פרשת תזריע תשל"א - נגע הצרעת
א. שאלה כללית
A. General Question
ד"ה אדם כי יהיה בעור בשרו: כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרים ושערות לבנות ושער שחור וצהוב, אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום, ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם, אלא המדרש של חכמים וחוקותיהם וקבלותיהן מפי החכמים הראשונים הוא העיקר.

אדם כי יהיה בעור בשרו, none of the verses in the chapters about blemishes on human skin, stains on clothing and manifestations of “mildew” or something similar breaking forth from the walls of houses - their appearance, the count of their quarantine and the white, black and yellow hairs - lend themselves to understanding according to the simple meaning of Scripture. Nor is it given to our expertise about the nature (bekiut derekh erets) of people. The only criteria which we can apply to what is spelled out in these chapters 12-15 are those laid down by our sages of the Midrash, the Talmud, etc, all of which date back to the instructions received orally from Moses.

1. מהי דעת הרשב"ם בטעם כל הדינים האלה?

1. What is Rashbam's opinion about the reason for all of these laws?

2. הסבר את המושג "בקיאות דרך ארץ" שבדבריו.

2. Explain the concept, "expertise about nature (bekiut derekh erets)."

היעזר בדבריו-

Use his words here for assistance:

ד"ה בהיותם כואבים: לפי דרך ארץ. ופשוטו של מקרא אז היו כואבים מיום ראשון ושני.

בהיותם כואבים, according to the nature (derekh erets) of people [after such an operation]; and according to the plain meaning of the text, the meaning is that they had been in pain during the first and second day after the circumcision, and they were now in even greater pain,

ד"ה אשר יבוא עליו מים: מי שרוצה לתת טעם במצוות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין לא הזקיק הקדוש ברוך הוא טומאה למיני אוכלים ומשקין, עד שתיקנם לצורך מאכל, ונתינת מים היא תחילת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה.

אשר יבא עליו מים יטמא, those who wish to find a reason for G’d’s commandments in order to confound the heretics, and in order to make them intelligible in terms of the laws of nature (derekh erets), would do well to consider this piece of legislation. Foodstuffs, originating in the earth, though subject to ritual impurity under certain conditions, are free from even potential impurity as long as they have not been in contact with water The first step in preparing earth grown food is to wash it, etc. Therefore, as long as no water has fallen on such potential food it is free from such impurity or potential impurity. [Water which fell on it against the wishes of its owner does not count. Ed.]

ב. בטעם המצווה כולה

B. Regarding the Reason for the Commandment as a Whole

ד"ה אדם... ולא אמר איש מבית ישראל להכניס הגרים... והכניס הגר שלא יטמא אחר, כי הצרעת היא מהחוליים הנדבקים מהחולה אל השלם.
Someone [Hebrew: ’adam] Scripture did not use the other term for “man” — ’ish (which denotes anyone of the House of Israel) — in order to include the foreigners. Compare, “any man among you who brings a sacrifice” [1:2]. In sacrifices there is one law for natives and aliens alike. Scripture also includes the foreigner in order that he should not render others ritually impure, since ṣara‘at is a contagious disease.
ד"ה ועל שפם יעטה: להפסיק ריח רע היוצא מפיו, שלא להזיק את הבריות.

ועל שפם יעטה, “and he shall cover his upper lip.” This is to stop bad smell coming forth from his mouth which might affect people negatively.

בדד ישב אסור לשמש מטתו שהתשמיש ממקתו. מחוץ למחנה מושבו שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.

בדד ישב, “he must dwell in isolation;” he must not have marital relations, as doing this would cause rot. (Talmud, Moed Katan, folio 7)

(א) מצות ענין טמאת מצרע - לטמא אדם מצרע. כלומר שמצוה היא עלינו שכל מי שיהיה מצרע שיבוא אל הכהן לשאל על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו, והוא יתנהג על פי התורה הכתובה, כאשר יצונו הכהן, ולא יקח הדבר כחלי הבא במקרה, אלא יתן לב עליו וידע כי גדל עונו גרם אותו...

