גיליון זה הוא השלמתו של גיליון בלק תש"ג, שעסק אף הוא בפרקנו אולם בעיקר בשני המשלים (ז'-י', י"ח-כ"ד), גיליון זה עוסק בעיקר בהכנות בלעם ובמדרגתו בנבואה. מטעם זה מועתקת כאן שאלה א', מתוך השאלון ההוא.
| א. "וישם ה' דבר בפי בלעם" |
"וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם"
And the LORD put a word in Balaam’s mouth, and said: ‘Return unto Balak, and thus thou shalt speak.’
ילקוט שמעוני, (בלק) רמז תשס"ה (עיין גם סנהדרין ק"ה ב'):
וישם ה' דבר בפי בלעם - ר' אליעזר אומר: מלאך. ר' יוחנן אמר: חכה. דבר אחר: שעיקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח.
וישם ה' דבר בפי בלעם - ר' אליעזר אומר: מלאך. ר' יוחנן אמר: חכה. דבר אחר: שעיקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח.
§ With regard to the verse: “And the Lord placed a matter in Balaam’s mouth” (Numbers 23:5), Rabbi Elazar says: It was an angel that spoke from his mouth. Rabbi Yonatan says: It was a hook placed in his mouth to prevent him from saying anything else.
ד"ה וישם דבר בפיו: ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר? אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל אמר: מה אני חוזר אצל בלק לצערו? ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו: על כרחך תשוב אל בלק.
וישם דבר בפיו AND HE PUT A WORD IN HIS MOUTH —And what was this “putting”? What would Scripture have lacked if it had stated “[And the Lord met Balaam and said,] Return to Balak, and thus shalt thou speak”? But the explanation is: When he heard that he was not permitted to curse, he said, “Why should I return to Balak to cause him annoyance?” Therefore the Holy One, blessed be He, put a halter and hook in his mouth as a person who pricks an animal with a hook to make it go wherever he wants. He said to him, “Despite yourself shall you return to Balak’ (cf. Sanhedrin 105b; Midrash Tanchuma, Balak 13).
ד"ה וישם ה' דבר בפי בלעם: יש מפרשים כי לא ידע בלעם בדברים, אך השם מלא אותו דברים ואמר לו שוב אל בלק וכה תדבר כי יצאו הדברים מפיך. ואולי כן דעת רבותינו שאמרו (תנחומא בלק י"ב) עיקם את פיו ופיקמו כאדם שקובע מסמר בלוח, ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר, ר' יהושע אומר וכו'.
ואינו נכון בעיני, בעבור אמרו (להלן כ"ד ד') שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה, אבל טעם "וישם" הלימוד, שלימדו הדברים שיגרוס אותם בפיו ולא ישכח ולא יפיל מהם דבר, כטעם: ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים ל"א י"ט), וכן כי על פי אבשלום היתה שומה (שמואל ב' י"ג ל"ב).
Adonoy put a message in Bil’am’s mouth. The meaning of put is that it was taught to him — Hashem taught him the words until they were fluent in his mouth so that he would not forget or detract a single word. This has the same meaning as the verse (Devorim 31:19), and teach it to Bnei Yisroel to place it in their mouths.
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ה, בייחוד הקטע:
והמדרגה השניה (מהנבואה) הוא שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבוחות, או בדברי אזהרה מועילים, או בעניינים הנהגיים או אלוקיים, וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהלים וחיבר שלמה משלי וקהלת שיר השירים... (עיין שם באריכות). ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה, בעת שהיה טוב, וזה העניין רוצה באמרו "וישם ה' דבר בפי בלעם" כאילו הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה העניין אומר הוא על עצמו: "שומע אמרי אל".
והמדרגה השניה (מהנבואה) הוא שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבוחות, או בדברי אזהרה מועילים, או בעניינים הנהגיים או אלוקיים, וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חיבר דוד תהלים וחיבר שלמה משלי וקהלת שיר השירים... (עיין שם באריכות). ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה, בעת שהיה טוב, וזה העניין רוצה באמרו "וישם ה' דבר בפי בלעם" כאילו הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה העניין אומר הוא על עצמו: "שומע אמרי אל".
1. כיצד מפרש הרמב"ן את דברי חז"ל הנ"ל?
2. במה שונה הרמב"ן מדברי חז"ל הנ"ל?
3. האם קרוב הרמב"ם יותר לדעת חז"ל או לדעת הרמב"ן?
| ב. כוונת בלעם בהבאת קרבנות |
"בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת"
And Balaam said unto Balak: ‘Build me here seven altars, and prepare me here seven bullocks and seven rams.’
