| א. הקשיים שבתחילת פרשתנו |
אברבנאל, מקשה על תחילת פרשתנו:
הספק הראשון באמרו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", שאם היה לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג (כדברי רש"י), יקשה מאד, איך אמר משה "שמא הותר הנדר" (כוונתו: גזרת ה' לא תביאו את הקהל...)? כי הנה הנדר היה "לכן לא הביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" וידוע הוא שגבול ארץישראל הוא מן הירדן והלאה, כמו שאמר "מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם", וכמו שהתבאר מענין הגבולות בפרשת מסעי, ואם כן איך חשב משה בעבור שכבש סיחון ועוג, שמא הותר הנדר? ואיך בלא תפילה ותחינה ישוב ה' מחרון "ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם". ואם היה טעם "בעת ההיא" רמז לעת הגזרה כדעת הראב"ע, שכתב שהתחינה הזו היא קודם (דברים ג' כ"א) "ואת יהושע צויתי", וכן כתב הרמב"ן, שפרט "בעת ההיא" רמז לעת הגזרה, יקשה מאד, איך לא נזכרה שמה התפילה והתחינה הזאת ונזכרה בכאן? ומה הוא התועלת בזכרון כל הספור הזה בזה המקום? אף שהתחיל בוא"ו באמרו "ואתחנן" שיורה קישורו עם הפרשה שלמעלה.
הספק הראשון באמרו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", שאם היה לאחר שכבש ארץ סיחון ועוג (כדברי רש"י), יקשה מאד, איך אמר משה "שמא הותר הנדר" (כוונתו: גזרת ה' לא תביאו את הקהל...)? כי הנה הנדר היה "לכן לא הביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" וידוע הוא שגבול ארץישראל הוא מן הירדן והלאה, כמו שאמר "מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם", וכמו שהתבאר מענין הגבולות בפרשת מסעי, ואם כן איך חשב משה בעבור שכבש סיחון ועוג, שמא הותר הנדר? ואיך בלא תפילה ותחינה ישוב ה' מחרון "ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם". ואם היה טעם "בעת ההיא" רמז לעת הגזרה כדעת הראב"ע, שכתב שהתחינה הזו היא קודם (דברים ג' כ"א) "ואת יהושע צויתי", וכן כתב הרמב"ן, שפרט "בעת ההיא" רמז לעת הגזרה, יקשה מאד, איך לא נזכרה שמה התפילה והתחינה הזאת ונזכרה בכאן? ומה הוא התועלת בזכרון כל הספור הזה בזה המקום? אף שהתחיל בוא"ו באמרו "ואתחנן" שיורה קישורו עם הפרשה שלמעלה.
נסה לענות לשאלתו!
| ב. בטעם הפרשה הזאת |
זהו שאמר הכתוב (תהלים ל"ט י"ב) "בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם". מהו "בתוכחות על עון"? על ידי עוון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך: "שמעו נא המורים", ייסרת אותו והוכחת אותו. מהו "ותמס כעש חמודו"? כל חמדה שהיה מתאווה משה ליכנס לארץ המיסות אותו כעש זה, שנכנס בכלים ומרקיבן. ואין "חמודו" אלא ארץ-ישראל שנאמר (ירמיהו ג' י"ט) "ואתן לך ארץ חמדה". ואם כך הגיע למשה הצדיק – על אחת כמה שאר כל הבריות... "אך הבל כל אדם".
ד"ה וכגבורתך: ...טעם זאת הפרשה לחבב את ארץ ישראל, ואם הארץ תהיה חביבה, ישמרו מצוות ה' שלא יגלו ממנה.
deeds which are wholly wise might i.e., You are capable of anything.
מה בין שתי הדעות הנ"ל בטעם הפרשה הזאת?
| ג. לשון "ואתחנן" - שאלות ברש"י |
אין חינון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם. אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם, לפי שאמר (שמות ל"ג) "וחנותי את אשר אחון" אמר לו בלשון ואתחנן.
ואתחנן — All forms of the verb חנן signify an ex gratia gift. Although the righteous might make a claim to reward depend Upon their good deeds, yet they solicit from the Omnipresent only an ex gratia gift. [Because He had said to him, (Exodus 33:19) “I will show grace (וחנתי) unto him to whom I will show grace”, he (Moses) when referring to his entreaty of God uses the expression (lit., spoke to Him) "I implored grace (ואתחנן)” (Midrash Tanchuma 5:2:3] — Another explanation is that the idea of an ex gratia gift is not to be stressed; but this is merely one of the ten terms by which prayer is described, as are enumerated in Sifrei Devarim 26:7.
דבר אחר: זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפילה כדאיתא בספרי.
