עיין גם גיליון כי-תצא תשכ"ב.
| א. הקבלה להפטרת שופטים |
יש הרואים הקבלה בין התמונות שבתחילת הפטרתנו ובין התמונות שבתחילת ההפטרה של פרשת שופטים (נ"ד י"א – נ"ה ה'). במה הדמיון ובמה השוני?
| ב. בביאור פסוק "אל תיראי" וכו' |
פסוק ד'
"אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד"
"אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד"
ד"ה אל תיראי: אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר גלות, שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות בבית ראשון ובבית שני.
ד"ה כי לא תבושי: לעולם אחר שתצאי מזה הגלות, לא תהיה לך צרה לעולם, כי בעלות האדם לגדולה ותמצאהו שפלות אחר כך יבוש ויכלם.
ד"ה ולא תכלמי: במקום "אל תיראי" שזכר, כלומר: אל תכלמי מפחד שתפחדי אחר היותך בארצך לא יהיה זה, "כי לא תחפירי", והוא כמו "לא תבושי", והוא פועל עומד מן הכבד, וכן "החפיר בלבנון".
ד"ה אל תיראי: הכתובים ד' ה' ו' ז' ח' מקבילים בחלוקה בעלי שני איברים, ולמען תראה איך רוח אלוקים אשר בפי המליץ שמר המלות בדקדוק אסדר לפני שתי ההגבלות מלה במלה:
| (א) אל תיראי | אל תכלמי |
| (ב) כי לא תבושי | כי לא תחפירי |
| (ג) כי בשת | וחרפת |
| (ד) עלומיך | אלמנותיך |
| (ה) תשכחי | לא תזכרי |
| (ו) כי בעליך | גאלך |
| (ז) עשיך | קדוש ישראל |
| (ח) שמו | יקרא |
ההבדל בין "בושה" ו"כלימה" הוא שבושה הוא המתבייש מעצמו וכלימה המקבל כלימה מאחרים: האשה הזאת המליצית – כנסת ישראל – בעת עלומיה שהיה לה בעל, בישבה על אדמתה ובעלה ה' צבאות אתה, היתה לה בושה מעצמה על ידי רוע מעשיה, כי אז זנתה תחת בעלה ועבדה אלוהים אחרים, הגם שלא נכלמה מאחרים, כי גם יתר העמים עבדו אלילים; על זה הבטיח הנביא להעקרה הזאת אשר ישובו בניה ובעלה אליה בעתיד, בל תירא פן תיבוש ממעשיה הרעים, כי בושת עלומיך תשכחי, כי ה' ימחול החטאים האלה;
אחרי זאת בהיותה אלמנה, שהוא אחרי עזוב בעלה אותה ע"י חטאיה, אז לא היתה לה בושה ממעשיה, כי לא עבדה אלילים, אבל היתה לה חרפה וכלימה מאחרים ע"י שהיתה אלמנה וגולה וסורה. מבטיח לה ה': אל תיכלמי עוד מהאומות ע"י גלותך, כי לא תצטרכי להחפיר פניך בטמון בגלות, שלא יראוך אדם, כי החרפה שחרפוך על שהיית אלמנה לא תזכרי עוד.
המלבי"ם, שם, ביאורי מלים:
בחטא שייך בושה בעצמה, ועל הגלות שייך חפר, כי "חרפה" ו"חפר" אחת הם; ו"חרפה" גדולה מ"כלימה"; על המחרף יאמר "מחרף", והמתחרף (= שומע חרפות מחרפיו) יאמר "חופר", שכולל עוד הכוונה שחופר פניו מרוב כלימה.
בחטא שייך בושה בעצמה, ועל הגלות שייך חפר, כי "חרפה" ו"חפר" אחת הם; ו"חרפה" גדולה מ"כלימה"; על המחרף יאמר "מחרף", והמתחרף (= שומע חרפות מחרפיו) יאמר "חופר", שכולל עוד הכוונה שחופר פניו מרוב כלימה.
