| א. שאלה כללית |
| A. General Question |
(א) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע (ויקרא יד, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ... וְאֵלּוּ הֵן (משלי ו, יז יט): עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה, יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלָּן לָקוּ בְּצָרַעַת,
"This will be the law of the metsora" (Leviticus 14:2). This is that which is written (Proverbs 6:16), "Six things the Lord hates; seven are an abomination to His soul"... And these are them: "A haughty bearing, a lying tongue, hands that shed innocent blood; A mind that hatches evil plots, feet quick to run to evil; A false witness testifying lies, and one who incites brothers to quarrel" (Proverbs 6:17-19). And Rabbi Yochanan said, "And all of them are struck with tsaraat."
רש"ר הירש, רואה בלשון הפסוק ממשלי הוכחה לכך:
"שאין נגע הצרעת אלא ביטוי לחרון אף ה' המיידה אותו (את הנגע) בגופו של אדם, העושה עצמו בכל אברי גופו נושא ומפיץ כל התכונות הרעות הנ"ל, במקום שיהיו כל אברי גופו כלים להרבות ענוות צדק, דרישת האמת, עשיית הטוב והשכנת שלום בין אדם לרעהו".
R. S. R. Hirsch sees the words of the verse in Proverbs as a proof that:
The blemish of tsaraat is exclusively an expression of God's anger which He applies to the body of a person who makes himself one who carries and spreads all of the bad traits mentioned with all of the limbs of his body - instead of having all the limbs of his body be vessels for the proliferation of righteous modesty, truth-seeking, the doing of good and the dwelling of peace between a man and his neighbor.
Explain the linguistic indication from our verse in Proverbs for the idea put forward in the words of R. Hirsch.
| ב. "כנגע נראה לי בבית" |
| B. "Something like a blemish has appeared upon my house." |
"כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת"
"Something like a blemish has appeared upon my house."
כנגע נראה לי בבית SOMETHING LIKE A PLAGUE HATH SHOWN ITSELF TO ME IN THE HOUSE — Even if he (the owner of the house) be a learned man and knows for sure that it is a plague he shall not decide the matter as a certainty saying, "a plague hath shown itself to me" but, “something like a plague hath shown itself to me" (Mishnah Negaim 12:5; Sifra, Metzora, Section 5 10).
(דברי רש"י אלה לקוחים ממשנה נגעים י"ב משנה ה')
(Rashi's words here are taken from Mishnah Negaim 12:5.)
לדברי רש"י אלה:
About Rashi's words here:
מפני דרך ארץ, שלא יאמר אדם אפילו על דבר הברור לו – ודאי, אלא ספק. וזהו שאמרו חז"ל: (ברכות ד' ע"א) "למד לשונך לומר: איני יודע".
R. Eliyahu Mizrachi (Turkey, 16th century):
On account of proper behavior, such that a man should not say even about something that is clear to him, "[It is] certain," but rather, "[There is] a doubt." And this is what the Sages, may their memory be blessed, said (Berakhot 4a), "Teach your tongue to say, 'I don't know.'"
טעם הדבר "דובר שקרים לא יכון" (תהלים קא, ז) , דהא כל זמן שלא נזקק לו הכהן לאו נגע הוא (רש"י פסוק לו), ואיך יאמר 'נגע נראה לי בבית':
R. Loew ben Bezalel (Maharal) of Prague (late 16th century):
The reason is because of "he who speaks untruth shall not stand before my eyes" (Psalms 101:7). As so long as a priest has not availed himself to him, it is not [legally] a blemish; so how could he say, "A blemish has appeared on my house?"
להכי הקפידה התורה מלומר נגע. כדי שלא לפתוח פיו לשטן לו כדדרשינן בפרק מי שמתו (ברכות דף י"ט) מאמרו שמעו קציני סדום וגו' הרי אפשר שיחזור ויכהה טרם בוא הכהן.
R. Lipmann Heller (Ashkenaz, 1579-1654):
It is for this reason that the Torah was exigent about not saying, "A blemish [has appeared...]": In order that he not open his mouth to prosecute himself, as we derive in the chapter, Me SheMeto (Berakhot 19), from [Isaiah's] saying, "Listen, you captains of Sodom," etc. Behold, it is possible that [the blemish] proceed to lighten up before the priest comes.
1. What is the main difference among the three rabbis above in their coming to explain the words of the mishnah cited by Rashi?
2. What is the ethical teaching that comes out from the words of each one of them?
למה לא נקט רש"י לשון המשנה (נגעים י"ב משנה ה'): "אפילו תלמיד חכם וידע שהוא נגע ודאי", ונקט לשון "שאפילו חכם ויודע..."בתוספת שי"ן.
3. The author of Divrei David asks about Rashi's words above:
Why did Rashi not take the wording of the Mishnah (Negaim 12:5), "Even a Torah sage that knows that it is certainly a blemish"; but rather [substitute it with] the wording, "As even a sage that knows..." - adding the word, as?
נסה לתרץ קושייתו.
Try to answer his difficulty.