(ג) משרשי המצוה. לקבע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב (איוב לד כא) כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. ולכן הזהרנו לתת לב אל החלי הרע הזה ולחשב כי החטא גרם אותו, וכבר אמרו זכרונם לברכה (ערכין טז ב), כי בחטא לשון הרע יבא ברב ולא נקחנו דרך מקרה, ויש לנו לבוא אל הכהן, שהוא העומד לכפרת החוטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו עניניו במתון ויפשפש במעשיו (ברכות ה א), ולפעמים יסגר שני הסגרים שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאלו תאמר על דרך משל שחשב להחזיר מחצית גזלתו, ואז יחדש בו השם ברוך הוא קצת סימנין שיסגר שנית אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי.

(ד) וכל ענין הסגרין אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת. ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא והרבה מצות להורות על הענין מהיותו פנה גדולה בתורתנו. שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם יתברך [על כל המינין בפרט בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא] על כל עניני העולם בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפל, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר. ואנחנו בעלי הדעת האמיתים לפי מה ששמעתי נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם, יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כלו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החלי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשב מיד כי עונותיו גרמו וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרחק מרע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו ענין ההסגרין כמו שאמרנו.

(1) The commandment of the matter of the impurity of a metsora: To make a man that is metsora (has a type of skin disease) impure - meaning to say that it is a commandment upon us that anyone who is a metsora come to the priest to ask about his tsaraat, and the priest will render him impure or render him pure; and he will act according to the written Torah, as the priest will command him; and he should not take the thing as an illness that comes by chance, but rather put his [mind] to it and know that the greatness of his iniquity caused it...

(3) It is from the roots of the commandment to fix in our hearts that the providence of God, blessed be He, is individualized upon everyone among people, and that His eyes are observing all of their ways, as it is written (Job 34:21), 'For His eyes are upon a man’s ways; all of his steps He sees." And therefore, he warned us to put our [minds] to this bad illness, and to think that it is sin that caused it - and as they, may their memory be blessed, said (Arakhin 16b) that it generally comes from evil speech, and we should not take it [as being] by way of happenstance. And we need to come to the priest, who is the one that is ready [to effect] the atonement of sinners. And in the company of the one who atones, maybe he will contemplate repentance. And he is put in quarantine for a few days, in order that he put his matters into his heart with deliberation, and examine his deeds (Berakhot 5a). And sometimes he is put into two [consecutive] quarantines, lest he contemplated repentance, but not complete full repentance. It is as if you would say by way of illustration, that he thought to return half of his robbery; and then God, blessed be He, renewed some of the signs that he should be quarantined a second time - perhaps he will complete his repentance and purify himself completely.

(4) And the whole matter of these quarantines indicates His providence, blessed be He, on all the ways of man - one by one. And because the opinions are many about the providence of God upon all of his creatures, many verses in Scripture and many commandments come about it, to instruct about the matter - given that it is a cornerstone in our Torah. As there are groups of people that think that the providence of God, may He be blessed, is [individualized upon all of the species - whether people or all other animals. And there are groups that think that the providence of God, blessed be He, is] upon all the matters of the world - whether animals or all other things - meaning to say that no small thing in the world moves without His will, blessed be He, and His decree; to the point that they think regarding the falling of one leaf from a tree, [that] He decreed about it that it should fall, and [so] it is impossible that the time of its falling be even a second later or earlier. And this opinion is very removed from the intellect. And there are evil groups that think that His providence, blessed be He, is not put upon any matters of this lowly world at all - whether upon people or other animals. And this is the opinion of the heretics - it is evil and bitter. And we who have the correct opinion, according to what I have heard, place His generalized providence, blessed be He, upon all the species of animals, such that each and every species that was created in the world, survive in the world - [that] it not completely finish and be lost - as with His providence does everything find existence in the world. But with the human species, we believe that His providence, blessed be He, is upon each and every one individually, and He is 'the One who understands about all of their deeds.' And so [too,] have we received from all of our great ones; and there are also many verses that instruct that the matter is so. And therefore, the Torah warned us that when this bad illness - and that is tsaraat - reach a man, he should not take it [as being] by way of happenstance. Rather, he should immediately think that his iniquities caused [it]. And he should distance himself from the company of people, like a man who is distanced due to the evil of his deeds. And he should associate with the one who can atone - the one who can heal the fracture of the sin - and show his ailment to him. And through his counsel and through his words, and through the examination of his deeds, the ailment will be removed from him - since God, blessed be He, who constantly watches him, will see the act of his repentance and heal him. And this matter is the matter of the quarantines, as we said.