1. מהו הקושי שבפסוק ג' שאותו מנסים שני הפרשנים ליישב?
2. מהו ההבדל העיקרי שבין דרך פירושו של הרד"ק ובין דרך המלבי"ם?
3. מהו ההבדל הענייני שביניהם בפירושם את פסוק ג'?
האם הבחנת המלבי"ם בין "בושה", "כלימה", "חרפה", "חרף" מתאימה לפסוקים:
"כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי
וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי"
All the day is my confusion before me, and the shame of my face hath covered me,
"אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ..."?
Let not them that wait for Thee be ashamed through me, O Lord GOD of hosts; Let not those that seek Thee be brought to confusion through me, O God of Israel.
| ג. "תשכחי - לא תזכרי" |
"כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד"
Fear not, for thou shalt not be ashamed. Neither be thou confounded, for thou shalt not be put to shame; For thou shalt forget the shame of thy youth, And the reproach of thy widowhood shalt thou remember no more.
ד"ה עלומיך: רמז לגלות עלומיך. (פרידלנדר בהוצאתו של פירוש ראב"ע לישעיה מגיב: צ"ל: לגלות מצרים), או רמז לבית ראשון וגם שני, שהיו רעות רבות לישראל מעורבות בימי מלכותם.
לא תחפירי Thou shalt not be ashamed. Comp. וחפרה and shall be confounded (24:23). Fear not, while being in exile. The shame of thy youth. The exile of the youths is to be understood;9This is the translation of the words רמז לגלות עלומיך; but עלומיך is rather suspicious; for first, the third person עלומיה is required; secondly, I. E. would not have used the same word in explaining the phrase. From the context we may infer that גלות מצרים the stay of the Israelites in Egypt is meant. or the phrase refers to the period of the first and second temple,10עלומיך, according to this explanation, is thy vigour or the period of thy vigour—that is, the period of the independence of the Israelites, the opposite of אלמנותיך thy widowhood, the period of weakness and bereavement. According to the former explanation, עלומיך thy youth refers, as suggested in the preceding note, to the time when the Israelites had not yet taken possession of their land;
ראב"ע:
ד"ה אלמנותיך: חסרון המלכות.
ד"ה אלמנותיך: חסרון המלכות.
ד"ה בשת עלומיך: הצרות שהיו לך בארצך, ובהיות הימים ההם קדמונים קראם עלומים.
ד"ה וחרפת אלמנותיך: הצרות שהיו לך בגלויות שהיית אלמנה. ומרוב טובה תשכחי כל הצרות הראשונות, כמו שאמר בסוף הספר (ס"ה ט"ז) כי נשכחו הצרות הראשונות.
התוכל להסביר לפי שני הפירושים דלעיל למה נאמר בצלע הראשונה של פסוקנו "תשכחי" ובצלע השניה "לא תזכרי"?
| ד. הכלם = הכלא |
"אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי"
Fear not, for thou shalt not be ashamed. Neither be thou confounded, for thou shalt not be put to shame; For thou shalt forget the shame of thy youth, And the reproach of thy widowhood shalt thou remember no more.
דוד ילין, חקרי מקרא, ישעיה שם:
אולי הכוונה: אין לך להכלא ולהסגר מפני עין רואים, כי לא יהיה לך ממה לבוש! וכן הננו מוצאים במרים (במדבר י"ב י"ד).
אולי הכוונה: אין לך להכלא ולהסגר מפני עין רואים, כי לא יהיה לך ממה לבוש! וכן הננו מוצאים במרים (במדבר י"ב י"ד).
1. מה ראה ילין לפרש כאן הכלם = הכלא?
2. מהי העזרה שנעזר בבמדבר י"ב י"ד!
| ה. פירוש הפועל "קראך" |
"כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה'
וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱ-לֹהָיִךְ"
For the LORD hath called thee As a wife forsaken and grieved in spirit; And a wife of youth, can she be rejected? Saith thy God.