ד"ה שבעה מזבחות: ...והנה בלעם רצה לדבקה אליו הרצון מאת ה' בקרבנות האלה, ולכן העלה עולות מספר כולם. ורצה שיתעסק בלק עצמו בהם, ולכך אמר ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח, זה שוחט וזה זורק.
וטעם "ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי" (פסוק ד'), דרך תפילה, כאומר, ערכתי לפניך מזבח שלם בקרבן שלם יעלו על רצון מזבחך, כענין שיאמר הכתוב (תהלים כ' ד') יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה, ויאמר (שם ס"ו ט"ו) עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר עם עתודים סלה, וכן במקומות רבים. וטעם הידיעה, כבר זכרה ר"א.
והנה בסוף, כאשר לא רצה ללכת לקראת נחשים, לא רצה בלעם שיהיה בלק מעלה בקרבנותיו שלא יפגל במחשבתו, ולכך אמר הכתוב (פסוק ל') ויעל פר ואיל במזבח, וירמוז לבלעם הנזכר. ויתכן שבלק העלה אותם, כי לפייס דעתו עשה כן, והוא לא היה עוד חפץ בהם.
**
** השווה דבריו אלה לדבריו ויקרא פרק ד' פסוק ב':
ד"ה נפש כי תחטא: ...וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת, מפני שכל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולי זה היו טפשי העמים זוכים לבוא לפניו, ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלהים אשר נתנה.
ד"ה נפש כי תחטא: ...וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת, מפני שכל העוונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולי זה היו טפשי העמים זוכים לבוא לפניו, ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלהים אשר נתנה.
שים לב! בשני אופנים שונים מפרש הרמב"ן (בויקרא ובמקומנו) מהי תכלית הקרבן. מה הכריח אותו לפרש במקומנו פירוש אחר מאשר בויקרא ד' ב'?
באר לפי זה מה ההבדל בין כוונת בלעם בהבאת קרבנות לבין הכוונה הרצויה לפי התורה בהבאת קרבנות.
| ג. "שבעת המזבחות" - ביידוע - שאלות ברש"י |
"וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ"
And God met Balaam; and he said unto Him: ‘I have prepared the seven altars, and I have offered up a bullock and a ram on every altar.’
ד"ה את שבעת המזבחות: "שבעה מזבחות ערכתי" אין כתיב כאן, אלא "את שבעת המזבחות". אמר לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן: אברהם בנה ארבעה (בראשית י"ב) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו (שם) ויעתק משם ההרה וגו' (שם י"ג) ויאהל אברהם וגו' ואחד בהר המוריה, ויצחק בנה אחד (שם כ"ו) ויבן שם מזבח וגו' ויכרו שם עבדי יצחק באר, ויעקב בנה שתים - אחד בשכם ואחד בבית אל.
את שבעת המזבחות — “Seven altars I have set in order” is not written here, but “THE SEVEN ALTARS”. He said to Him: The ancestors of these people together built before Thee seven altars, but I alone have built altars equal to all of them. — Abraham built four: (Genesis 12:7) “And he built there an altar to the Lord who had appeared to him”; (Genesis 12:8) “And he removed thence unto the mount… [and he built there an altar]; (Genesis 13:18) “And Abraham moved his tent … [and built there an altar]”; and one he built on Mount Moriah (Genesis 22:9). Isaac built one: (Genesis 26:25) “And he built there an altar”. Jacob built two, one at Shechem and one at Bethel (Genesis 33:20 and Numbers 25:7);
איך תוכל לענות לשאלתו בדרך הפשט?
| ד. פירוש מילת "שפי" |
"וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי"
And Balaam said unto Balak: ‘Stand by thy burnt-offering, and I will go; peradventure the LORD will come to meet me; and whatsoever He showeth me I will tell thee.’ And he went to a bare height.
כתרגומו, יחידי, לשון שופי ושקט שאין עמו אלא שתיקה.
וילך שפי AND HE WENT שפי — Understand this as the Targum does: “alone”; it is an expression denoting ease and tranquillity; the statement means that there was nothing with him except silence (nothing to disturb him).
דברי המתרגם ארמית ידועים שהוא לבדו, והנה שפי לבדו גם הוא בלי אח. ואחרים אמרו כי הוא כמו נכאה לבב מגזרת ושפו עצמותיו.
והנכון בעיני שהוא מגזרת קל על שפיים וימצא ביו"ד גם באל"ף כמילת פתאים. והטעם, שהלך אל שפי, ותחסר מילת אל כמו ויבא ירושלים.
*
1. מה פירוש המילה שפי לפי תרגום אונקלוס, רש"י, ראב"ע?
*
2. איזה מן הפירושים הנ"ל מתקבל ביותר על הדעת בהתאם לפרק כולו?
