לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃ (ס) (י) לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃ (ס) (יא) לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃ (ס)
Deuteronomy 22:9-11
(9) You shall not sow your vineyard with a second kind of seed, else the crop—from the seed you have sown—and the yield of the vineyard may not be used. (10) You shall not plow with an ox and an ass together. (11) You shall not wear cloth combining wool and linen.
בראשית רבה י׳:ו׳
בַּר סִירָא אָמַר, אֱלוֹהַּ הֶעֱלָה סַמִּים מִן הָאָרֶץ, בָּהֶם הָרוֹפֵא מְרַפֵּא אֶת הַמַּכָּה, וּבָהֶם הָרוֹקֵחַ מְרַקֵּחַ אֶת הַמִּרְקַחַת. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב, שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לח, לג): הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו', לָשׁוֹן שׁוֹטֵר (איוב לח, לא): הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר, כִּימָה מְעַדֶּנֶת אֶת הַפֵּרוֹת, וּכְסִיל מוֹשֵׁךְ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, לב): הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִּשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְרַבִּי סִימוֹן אָמְרוּ, מַזָּל הוּא שֶׁהוּא מְמַזֵּר אֶת הַפֵּרוֹת.
Bereshit Rabbah 10:6
Bar Sira said (Ben Sira 38:7-8), "God brings forth spices from the earth. With them the healer heals the ailments, and with them the perfumer perfumes the perfumes." Said Rabbi Simon, "There isn't a single herb or spice that doesn't have a constellation in the firmaments that smacks it and tells it to grow." And behold, this is written in Job 38:33: "Do you know the laws of Heaven? Can you place its authority (šiṭro) on Earth?" etc. The language is "šoṭer" (officer/regulator). "Can you tie binds on the Pleiades, or the cords of Orion loosen?" (Job 38:31) Rabbi Ḥanina bar Pappa and Rabbi Simon said, "The Pleiades binds the fruits, and Orion pulls from binding to binding." And behold, this is written (Job 38:32) "Can you bring out the Zodiac in its season, Ursa Major with her sons you can lead?" Rabbi Tanḥum bar Ḥiyya and Rabbi Simon said, "A constellation is 'Mazal' because it stretches [m'mazzer] out the fruits."
ספר הזהר, קדושים י״ח
וְעַל דָּא כְּתִיב, אֶת חֻקּוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ בְּגִין דְּכָל חַד וְחַד מְמָנָא עַל מִלָּה יְדִיעָא בְּעָלְמָא, בְּהַהוּא חֹק. בְּגִין כַּךְ אָסִיר לְמִחְלַף זִינִין, וּלְאַעֲלָא זִינָא בְּזִינָא אָחֳרָא. בְּגִין דְּאָעֲקָר לְכָל חֵילָא וְחֵילָא מֵאַתְרַיְיהוּ, (אכחיש פמליא של מעלה) וְאַכְחִישׁ פּוּמְבִּי דְּמַלְכָּא.
Zohar, Kedoshim 18

Thus it is written huqqotai, My statutes you shall keep. [Your cattle you shall not mate kilayim with a different kind; your field you shall not sow kilayim, with two kinds; two kinds of threads—shatnez--shall not come upon you] (Lev. 19:19)—because every single one is appointed over a specific object in the world by that hoq. Consequently, it is forbidden to switch species, to insert one species into another, because one thereby uproots each power from its place and negates the celestial family, falsifying the royal solemnity. (Daniel Matt transl.)

