פרשת תולדות תש"ג - הבארות
א. הבארות
1. כיצד מבאר הרמב"ן את ענין הבארות?
ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי 'באר מים חיים' ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה י"ז י"ג) מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד' ו') ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם, וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים י"ט ח') ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מ"א ז') ורחבה ונסבה למעלה למעלה, ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.
HE CALLED THE NAME OF THST WELL ESEK. The Torah relates and goes to great lengths about the matter of the wells even though the story simply understood serves no purpose and doesnt give great honor to Isaac and [furthermore] he and his father made these wells. In truth there is a hidden matter contained in this incident, for it comes to inform a future [us about] event. For a "well of water" is a hint to the temple of G-d which the offspring's of Isaac would build. This is why it mentions "a well of flowing water" as it says (Jeremiah 17:13) "a source of flowing water Hashem" And he called the first well Esek (contention) which alludes to the first temple, over which our enemies contended with us, engaging us in many conflicts and wars until they destroyed it. HE called the second Sitnah (hatred) a harsher name than the first one it allude to second temple which is called by that very name, for its written "during the reign of Achashveirosh at the beginning of his reign they wrote a hateful accusation (sitnah) against the dwellers of Judah and Jerusalem" and all its days the enemies were hateful to us until the destroyed it and we went into a terrible exile from it. he called the third well Rechovot an allusion to the future temple may it be built speedily in our days. it'll be built without conflict or dispute and G-D will ex[and our borders s it says "When Hashem will ex[and your boundary's he swore" which speaks of a future time. And concerning the third temple its written "it broadened and expanded upward". our pasuk concludes "And we can be fruitful in the land" [alluding to the fact] that [in the future] "all the nations will serve Him with a single resolve"
ד"ה על כן שם העיר באר שבע: על שם הבאר אשר קראוהו כן האב והבן, כי שם נשבעו שניהם. והבאר הזאת להם תרמז על משכן שילה. ופלשתים סתמוהו בהלקח הארון (שמואל א' ד' י"א), וחזר וחפרו בו, כי כן השיבו הארון עם הדורון לאלהים (שם ו' י"א).
ד"ה ויעבור אברם בארץ: אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט') כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד...
And Avram passed through the land unto the place of Shechem: I will tell you a general principle - understand it in all of the coming sections about Avraham, Yitschak and Yaacov, and it is a great matter. Our rabbis mentioned it in a brief way, and said (Midrash Tanchuma 9), "Everything that occurred to our forefathers is a sign for the children." And therefore the verses will write at length in recounting the journeys and the digging of the wells and the other events. And one who thinks about them can think as if they were superfluous things with no purpose. But all of the events come to teach about the future, for when an event occurs to a prophet, [meaning] of the three forefathers, he will contemplate from it the matter that is decreed to come to his seed. And know [about] every 'decree of the wakeful ones,' that when it goes from a potential decree to a symbolic action, the decree will be realized no matter what. And therefore the prophets will do actions in prophecies, like the statement of Yirmiyahu that he commanded to Baruch (Jeremiah 51:63-64), "And it shall be that when you finish to read the words of this book, you shall throw it into the Euphrates. And you shall say, 'So will Babylonia sink, etc.'"; and so [too with] the matter of Elisha in the placing of his forearm on the bow (II Kings 13:17), "And Elisha said, 'Shoot,' and he shot, and he said, 'It is the arrow of salvation of the Lord and the arrow of salvation from Aram,'" and it is stated there (II Kings 13:19), "And the man of God got angry with him and said, 'To strike five or six times, then you would have struck Aram to its end, and now three times will you strike Aram.'" And therefore, the Holy One, blessed be He, kept Avraham in the land (of Israel) and did to him simulations of all of the future that would be done to his seed. And understand this. And I am [now] beginning to explain the matters in detail in the verses, with the help of God: And Avram passed through the land unto the place of Shechem: It is the city of Schechem, that is the name of that place. And Schechem, the son of Chamor, was named after the name of the town. And Rashi wrote, "He entered into it unto the place of Schechem to pray for the sons of Yaakov, when they would come from the field anguished. And this is correct. And I [would] add that Avraham held this place first, and before He gave him the land - it was [thus] hinted to him from this that his children would conquer this place first before they would merit [the land], and before the iniquity of the dweller of the land was complete to exile him from there. And therefore, it stated, "and the Canaanite was then in the land." And when the Holy One, blessed be He, gave him the land in a statement, then he traveled from there and planted his tent between Beit El and the Ei, since it is the place that Yehoshua conquered first....
