| א. שאלות מבנה |
1. מה הקשר בין תחילת פרקנו לבין החלק האחרון של פרק ו': כי ישאלך בנך... ואמרת לבנך...?
2. מה הקשר בין פסוקים ז'-ח' לחלק הראשון של פרקנו?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה כי יסיר את בנך: (קידושין ס"ח) בנו של כותי כשישא את בתך, יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי. למדנו שבן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך אבל בן בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך אלא בנה, שהרי לא נאמר על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי, אלא: כי יסיר את בנך וגו'.
כי יסיר את בנך מאחרי FOR HE WILL TURN AWAY THY SON FROM FOLLOWING ME — i.e., the son of the heathen when he marries thy daughter, will turn away thy son (grandson) whom thy daughter will bear unto him from following Me. This teaches us, that thy daughter's son who is born of a heathen is termed thy son, but thy son’s son, who is born of a heathen woman, is not termed thy son, but her son, for, you see, in regard to the statement: “his daughter thou shalt not take [to thy son]" it does not add “For she will turn away thy son (grandson) from following Me" (Yevamot 23a).
מה קשה לרש"י ואיך אפשר לפרש בדרך אחרת?
2) פסוק ה'
ד"ה מזבחותיהם: של בנין.
ד"ה מזבחותיהם: של בנין.
ד"ה מצבותם: אבן אחת.
ומצבתם — alludes to a single stone (cf. Rashi on Deuteronomy 12:3).
מהו ההבדל, לפי דברי רש"י, בין השמות הנרדפים "שבר", "נתץ"?
ד"ה לא מרובכם: כפשוטו. ומדרשו: לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה, לפיכך חשקתי בכם.
לא מרבכם NOT ON ACCOUNT OF YOUR BEING [MORE] NUMEROUS — This is to he understood according to its plain sense. But its Midrashic explanation (taking לא מרבכם in the sense of “not because you are great") is: Because you do not regard yourselves as great when I shower good, upon you, therefore חשק … בכם DID [THE LORD] DELIGHT IN YOU
למה לא הסתפק בפירוש של פשט, ומה אילצו להביא גם את מדרשו?
ד"ה כי אתם המעט: הרי כי משמש בלשון דהא.
כי אתם המעט FOR YOU ARE LITTLE — you regard yourselves as small, as, e.g., Abraham did who said, (Genesis 18:27) “For I am dust and ashes", and as, e.g., Moses and Aaron did who said, (Exodus 16:7) “And we, what are we?". Not as Nebuchadnezzar who said, (Isaiah 14:14) “I will be like the Most High", and Sennacherib who said, (Isaiah 36:20) “Who are they among all the gods of these countries [that have delivered their countries out of my hand?]", and Hiram who said, (Er. 28:2), “I am a god, I sit in the seat of God" (Chullin 89a).
*
האם פירוש זה של "כי" הוא בהתאם לפירוש הפשט או בהמשך למדרשו?
ד"ה כי מאהבת ה': הרי כי משמש בלשון אלא: לא מרובכם חשק ה' בכם אלא מאהבת ה' אתכם.
כי מאהבת — Here, however, you have the word כי used in the sense of “but": NOT ON ACCOUNT THAT YE WERE MORE NUMEROUS … DID GOD DELIGHT IN YOU … BUT ON ACCOUNT OF THE LORD'S LOVE TO YOU.
מהם שאר לשונות של "כי"? והבא דוגמאות לכי המשמש בלשון "אלא".
6) דברים ז׳:ח׳
"...הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם..."
but because the LORD loved you, and because He would keep the oath which He swore unto your fathers, hath the LORD brought you out with a mighty hand, and redeemed you out of the house of bondage, from the hand of Pharaoh king of Egypt.
עיין רש"י, יתרו כ' ב':
ד"ה מבית עבדים: מבית פרעה שהייתם עבדים לו, או אינו אומר אלא מבית עבדים שהיו עבדים לעבדים? תלמוד לומר: ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. אמור מעתה: עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים.
ד"ה מבית עבדים: מבית פרעה שהייתם עבדים לו, או אינו אומר אלא מבית עבדים שהיו עבדים לעבדים? תלמוד לומר: ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. אמור מעתה: עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים.
מה ראיה בפסוקנו שהיו עבדים רק לפרעה ולא עבדים לעבדים?
| ג. תפקיד הבחירה ומהות הסגולה |
"בְּךָ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה"
For thou art a holy people unto the LORD thy God: the LORD thy God hath chosen thee to be His own treasure, out of all peoples that are upon the face of the earth.
