פרשת האזינו תשל"א - השירה
א. שאלות מבנה
"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ."
But Jeshurun waxed fat, and kicked— Thou didst wax fat, thou didst grow thick, thou didst become gross— And he forsook God who made him, And contemned the Rock of his salvation.
לדעת האברבנאל וכמה פרשנים אחרים, יש לראות בפסוק זה בית חדש בשירת האזינו.
הסבר חלוקה זו!
ב. "...אלוהים לא ידעום..."
"...אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ"
They sacrificed unto demons, no-gods, Gods that they knew not, New gods that came up of late, Which your fathers dreaded not.
ספרי (שי"ח):
"אלוהים לא ידעום" – שאין אומות העולם מכירים אותם. "חדשים מקרוב באו" – שכל זמן שאחד מן האומות רואה אותם, אומר: צלם יהודי הוא זה", וכך הוא אומר (ישעיהו י' י') "כאשר מצאה ידי לממלכות האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון" - מלמד שירושלים ושומרון מספקות דפוס לכל באי עולם.
ד"ה חדשים מקרוב באו: אפילו האומות לא היו רגילים בהם. גוי שהיה רואה אותם, היה אומר: זה צלם יהודי.
חדשים מקרב באו [THEY SACRIFICED … TO GODS] THAT CAME UP REGENTLY — i.e. with which even the heathen nations were not familiar. Indeed, if a heathen saw them he would say, “This is a Jewish idol” (Sifrei Devarim 318:14).
1. מה ראו בספרי לפרש "לא ידעום" על אומות העולם ולא על ישראל?
**
2. מה ראה רש"י להעביר את דברי הספרי מד"ה 'לא ידעום' לד"ה 'חדשים מקרוב באו'?
3. כיצד סוטה הספרי מפשוטו של מקרא בהביאו את ישעיהו י' י' כהוכחה?
ג. "חדשים מקרוב באו"
"אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ"
They sacrificed unto demons, no-gods, Gods that they knew not, New gods that came up of late, Which your fathers dreaded not.
ד"ה חדשים מקרוב באו: מעולם לא נקראו אלוקות עד עכשיו שהם פסלים (מלשון "פסול לך" (שמות ל"ג)) והעמידום להם לאלוקות.
ד"ה אלוהים לא ידעום: לא הכירו בהם שום תועלת ולא שום כוח, ולא עשאום אלוהות כי אם ביצר הרע ולהכעיס, כי אף הם עצמם לא ידעום כאלוהות, אלא יודעים שאין בהם ממש, אלא יצר הרע. ור' יוסף קרא ז"ל פירש: "אלוהים לא ידעום" – בקדוש ברוך הוא נאמר (שמות ב') "וידע אלוקים" "כי ידעתי את מכאוביו" אבל הם לא ידעום בצרתם, ולא עזרו להם.
1. מה בין שני פירושים אלה לבין פירוש הספרי?
2. מה בין פירוש הבכור שור לבין פירוש ר' יוסף קרא?
**
3. הסבר את הרעיון שבפירושו של הבכור שור.
ד. "צור ילדך תשי"
"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי"
Of the Rock that begot thee thou wast unmindful, And didst forget God that bore thee. .
ספרי:
כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם, אתם מתישים כוח של מעלה: עמדתם על הים ואמרתם (שמות ט"ו ב') "זה אלי ואנוהו", ביקשתי להיטיב לכם, חזרתם בכם ואמרתם (במדבר י"ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה". עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כ"ד ז') "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע", ביקשתי להיטיב לכם, חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שמות ל"ב) "אלה אלוהיך ישראל". הוי: כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם – אתם מתישים כוח של מעלה.
ד"ה תשי: תשכח. ורבותינו דרשו: כשבא להיטיב לכם, אתם מכעיסים לפניו ומתישים כוחו מלהיטיב לכם.
תשי means THOU HAST FORGOTTEN. But our Rabbis explained it thus: whenever He was about to bestow good upon you, you provoked Him to anger and, as it were, weakened (תש) His power so that He could not do you good (Sifrei Devarim 319:3).
1. מה ההבדל בתפישה הדקדוקית בין שני פירושי רש"י?
**
2. שים לב: רש"י שינה במקצת מניסוח הדברים בספרי (מלבד השמטת כל הדוגמאות), בהוסיפו כמה מילים. מה תוקן והובהר על ידי כך? עיין עלון ההדרכה.