ד"ה וירא והנה באר בשדה: יאריך הכתוב בסיפור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח, ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים כולם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל. ולרבותינו בבראשית רבה (ע' ח') גם בזה להם סוד רמז לעתיד, כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר, ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם, ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה, וכל הענין המסופר כאן, להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה, כי הבאר ירמוז לבית המקדש, וג' עדרי צאן עולי שלשה רגלים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם היו שואבין רוח הקדש, או שירמוז כי מציון תצא תורה (ישעיה ב' ג') שנמשלה למים (בבא קמא י"ז א'), ודבר ה' מירושלם. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבא חמת עד נחל מצרים (מלכים א' ח' ס"ה). וגללו את האבן והשקו, שמשם היו שואבין רוח הקודש. והשיבו את האבן, מונח לרגל הבא.
There was a large stone. It was so large that the shepherds of all the flocks were required to move it. Nevertheless, with heaven’s aid Yaakov was able to move it alone, even though he had just completed a long and arduous journey.
השווה פירושיו הנ"ל בפרקנו לפירושיו הבאים:
ד"ה וישלח יעקב: כתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלושת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפילה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהנצל, וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אזכיר (להלן ל"ב ט' - ל"ג ט"ו).
Rashi says, these are the angels who minister in the Land of Israel came to meet him. מחנים, the two camps that were outside the land came with him until then, and from Eretz Yisroel they came to meet him. I am astounded at this. Indeed, Yaakov had not even gotten to the land, he was from from it, and he sent angels to Esau from far away, as it says in (Gen. 32:23) it says that he crossed the ford of Yabbuk, which was the stream of Yabbuk , which is on the border of the sons of Ammon. (Deut. 3:16), which is south east of Eretz Yisroel. And he hadn't crossed the border of the sons of Ammon or Moab, and after that is the land of Edom. The first instance of his entrance into Shechem was when it says in (Gen. 33:18), that Jacob came whole (or safely) to Shechem that is in Eretz Canaan. But this was shown to Yaakov when he came to the border of his enemy to announce to them that he had many with him, so they would be content. They called the place Machanayim because this was the path in Shemos or Machanayim their camps or the supreme camp, we learn because the camps in the land are like the camps of the angels. they are all Gds camps. We should bless them and give praise to them an bless his name forever, even if this Parsha was eliminated.
ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (ע"ה ג') מחזיק באזני כלב וגו' (משלי כ"ו י"ז). אמר לו הקב"ה, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב. ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א' ח') ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כ"ו ט"ז), והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק ס"ה).
...This parsha was written to show how Hashem saved his servant from a stronger foe, and sent his angels to rescue him. In addition it teaches us that he [Jacob] didnt rely on his righteousness, and made every effort to save himself. Another concept alluded to, is that all that occurred to our forefather with Esau, will repeat itself with us and Esau's descendants. It is therefore appropriate for us to emulate the efforts of Yakov who initiated 3 strategies for his encounter with Esau; Prayer, presents, and war. Our sages see this hinted to in this parsha as I will mention later.
ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה: על דרך הפשט אמר זה באולי, כי אמר אולי ינצל המחנה האחד, כי בהכותו האחד יברחו האחרים, או תשוב חמתו, או תבוא להם הצלה מאת השם. וכן אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') למדתך תורה דרך ארץ לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת: ורש"י כתב, והיה המחנה הנשאר לפליטה, על כרחו כי אלחם עמו, התקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה. וראיתי במדרש (קהלת רבה ט' י"ח) מה עשה, זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלושה דברים. וכן עיקר. והכוונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כלו נופל ביד עשו, אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, אלו אחינו שבדרום, והיה המחנה הנשאר לפלטה, אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה.