עיין ספורנו, שמות פרק י"ט פסוקים ה'-ו':
ד"ה והייתם לי סגולה: אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז"ל (אבות) חביב אדם שנברא בצלם - מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכולם.
ד"ה והייתם לי סגולה: אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז"ל (אבות) חביב אדם שנברא בצלם - מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכולם.
And you will be a treasure among all peoples - even though all types of humans are important to me above all the lower beings, since He is represented only in them, as say Hazal (Avot): 'Humans are beloved because they were created in the Image' - still, you will be treasured among them
עיין ספורנו, שמות פרק י"ט פסוקים ה'-ו':
ד"ה כי לי כל הארץ: ההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ, וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק.
ד"ה כי לי כל הארץ: ההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם לי כל הארץ, וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק.
And you will be a treasure among all peoples - even though all types of humans are important to me above all the lower beings, since He is represented only in them, as say Hazal (Avot): 'Humans are beloved because they were created in the Image' - still, you will be treasured among them ...Because Mine is all the earth - and the difference between you exists in smaller or bigger amounts, despite the fact that the whole earth is Mine, and the Righteous of the Nations are important to Me without a doubt.
עיין ספורנו, שמות פרק י"ט פסוקים ה'-ו':
ד"ה ואתם תהיו לי: ובזה תהיו סגולה מכולם, כי תהיו ממלכת כהנים, להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה', ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבוא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו, וכאמרו כי מציון תצא תצורה.
ד"ה ואתם תהיו לי: ובזה תהיו סגולה מכולם, כי תהיו ממלכת כהנים, להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה', ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבוא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו, וכאמרו כי מציון תצא תצורה.
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, this will make you special for only you will be a kingdom of priests, something that will be understood by all of mankind. This is because all of you will call on the holy name of G’d and serve Him simultaneously. This was to be a forerunner of what will happen in the distant future as predicted by the prophet Isaiah 61,6 “and you will be proclaimed ‘priests’ of the Lord.” This is also the true meaning of כי מציון תצא תורה, “the Torah emanates from Zion.” (Isaiah 2,3) [This statement is attributed to the nations of the world at that time.
מהו תפקיד הבחירה ומהי מהות הסגולה לפי פירושו?
| ד. בחירת ישראל |
"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם"
The LORD did not set His love upon you, nor choose you, because ye were more in number than any people—for ye were the fewest of all peoples—
אברבנאל, מקשה:
וכי יעלה על הדעת שהיה צריך המון רב לעשות מלאכתו או ללחום מלחמותיו לשיאמר "לא מרובכם חשק..." ועוד: כי מה עניין אמרו: "כי מאהבת ה' אתכם", והנה החשק והאהבה דבר אחד - לולא שהאחד מופלג מהשני – ואיך יאמר: "לא מרובכם חשק ה' בכם, אלא בעבור שאהב אתכם" - ויהיה אם כן הסיבה והמסובב דבר אחד?
וכי יעלה על הדעת שהיה צריך המון רב לעשות מלאכתו או ללחום מלחמותיו לשיאמר "לא מרובכם חשק..." ועוד: כי מה עניין אמרו: "כי מאהבת ה' אתכם", והנה החשק והאהבה דבר אחד - לולא שהאחד מופלג מהשני – ואיך יאמר: "לא מרובכם חשק ה' בכם, אלא בעבור שאהב אתכם" - ויהיה אם כן הסיבה והמסובב דבר אחד?
עיין התשובות הבאות:
ד"ה לא מרובכם: כפשוטו. ומדרשו: לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה לפיכך חשקתי בכם.
לא מרבכם NOT ON ACCOUNT OF YOUR BEING [MORE] NUMEROUS — This is to he understood according to its plain sense. But its Midrashic explanation (taking לא מרבכם in the sense of “not because you are great") is: Because you do not regard yourselves as great when I shower good, upon you, therefore חשק … בכם DID [THE LORD] DELIGHT IN YOU
ד"ה כי אתם המעט: הממעטין עצמכם, כגון אברהם שאמר (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר, וכגון משה ואהרן שאמרו (שמות ט"ז) ונחנו מה. לא כנבוכדנצר שאמר (ישעיהו י"ד) אדמה לעליון, וסנחריב שאמר (שם ל"ו) מי בכל אלהי הארצות, וחירם שאמר (יחזקאל כ"ח) אני מושב אלהים ישבתי.
