| א. בטעם מזבח הקטורת |
בטעם מזבח הקטורת נאמרו דעות שונות.
השווה:
רמב"ם, מורה נבוכים ג' מ"ה:
...וכאשר היו שוחטין במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו בשר ורוחצין בו הקרב והכרעים אין ספק שאילו היו מניחין אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה ציוה בו להקטיר הקטרת ב' פעמים ביום להיטיב ריחו וריח העובד בו... וזה גם כן ממה שמעמיד יראת המקדש. אבל אם לא היה לו ריח טוב, כל שכן אם היה לו שכנגדו, היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה, כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו.
...וכאשר היו שוחטין במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו בשר ורוחצין בו הקרב והכרעים אין ספק שאילו היו מניחין אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה ציוה בו להקטיר הקטרת ב' פעמים ביום להיטיב ריחו וריח העובד בו... וזה גם כן ממה שמעמיד יראת המקדש. אבל אם לא היה לו ריח טוב, כל שכן אם היה לו שכנגדו, היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה, כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו.
אברבנאל:
...והיו בהיכל ג' כלים: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת, לרמז ששומר התורה והמצוות (הארון) ג' מיני שכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמים. האחד השכר הגופני: העושר והכבוד, ולזה היה רומז השולחן... והשכר הב' הוא החכמה והמדע... והמנורה היתה רומזת לזה... והשכר הג' הנמשך משמירת התורה הוא השארות הנפש הבא לאדם אחר המות לאור באור החיים.. ולרמז זה היה מזבח הקטורת בהיכל שהיה עניינו העלות העשן למעלה רמז לנפש הצדיק העולה למעלה... והיות השכר הזה יותר יקר ועליון היה הכהן הגדול ביום הצום הנבחר בהכנסו לקודש הקדשים מוליך שם הקטורת ומניח לפני הארון והכרובים כאומר: "שובי נפשי למנוחיכי".
...והיו בהיכל ג' כלים: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת, לרמז ששומר התורה והמצוות (הארון) ג' מיני שכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמים. האחד השכר הגופני: העושר והכבוד, ולזה היה רומז השולחן... והשכר הב' הוא החכמה והמדע... והמנורה היתה רומזת לזה... והשכר הג' הנמשך משמירת התורה הוא השארות הנפש הבא לאדם אחר המות לאור באור החיים.. ולרמז זה היה מזבח הקטורת בהיכל שהיה עניינו העלות העשן למעלה רמז לנפש הצדיק העולה למעלה... והיות השכר הזה יותר יקר ועליון היה הכהן הגדול ביום הצום הנבחר בהכנסו לקודש הקדשים מוליך שם הקטורת ומניח לפני הארון והכרובים כאומר: "שובי נפשי למנוחיכי".
הסבר מהו ההבדל העקרוני בין שני טעמים אלה.
| ב. משמעות חדשה למילה "מזבח" |
"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ"
And thou shalt make an altar to burn incense upon; of acacia-wood shalt thou make it.
קאסוטו, (פירוש לשמות):
השם מזבח הבא כאן מראה לנו דוגמה מענינת של מעבר ממשמעותה המקורית של מילה למשמעות אחרת.
השם מזבח הבא כאן מראה לנו דוגמה מענינת של מעבר ממשמעותה המקורית של מילה למשמעות אחרת.
הסבר, מהי המשמעות "המקורית" ומה היא המשמעות "האחרת"?
| ג. מזבח הקטורת הוזכר בנפרד |
השווה בין שתי דעות אלה:
ד"ה מקטר קטרת: שיספיק בו מעט אש לקטורת בלבד ולא יצטרך להיות חלול ולמלאותו באדמה כמו שהוצרך למזבח העולה, לעשות האש תמיד על האדמה, אבל היה האש על ציפויו שהיה של זהב, ובהיות האש מועט לא הספיק לשרוף את גרם המזבח שהיה של עץ.
ולא הוזכר זה המזבח עם שאר הכלים בפרשת תרומה, כי לא היתה הכוונה בו להשכין הא-ל יתברך בתוכנו, כמו שהיה הענין בשאר הכלים, כאמרו (כ"ה ח'-ט') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו".
גם לא היה עניינו להוריד מראה כבודו בבית כענין מעשה הקרבנות (כ"ט מ"ג) "ונועדתי שם לבני ישראל ונקדש בכבודי". וכן העיד משה רבנו באמרו (ויקרא ט' ו') "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'".
אבל היה ענין זה המזבח לכבד את הא-ל יתברך אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבוקר והערב ולשחר פניו במנחת קטורת, על דרך (תהלים צ"ו ח') "הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובאו לחצרותיו".