מה הצד השווה בפירושיו בפרשתנו ובפירושיו לפרשת וישלח ומה ההבדל ביניהם?
ד"ה ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו: ויתכן דקריאת שמות לבארות היה דומה לשאר קריאת שמות שהיו לזכרון חסדי ה' ופעולותיו, כעניין ויקרא אברהם שם המקום ההוא "ה' יראה", "ה' נסי", על כן קרא לבאר "באר לחי ראי", כן עשה אברהם בבארות אשר חפר שקרא את שמם בשם ה'... לפי שהייתה מידתו של אברהם ללמד לרבים דעת את ה' ולהורות להם שאין ממשות באלילים, המציא תחבולה נפלאה להכניס על ידה את המוטעים אל תחת כנפי השכינה... קרא שם הבאר בשם אשר יורה על אמיתת מציאות ה', בזה הרגיל בפי הבריות הבאים לשאוב מים מבארו, באמרם נלכה נא לשאוב מים מבאר ה' אל עולם, שנתעוררו על דעתם המשובשת ויתנו לבם אל השגה אמתית; לפי שהבארות הם צרכי רבים וכל המון עם הורגלו בזה לדעת ידיעות אמתיות ולהכיר את ה' יתברך... ודבר גדול עשה אברהם אהוב ה', שהיה כעבד הנאמן למלך המשתדל להביא אנשים שברחו להם ממדינתו מפני מרדם בו, והוא ידבר אל לבם מטוב הנהגת המלך עד שיתנו שכמם תחת עולו. ככה עשה אברהם להטות לבב מכחישי אל אל ה'. ובעודנו חי והיה נשיא אלוקים בתוכם, היה מוראו עליהם והניחו הבארות ושמותן עליהם. אמנם אחרי מותו חזרו לגילוליהם וכדי לבטל מפי הבריות שמות הבארות האלה, לפי שהיו כולם מורים הפך דעתם המשובשת, לכן סתמו הבארות ובהתבטל הבאר, נתבטל שמה. ובא הכתוב להודיע, כי יצחק אחז במעשי אברהם והתאמץ לחפור אותן הבארות ולהחזיר שמותן, כדי להחזיר עטרת אמונה אמתית למקומה.
מה הניעו לפרש בדרך זו ולא בדרך הפשט כמו רשב"ם פסוק י"ח ד"ה אשר קרא להן?
ד"ה אשר קרא להן אביו: כדי שלא יוכל אדם לערער עליהן.
אשר קרא להן אביו, in order to prevent anyone in the future to challenge the ownership of the wells.
ב. "כי עצמת ממנו" לשון עצמות
"כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ"
And Abimelech said unto Isaac: ‘Go from us; for thou art much mightier than we.’
איתא במדרש רבה:
ויאמר אבימלך אל יצחק: לך מעמנו, כי עצמת ממנו, אמר לו: כל אותן עצמות שעצמת, לא ממנו היו לך?! לשעבר הוה לך חדא קווקיא (עדר אחד) וכדון אית לך קווקיא סגין (ועכשיו – עדרים הרבה).
And Abimelech said unto Isaac: ‘Go from us; for thou art much mightier than we.’
במה נוטה המדרש ממשמעות הכתוב, ומה מניעו לדרוש כך?
ג. שאלות במפרשים
מה קשה למפרשים:
ד"ה בנחל גרר: רחוק מן העיר.
בנחל גרר IN THE VALLEY OF GERAR — far away from the city.
ד"ה ופרינו בארץ: כתרגומו ונפוש בארעא.
ופרינו בארץ WE SHALL BE FRUITFUL IN THE LAND — as the Targum translates it וניפוש and we shall increase in the land).