כי אתם המעט FOR YOU ARE LITTLE — you regard yourselves as small, as, e.g., Abraham did who said, (Genesis 18:27) “For I am dust and ashes", and as, e.g., Moses and Aaron did who said, (Exodus 16:7) “And we, what are we?". Not as Nebuchadnezzar who said, (Isaiah 14:14) “I will be like the Most High", and Sennacherib who said, (Isaiah 36:20) “Who are they among all the gods of these countries [that have delivered their countries out of my hand?]", and Hiram who said, (Er. 28:2), “I am a god, I sit in the seat of God" (Chullin 89a).
מקור דברי רש"י חולין פ"ט א':
אמר להם הקב"ה לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני: נתתי גדולה לאברהם ואמר (בראשית י"ט) "אנכי עפר ואפר", למשה ולאהרן – אמרו (שמות ט"ז ז') "ונחנו מה?" לדוד – אמר (תהילים כ"ב): "אנכי תולעת ולא איש".
אמר להם הקב"ה לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני: נתתי גדולה לאברהם ואמר (בראשית י"ט) "אנכי עפר ואפר", למשה ולאהרן – אמרו (שמות ט"ז ז') "ונחנו מה?" לדוד – אמר (תהילים כ"ב): "אנכי תולעת ולא איש".
§ Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Any place where you find the statements of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, in reference to aggada, make your ears like a funnel [ka’afarkeset], i.e., be receptive to his words. As Rabbi Eliezer interpreted the verse: “Not because you are more in number than any people did the Lord desire you and choose you, for you were the fewest of all peoples” (Deuteronomy 7:7), as follows: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: I desire you, since even at a time that I bestow greatness upon you, you diminish, i.e., humble, yourselves before Me. I granted greatness to Abraham, yet he said before Me: “And I am but dust and ashes” (Genesis 18:27). I granted greatness to Moses and Aaron, yet Moses said of the two of them: “And what are we” (Exodus 16:7). I granted greatness to David, yet he said: “But I am a worm, and no man” (Psalms 22:7).
ד"ה לא מרובכם: אנש"י לב"ב יבינ"ו ויתמה"ו וכי משה רבנו היה סבור שישראל היו טועים בזה הדבר שיהיו מרובים מכל האומות שבעולם שהוצרך לאמר לא מרובכם? ועוד, שאמר חשק ה' בכם: וכי בשביל שהם מרובים יאהב ה' אותם?
אלא כך פירושו: לפי שאמר למעלה ונשל גוים רבים מפניך החתי וגו' שבעה גוים רבים ועצומים ממך, ושמא תאמרו אנו מרובים מאותן שבע עממים ובעוצם ידינו נגרש אותם - לא מרובים אתם מכל אותן שבעה עממים. ולא מרובכם חשק ה' בכם לבער אותם אלא אתם המעט מכל אותם עממים. אלא מאהבת ה' אתכם בשביל שבועתו לאבותיכם "ונשל אותם מפניך".
לא מרובכם מכל העמים, intelligent people cannot conceal their surprise that Moses should have thought that the Israelites considered themselves as the most numerous nation so that Moses had to tell them that they were not.
Furthermore, not only does G’d make the point that quantity does not determine whom He loves or prefers by adding חשק ה' בכם, but the meaning of the verse is as follows: In verse one the Torah had spoken of the many nations which G’d will dispossess on account of the Jewish people, seven powerful nations. These people had been described both as more numerous and as more powerful than the Israelites in that same verse. It was therefore possible that the Israelites might consider themselves as more numerous than those people and as militarily more powerful so that they could conquer the land of Canaan due to their military prowess and numerical superiority. Moses disabuses them of such thinking by saying that G’d would not like them on account of their being numerous even if that were true. The fact is that they were less numerous than any of these seven tribes. But, there is an irrational reason for what G’d does, i.e. He loves the Jewish people. 2.) He has to make good on an oath sworn to the forefathers of the Jewish people concerning their future.
