פרשת האזינו תש"כ - "כל דברי השירה"
א. "כל דברי השירה"
שים לב:
"... וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת"
And Moses came and spoke all the words of this song in the ears of the people, he, and Hoshea the son of Nun.
"וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"
And when Moses made an end of speaking all these words to all Israel,
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת"
he said unto them: ‘Set your heart unto all the words wherewith I testify against you this day; that ye may charge your children therewith to observe to do all the words of this law.
מה משמעותה של המילה המדריכה "כל" במקום הזה?
ב. "והושע בן נון" - עמו
"... וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן"
And Moses came and spoke all the words of this song in the ears of the people, he, and Hoshea the son of Nun.
ד"ה הוא והושע בן-נון: עמו (שמות ט"ו א'): "אז ישיר משה ובני ישראל".
he and Hoshea the son of Nun Compare, “Moshe, and the children of Israel, then sang” [Exodus 15: 1] [comment on Exodus 15: 1]. This was also done to exalt the stature of Yehoshua in the eyes of the nation. Scripture calls him Hoshea because that was the name by which all Israel knew him, for who, other than the chieftans of the people, knew that Moshe had changed his name to Yehoshua? There is also the well-known homiletical explanation [that he remained as pious as when he had been a commoner — Translator] [Sifrey on this verse].
מה קשה לו, ומה סעד מצא בשמות ט"ו א' לדבריו?
ג. משה מבאר את השירה
"... וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם..."
And Moses came and spoke all the words of this song in the ears of the people, he, and Hoshea the son of Nun.
ד"ה ויבא משה וידבר: ויובן על פי זה שהשירה בכללותה אחת היא: ספר תולדות ישראל מאברהם עד שישובו לאדמתם. ובפרטיותה נחלקת לששה חלקים, שכל אחד כולל ענין אחד... וטבע האדם שדבר חדש יוקבע בלבו ביותר, לכן אמר תחילה השירה כולה בלא הפסק ונקבעה בלבם בכללה ואחרי כן שנה להם, והפסיק בין הפרקים וביאר כל העניינים והסודות שבכל פרק ופרק.
ד"ה ויבא משה:...אחר שקרא באזני כל קהל ישראל בא עוד הפעם לאוהל מועד ודיבר באזני העם עניינים עמוקים שבה, וקיים בזה דבר ה' (ל"א י"ט) "שימה בפיהם".
1. לדעת שני הפרשנים הסביר בפעם השנייה את דברי השירה ביתר עמקות. מה רמז מצאו לכך בלשון הפסוקים?
השווה לפסוקנו את הפסוקים:
"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"
הסבר למה נאמר בפסוקנו (וכן בל' ל') "דברי השירה" ולא כמו בפסוק הנ"ל: "השירה הזאת"?
ד. עיניו ואזניו ולבו מכוונים - שאלות ברש"י
"שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם"
he said unto them: ‘Set your heart unto all the words wherewith I testify against you this day; that ye may charge your children therewith to observe to do all the words of this law.
ד"ה שימו לבבכם: צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדבר תורה וכן הוא אומר (יחזקאל מ' ד') "בן אדם ראה בעיניך ובאזנך שמע ושים לבך". והרי דברים קל וחומר. ומה תבנית הבית, שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין – דברי תורה - שהן כהררין התלויין בשערה - על אחת כמה וכמה!
שימו לבבכם SET YOUR HEARTS [UNTO ALL THE WORDS WHICH I TESTIFY AGAINST YOU THIS DAY] — Indeed, it is necessary for a man that his eyes, his heart and his ears, should all be attentively directed to the words of the Torah, for so it states, (Ezekiel 40:4) “Son of man, behold with thine eyes, and hear with thine ears, and set thine heart [upon all that I shall show thee]” (viz., the plan of the Temple). If in the case of the model of the Temple, which was being made visible to the eyes and was being measured by a rod, it was necessary for a man, according to Scripture, that his eyes, his ears and his heart be attentive, then in order to understand the words of the Torah which are like mountains suspended on a hair (i.e., numerous laws are derived from a single word of the Torah), how much the more is this necessary!
מה קשה לו בפסוקנו?
ה. ואם ריק הוא - מכם
"כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם"
For it is no vain thing for you; because it is your life, and through this thing ye shall prolong your days upon the land, whither ye go over the Jordan to possess it.’
ירושלמי, פאה פ"א הלכה א':
אמר ר' מנא: "כי לא דבר ריק הוא" – ואם ריק הוא – מכם הוא, ולמה? מפני שאין אתם יגעים בתורה.
1. מה הקושי בפסוקנו שעורר אותו לפרש כך?