מזבח מקטר קטורת, he will put only a minimal amount of fire on that altar in order to burn the incense thereon. This altar did not have to be hollow, filled with earth, as was the copper altar which was filled with earth in order that the supply of fire be on the earth, literally. On this altar the fire was kept on the gold overlay. Seeing that there was only a minimal amount of fire kept going thereon this did not damage or burn wood underneath the gold overlay.
The reason that this altar has not been mentioned together with the major altar standing outside the sanctuary, details of which the Torah described in Parshat Terumah, is that this altar was not intended to ensure that the Shechinah made its permanent home among the Jewish people. The purpose of all the other furnishings in the Tabernacle was just that. (compare how G’d defined this purpose in Exodus 25,8-9) Its purpose was also not to attract the glory of the Lord into the Tabernacle, as was the purpose of all the other communal sacrifices burnt-offering, gift offerings, etc. Concerning G’d’s response to those offerings we had read in Exodus 29,43 ונועדתי שמה לבני ישראל, “and there I will meet with the Children of Israel.” Moses himself had confirmed that this was the purpose of the furnishings, etc., in the Tabernacle when he said: (Leviticus 9,6) “and as a result the glory of the Lord will become manifest to you.”
The sole purpose of the golden altar was to honour G’d after He had accepted our service with goodwill mornings and evenings. We used this as a means to welcome His presence by presenting the incense. We find that Chronicles I 16,29 expresses this thought, David saying:הבו לה' כבוד שמו ובאו לפניו, “Ascribe to the Lord the glory of His name!”
The reason that this altar has not been mentioned together with the major altar standing outside the sanctuary, details of which the Torah described in Parshat Terumah, is that this altar was not intended to ensure that the Shechinah made its permanent home among the Jewish people. The purpose of all the other furnishings in the Tabernacle was just that. (compare how G’d defined this purpose in Exodus 25,8-9) Its purpose was also not to attract the glory of the Lord into the Tabernacle, as was the purpose of all the other communal sacrifices burnt-offering, gift offerings, etc. Concerning G’d’s response to those offerings we had read in Exodus 29,43 ונועדתי שמה לבני ישראל, “and there I will meet with the Children of Israel.” Moses himself had confirmed that this was the purpose of the furnishings, etc., in the Tabernacle when he said: (Leviticus 9,6) “and as a result the glory of the Lord will become manifest to you.”
The sole purpose of the golden altar was to honour G’d after He had accepted our service with goodwill mornings and evenings. We used this as a means to welcome His presence by presenting the incense. We find that Chronicles I 16,29 expresses this thought, David saying:הבו לה' כבוד שמו ובאו לפניו, “Ascribe to the Lord the glory of His name!”
לא הוזכר בעשית כלי המשכן, כי הזהיר תחילה על המשכן וכליו והבגדים וקריבת אהרן למזבח ואחר כך אמר עשיית התמיד ואמר בזה אשכון בתוככם, ואחר כך הזכיר מזבח הקטורת וכסף הכיפורים, יורה שזה לא היה מעכב להשראת שכינה, רק אלו היו לכפרת ישראל, וכן אמר בכסף הכיפורים לכפר על נפשותיכם.
1. מהי התמיהה (אשר תמהו עליה כמה מפרשים) ששניהם באים ליישבה?
2. מה ההבדל בין שתי התשובות?
*
3. התוכל להכריע על פי פסוקי פרשתנו (א'-י') בין שתי התשובות הנ"ל?
| ד. שאלות בדברי ראב"ע |
1) פסוק א'
ד"ה מקטר קטרת (בפירוש הקצר): שם הפועל עם השם, כי משקלי שמות הפעלים משתנים, ואף כי הסמוכים.
ד"ה מקטר קטרת (בפירוש הקצר): שם הפועל עם השם, כי משקלי שמות הפעלים משתנים, ואף כי הסמוכים.
*
א. מה קשה לו?
*
ד"ה למקרא: שם הפועל, וכן "למסע". או הוא שם, והטעם לעת מקרא ולעת מסע והראשון נכון בעיני.
ההולך הוא בפירוש פסוקנו לפי פירושו הראשון או השני שבבמדבר י' ב'?
2) שמות ל׳:ד׳
ד"ה על שני צדיו: תוספת לְבָאֵר.
2) Exodus 30:4
And two golden rings shalt thou make for it under the crown thereof, upon the two ribs thereof, upon the two sides of it shalt thou make them; and they shall be for places for staves wherewith to bear it.
ד"ה ועשית: הבדים מצופים זהב כבדי הארון.
**
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו אלה?
