פרשת נצבים תשל"א - "פן יש בכם..."
א. שאלות ודיוקים ברש"י
"וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ד"ה והתברך בלבבו: לשון ברכה. יחשוב בליבו ברכת שלום לעצמו, לומר: לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי.
והתברך בלבבו AND HE BLESS HIMSELF IN HIS HEART — The word והתברך has the meaning of “blessing”. In his heart he will imagine for himself a blessing of peace, saying, “These curses will not come upon me, I shall have peace”.
ד"ה והתברך: בנדיר"א שוי"א בלעז, כמו "והתגלח" "והתפלל".
והתברך is benoir soi in old French, i.e. the verb is reflexive like והתגלח, “he shall shave himself”, והתפלל, he shall pray lit., he shall make himself the object of intercession.
1. מה ראה רש"י לפרש ד"ה הזה פעמיים?
מה ראה רש"י צורך לפרש "והתברך" – לשון ברכה, והלוא דבר ידוע הוא, ומה בא להשמיענו?
שים לב: רש"י נוהג לפרש מילה קשה או צורה נדירה עם הופעתה הראשונה, והלוא כבר מצינו התפעל של שורש ב,ר,ך
"וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ"
and in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast hearkened to My voice.’
ומה ראה לפרש צורה זו כאן?
ועיין תרגום אונקלוס:
בראשית שם שם:
ויתברכון בדיל בנך כל עממי ארעא
ובמקומנו פסוק י"ח:
ויחשב בלבה למימר שלמא יהא לי...
3. ר' וולף היידנהיים, הבנת המקרא, מתייחס לדברי רש"י אלה:
פירשתיו לעיל פרק כ"ח ס' ד"ה והתמכרתם,
ושם אמר:
... ועיקר הוראת התפעל על ציור עניין מה אשר בנפש, יהיה כן חוץ לנפש או לא יהיה כן. דוגמת "והתברך בלבבו" כ"ט י"ח.
מה הדמיון שבין התפעל של "והתמכרתם" לבין התפעל של "והתברך"?
4. מה ראה רש"י להוסיף על דברי הכתוב את המילים: "לא יבואוני קללות הללו אך שלום יהיה לי" – מה תיקן בזה?
ב. "כי בשרירות ליבי אלך" - שאלות ברש"י
"כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ד"ה בשרירות ליבי אלך: במראית ליבי, כמו (במדבר כ"ה י"ז) "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", כלומר, מה שליבי רואה לעשות.
בשררות לבי אלך means IN THE VIEWS OF MY HEART WILL I WALK, שררות being of a root which means to look, to see, as (Numbers 25:17): “I shall see him (אשרנו), but not now”; it is as much as to say, I will follow what my heart sees good to do.
לשם מה מוסיף רש"י את דבריו: "כלומר...", והלוא את "שרירות ליבי" כבר הסביר עד למילים אלה?
ג. "למען ספות"
"לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ד"ה למען ספות אמר ר' יהודה הלוי, נוחו עדן: לשון כריתה כמו (בראשית י"ח כ"ג) "האף תספה" כלומר, שיחשוב המתברך לבטל דברי הצדיק, שהוא כינוי במילת רווה, עם דבר הצמאה. וכינה הצדיק ב"רווה" כמו (ירמיהו י"ז) " כעץ שתול על מים", והרשע ב"צמאה", כמו (ירמיהו שם) "כערער בערבה". ויחשוב כי גם ברכתו בלבו תפסיק הקללה. ויפה פירש, לולא שמילת "רווה" תואר השם, והיה ראוי להיות: רווי את הצמא. ויאמר ר' יונה המדקדק (=ר' יונה אבן ג'נאח), כי טעמו בעבור שיראה שיְכַלה התם על הרשע, על כן יחשוב בלבו רע, ואין זה נכון בעבור "שלום יהיה לי". ולפי דעתי, שמילת "ספות" לשון תוספת, כמו (ישעיה ל' א') "ספות חטאת", והטעם "שלום יהיה לי", אף על פי שאלך בשרירות לבי, כי בצדקת הצדיקים אחיה, כי הם רבים, ואני יחיד חוטא, על כן כתוב אחריו "לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה'..." והטעם – מיד ייכרת. גם זה הפסוק לעד על פירושי, במילת (במדבר ט"ו כ"ח) "ונסלח לו". והנה "ספות", כי הרווה תוסיף על הצמאה. ומשל הצדיק ברווה כטעם (תהילים א') "כעץ שתול על פלגי מים", והרשע בצמאה כטעם "כערער בערבה", והעד שכתוב בתחילה (י"ז) "שורש פורה ראש ולענה", והוא במקום צמא.
that it be included [Hebrew: sefot] 1) Rabbi Y e hudah HaLevy — may he be for us a light from above! — said that this word has the meaning of “termination” (as in “will you destroy…” [Hebrew: tispeh] [Genesis 18: 23]). The man engaged in blessing himself intends to nullify the words of the righteous — here denoted by the word moist — by means of the words of the “thirsty” (the righteous man is called moist, along the lines of “like a tree planted by the water” [Jeremiah 17: 8], whereas a wicked man is called thirsty, along the lines of “like a juniper bush in the desert” [Jeremiah 17: 6]). Likewise, he thinks that by blessing himself, he can cancel out the malediction. All this would have been a fine explanation — were it not for the fact that moist is an adjective; the verse would have to read “…moisture with thirst”. 2) The grammarian Rabbi Yona ibn Janaḥ explained the verse to mean: Since he sees that the innocent are destroyed the same as the wicked, he decides in his heart to be wicked. This cannot be right, though, on account of the phrase all will be well with me. In my opinion, the word included [Hebrew: sefot] denotes an accretion, as in “that sin be added [Hebrew: sefot]” [Isaiah 30: 1]. The meaning is: “all will be well with me, even though I follow the evil impulses of my heart, because I will survive through the merit of the righteous; they are many, whereas I am just a single sinner”. For this reason, Scripture immediately says, God will not consent to pardon him — that is, he will be instantly destroyed. The image is of something wet adding moisture to something parched. Scripture compares the righteous man to land that is watered (as in, “like a tree planted by streams of water” [Psalms 1: 3]) and the wicked man to land that is parched (as in “like a juniper bush in the desert” [Jeremiah 17: 6]). Evidence for this interpretation is provided by the beginning of the passage: “a root developing into hemlock and worm-wood” [: 17] — which only occurs in a dry area.