2. מהו הרעיון הכללי המבוטא בדבריו?
ו. פירוש "כי לא דבר ריק" - שאלות ברש"י
"כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם..."
For it is no vain thing for you; because it is your life, and through this thing ye shall prolong your days upon the land, whither ye go over the Jordan to possess it.’
ד"ה כי לא דבר ריק הוא מכם: לא לחינם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם.
כי לא דבר רק הוא מכם FOR IT IS NOT A VAIN THING FOR YOU — it is not for nothing that you are to occupy yourselves laboriously with it. because much reward depends on it, כי הוא חייכם FOR IT IS YOUR LIFE (life is the reward). Another explanation: There is not one empty (ריק i.e., apparently superfluous) word in the Torah that, if you properly expound it, has not a grant of reward attached to it for doing so. You can know this, for so did our Rabbis say: It states (Genesis 36:22) “And Lotan’s sister was Timna”; (Genesis 36:32) “and Timna was concubine [to Eliphaz, Esau’s son]”. Why is this stated? Because she (Timna) said, “If I am unworthy to become his (Elphaz's) wife, would that I would become his concubine!”. And why all this (why does Scripture enter into all these details of her birth and marriage; of what interest is it to us)? To tell you in what distinction Abraham was held — that rulers and kings (Lotan was one of the chieftains of Seir, cf. Genesis 36:20—21) were eager to connect themselves by marriage to his descendants (Sifrei Devarim 336:1; cf. Rashi on Genesis 36:12).
דבר אחר: אין לך דבר ריקן בתורה, שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר; תדע לך שכן אמרו חכמים (בראשית ל"ו כ"ב): "ואחות לוטן תמנע", (בראשית ל"ו י"ב) "ותמנע היתה פלגש אליפז, לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה, הלואי ואהיה פלגשו", וכל כך למה? להודיע שבחו של אברהם, שהיו שלטונים ומלכים מתאוים לידבק בזרעו.
כי לא דבר רק הוא מכם FOR IT IS NOT A VAIN THING FOR YOU — it is not for nothing that you are to occupy yourselves laboriously with it. because much reward depends on it, כי הוא חייכם FOR IT IS YOUR LIFE (life is the reward). Another explanation: There is not one empty (ריק i.e., apparently superfluous) word in the Torah that, if you properly expound it, has not a grant of reward attached to it for doing so. You can know this, for so did our Rabbis say: It states (Genesis 36:22) “And Lotan’s sister was Timna”; (Genesis 36:32) “and Timna was concubine [to Eliphaz, Esau’s son]”. Why is this stated? Because she (Timna) said, “If I am unworthy to become his (Elphaz's) wife, would that I would become his concubine!”. And why all this (why does Scripture enter into all these details of her birth and marriage; of what interest is it to us)? To tell you in what distinction Abraham was held — that rulers and kings (Lotan was one of the chieftains of Seir, cf. Genesis 36:20—21) were eager to connect themselves by marriage to his descendants (Sifrei Devarim 336:1; cf. Rashi on Genesis 36:12).
1. האם הקושי שהוא רצה ליישב הוא אותו הקושי שעמד לפני ר' מנא?
2. מה ההבדל בין שני פירושי רש"י ביחס לשימושם במילה "שכר"?
3. האם אחד משני פירושי רש"י מזדהה עם רעיונו של ר' מנא בירושלמי?
**
4. מקובלנו שאין רש"י מביא שני פירושים ליישוב של קושי אחד, אלא אם לא נחה דעתו באף אחד משניהם. הסבר מה הצריכו לרש"י להביא כאן שני פירושים ומדוע לא סיפקו הראשון?
**
5. ומקשין מפרשי רש"י למה הביא רש"י (עפ"י מקורו הספרי) את שני הפסוקים מבראשית ל"ו שלא כסדרם? נסה ליישב קושיה זו.
ז. הפנימי והחיצוני שבתורה
"שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת..."
he said unto them: ‘Set your heart unto all the words wherewith I testify against you this day; that ye may charge your children therewith to observe to do all the words of this law.
"כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם"
For it is no vain thing for you; because it is your life, and through this thing ye shall prolong your days upon the land, whither ye go over the Jordan to possess it.’
ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק שער השביעי:
...לכן אנשי לבב עם תורת ה' בלבם בראותם או בשמעם פירוש איזה פסוק או פרשה על דרך החיקוי והצורה בו יוציא המפרש ממנה תועלת מושכל מאיזה עיון שהיה בה נסתר ונעלם, ישמרו להם פן יעלה על לבם דבר בליעל לשום שום ספק בשום דבר ממה שיעידו עליו פשוטי הכתובים חלילה. כי כמו שהמכיר בגוף לא יוכל הכחיש מציאות הלבוש ואמתתו, והמכיר בנפש בלתי יכול גם כן לכחש את הגוף כי כולם הם אמתיים ונראין לעינים, כן הענין בסתרי התורה האלהית, שהמכיר בגופי ההלכות והדינין היוצאים מסיפורי התורה, כגון פרשת נחלות שנאמר ע"י בנות צלפחד (במדבר כ"ז) והלכות פסח שני ע"י האנשים אשר היו טמאים (שם ט') וכיוצא באלו, אינו מכחיש פשוטי הסיפורים ההמה שהם הלבוש לאלו הגופים הנכבדים. אבל נאמין אותם כהוייתם, עם שלא תועיל מאד ידיעתם דמאי דהוה הוה. ועל זה הדרך היו רוב ספורי התורה הדומים להם שלא יוכחש נגליהם לקיום נסתרים חלילה. והנה כל ספר בראשית כפי מה שכתבוהו חכמינו ז"ל (בראשית מ') וכפי מה שיורה האמת עליו. עם שהוא סיפור מקרים ומעשים שאירעו לאבות כולם, היו סימן לבנים לעתים קרובים ורחוקים. ושעבוד מצרים והגאולה ממנו הכל היה רמז אל גאולת הנפש האמתי. ועל זה היסוד בנה הרמב"ן ז"ל הרבה ממה שכתב בעיונים ההם. וכבר כתוב שששת ימי בראשית עם השבת הם רמז לימות העולם הזה והעולם הבא. ובאמת כי לא יוכחש בזה דבר ממה שאירע לאבות והשעבוד והגאולה וגם לא מבריאת שמים וארץ. אבל הכל רשום בכתב אמת שהקליפות והתוכות לא נתחלפו בענין האמות כלל רק בגלוי והסתר. כי הקליפות נראות לעין כל, והתוכות למי שחננו השם דעה והשכל לתור ולדרוש מה שתחת הקליפה עד ימצא הפרי המתוק אשר בתוכה. ומענין שנאמר "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קי"ט). וזה הענין בעצמו ביארו בסוף דבריו וחתימתם עד שאמר משה רבנו ע"ה: "ועתה שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום וכו'" (דברים ל"ב). ירצה: השמרו להם פן יפתה לב משכיליכם לאמר, כי התורה הזאת לרוב מעלתה שמה מגמתה וכוונת תכליתה אל פנימי הדברים וסודותם, לא אל חיצונם כמו שהיה הענין בקצת חיבורי חכמי האומות שנעשו על דרך המשל והחידה שהמכוון מהם הוא הפנימי לבד והחיצוני הוא דבר שאין בו ממש. כי לא כן הדבר בענין הזה. אבל ראוי לכם לשום לב אל כל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום. הן מסיפורי העניינים מבריאת עולם עד הנה, הן מהמצוות והמשפטים שלימדתי אתכם אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות אותן, כפשוטן ומשמען. "כי לא דבר ריק הוא", החיצוני מהם, "מכם", כמו החיבורים ההם שזכרנו. ולא עוד אלא שבדבר הזה האריכו ימים וכו' (שם). וזה היתרון הנפלא נמצא לתורה האלהית על כל חיבור ספרי שאר החכמות והנימוסים. כי מהם שיכוונו אל מה שיאמר בהם ולא על זולתו. ומהם שיכוונו אל הפנימי שבהם, והחיצוני הוא דבר ריק שאין בו ממש. וזאת התורה - החיצוני והפנימי ממנה - הכל אמת ומכוון מאתה. והוא ענין נפלא לא יאות כלל אלא אל יכולת החכמה האלהית לבד. כי הנה שלמה כבר חיבר ספרים שהחיצוני מהם דברי מוסר ודרך ארץ והפנימי הוא דבר חכמה ודעת כמה שאמר הוא בעצמו: "תפוחי זהב במשכיות כסף" וכו' (משלי כ"ה) וכמו שפירש הרב המורה ז"ל (בפתיחה). אמנם שיהיה החיצוני הגדות וסיפורים אמתיים ממה שהיה ונברא בעולם או מצות ומשפטים ויחיו בהם בעודם, והפנימי עניינים נפלאים מסודות המציאות והצלחת האדם, הוא דבר של נתן אפשרותו כי אם לה' יתברך לבדו.
1. כיצד מפרש הוא את פסוקנו? האם קרוב פירושו לאחד הפירושים שראינו לעיל?
2. נגד איזו תפישה (או תפישות) של התורה בכללה הוא נלחם?