Species preservation
רמב"ן על ויקרא י״ט:י״ט:א׳
את חקותי תשמרו ואלו הן "בהמתך לא תרביע כלאים" וגו' חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר לשון רש"י ולא הזכירו רבותינו שיהיה הטעם נעלם ושיהיו יצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם אלא בלבישת שעטנז לא בכלאי הבהמה ואין הכונה בהם שתהיה גזרת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם כי כל אמרת אלוה צרופה (משלי ל ה) רק החקים הם גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם ואין העם נהנים בהם אבל מהרהרין אחריהם בלבם ומקבלים אותם ליראת המלכות וכן חוקי הקב"ה הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה והטעם בכלאים כי השם ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א) והנה צוה סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו והנה מצד שני הדברים האלה פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחרי כן ויהיו באיסורם שני טעמים הנזכרים וזה טעם "שדך לא תזרע כלאים" שהוא בהרכבה על דעת רבותינו (קידושין לט) ואסר אף כלאי זרעים מפני שישתנו בטבעם גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינין ואסור לחרוש בשור ובחמור מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה ומחברינו מוסיף בטעם הכלאים כי הוא שלא לערבב הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה ממה שאמרו בבראשית רבה (י ו) אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שינקו זה מזה מבטל חקות שמים ולכך אמר בהם את חקותי תשמורו כי הם חקות שמים וכך אמר רבי חנינא משום רבי פנחס משום חקים שחקקתי בהם את עולמי (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז) וכבר כתבתי בסדר בראשית (א כו) שהצמחים כולם יסודותם בעליונים ומשם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית "ובגד כלאים שעטנז" - למה נאמר לפי שנאמר (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן תלמוד לומר בגד מנין לרבות את הלבדים תלמוד לומר שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז ואומר אני נוז לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה לחברו לשון רש"י ואינו נכון בעיני שהלבדים אין איסורם מדברי תורה אלא מדברי סופרים שאינן אלא שוע בלבד וכך שנינו (כלאים פ"ט מ"ט) הלבדים אסורין מפני שהן שוע ובגמרא אמרו (נדה סא) ואימא או שוע או טווי או נוז והעלו והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא אבל הברייתא השנויה בתורת כהנים (פרק ד יח) אין לי אלא בגד ומנין לרבות הלבדים תלמוד לומר שעטנז בא לרבות הדברים שאינן בגד מ"לא תלבש שעטנז" שלא הוזכר בגד והמדרש הוא עיקר שאפילו דבר שאינו בגד אסור בכלאים מן התורה כגון הקולע חוטין ועושה מהן חגורה וכיוצא בזה ובלבד שיהא שוע וטווי ונוז ותפס לו הלבדים לאסמכתא בעלמא שהם אסורים מדבריהם ואינן בגד וכן מה שפירש הרב בשוע שהוא דבר הנמלל ושזור זה עם זה וכפירוש הזה כתב עוד בפירושיו בגמרא (יבמות ה נדה סא) כבר השיבו עליו שאין פירושו עולה ממה שאמרו (מנחות לט) שמע מינה קשר העליון בציצית דאורייתא דאי סלקא דעתך לאו דאורייתא כלאים דשרא רחמנא בציצית למה לי הא קיימא לן התוכף תכיפה אחת אינו חבור והנה גלו לנו שהבגד שהוא מין פשתים ונקשור בו ציצית של צמר בשני קשרים הוא כלאים מן התורה אע"פ שאינו נמלל ושזור זה עם זה אבל הענין כך הוא שאמר הכתוב "ובגד כלאים שעטנז" לומר שכל בגד הנעשה מחוט שהוא שוע וטווי ושזור לא נלבש אותו כלאים שהוא ערובים ובמשנה תורה (דברים כב יא) הוסיף לבאר שלא נלבש שוע טווי ונוז מצמר ופשתים שיהיו "יחדו" כלומר מחוברים יחד בשתי תכיפות לומר שהצמר והפשתים שכל מין מהם שוע טווי ונוז בפני עצמו לא נחברם יחדו כי "יחדו" הוא הכלאים כמו שאמר (דברים כב י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו כלומר קשורים ומחוברים והחבור בבגדים בשתי תכיפות כי מלשון "יחדו" למדו כן כי שתי תכיפות הן חבור ומשם למדו שהכלאים אסורין אע"פ שאינן בגד אלא אפילו בקולע החוטין מעשה עבות ועושה מהן אבנטים אף על פי שאינו ארוג וכענין ששנינו (כלאים פ"ט מ"ט) לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו ולשון "נוז" מלה מקוצרת בתיבה המורכבת הזאת כמו הטווי שאין ממנו בה אלא הטי"ת וענינה לפי דעתי נלוז מלשון תועבת ה' נלוז (משלי ג לב) מטה ומעקם דרכיו ונלוזים במעגלותם (שם ב טו) פתלתולים ומטים כי כן הדבר השזור פתול ומעוקם וכמו ששנינו (כלאים פ"ט מ"ח) רבי שמעון אומר נלוז ומליז אביו שבשמים עליו מטה השם הנכבד מדרכי רחמיו עליו כענין שנאמר ועם עקש תתפתל (תהלים יח כז) ובלשון חכמים משמשין בו בקוצר לבן מלכים שנוז לבו עליו ונטל את הצפורן לחתור על אביו (שמו"ר לז ב) שנטה לבו לדרך רעה ומזה אמרו בתלמוד סנהדרין (מא) מנזייתיה דמר לא אמרי ביה ולא מידי כלומר אם היית רוצה להתעקם ולהטות הדברים לא היינו יודעים לנגדך כלום נזייתיה כמו נלזייתיה כלומר הטייתו וזהו האמת והנכון בענין הזה ולפיכך הוצרך להתיר כלאים בציצית אע"פ שאין הציצית ארוג ואינו בגד וזהו דין תורה אבל חכמים אסרו אפילו מה שאינו עשוי אלא באחד מהם או שוע או טווי או נוז ולפיכך שנינו (כלאים ט ט) הלבדים אסורין מפני שהן שועים פיף של צמר בשל פשתן אסורין מפני שהן חוגרין בארוג והכל מדרבנן וטעם כלאי הבגדים להרחיק התערובות במינין ואסר הרגילים להעשות מהן בגד והרב אמר במורה הנבוכים (ג לז) טעם השעטנז מפני שהיה בזמן ההוא בגד ידוע לכומרי בעלי הכשפים שבהם היו עושים כל מעשיהם ואמר שמצא זה כתוב בספריהם ולפי שהיה ענין גדול ורצוי להם מאד שיפעלו בו פעולותם הידועות לעבודה זרה ולשדים תרחיק אותו התורה מכל אדם כי התורה תבא למחות מעשיהם ולהכחיד זכרם
Ramban on Leviticus 19:19:1
You shall keep my statutes: [And he cites the words of Rashi above]. But our Rabbis only mentioned that the reason is hidden and that the evil inclination and the idolaters question them about the wearing of shatnez (clothes made from linen and wool together), and not about forbidden mixtures of animals. And the intention about them is not that there be any decree of the King of the kings of kings in any place without a reason, since 'every word of God is pure' (see Proverbs 30:5). Rather, statutes are decrees of a king who imprints it with his authority without revealing their purpose to the people; such that the people do not benefit from them but rather question them in their hearts. Yet they accept them out of fear of the monarchy. So too, the statutes of the Holy One, blessed be He, are secrets that He has in the Torah that the people do not benefit from, according to their thoughts. But all [of His laws] have a correct reason and a perfect purpose. And the reason for forbidden mixtures is that God created species in the world - in all of those with spirits, in plants and in animate beings - and gave them the ability to reproduce, such that the species survive with them forever, so long as He, may He be blessed, wants the world to exist. So He commanded that they be able to produce according to their species, and that they never ever change; as it is stated about all of them, "according to its species" (Genesis 1). And this is the reason that we breed animals one with the other; for the continuation of the species - just as men have conjugal relations with women in order to be fruitful and multiply. And one who crosses two species together, changes and denies [God's] act of creation, as if he is thinking that the Holy One, blessed be He, did not perfect His world completely, and he wants to help with His creation of the world [by] adding creatures to it. [Moreover,] species of animals will not give birth when one specie is crossed with another. And even those that are close enough in nature so as to give birth - such as mules [that are born from crossing horses and mules]; their seed will be excised, as [the resultant mixed-breeds] will not give birth. And behold, on account of these two things, the act of mixing species has already been rejected and abandoned. And the fruits of plants that have been mixed from two species also do not grow afterwards; such that both of the reasons mentioned exist in their prohibition. And this is the reason for "you shall not seed forbidden mixtures" - which is grafting, according to the opinion of our Rabbis. And it also prohibited planting forbidden mixtures; because when they derive sustenance one from the other, it changes their nature, as well as their form. And it is as if each seed is grafted from two species. And the prohibition of plowing with an ox and a donkey is because it is the way of all those that work the land to bring the pair from the same barn, such that they would come to mixing [them].
ספר החינוך תקמ״ה:ב׳