ד"ה כי כאשה: אין את כמו האשה שמת בעלה כי בעלך חי וקיים לעולם, אלא הרי את כאשה שקצף בה בעלה ועזבה ימים רבים.
ד"ה ועצובת רוח: כן קרא שמך ה' "אשה עזובה" ולא אשה אלמנה...
אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה כי כאשה עזובה: הטעם כי כמו שיקרא הבעל את אשתו אחר שעזבה, כי ראה שהיא עצובת רוח על פרידתו ממנה, הנה בדמיון זה קראך, וכן בדמיון אחר והוא כמו "ואשת נעורים כי תמאס" לפעמים, כי ברוב הבעל יחזירנה, כי חזקה היא גירסא דינקותיא.
ד"ה כי כאשה עזובה: הטעם כי כמו שיקרא הבעל את אשתו אחר שעזבה, כי ראה שהיא עצובת רוח על פרידתו ממנה, הנה בדמיון זה קראך, וכן בדמיון אחר והוא כמו "ואשת נעורים כי תמאס" לפעמים, כי ברוב הבעל יחזירנה, כי חזקה היא גירסא דינקותיא.
ר' אליעזר מבלגנצי:
כי כאשה עזובה מאשה חינם ועצובת רוח על שהרעו לה חינם, כן קראך ה' אליו וקרבך כאילו לא חטאת לו וכעס עליך חינם. וכאשת נעורים האהובה שנמאסת מאשה בשעת כעסו ואחר כך זוכר אהבתה ומנחם אותה ומדבר על לבה ומקרבה.
כי כאשה עזובה מאשה חינם ועצובת רוח על שהרעו לה חינם, כן קראך ה' אליו וקרבך כאילו לא חטאת לו וכעס עליך חינם. וכאשת נעורים האהובה שנמאסת מאשה בשעת כעסו ואחר כך זוכר אהבתה ומנחם אותה ומדבר על לבה ומקרבה.
דוד ילין:
פה ישנו שמוש ב"דרך קצרה", והחסר מובן מתוך הנמשל בפסוק הבא, והכונה: כמו שאשה עזובה ועצובת רוח יש שתשוב לשמוח, ואשת נעורים שנמאסה יש שישוב בעלה אליה ויאהבה, כן גם אני עזבתיך לרגע ואחר כך אשוב לקרבך.
פה ישנו שמוש ב"דרך קצרה", והחסר מובן מתוך הנמשל בפסוק הבא, והכונה: כמו שאשה עזובה ועצובת רוח יש שתשוב לשמוח, ואשת נעורים שנמאסה יש שישוב בעלה אליה ויאהבה, כן גם אני עזבתיך לרגע ואחר כך אשוב לקרבך.
...ישראל עוד בהיותם על אדמתך זונים אחרי אלוהיהם נדמו כאשת נעורים שיושבת תחת בעלה ולא עזבה עדיין, אבל הוא מואס בה ע"י חטאיה; ובימי גלותה נדמו כאשה שבעלה עזבה וילך לו, ועל זה אמר "כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה'" – בהיותך בגלות את דומה כאשה עצובת רוח שבעלה עזבה, אבל גם תחילה טרם שעזבך, בעוד ישב עמך על אדמתך "אשת נעורים כי תמאס" על ידי רוע מעשיה "אמר" עליך "אלוקיך".
1. בשני פירושים שונים מפרשים המפרשים הנ"ל את הפועל "קראך". מהם שני הפרושים? סדר את הפרשנים לשתי קבוצות לפי פירושם למילה זו!
2. מהי מעלתו של כל אחד משני הפירושים?
3. לפי מי מן המפרשים הנ"ל יש לפרש "קראך" בפסוקנו כפרוש "ויקרא" בפסוק הקודם? כמי מן הפרשנים יש לפרש "קראך" בפסוקנו כפירוש "כי אחד קראתיו" (ישעיה נ"א ב')?