ד"ה אל תירא: בעבור שהבריחו אבימלך מעליו מקנאתם בו וגם רועי גרר רבו עמו, היה מתירא פן יאספו עליו ויכוהו הוא וביתו, והבטיחו הקב"ה שלא יירא מהם ויברך אותו. ואז נתן בלבם שהלך לפניו המלך בכבוד גדול יותר מאשר עשה לאביו, כי בא עם פיכול שר צבאו, ועוד הוסיף להביא עמו רבים רעיו.
Do not fear. After his difficulties with Avimelech and the shepherds, Yitzchok was afraid they might join together to attack him, but Hashem reassured him and blessed him, after which He induced Avimelech to show him even greater honor than he had shown his father.
ד"ה ראו ראינו: ראינו באביך ראינו בך.
ראו ראינו WE SAW PLAINLY (literally, seeing we have seen) — We saw it in the case of your father and we see it in the case of yourself (Genesis Rabbah 64:10).
ד"ה תהי נא אלה בינותינו: האלה אשר בינותינו מימי אביך, תהי גם עתה בינינו וביניך.
‘תהי נא אלה בינותינו וגו means LET THE OATH that has existed BETWEEN US since the days of your father CONTINUE NOW BETWEEN US AND YOU.
ד"ה באר שבע: נקרא כן על ב' דברים, או היא עיר אחרת.
ד. מילת "אם"
"אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה"
that thou wilt do us no hurt, as we have not touched thee, and as we have done unto thee nothing but good, and have sent thee away in peace; thou art now the blessed of the LORD.’
רמב"ן, פרק כ"א פסוק כ"ג:
ד"ה השבעה לי באלוקים אם תשקר לי: מילת 'אם' בכל מקום מספקת, אל תחשוב בה בלתי זה. והיא באה ברוב מקומות השבועה, אם תשקור לי, לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי (שמואל א' ג' י"ד), אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (תהלים פ"ט ל"ו), אם יבואון אל מנוחתי (שם צ"ה י"א), ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה (דברים א' ל"ד-ל"ה). והענין כי בעבור היות השבועות באלה יאמר השבעה לי לאמר, כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם תשקור לי, וכן אמר (להלן כ"ו כ"ח) תהי נא אלה בינותינו. ובענין הגבוה נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (תהלים פ"ט ל"ו), ואם יתכפר עון בית עלי (שמואל א' ג' י"ד), כלומר אם יהיה כן אין דברי אמת, וכיוצא בזה שלא ירצה לפרש התנאי, והכתוב יכנה ויקצר בהן. וכמותם בחסרון התנאי (דברי הימים א' ד' י') ויקרא יעבץ לאלהי ישראל [לאמר] אם ברך תברכני והרבית את גבולי וגו' ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל, יחסר התנאי כולו, וכן אם יראו את הארץ (במדבר י"ד כ"ג), יחזור לפסוק ראשון, חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, ויקצר השבועה.
כיצד יש לבאר את המילה "אם" לפי הרמב"ן?
ה. משל האריה והעוף
"כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ..."
that thou wilt do us no hurt, as we have not touched thee, and as we have done unto thee nothing but good, and have sent thee away in peace; thou art now the blessed of the LORD.’
דעת זקנים מבעלי התוספות (על פי מדרש רבה):
משל לארי שהיה לו עצם בגרונו, אמר: "כל מי שיבוא ויטלנו יעשרנו המלך עושר גדול". בא עוף אחד שצווארו ארוך, אמר: "אני אטלנו". הכניס ראשו בגרון הארי והוציא העצם. לאחר שהוציאו שאל שכרו. אמר לו הארי: לא די ששלחתיך בשלום ולא אכלתיך כשהכנסת ראשך בגרוני, אלא שעדיין אתה שואל שכר?
מה הקושי בפסוקנו, המתורץ על ידי משל זה?
ו. פינה דקדוקית-לשונית
1. פסוק י"ג: מה ההבדל בין גדל (בצירי) לבין גדל (בפתח)?
פסוק כ"ה: מה בין כרה לבין חפר?
"בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל"
He hath digged a pit, and hollowed it, And is fallen into the ditch which he made.