משרשי המצוה. לתת אל לבנו שהשגחת האל ברוך הוא על בריותיו במין האדם בפרט, כמו שכתוב (איוב לד, כא) כי עיניו על כל דרכי איש וגו' ובשאר מיני בעלי חיים במינים דרך כלל, כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין, ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקים לעד ברוך הוא על הדבר ימצא בו הקיום, ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי השם ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם שלא כלה ואבד אחד מכלם מביצי כנים ועד קרני ראמים מיום שנבראו הכל במאמרו וחפצו על זה, וכמו כן ידע האדם כי אשר ישמר מצות בוראו ויישיר כל דרכיו והוא נקי כפים ובר לבב תהיה השגחת האל עליו ויתקים גופו זמן רב בעולם הזה ונפשו לעד לעולם הבא, וכגון זה אמרו זכרונם לברכה (סוטה ח ב), מדה כנגד מדה, כי בהיות זה האיש נותן דעתו כי הקיום והטובה בהשגחת האל בדברים ולא בסבה אחרת, יזכה הוא גם כן שיפנה עליו האל לטובה ויקים אותו, ובשכר הקיום והיכולת שהוא מאמין בבורא בענין זה אמרו זכרונם לברכה במדרש (דברים רבה פ, כי תצא ו) שהאדם זוכה לבנים בשכר מצוה זו, כלומר שימשך קיומו, שהבנים הם קיום האדם וזכרו. ודקדקו הדבר לפי הדומה מאמרו שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, כלומר בנים תקח לנפשך, שהיה יכול לומר תשלח את האם ולא ואת הבנים תקח לך. ומן השרש הזה אמרו זכרונם לברכה (ברכות לג, ב) שהאומר בתפלתו רחמנו, שאתה המרחם כי על קן צפור יגיעו רחמיך, שמשתקין אותו, שאין הענין רחמים, אלא כדי לזכותנו על הענין שזכרתי. ואמרו בטעם זה בגמרא (שם) מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות, ואין הענין לומר שאין הקדוש ברוך הוא מרחם חלילה, שהרי הוא נקרא רחום, ואמרו זכרונם לברכה (שבת קלג, ב) מה הקדוש ברוך הוא רחום אף אתה היה מרחם, אבל כונתם לומר, שאין מדת הרחמנות בו חלילה כמו בבני אדם שהרחמנות בהם מוכרח בטבעם ששם בהם הבורא ברוך הוא, אבל הרחמנות אליו, מחפצו הפשוט שחיבה חכמתו לרחם מפני שהיא מדה טובה, וכל הטובות נמצאות מאתו, ואמרו כי בצוותו אותנו על זה לא מצד הכרח מדת הרחמנות צונו בדבר, שהרי התיר לנו השחיטה בהן, כי כל המינין לצרך האדם הן נבראין, אבל הצואה על זה ובאותו ואת בנו שהיא כיוצא בה ובשאר מצות רבות אינו אלא כגזרה לפניו שגזר על זה בחפצו הפשוט, ואילו רצה בהפך מזה לא יכריחנו דבר ולא ימנענו סבה חלילה כמונו אנחנו הבנויים בכח הטבעים, שמדת הרחמנות תעכבנו מלהשחית או תכריחנו להיטיב לפעמים, זהו ענין אמרם אינן אלא גזרות, ומשרש הענין ממה שזכרנו.
Sefer HaChinukh 545:2
It is from the roots of this commandment [that it is] to put into our hearts that the providence of God, may He be blessed, is upon all of His creatures - with the human species individually, as it is written (Job 34:21), "For His eyes are upon a man’s ways, etc."; and upon the other species of animals generally, meaning to say that His desire, may He be blessed, is towards the existence of the [particular] species. And therefore, no species will ever become extinct from all of the species of creatures, as it is due to the providence of the Living and Existing forever, may He be blessed, that their existence is found. And when a man places his mind to this, he understands the ways of God and he will see that the continuous preservation of the species in the world - that not one of all of them became extinct and lost from the day they were created, 'from the lice's eggs to the antelope's horns' - is all from His statement and His will about this. And so too, will a man know that when he observes the commandments of his Creator and straightens all of his ways and be of clean hands and a pure heart, that the providence of God will be upon him and preserve his body for much time in this world, and his soul forever in the world to come. And like this did they, may their memory be blessed, say (Sotah 8a) [that] it is [payment] measure for measure; since when this person places his mind to that which existence and good are with God's providence over things - and not from another cause - he too merits that God should turn to him for the good and make him exist. And about the reward for the existence and the ability [given] since he believed in the Creator about this matter, they, may their memory be blessed, said in the Midrash (Devarim Rabbah 80:5 on Ki Tetzeh) that a person merits children as a reward for this commandment, which is to say that his existence will continue - as children are the existence of a person and his memory. And they extrapolated this apparently from its stating, "you shall surely send away the mother and the young (banim) you shall take for you," meaning to say, children (banim) take for yourself. As it could have stated, "you shall surely send away the mother" [only] and not [also] "and the young you shall take for you." And about this root, they, may their memory be blessed, said (Berakhot 33b) that we silence one who says in his prayer, "Have mercy upon us, as You are the Merciful One, since Your mercies extend to the bird's nest." As the matter is not [one of] mercy, but rather it is in order to bring us merit in the way I have mentioned. And they said about this reason in the Gemara there, "It is because he makes the attributes of God into mercy, and they are [actually] only decrees." And the matter is not to say that the Holy One, blessed be He, does not have mercy, God forbid - as behold, He is called the Merciful One; and they, may their memory be blessed, said (Shabbat 133b) [that] just like the Holy One, blessed be He, is merciful, you too have mercy." Rather, their intention is to say that there is no trait of mercy in Him, God forbid - like with people, [such] that the mercy in them is forced by their nature that the Creator, blessed be He, placed in them. But mercy for Him is from His simple desire - that His wisdom loves to have mercy, because it is a good trait, and all good traits are found with Him. And they said [that] in His commanding us about this, it was not by force of the trait of mercy that He commanded us in the thing; as behold, He permitted their slaughter, since all the species are created for the needs of man. But [rather] the command about this and about 'it and its son,' which is like it, and many other commandments are only like a decree in front of Him, since He decreed about it with His simple desire. And if He had wanted the opposite of this, nothing would force Him [to do otherwise] and no cause would prevent Him, God forbid. [This is,] as opposed to us, who are built with the power of [our] natures, [such] that the trait of mercy impedes us from destroying, or sometimes forces us to do good. This is the matter of their saying [that] they are only decrees, and it is from the root of the thing of that which we mentioned.
The desire for healthy children ~ health of children dependent on mother's behaviors
כתובות ס׳ ב:ט״ו-ס״א א:א׳
דמשמשא בי ריחיא הוו לה בני נכפי דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי דדרכא על רמא דחמרא הוו לה בני גירדני דאכלה חרדלא הוו לה בני זלזלני דאכלה תחלי הוו לה בני דולפני דאכלה מוניני הוו לה בני מציצי עינא דאכלה גרגושתא הוו לה בני מכוערי דשתיא שיכרא הוו לה בני אוכמי דאכלה בישרא ושתיא חמרא הוו לה בני בריי דאכלה ביעי הוו לה בני עינני דאכלה כוורי הוו לה בני חינני דאכלה כרפסא הוו לה בני זיותני דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני דאכלה אתרוגא הוו לה בני ריחני ברתיה דשבור מלכא אכלה בה אמה אתרוגא והוו מסקי לה לקמיה אבוה בריש ריחני
Ketubot 60b:15-61a:1
The Gemara cites other possible consequences of a mother’s behavior that could affect her children: A woman who engages in intercourse in a mill will have epileptic children; one who engages in intercourse on the ground will have long-necked children; one who steps on a donkey’s dung when pregnant will have bald children; one who eats mustard during pregnancy will have gluttonous children; one who eats garden cress [taḥlei] will have tearful children; one who eats fish brine [moninei] will have children with blinking eyes; one who eats soil will have ugly children; one who drinks intoxicating liquor will have black children; one who eats meat and drinks wine during pregnancy will have children who are healthy; one who eats eggs will have large-eyed children; one who eats fish will have graceful children; one who eats celery will have beautiful children; one who eats coriander [kusbarta] will have corpulent children; and one who eats etrogim will have sweet-smelling children. It is related with regard to the daughter of King Shapur of Persia, that her mother ate etrogim while pregnant with her and they used to place her in front of her father on top of all the spices, as she was so fragrant.
The question of consent
כתובות י״א א:ב׳-י׳