ה. "צור ילדך תשי..."
"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ"
Of the Rock that begot thee thou wast unmindful, And didst forget God that bore thee. .
ד"ה צור ילדך תשי: דיבר הנביא ותמה: איך שכחת אשר ילדך, ועבדת חדשים? גם זה צור ילדך כמו (ישעיה נ"א א') "הביטו אל צור חוצבתם" כאילו ממנו היה, כי הכל בגבורות ה', כמו (ישעיה מ"ד כ"ד) "רוקע הארץ מאתי", והתימה מתועי לב בעבור (תהילים ב') "אני היום ילדתיך" ושכחו זה הכתוב.
You have rejected the Rock Who bore you The prophet speaks in wonderment: How could you have rejected the One Who bore you? The verse “look to the Rock from which you are hewn” [Isaiah 51: 1] provides an additional interpretation of the Rock Who bore you — that you are, as it were, made from Him, since everything exists only by strength of God (compare, “that spreads abroad the earth by myself” [Isaiah 44: 24]). The wonderment is against those errant of belief who have forgot this verse, as well as “this day have I begotten you” [Psalms 2: 7].
1. למה פתח במילים: "דיבר הנביא"?
**
2. לשם מה הוא מביא את ישעיהו (מ"ד כ"ד)?
**
3. מהם דבריהם של "תועי לב", ומהי תשובתו?
ו. שאלות בדברי מלאכת מחשבת
"פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת"
Were it not that I dreaded the enemy’s provocation, Lest their adversaries should misdeem, Lest they should say: Our hand is exalted, And not the LORD hath wrought all this.’
"כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה"
For they are a nation void of counsel, And there is no understanding in them.
"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם"
If they were wise, they would understand this, They would discern their latter end.
ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת:
הנה החוכמה הנקנית בראיות קודמות היא חכמה אמיתית. אמנם בדברים אלוקיים אין רשות לנו להשכיל במוקדמות, ודי לו לאדם שידע הדברים מן המאוחרות. כאשר נכיר מציאות ה' ממעשיו, ככתוב (תהילים י"ט) "השמים מספרים כבוד אל..." על זה נתרעם ה' יתברך, כי הגויים האלה האומרים "ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת", עד שלא הכירו אלוקים אפילו מן הפעולות בהכרח, גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה. ואילו חכמו, ישכילו זאת לפחות להבין אמרי בינה מן המאוחרות והפעולות, אם לא מן המוקדמות, "ויבינו לאחריתם" – להשכיל הדברים מן האחרית, רצונו לומר: מן הפעולות, לדעת שיש אלוה הפועל כל זאת.
במה סוטה הוא מן הפירוש הרגיל לפסוק כ"ט?
ז. שאלות ודיוקים ברש"י
"אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה"
How should one chase a thousand, And two put ten thousand to flight, Except their Rock had given them over And the LORD had delivered them up?
השווה לפסוקנו את דברי רש"י, לויקרא כ"ו ח':
"ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו"
And five of you shall chase a hundred, and a hundred of you shall chase ten thousand; and your enemies shall fall before you by the sword.
השווה לפסוקנו את דברי רש"י, לויקרא כ"ו ח':
ד"ה חמישה מאה ומאה רבבה: וכי כך הוא החשבון? והוא לא היה צריך לומר אלא ומאה מכם שני אלפים ירדופו. אלא אינו דומין מועטים העושים את התורה למרובים העושין את התורה.
‎חמישה מאה ומאה מכם רבבה FIVE [OF YOU SHALL PURSUE] A HUNDRED AND A HUNDRED… TEN THOUSAND — But is this the right proportion? Surely it should have stated only “and a hundred of you shall pursue two thousand (and not ten thousand)!? But the explanation is: a few who fulfill the commandments of the Torah cannot compare with the many who fulfill the commandments of the Torah (i. e. the greater the group of those loyal to the Torah, the greater is the morale and, under God’s blessing, the physical strength of each individual belonging to the group) (Sifra, Bechukotai, Chapter 2 4).
**
1. רש"י מקשה שם על אי התואם שבין שתי הצלעות, ומיישבו. הסבר למה אין רש"י מקשה גם על אי התואם הזה (אחד-אלף, שנים-רבבה) בפסוקנו?
2. הסבר את הרעיון שבדברי רש"י שם, לפי המשפט המסומן בקו.