ואתחנן — All forms of the verb חנן signify an ex gratia gift. Although the righteous might make a claim to reward depend Upon their good deeds, yet they solicit from the Omnipresent only an ex gratia gift. [Because He had said to him, (Exodus 33:19) “I will show grace (וחנתי) unto him to whom I will show grace”, he (Moses) when referring to his entreaty of God uses the expression (lit., spoke to Him) "I implored grace (ואתחנן)” (Midrash Tanchuma 5:2:3] — Another explanation is that the idea of an ex gratia gift is not to be stressed; but this is merely one of the ten terms by which prayer is described, as are enumerated in Sifrei Devarim 26:7.
לשון מקורו של רש"י, ספרי:
דבר אחר: ואתחנן אל ה': עשרה לשונות נקראת תפילה: זעקה, שועה, נאקה, רינה, פגיעה, נפול, פלול, עתירה, חילוי, חנון. "זעקה" מניין? שנאמר (שמות ב') "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו...".
דבר אחר: ואתחנן אל ה': עשרה לשונות נקראת תפילה: זעקה, שועה, נאקה, רינה, פגיעה, נפול, פלול, עתירה, חילוי, חנון. "זעקה" מניין? שנאמר (שמות ב') "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו...".
בעל באר יצחק, (פירוש לרש"י) מעיר לדברי רש"י אלה:
דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות, לא ידעתי מה הוא "דבר אחר" זה. וכי ללשון הראשון אין זה מעשרה לשונות תפילה?! וכן: וכי אין ללשון זה (של ה"דבר אחר") שם תחינה מענין בקשת מתת חן וחסד. ואין בידי הכהה (=החלשה) לבאר דיבור זה!
דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות, לא ידעתי מה הוא "דבר אחר" זה. וכי ללשון הראשון אין זה מעשרה לשונות תפילה?! וכן: וכי אין ללשון זה (של ה"דבר אחר") שם תחינה מענין בקשת מתת חן וחסד. ואין בידי הכהה (=החלשה) לבאר דיבור זה!
**
אולי יש בכחך לבאר דיבור זה?
| ד. פירוש הפסוק "אתה החלות" וכו' - שאלות ברש"י |
"אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת..."
אתה החלות להראות את עבדך THOU DIDST BEGIN TO SHOW THY SERVANT an opening to stand and offer prayer, although the decree has been enacted; he said to Him: I learned to do so from Thee, for Thou didst say to me, (Exodus 32:10; cf. Rashi thereon) "And now, leave Me alone”. Was I, then, holding Thee? But Thou didst say this to open the door and to show that it depended upon me to pray for them. Just so do I think to act now (Sifrei Devarim 27:2).
ד"ה אתה החילות להראת את עבדך: פתח להיות עומד ומתפלל אף על פי שנגזרה גזרה. אמר לו: ממך למדתי, שאמרת לי (שמות ל"ב) "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם", וכי תופס הייתי בך? אלא לפתוח פתח, שבי היה תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשו.
אתה החלות להראות את עבדך THOU DIDST BEGIN TO SHOW THY SERVANT an opening to stand and offer prayer, although the decree has been enacted; he said to Him: I learned to do so from Thee, for Thou didst say to me, (Exodus 32:10; cf. Rashi thereon) "And now, leave Me alone”. Was I, then, holding Thee? But Thou didst say this to open the door and to show that it depended upon me to pray for them. Just so do I think to act now (Sifrei Devarim 27:2).
ולפי פשוטו (חוזר לענין של מעלה) אתה החילות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג כדכתיב (דברים ב' ל"א) "ראה החילותי תת לפניך..." הראני מלחמת ל"א מלכי כנען.
אתה החלות להראות את עבדך THOU DIDST BEGIN TO SHOW THY SERVANT an opening to stand and offer prayer, although the decree has been enacted; he said to Him: I learned to do so from Thee, for Thou didst say to me, (Exodus 32:10; cf. Rashi thereon) "And now, leave Me alone”. Was I, then, holding Thee? But Thou didst say this to open the door and to show that it depended upon me to pray for them. Just so do I think to act now (Sifrei Devarim 27:2).
1. מה קשה לרש"י?
*
2. מה ההבדל בין שני פירושיו למילה "החילות"?
3. מקובלנו: אין רש"י מביא שני פירושים לד"ה אחד, אלא אם כן לא נחה דעתו אף באחד מהם. הסבר מהי חולשתו של פירוש ראשון, ומהי חולשתו של פירוש שני?
| ה. "אתה החלות" - מדברי המדרש |
"אַתָּה הַחִלּוֹתָ..."