מתני׳ הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולין: גמ׳ אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין מאי קמ"ל דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו תנינא זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה קמ"ל דהני מילי גדול דטעם טעם דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו לימא מסייע ליה הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד מאי לאו דאטבלינהו על דעת בית דין לא הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות איתיביה אביי הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ואי ס"ד הגדילו יכולין למחות יהבינן לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה לכי גדלה לכי גדלה נמי ממחייא ונפקא כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות

Ketubot 11a:2-10
MISHNA: With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were less than three years and one day old, their marriage contract is two hundred dinars, as their presumptive status is that of a virgin. Even if they were subject to intercourse when they were younger than that age, the hymen remains intact. And they are subject to a claim concerning their virginity. GEMARA: Rav Huna said: With regard to a convert who is a minor, one immerses him in a ritual bath with the consent of the court. As a minor lacks the capacity to make halakhic decisions, the court is authorized to make those decisions in his stead. What is Rav Huna coming to teach us? Is he teaching that it is a privilege for the minor to convert, and one may act in a person’s interests even in his absence? We already learned that explicitly in a mishna (Eiruvin 81b): One may act in a person’s interests in his absence, but one may not act against a person’s interests in his absence. Rav Huna’s statement was necessary lest you say: With regard to a gentile, licentiousness is preferable for him, so conversion is contrary to his interests, just as we maintain that with regard to a slave, licentiousness is certainly preferable. Just as a slave has no interest in assuming the restrictions that come with freedom, in that a freed Canaanite slave is a convert to Judaism, a gentile would have the same attitude toward conversion. Therefore, Rav Huna teaches us: That applies only with regard to an adult, who has experienced a taste of prohibition. Therefore, presumably he prefers to remain a slave and indulge in licentiousness. However, with regard to a minor, who did not yet engage in those activities, it is a privilege for him to convert. The Gemara suggests: Let us say that the mishna supports Rav Huna’s statement: With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were less than three years and one day old; what, is it not referring to a case where they immersed the minor converts and the maidservants with the consent of the court? Apparently, a conversion of that sort is valid. The Gemara rejects that proof: No, with what are we dealing here? It is with a convert whose minor sons and daughters converted with him, as they are content with whatever their father does in their regard. However, that does not apply to a child who is converting on his own. Rav Yosef said: In any case where minors convert, when they reach majority they can protest and annul their conversion. Abaye raised an objection to his opinion from the mishna: With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant who were ransomed, or who converted, or who were freed when they were less than three years and one day old, their marriage contract is two hundred dinars. And if it enters your mind to say that when they reach majority they can protest and annul their conversion, do we give her the payment of the marriage contract that she will go and consume in her gentile state? The Gemara answers: She receives payment of her marriage contract once she has reached majority and does not protest, but not while still a minor. The Gemara asks: When she reaches majority too, is there not the same concern that she will protest and abandon Judaism? The Gemara answers: Once she reached majority for even one moment and did not protest, she may no longer protest. This mishna poses no difficulty to the opinion of Rav Yosef.

שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קסא

וגם הא יהיו מוכרחין לגלות לו קודם שיעשה בן י”ג שנה שהוא בן נכרים שגיירוהו דאל”כ יש לחוש שימחה כשיתודע אף כשיהיה בן עשרים ויותר ויתבטל הגרות ולכן יהיה אסור להשיאו אשה

Igrot Moshe Yoreh Deah 1:161

And it will be necessary to inform him before he reaches bar mitzvah that he was born non-Jewish and that they converted him for if this is not done there is concern that he will reject [his Jewishness] when he finds out even if he is twenty or more and his conversion will be cancelled and on account of this it will be forbidden to marry him …

שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קסב

אבל מ”מ צריך להודיעו קודם בן י”ג לזכר וקודם בת י”ב לנקבה משום שרשאין אז למחות על הגרות ואז עדין הם תחת השפעת המגדלים אותם שיש לסמוך שלא ימחו עד אחר שיהיו בן י”ג ובת י”ב ואח”כ לא יוכלו שוב למחות. אבל כשלא יודיעו אותם הרי יוכלו למחות לעולם כל זמן שיתודעו. ולבד שמסתבר כן דפשוט שהא שאינה יכולה למחות אחר שגדלה שעה אחת דהוא משום דרוצית בזה וחזינן שהיה זכות ברור אבל בלא ידיעה לא חזינן מגדלותה כלום שהיא שמחה בזה,

Igrot Moshe Yoreh Deah 1:162

But in any case one should inform him before the age of 13 for a boy or 12 for a girl since they are permitted to renege on the conversion but then they are still under the influence of those who are raising them and one presumes that they will not renege until they reach that age and then afterwards they can no longer renege. But if they are not informed they can renege at any time upon finding out. And only it would seem obvious that she would not be able to renege after she grows up a single hour since she wants it and we see it as a clear merit but with being informed we do not see that her growing up indicates that she is happy with it.

A source that is ambivalent about "coping with uncertainty"
ברכות י׳ א:כ״ו-ל״ב

אמר רב המנונא מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב שנאמר וילך אליהו להראות אל אחאב ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע מה עשה הקדוש ברוך הוא הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה׳ צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו׳ מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו אמר ליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו אמר ליה כבר נגזרה עליך גזירה אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל

Berakhot 10a:26-32
With regard to redemption and prayer, the Gemara tells the story of Hezekiah’s illness, his prayer to God, and subsequent recuperation. Rav Hamnuna said: What is the meaning of that which is written praising the Holy One, Blessed be He: “Who is like the wise man, and who knows the interpretation [pesher] of the matter” (Ecclesiastes 8:1)? This verse means: Who is like the Holy One, Blessed be He, Who knows how to effect compromise [peshara] between two righteous individuals, between Hezekiah, the king of Judea, and Isaiah the prophet. They disagreed over which of them should visit the other. Hezekiah said: Let Isaiah come to me, as that is what we find with regard to Elijah the prophet, who went to Ahab, the king of Israel, as it is stated: “And Elijah went to appear to Ahab” (I Kings 18:2). This proves that it is the prophet who must seek out the king. And Isaiah said: Let Hezekiah come to me, as that is what we find with regard to Yehoram ben Ahab, king of Israel, who went to Elisha the prophet, as it is stated: “So the king of Israel, Jehosaphat and the king of Edom went down to him” (II Kings 3:12). What did the Holy One, Blessed be He, do to effect compromise between Hezekiah and Isaiah? He brought the suffering of illness upon Hezekiah and told Isaiah: Go and visit the sick. Isaiah did as God instructed, as it is stated: “In those days Hezekiah became deathly ill, and Isaiah ben Amoz the prophet came and said to him: Thus says the Lord of Hosts: Set your house in order, for you will die and you will not live” (Isaiah 38:1). This seems redundant; what is the meaning of you will die and you will not live? This repetition means: You will die in this world, and you will not live, you will have no share, in the World-to-Come. Hezekiah said to him: What is all of this? For what transgression am I being punished?
Isaiah said to him: Because you did not marry and engage in procreation.
Hezekiah apologized and said: I had no children because I envisaged through divine inspiration that the children that emerge from me will not be virtuous. Hezekiah meant that he had seen that his children were destined to be evil. In fact, his son Menashe sinned extensively, and he thought it preferable to have no children at all. Isaiah said to him: Why do you involve yourself with the secrets of the Holy One, Blessed be He? That which you have been commanded, the mitzva of procreation, you are required to perform, and that which is acceptable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, let Him perform, as He has so decided. Hezekiah said to Isaiah: Now give me your daughter as my wife; perhaps my merit and your merit will cause virtuous children to emerge from me.
Isaiah said to him: The decree has already been decreed against you and this judgment cannot be changed.
Hezekiah said to him: Son of Amoz, cease your prophecy and leave. As long as the prophet spoke as God’s emissary, Hezekiah was obligated to listen to him. He was not, however, obligated to accept Isaiah’s personal opinion that there was no possibility for mercy and healing. Hezekiah continued: I have received a tradition from the house of my father’s father, from King David, the founding father of the dynasty of kings of Judea: Even if a sharp sword rests upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy. One may still hold out hope that his prayers will be answered, as was David himself when he saw the Angel of Destruction, but nonetheless prayed for mercy and his prayers were answered. With regard to the fact that one should not despair of God’s mercy, the Gemara cites that it was also said that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Eliezer both said: Even if a sharp sword is resting upon a person’s neck, he should not prevent himself from praying for mercy, as it is stated in the words of Job: “Though He slay me, I will trust in Him” (Job 13:15). Even though God is about to take his life, he still prays for God’s mercy.