4) פסוק י' (בפירוש הקצר)
ד"ה קדש קדשים הוא לה': כי מזבח העולה הוא קודש קדשים ומזבח הקטורת קדושתו לשם, בעבור שהוא נכבד ואין אחר הארון נכבד ממנו.
ד"ה קדש קדשים הוא לה': כי מזבח העולה הוא קודש קדשים ומזבח הקטורת קדושתו לשם, בעבור שהוא נכבד ואין אחר הארון נכבד ממנו.
*
א. מה קשה לו?
**
המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת.
**
קדש קדשים [IT IS] MOST HOLY — the altar is sanctified for offering on it these things alone and not for any other sacrificial service.
או רצה רש"י ליישב קושי אחר?
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
*
א. מה קשה לרש"י?
**
ב. היכן מצינו ברש"י שמיישב קושי ממין זה?
2) פסוק ח'
ד"ה ובהעלות: כשידליקו להעלות להבתן.
ד"ה ובהעלות: כשידליקו להעלות להבתן.
**
** למה חזר לפרש ביטוי זה כאן, והלא כבר פירשו בתחילת פרשתנו (כ"ז כ"א):
ד"ה להעלות נר תמיד: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה"?
ד"ה להעלות נר תמיד: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה"?
**
להעלות נר תמיד TO CAUSE THE LIGHT TO BURN (lit., to ascend) CONTINUALLY — he must enkindle it until the flame ascends by itself (Shabbat 21a).
ד"ה ועולה ומנחה: ולא עולה ומנחה.
ועלה ומנחה means, nor burnt offering nor meal-offering. The עולה is an offering of an animal or bird; מנחה is one of bread.
**
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו?
| ו. בטעם כלי המשכן |
"לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה..."
Ye shall offer no strange incense thereon, nor burnt-offering, nor meal-offering; and ye shall pour no drink-offering thereon.
ספר החנוך:
בטעם מצות לא תעשה זו כבר כתבנו למעלה (בפרשת תרומה ומועתק בשאלון תרומה תש"ב) תשובה לשואל על צד הפשט על ענין בנין בית הקדוש לה' והיות שם כלים יקרים, ואחרי זאת אין ליגע מחשבותינו במה שאינו צריך, ולחפש טעם למה יצוה הא-ל לבל נקטיר במזבח הזהב כי אם קטורת, שאם כן נתחייב לחפש למה ציוה אותנו להיות נרות במנורה שבעה ולא שמונה, ועל הפרטים אין חקר לנו ולא תשיג בהן מחשבה לעולם. ואם תלחצני להשיב בפרטים על כל פנים אומר על צד הפשט... שלא יהיה בפרטים טעם אחר אלא נאמר שלאחר שנתחייבנו לבנות בית ולעשות כלים, נצטוינו בהם על צד אחד מן הצדדים ובא בהן אחד מן החשבונות שאי אפשר למעשה בלתי אחד מהם. ואולם לאחר שנצטוינו בהן בא הצווי לעשותה דרך קבע לעולם ולא נוסיף ולא נגרע כי התוספת והגרוע במכוון בשלימות - קלקול, וכל מצותיו שלמות ותמימות. ואולם שמעתי, כי יש למקובלים בכל אחד מהן הפרטים טעמים נפלאים וסודות עמוקים.
בטעם מצות לא תעשה זו כבר כתבנו למעלה (בפרשת תרומה ומועתק בשאלון תרומה תש"ב) תשובה לשואל על צד הפשט על ענין בנין בית הקדוש לה' והיות שם כלים יקרים, ואחרי זאת אין ליגע מחשבותינו במה שאינו צריך, ולחפש טעם למה יצוה הא-ל לבל נקטיר במזבח הזהב כי אם קטורת, שאם כן נתחייב לחפש למה ציוה אותנו להיות נרות במנורה שבעה ולא שמונה, ועל הפרטים אין חקר לנו ולא תשיג בהן מחשבה לעולם. ואם תלחצני להשיב בפרטים על כל פנים אומר על צד הפשט... שלא יהיה בפרטים טעם אחר אלא נאמר שלאחר שנתחייבנו לבנות בית ולעשות כלים, נצטוינו בהם על צד אחד מן הצדדים ובא בהן אחד מן החשבונות שאי אפשר למעשה בלתי אחד מהם. ואולם לאחר שנצטוינו בהן בא הצווי לעשותה דרך קבע לעולם ולא נוסיף ולא נגרע כי התוספת והגרוע במכוון בשלימות - קלקול, וכל מצותיו שלמות ותמימות. ואולם שמעתי, כי יש למקובלים בכל אחד מהן הפרטים טעמים נפלאים וסודות עמוקים.
מהי דעתו בטעם כלי המשכן?