1. מה בין שני הראשונים לבין דעת ספר החינוך בטעם הסגר מצורע?

1. What is the difference between the two first approaches and that of the Sefer HaChinukh about the quarantining of the metsora?

2. שים לב לפרטי הדינים הבאים:

2. Note the following laws:

ר' מאיר אומר: רואין את הנגעים להקל, אבל לא להחמיר... (רש"י: כלומר: רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר, לא להחמיר: שאם רואה הכהן שהוא טמא, אינו אומר כלום, שאם מטמאו, נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים ט"ז) "ושמחת בחגיך".)

MISHNA: When symptoms of leprosy appear, they must be examined by a priest, who determines whether or not the symptoms qualify as leprosy. Rabbi Meir says: A priest may initially examine an individual showing symptoms of leprosy on the intermediate days of a Festival in order to be lenient, i.e., he may pronounce the individual to be free of leprosy, but not in order to be stringent; he may not pronounce the individual to be impure. The individual does not become ritually impure until the priest pronounces him to have leprosy, and therefore the priest may remain silent and thereby prevent causing the afflicted individual distress during the Festival.

והתניא (ויקרא י"ג י"ד) "וביום הראות בו" - יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו. מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע, נותנין לו ז' ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו. (רש"י: לכסותו: אם נראה הנגע בכסותו).

And so too it is taught in a baraita: The verse states: “But on the day it appears in him” (Leviticus 13:14), from which it may be inferred that there is a day when you examine the symptoms found in him and there is a day when you do not examine those symptoms. From here they stated: With regard to a bridegroom upon whom leprous symptoms came into being, we give him the seven days of the wedding feast before the examination that determines ritual purity or impurity. This ruling applies whether the leprous symptoms appeared upon him, upon his house, or upon his clothing.

לאיזו משתי הדעות הנ"ל בטעם המצווה יש להביא ראיה מפרטי הדינים אלה?

For which of the two approaches above about the reason for the commandment can we bring a proof from these laws?

3. מה הקשר שמצא ספר החינוך בין השקפתו על ההשגחה הפרטית לבין נגע הצרעת?

3. What is the connection found by the Sefer HaChinukh between his understanding of Divine providence and the tsaraat blemishes?

4. היכן מצינו בתנ"ך סימוכין לכך שצרעת באה כעונש על חטאים?

4. Where do we find support in the Bible for the notion that tsaraat comes as a punishment for sins?

5. השווה את דברי בעל ספר החינוך על ההשגחה כאן לדברי ר' משה חפץ בספרו 'מלאכת מחשבת' בגיליון נח תש"ח על ההשגחה. מה ביניהם, ומה הם נימוקי בעל מלאכת מחשבת נגד דעת בעל ספר החינוך?

5. Compare the words of the author of the Sefer HaChinukh about providence here to the words of R. Moshe Chefetz in his book, Melechet Machshevet in the worksheet on Noach from 1948 about providence. What is the differnce between them, and what are the reasons for the author of Melechet Machshevet against the opinion of the author of Sefer HaChinukh?