Links for teshuvot for study

https://www.rabbinicalassembly.org/sites/default/files/assets/public/halakhah/teshuvot/20052010/Popovsky_FINAL_preimplantation.pdf

https://www.rabbinicalassembly.org/sites/default/files/assets/public/halakhah/teshuvot/20052010/reisner_PGDdissent.pdf

https://rabbinevins.com/2017/06/19/from-kilayim-to-kabbalah-to-crispr/

https://lancasteronline.com/features/faith_values/gene-editing-and-jewish-ethics-will-be-discussed-at-temple/article_6fd6a3bc-3c64-11e9-a4b9-63540e8ffa03.html

General ethical concerns

https://www.genome.gov/about-genomics/policy-issues/Genome-Editing/ethical-concerns

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0022283618305862

https://www.statnews.com/2019/01/28/scientists-reactions-crispr-babies-ethics-self-governance/

In lieu of a conclusion: https://www.theatlantic.com/magazine/archive/2004/04/the-case-against-perfection/302927/

קידושין ל״ט א:ז׳
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה אמר ליה רבי אלעזר בר' יוסי והאנן תנן הכלאים מדברי סופרים לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת האילן
Kiddushin 39a:7
§ Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Offenders are flogged for transgressing the prohibition of diverse kinds outside of Eretz Yisrael by Torah law. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said to him: But didn’t we learn in the mishna (Orla 3:9) that the prohibition of diverse kinds applies by rabbinic law outside of Eretz Yisrael? The Gemara answers: This is not difficult. The mishna here is referring to diverse kinds in a vineyard, which is prohibited outside of Eretz Yisrael by rabbinic law, whereas there, Rabbi Yoḥanan’s statement is referring to the grafting of a tree onto a different species.
קידושין ל״ט א:ח׳
כדשמואל דאמר שמואל (ויקרא יט, יט) את חקתי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר (ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע
Kiddushin 39a:8
The Gemara adds that this halakha is in accordance with the opinion of Shmuel. As Shmuel says: The verse states: “You shall keep My statutes” (Leviticus 19:19), which means that one must keep even the statutes that I have already instituted for you when you were merely descendants of Noah, before the giving of the Torah. Shmuel elaborates: This is referring to the prohibitions stated in that same verse: “You shall not let your cattle gender with a diverse kind; you shall not sow your field with two kinds of seed” (Leviticus 19:19).
סנהדרין נ״ו ב:ג׳
רבי אלעזר אומר אף על הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן
Sanhedrin 56b:3
Rabbi Elazar says: The descendants of Noah were also commanded concerning the prohibition of diverse kinds. Nevertheless, it is permitted for the descendants of Noah to wear diverse kinds of wool and linen and to sow diverse kinds of seeds together, and they are prohibited only with regard to breeding diverse species of animals and grafting diverse species of trees.
סנהדרין ס׳ א:ב׳
ר"א אומר אף הכלאים: מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא (ויקרא יט, יט) את חקתי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר (ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים
Sanhedrin 60a:2
The baraita teaches that Rabbi Elazar says that descendants of Noah were also commanded about the prohibition of diverse kinds. The Gemara asks: From where are these matters derived? Shmuel says: They are derived from that which the verse states: “My statutes you shall keep. You shall not breed your animal with a diverse kind; you shall not sow your field with two kinds of seed” (Leviticus 19:19). God is saying: Keep the statutes that I have already instituted for you, i.e., mitzvot that were already given to the descendants of Noah, namely, “you shall not breed your animal with a diverse kind; you shall not sow your field with two kinds of seed.”

The establishment of kilayim as a meta-principle that applies to all people from the time of creation reinforces the idea that the ban on inter-species breeding ought to be understood as a theological value for all God-fearing people, not a narrow legal regulation imposed on Jews alone. ( Daniel Nevins, Halakhic Perspectives on GMOs)

משנה שקלים א׳:א׳-ב׳

(א) בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּין, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְוְאוֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם:

(ב) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶם. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַפְקִירִין כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ:

Mishnah Shekalim 1:1-2

(1) On the first of Adar they make a public announcement about the shekels and concerning kilayim. On the fifteenth: they read the Megillah [Esther] in walled cities, and they fix the roads and the streets and the ritual water baths, and they perform all public duties, and they mark the graves, and [messengers] go forth also concerning kilayim.