Furthermore, not only does G’d make the point that quantity does not determine whom He loves or prefers by adding חשק ה' בכם, but the meaning of the verse is as follows: In verse one the Torah had spoken of the many nations which G’d will dispossess on account of the Jewish people, seven powerful nations. These people had been described both as more numerous and as more powerful than the Israelites in that same verse. It was therefore possible that the Israelites might consider themselves as more numerous than those people and as militarily more powerful so that they could conquer the land of Canaan due to their military prowess and numerical superiority. Moses disabuses them of such thinking by saying that G’d would not like them on account of their being numerous even if that were true. The fact is that they were less numerous than any of these seven tribes. But, there is an irrational reason for what G’d does, i.e. He loves the Jewish people. 2.) He has to make good on an oath sworn to the forefathers of the Jewish people concerning their future.
ד"ה וטעם חשק: שנקשר עמכם בקשר אמיץ שלא יפרד מכם לעולם, מלשון וחשוקיהם כסף (שמות כ"ז י'). ויבחר בכם, מכל העמים שתהיו אתם סגולה ונחלה לו, כי הבחירה בכל מקום ברירה מן האחרים.
ואמר הטעם, כי מאהבת ה' אתכם בחר בכם, שראה אתכם ראויים להתאהב לפניו ונבחרים לאהבה יותר מכל העמים. ולא הזכיר בזה טעם מן הבחירה, כי הנבחר לאוהב היודע לסבול את אוהבו בכל הבא עליו ממנו, וישראל ראויים לכך מכל עם, כמו שאמרו (ביצה כ"ה ע"ב) שלשה עזים הם ישראל באומות, כי יעמדו לו בנסיונות, או יהודאי או צלוב (שמות רבה מ"ב ט').
וטעם בכם, בעבור אבותיכם, שהגיע עניינם עד שנשבע להם כדי שלא יגרום החטא ותבטל הבטחתם, ועל כן הוציא אתכם מארץ מצרים ביד חזקה. ויפדך, רמז שהכה אותם תחתיך, כענין שנאמר (ישעיה מ"ג ג') נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך
ד"ה לא תאמר בלבבך: אחרי שהזהיר שלא תחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי", רק שתדע כי הנצוחים במלחמה השם נתן להם הכח ההוא, והתקיפים שבהם והערים הבצורות אשר תלכדו, השם בכבודו עשה לכם כן בנס מפורסם מאתו, חזר והזכיר לא תחשוב כי עשה ה' עמך כל זה בצדקתך, כי לא עשה לכם כן רק ברשעת הגוים האלה.
והנה זה טעם באבדן הגוים ההם, ולא נתן להם טעם ברשת ישראל את הארץ. על כן חזר וביאר: לא בצדקתך שתהיה צדיק במעשה, ולא אפילו בלב ישר שהיה לך, רק ברשעת הגוים אבדו הם, ובעבור שבועת אבותיך ירשת אותה הארץ, כי אין החטא שלך יכול לבטל המתנה שנתן לאבותיך כי בשבועה נתנה להם. ורש"י כתב אל תאמר בלבבך צדקתי ורשעת הגוים גרמה לי, לא בצדקתך. ואיננו נכון.
ויש על השואל לשאול, שהרי אמר (לעיל ז' ח') כי מאהבת ה' אתכם, והנה הם אהובים למעלה, והשם לא יאהב רק את הטובים, כי רשע ואוהב חמס שנאה נפשו, אם כן גם בצדקתם ירשו ארץ. והתשובה, כי שם ידבר עם ישראל בכללם, וכאן יוכיח הדור ההוא שהיו ממרים את ה' מיום היותם במדבר.
וטעם ולמען הקים את הדבר: שאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט"ו ט"ז).