Thou shalt stand without, and the man to whom thou dost lend shall bring forth the pledge without unto thee.
...ואף משה כך אמר "ה' אלוקים אתה החילות", אם מתבקש בדין שאכנס לארץ ישראל – אכנס, ואם לאו – אכנס ברחמים.
אמר לו הקב"ה: ..."רב לך אל תוסף דבר אלי עוד... כי לא תעבור את הירדן הזה".
כיון שראה משה היאך הדברים חזקים, התחיל מדבר דברים קשים:
"אתה החילות" אמר לפניו: ריבונו של עולם, למה איני נכנס לארץ? מפני שאמרתי (במדבר כ') "שמעו נא המורים"? – אתה הוא שאמרת תחילה (במדבר י"ז) "למשמרת לאות לבני מרי".
דבר אחר: "אתה החילות" אמר ר' ראובן: אמר משה לפני הקב"ה: למה אתה עושה לי כך? אתה החילות לבוא אצלי! מנין? שנאמר (שמות ג') "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה". אמר לו: משגדלת אותי, אתה מורידני מגדולה? אמר לו הקב"ה: והרי נשבעתי! אמר לפניו: ריבונו של עולם! אתה החילות! כשביקשת לא חיללת השבועה? לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך? שנאמר (שמות ל"ב) "וינחם ה'".
1. מהיכן בפסוק דייק המדרש לומר "אם מתבקש בדין... ואם לאו... ברחמים"?
2. מפרשי המדרש שואלים: בתחילת המדרש אמר, שמה שאמר ה' "כי לא תעבור" הוא תשובה על מה שאמר משה "ה' אלוקים" כפשוטו של מקרא, ואחר כך אומר, שכאשר שמע משה "כי לא תעבור" התחיל לומר "ה' אלוקים אתה החילות". נסה להסביר את המדרש!
3. באילו הוראות שונות מפרש המדרש מילת "החילות"?
| ו. הוראת "למען" - שאלות ברש"י |
"וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם"
But the LORD was wroth with me for your sakes, and hearkened not unto me; and the LORD said unto me: ‘Let it suffice thee; speak no more unto Me of this matter.
ד"ה למענכם: בשבילכם. אתם גרמתם לי, וכן הוא אומר (תהלים ק"ו) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם".
למענכם ON ACCOUNT OF YOU — You caused this for me (that God was wroth with me); similarly it states, (Psalms 106:32) “And they provoked Him at the waters of Meriba, and He did evil to Moses on their account".
דבריו אלה מתפרשים בבאר יצחק:
מילת "למען" מורה על הרוב הסיבה התכליתית, והוא הנמשך אחר המעשה הקודם לה, והמעשה הקודם הוא האמצעי לתכלית הנמשך כמו (דברים י"א כ"א) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" וכיוצא בו הרבה. ולפעמים יורה הסיבה הגורמת, ובזה הגורם קודם למעשה והוא בהפך, שהמעשה הוא נמשך מהגורם הנזכר עם מילת "למען", כמו (בראשית י"ח) "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" האמור באברהם. ועל דרך זה פירש מילת "למענכם" בפסוק שלפנינו: אתם גרמתם לי וכמו שנאמר בתהלים "ויקציפו... וירע למשה בעבורם".
מילת "למען" מורה על הרוב הסיבה התכליתית, והוא הנמשך אחר המעשה הקודם לה, והמעשה הקודם הוא האמצעי לתכלית הנמשך כמו (דברים י"א כ"א) "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" וכיוצא בו הרבה. ולפעמים יורה הסיבה הגורמת, ובזה הגורם קודם למעשה והוא בהפך, שהמעשה הוא נמשך מהגורם הנזכר עם מילת "למען", כמו (בראשית י"ח) "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" האמור באברהם. ועל דרך זה פירש מילת "למענכם" בפסוק שלפנינו: אתם גרמתם לי וכמו שנאמר בתהלים "ויקציפו... וירע למשה בעבורם".
1. תן דוגמא נוספת מתוך פרשתנו ל"למען" בהוראה הראשונה משתי ההוראות המובאות בבאר יצחק.
**
2. פסוק בראשית י"ח י"ט אינו דוגמא טובה לשימוש במילת "למען" בהוראה השנייה.
הסבר במה אינה טובה.
הסבר במה אינה טובה.
3. אילו היה הקשה לרש"י במקומנו משמעות מילת "למען" בלבד – כדעת באר יצחק – הן היה רש"י יכול להסתפק בפירוש "בשבילכם", ולמה המשיך בדבריו, ולשם מה הביא ראייתו מתהלים? הסבר, מהו איפוא הקושי הנוסף שבא לישבו?