(2) Rabbi Judah said: at first they used to uproot [the kilayim], and throw them down before them. [But] when transgressors increased in number, they used to uproot them and throw them on the roads. [Finally], they decreed that they should make the whole field ownerless.

There was a widespread lack of observance of Kilayim. The rabbis do not forbid the fruit, rather they see the Torah as forbidding the act.

משנה תורה, הלכות כלאים א׳:א׳-ו׳

(א) הַזּוֹרֵעַ שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים כְּאֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יט) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם":

(ב) וְאֶחָד הַזּוֹרֵעַ אוֹ הַמְנַכֵּשׁ אוֹ הַמְחַפֶּה כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה חִטָּה אַחַת וּשְׂעוֹרָה אַחַת אוֹ פּוֹל אֶחָד וַעֲדָשָׁה אַחַת מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ וְחִפָּה אוֹתָן בֶּעָפָר בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בְּרַגְלוֹ בֵּין בִּכְלִי הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וְאֶחָד הַזּוֹרֵעַ בָּאָרֶץ אוֹ בֶּעָצִיץ נָקוּב. אֲבָל הַזּוֹרֵעַ בֶּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

(ג) אָסוּר לִזְרֹעַ כִּלְאַיִם לְנָכְרִי. וּמֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לִזְרֹעַ לוֹ כִּלְאֵי זְרָעִים. וְאָסוּר לְאָדָם לְקַיֵּם כִּלְאֵי זְרָעִים בְּשָׂדֵהוּ אֶלָּא עוֹקְרָן וְאִם קִיְּמָן אֵינוֹ לוֹקֶה. וּמֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִזְרֹעַ כִּלְאֵי זְרָעִים בְּיָדוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִלּוּ לְעָרֵב הַזְּרָעִים לְכַתְּחִלָּה וּלְזָרְעָן בְּחוּצָה לָאָרֶץ מֻתָּר וּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבְרֵי קַבָּלָה:

(ד) אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים אֶלָּא הַזְּרָעִים הָרְאוּיִין לְמַאֲכַל אָדָם. אֲבָל עֲשָׂבִים הַמָּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הָעִקָּרִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין אֶלָּא לִרְפוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים:

(ה) כִּלְאֵי הָאִילָנוֹת הֲרֵי הֵם בִּכְלַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יט) "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם". כֵּיצַד. הַמַּרְכִּיב אִילָן בָּאִילָן כְּגוֹן שֶׁהִרְכִּיב יִחוּר שֶׁל תַּפּוּחַ בְּאֶתְרוֹג אוֹ אֶתְרוֹג בְּתַפּוּחַ הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּרְכִּיב יָרָק בְּאִילָן אוֹ אִילָן בְּיָרָק לוֹקֶה בְּכָל מָקוֹם:

(ו) וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהָנִיחַ לְנָכְרִי שֶׁיַּרְכִּיב לוֹ אִילָנוֹת כִּלְאַיִם. וּמֻתָּר לִזְרֹעַ זְרָעִים וְזֶרַע אִילָן כְּאֶחָד וְכֵן מֻתָּר לְעָרֵב זַרְעֵי אִילָנוֹת וּלְזָרְעָן כְּאֶחָד שֶׁאֵין לְךָ כִּלְאַיִם בָּאִילָנוֹת אֶלָּא הַרְכָּבָה בִּלְבַד:

Mishneh Torah, Diverse Species 1:1-6

1. A person who sows two different seeds as one in the Land of Israel receives lashes, as it says "You shall not seed kilayim in your field" (Lev. 19:19)

2. And this is the same whether one sows or uproots or covers, for example, if one wheat and one barley, or one bean and one lentil were on the land and the person covered them with dirt, whether with one's hand, one's foot or an instrument: the person gets lashes. And it is the same whether one sows on the land or on a open-bottom planter. But one who sows in a planter whose bottom is not open receives rebellion lashes [for transgressing a rabbinic law].

3. It is forbidden to sow mixed species for a non-Jew. And one is permitted to tell a non-Jew to sow mixed species. And it is forbidden for a person to keep alive mixed species in one's field, one should uproot them, and if they sustain themselves one is not lashed. And it is permissible for a Jew to sow mixed species with one's hand outside of the Land of Israel, and even to mix the seeds from the outset, and then sow them outside of the Land, and those words are "received words".

4. The only seeds in which the laws of mixing seeds apply are the ones fit to be eaten by a person. But the bitter herbs, and others, which use is medicine, and not food, and so on - to those these laws do not apply.

5. The mixing of trees fall under what is written "You shall not sow in your field mixed seeds" (Lev. 19:19). For example, the one who grafts a tree on another tree, for instance, an apple on an etrog or an etrog on an apple, behold this one receives "Torah lashes" [for transgressing a Torah law] in any place, whether in the land or outside of the land. And the same applies to one who grafts a vegetable on a tree, or a tree on a vegetable, this one is lashed in any place.

6. And it is forbidden for a Jew to ask a non Jew to graft mixed trees for him/her. And it is permitted to sow vegetable seeds and tree seeds together, and it is permissible to mix seeds of trees and sow them as one, as there is no mixing of seeds regarding trees, only grafting [is forbidden].