*
3. מהי ראיית ראב"ע מן הפסוק במדבר י"א?
| ה. אישיותו של בלעם ונבואתו |
"וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ"
And God met Balaam; and he said unto Him: ‘I have prepared the seven altars, and I have offered up a bullock and a ram on every altar.’
ד"ה ויקר אלוקים אל בלעם: בעבור שלא היה האיש הזה מגיע למעלת הנבואה, על כן יאמר בו כלשון הזה, כי עתה בא אליו דיבור השם דרך מקרה לכבוד ישראל, ולכך אמר בו (לעיל כ"ב כ') ויבא אלהים אל בלעם, כי הלשון הזה לא יאמר בנביאים, רק במי שלא בא במדרגה ההיא, וכן ויבא אלהים אל אבימלך (בראשית כ' ג'), ויבא אלהים אל לבן (שם ל"א כ"ד).
ד"ה אולי יקרה ה' לקראתי: אולי בהתבודדי, אף על פי שלא אשיג לעלות לאור פני מלך כמו שהיה הענין במשה כאמרו בכל ביתי נאמן הוא (לעיל י"ב ז'), יקרה לי שיבוא ה' לקראתי, כמו שהיה הענין במשה בתחילת נבואתו קודם שעלה אל השלמות שהשיג אחר כך, כאמרו: וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים.
'אולי יקרה ה, perhaps through my isolating myself I can achieve to see “the King’s face, have him relate to me with a benevolent mien.” Bileam hoped, (perhaps), to achieve the kind of familiarity with G’d which the Torah reports about Moses, whom G’d described as having unrestricted access to His entire “house.” (Numbers 12,7) יקרה לי, that G’d would come toward me, as had happened to Moses at the beginning of his career as a prophet at the burning bush. G’d had waited with addressing Moses until the latter had made up his mind not to ignore the bush that burned but would not become consumed by the flames (Exodus 3,4).
*
1. מה ההבדל בין שני המפרשים בהערכת אישיותו של בלעם ונבואתו?
*
2. דברי ספורנו תמוהים מאוד. במה?
| ו. "שבעת המזבחות ערכתי" - דברי פיוס |
"וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי..."
And God met Balaam; and he said unto Him: ‘I have prepared the seven altars, and I have offered up a bullock and a ram on every altar.’
במדבר רבא כ':
ויקר אלוקים אל בלעם: אמר לו: רשע! מה אתה עושה? אומר: את שבעת המזבחות ערכתי. משל לשולחני המשקר במשקלות, בא בעל השוק והרגיש בו. אמר לו : אתה משקר במשקל! אמר לו: כבר שלחתי דורון לביתך! אף כך בלעם. רוח הקודש אומרת לו: רשע! מה אתה עושה? אמר לו: את שבעת המזבחות ערכתי.
ויקר אלוקים אל בלעם: אמר לו: רשע! מה אתה עושה? אומר: את שבעת המזבחות ערכתי. משל לשולחני המשקר במשקלות, בא בעל השוק והרגיש בו. אמר לו : אתה משקר במשקל! אמר לו: כבר שלחתי דורון לביתך! אף כך בלעם. רוח הקודש אומרת לו: רשע! מה אתה עושה? אמר לו: את שבעת המזבחות ערכתי.
מה מאלץ את המדרש להוסיף על פסוקנו את שאלת הקב"ה "רשע! מה אתה עושה?" ולבאר את דברי בלעם כדברי פיוס?
| ז. "ואעל" וכו' - בציווי |
"וַיִּקָּר אֱ-לֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ"
And God met Balaam; and he said unto Him: ‘I have prepared the seven altars, and I have offered up a bullock and a ram on every altar.’
ד"ה ואעל פר ואיל במזבח: בציווי.
מה קשה לו, וכיצד תירץ? היכן מצינו בפירושו דבר דומה לזה?
| ח. בלעם שרה באקסטאזיס של נבואה |
"מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל"
How shall I curse, whom God hath not cursed? And how shall I execrate, whom the LORD hath not execrated?
הפעולות שהיה עושה היו מוציאות אותו ממעמדו הטבעי והיא באקסטאזיס של נבואה, ואז לא היה דברו תלוי ברצונו, מה שאין כן בזולת השעה ההיא, היה יכול לקלל כרצונו, אבל בלק לא הביאו כדי שיקלל במעמדו הטבעי, אלא במעמד למעלה מן הטבע.
מה ראה שד"ל לומר דבריו אלה דווקא לפסוק זה? מה התמיהה בהתנהגות בלעם המתבארת על ידי שד"ל?
| ט. שאלה בתרגום אונקלוס |
מה ראה אונקלוס, לתרגם פסוק ב' ויעל ... פר ואיל במזבח – על כל מדבחא?