ר' יוסף אלבו, ספר העקרים מאמר ג' פרק ל"ז:
ולהורות שאהבת ה' יתברך אל ישראל יותר מכל אומה ולשון אינה כאהבת ההדמות (והיא באשר ישתוו האוהבים בעניין מה או בשלמות או בקבלת תועלת... או שיתענג כל אחד מהם בחברו...) ולא כאהבה טבעית (והיא אהבת המוליד לולד לפי שהוא חלק ממנו, או אהבת האומן למלאכה אשר טרח והשתדל בהמצאתה...). אבל אהבה בחיריית נמשכת אל רצון האוהב בלבד בלי שום טעם, יכנה הכתוב אהבת ה' יתברך אל ישראל בשם "חשק". אמר: "חשק ה' בכם ויבחר בכם". ושם "חשק" יאמר על הפלגת האהבה בלי טעם, כמו שאהבת האיש אישה מיוחדת מזולתה, אף על פי שהיא (=הבלתי חשוקה) נאה מזולתה, יקרא חשק – להיותה בלי טעם, אמר הכתוב (בראשית ל"ד) "שכם בני חשקה נפשו בבתכם", כלומר, אף על פי שהוא מוצא אחרת נאה הימנה. וכן אהבת ה' יתברך את ישראל היא כחשק בלי טעם. וכל ספר שיר השירים מיוסד על חיקוי זה החשק אשר בין ה' וכנסת ישראל כדוד החושק עם הרעיה בלי טעם. ולזה הוא שקרא הכתוב את האהבה הזאת סגולה. אמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה וגו וגו'". וביאור זה, כי כמו שהסגולה תמצא דבקה במין לא תפרד ממנו ואינה נמצאת בו, לא מצד הכמות ולא מצד האיכות, כן האהבה הזאת עניין סגולה, דבק באומה לא מצד הכמות: "כי לא מרבכם מכל העמים..." , וגם לבאר שלא הייתה מצד האיכות אמר במקום אחר (ט' ד) "לא בצדקתך וביושר לבבך וגו'" , כי עם קשה עורף אתה. אבל האהבה הזאת היא כחשק בלי טעם אלא ענין נמשך לרצון החושק בלבד.
ולהורות שאהבת ה' יתברך אל ישראל יותר מכל אומה ולשון אינה כאהבת ההדמות (והיא באשר ישתוו האוהבים בעניין מה או בשלמות או בקבלת תועלת... או שיתענג כל אחד מהם בחברו...) ולא כאהבה טבעית (והיא אהבת המוליד לולד לפי שהוא חלק ממנו, או אהבת האומן למלאכה אשר טרח והשתדל בהמצאתה...). אבל אהבה בחיריית נמשכת אל רצון האוהב בלבד בלי שום טעם, יכנה הכתוב אהבת ה' יתברך אל ישראל בשם "חשק". אמר: "חשק ה' בכם ויבחר בכם". ושם "חשק" יאמר על הפלגת האהבה בלי טעם, כמו שאהבת האיש אישה מיוחדת מזולתה, אף על פי שהיא (=הבלתי חשוקה) נאה מזולתה, יקרא חשק – להיותה בלי טעם, אמר הכתוב (בראשית ל"ד) "שכם בני חשקה נפשו בבתכם", כלומר, אף על פי שהוא מוצא אחרת נאה הימנה. וכן אהבת ה' יתברך את ישראל היא כחשק בלי טעם. וכל ספר שיר השירים מיוסד על חיקוי זה החשק אשר בין ה' וכנסת ישראל כדוד החושק עם הרעיה בלי טעם. ולזה הוא שקרא הכתוב את האהבה הזאת סגולה. אמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה וגו וגו'". וביאור זה, כי כמו שהסגולה תמצא דבקה במין לא תפרד ממנו ואינה נמצאת בו, לא מצד הכמות ולא מצד האיכות, כן האהבה הזאת עניין סגולה, דבק באומה לא מצד הכמות: "כי לא מרבכם מכל העמים..." , וגם לבאר שלא הייתה מצד האיכות אמר במקום אחר (ט' ד) "לא בצדקתך וביושר לבבך וגו'" , כי עם קשה עורף אתה. אבל האהבה הזאת היא כחשק בלי טעם אלא ענין נמשך לרצון החושק בלבד.
*
1. מה עונים לשאלה הראשונה חז"ל (רש"י) ורשב"ם?
*
2. מה עונים לשאלה השנייה רמב"ן והעיקרים? היש הבדל בין תשובת שניהם, או התכוונו שניהם לתשובה אחת?
הערה להבנת הרמב"ן: במילים "כמו שאמרו" התכוון לשמות רבה מ"ב ט':
שלושה עזים הם, עז שבחיות - כלב, בעוף - תרנגול, ובאומות - ישראל. א"ר יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי: אתה סבור שהוא לגנאי, ואינו אלא לשבחן (של ישראל). "או יהודי או צלוב"! (=אלה דברי הישראלי בעמדו בניסיון ובמסרו נפשו למיתה על קידוש השם.)
שלושה עזים הם, עז שבחיות - כלב, בעוף - תרנגול, ובאומות - ישראל. א"ר יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי: אתה סבור שהוא לגנאי, ואינו אלא לשבחן (של ישראל). "או יהודי או צלוב"! (=אלה דברי הישראלי בעמדו בניסיון ובמסרו נפשו למיתה על קידוש השם.)