~ Another question is animal suffering. Observant Jews do take that seriously. The US first animal welfare laws were incorporated in the "Body of Liberties" of the colony in 1641 (in: Ravished by Beauty: The Surprising Legacy of Reformed Spirituality, pp. 33) Note, however, that the laws limiting suffering in laboratory animals come much later.

https://newfoodeconomy.org/fda-aquabounty-gmo-salmon-seafood-restriction-market/

https://www.huffpost.com/entry/bullet-proof-skin-spider-silk_n_930389

משנה כלאים ח׳:א׳-ו׳

(א) כִּלְאֵי הַכֶּרֶם אֲסוּרִין מִלִּזְרֹעַ, וּמִלְּקַיֵּם, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. כִּלְאֵי זְרָעִים, אֲסוּרִים מִלִּזְרֹעַ וּמִלְּקַיֵּם, וּמֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, וְכָל שֶׁכֵּן בַּהֲנָאָה. כִּלְאֵי בְגָדִים מֻתָּרִין בְּכָל דָּבָר, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלִּלְבֹּשׁ. כִּלְאֵי בְהֵמָה מֻתָּרִים לְגַדֵּל וּלְקַיֵּם, וְאֵינָן אֲסוּרִים אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ. כִּלְאֵי בְהֵמָה אֲסוּרִים זֶה בָזֶה:

(ב) בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה וְחַיָּה עִם חַיָּה, בְּהֵמָה עִם חַיָּה וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה, טְמֵאָה עִם טְמֵאָה וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה, טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה, אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וּלְהַנְהִיג:

(ג) הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר. וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לָרְצוּעוֹת, אֲסוּרָה:

(ד) אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס לֹא לְצִדְדֵי הַקָּרוֹן וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְלֹא אֶת הַלֻּבְדְּקִים לִגְמַלִּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר, מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם סוּס, מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה. אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מֵחֲמוֹר, אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה:

(ה) הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְהָרַמָּךְ מֻתָּר. וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, חַיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְטַמְּאוֹת בָּאֹהֶל כָּאָדָם. הַקֻּפָּד וְחֻלְדַּת הַסְּנָיִים, חַיָּה. חֻלְדַּת הַסְּנָיִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמֵּא כַזַּיִת בְּמַשָּׂא, וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע:

(ו) שׁוֹר בָּר, מִין בְּהֵמָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִין חַיָּה. כֶּלֶב, מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִין בְּהֵמָה. חֲזִיר, מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד, מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף, מִין חַיָּה. וְאָדָם מֻתָּר עִם כֻּלָּם לִמְשֹׁךְ וְלַחֲרֹשׁ וּלְהַנְהִיג:

Mishnah Kilayim 8:1-6

(1) Kilayim of the vineyard: it is forbidden both to sow and to allow to grow, and it is forbidden to derive benefit from them. Kilayim of seeds: it is forbidden both to sow and to allow to grow, but it is permitted to eat them, and all the more so to derive benefit from them. Kilayim of clothing: is permitted in all respects, except that it is forbidden to wear them. Kilayim of beasts: it is permitted to raise and to keep, and it is only prohibited to cross-breed them. Kilayim of beasts: these one are prohibited with these.

(2) A beast (behemah) with a beast [of another species]; a wild animal (hayyah) with a wild animal [of another species]; a behemah with a hayyah; a hayyah with a behemah; an unclean beast with an unclean beast [of another species]; a clean beast with a clean beast [of another species]; or an unclean beast with a clean beast; or a clean beast with an unclean beast; they are forbidden for plowing, and [it is forbidden] to pull them or lead them [tied together].

(3) The person driving [the two different animals yoked together] receives the forty [lashes]. And the person sitting in the wagon receives the forty [lashes]. But Rabbi Meir exempts [the latter]. [The tying of] a third [animal different from the two already harnessed to a wagon] to the straps [of those animals] is prohibited.

(4) They may not tie a horse neither to the sides of a wagon [drawn by oxen] nor behind the wagon, nor [may they tie] a Libyan donkey to [a wagon drawn by] camels. Rabbi Judah says: all [mules] born from horses, even though their father is a donkey, are permitted one with another. Likewise [mules] born from donkey, even though their father is a horse, are permitted one with another. But [mules] born from a horse with [mules] born from donkeys are prohibited one with another.

(5) Mules of uncertain parentage are forbidden [one with another,] And a ramakh is permitted. Wild man-like creatures are [in the category of] hayyah. Rabbi Yose says: they cause impurity in a tent like a human being. The hedgehog and the bush-mole are [in the category of] hayyah. The bush-mole: Rabbi Yose says in the name of Bet Shammai: an olive's size [of its carcass] renders a person carrying it unclean, and a lentil’s size [of its carcass] renders a person touching it unclean.

(6) The wild ox [it is in the category of] behemah. But Rabbi Yose says: [it is in the category] of hayyah. The dog [it is in the category of] hayyah. But Rabbi Yose says: [it is in the category] of behemah. The pig [it is in the category of] behemah. The wild donkey [it is in the category of] hayyah. The elephant and the monkey [they are in the category of] hayyah. A human being is permitted to draw, plow, or lead with any of them.

משנה תורה, הלכות כלאים ט׳:א׳

(א) הַמַּרְכִּיב זָכָר עַל נְקֵבָה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בֵּין בִּבְהֵמָה בֵּין בְּחַיָּה וּבְעוֹף וַאֲפִלּוּ בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יט) "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם". וְאֶחָד בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיַּכְנִיס בְּיָדוֹ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֲבָל אִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה בִּלְבַד אוֹ שֶׁעוֹרְרָן בְּקוֹל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

Mishneh Torah, Diverse Species 9:1

One who makes a male [animal] straddle a female that is not of the same species, whether it is a behemah, a chayah or an ohf, and even the animals of the sea - this one receives "Torah lashes", in any place, whether the land of Israel whether outside the land, as it says "you shall not make your animals reproduce with kilayim" (Lev. 19:19). One is not lashed unless one inserts [the male’s organ] with one's hand like a kohl applicator into its tube, but if one mounted them onto one another or encouraged them with his voice then he is [only] lashed for rebelliousness [against the sages, but not for violating the biblical decree].

For medicine it is permitted.