ד"ה למען ספות הרווה: המזיד שמתוך שובע הוא חוטא.
למען ספות הרוה, the deliberate sinner, whose motivation is that seeing he is so well off, he does not worry about possible consequences for himself
ד"ה הצמאה: לתיאבון, שאינו רשע, כעושה להכעיס מתוך שובע.
הצמאה, because of the urgings of his desire. He does not sin in order to make a statement against G’d asserting his freedom to do as he pleases and thereby rejecting G’d as the world’s Master. He is merely unable to resist his urges.
1. מה המשותף לשלושת הפירושים המובאים בראב"ע (פירוש ר' יהודה הלוי פירוש ר' יונה המדקדק ופירוש הראב"ע עצמו) בניגוד לפירוש הרשב"ם?
**
2. מהי ביקורת הראב"ע על דעת ר' יונה?
*
3. האם לפי פירושים אלה (כולם או אחדים), המילים "למען ספות" הן המשך מחשבותיו של המתברך בליבו, או הן תגובת הכתוב למחשבותיו?
*
4. באילו משתי הוראות של "ספות" המוזכרות בראב"ע מפרש הרשב"ם את פסוקנו?
ד. "שלום יהיה לי..."
"שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ"
and it come to pass, when he heareth the words of this curse, that he bless himself in his heart, saying: ‘I shall have peace, though I walk in the stubbornness of my heart—that the watered be swept away with the dry’;
ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק פרשת נצבים:
שהתחכם בעצמו לומר: "אחר שהאלוהות האלה לא ירעו ולא ישחיתו אלא אצל המודים בתורה ובלתי שומרים אותה, הנה אם כן "שלום יהיה לי" ולא אירא מהם, כי בשרירות ליבי אלך לכפור בתורה מעיקרה, והכופר בכל פטור. מה תאמר, כי ישיגוני הרעות בסלק השגחת משמרתו מעלי... הנה בתוך עמי אנכי יושב ובפקוד עליהם בטוב השגחתו והסתירם תחת כנפיו, בקבלם את הטוב מאת האלוהים גם לי גם להם יהיה". והוא מה שיראה באומרו "למען ספות הרווה את הצמאה". והוא משל נמרץ לפי הכוונה: כי האדם שיש לו שתי שדות סמוכות זו לזו, האחת צמאה, צריכה תמיד למים והאחרת רווה בלתי צריכה להם, כי בידוע כי בהשקותו הצמאה הוכרח להשקות הרווה, אף על פי שלא יכוון או שלא ירצה להשקותה. וכן חשב זה הכופר, שאף על פי שלא יכוון להשקותם משפע ברכותיו או שלא ירצה בו, הנה יקבל הטוב וההצלה בתוך הכלל. ויהיה מאמר "שלום יהיה לי" משמש לשני העניינים: (1) להוצאת עצמו מכלל הנכנסים בברית האלה ו-(2) להינצלו מטעם היותו מחובר להם.
ד"ה בשרירות ליבי אלך: אחר שדיבר מעוון חמור של עבודה זרה, במה שאמר: "אשר לבבו פונה היום", סמך לו עניין רע ומר, ואמר: "פן יש בכם שורש פורה רוש ולענה" והוא איש אשר מקורו מושחת בפינות שהן עיקריות בתורתנו, והוא שכשישמע דברי האלה הזאת, כל דקדוקי הברית ופרטי המצוות, קצתם מבוארים בטעמם, קצתם אין לשכל מבוא בהם, ויאמר: באמת הרבה מצוות יש, ואני נבוך בהם, ואני בעניינם במלחמה תמידית - פעם אתעורר לקיומם ופעם אחדל, מפני שהם דברים שאין השכל מחייבם, ואין ביכולתי להשיגם, לכן לא אלך אלא במה שמחשב לבי ושכלי ומה שדעתי גוזרת, ובזה יהיה שלום לי מבלי שום התנגדות פנימית, כי בהיותי הולך אחד הדברים הנכונים בטעמם, שבעה לה נפשי ומשתעשעת בהם, מה שאין כן בדברים הנעלמים ובלתי גלויים אל השכל". ומילת "לב" הונח על הדעת והשכל והבינה.
1. מה ההבדל בין שניהם בפירוש המושג "שלום"?
*
2. מה הוא מהלך מחשבתו של האיש אשר לבבו פונה היום מעם ה', ובמה הוא שם ביטחונו, לדעת כל אחד מן הפירושים?
*
3. האם מסכימים שני המפרשים הנ"ל בפירוש המילה "כי" זה עם זה ועם פירושו של ראב"ע?
*
4. איזה משני הפירושים נראה יותר? - שים לב להקשר.
5. מהי חולשת בעל הכתב והקבלה בהסבר הפסיכולוגי הניתן בדבריו?