| א. למבנה פרשתנו ולתכנה |
פרשה זו (א'-ו') שני עניינים נאמרו בה: אש המזבח ותרומת הדשן. הסבר את מבנה הפרשה ואת הקשר שבין שתי המצוות הנ"ל.
| ב. תרומת הדשן |
"...וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה..."
And the priest shall put on his linen garment, and his linen breeches shall he put upon his flesh; and he shall take up the ashes whereto the fire hath consumed the burnt-offering on the altar, and he shall put them beside the altar.
ד"ה והרים את הדשן: זו היא מצוותה בכל יום לתמיד של שחר. אבל והוציא את הדשן הוא לזמן מרובה לפנות את הדשן מרוב דשן שעליו.
והרים את הדשן, the procedure known as תרומת הדשן, the cleaning out of the ash, a procedure which could be performed all day long. It was mandatory to do this before the offering of the daily morning burnt offering. However, the removal from the camp of the ash could be taken care of any time during the day and not daily. When the top of the altar was too full it would be removed. (verse 4)
ספר החנוך:
מצוות עשה שיסיר הכהן הדשן בכל יום ויום מעל המזבח, וזהו שנקרא תרומת הדשן שהיא נעשית בכל יום, שנאמר ... "והרים את הדשן". משורשי (טעמי) מצווה זו מה שכתבנו למעלה, להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו... ונוי הוא למזבח לפנות הדשן במקום שראוי להדליק בו האש, ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו הדשן.
מצוות עשה שיסיר הכהן הדשן בכל יום ויום מעל המזבח, וזהו שנקרא תרומת הדשן שהיא נעשית בכל יום, שנאמר ... "והרים את הדשן". משורשי (טעמי) מצווה זו מה שכתבנו למעלה, להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו... ונוי הוא למזבח לפנות הדשן במקום שראוי להדליק בו האש, ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו הדשן.
רש"ר הירש:
כשם שעבודה של שחר מתחילה בתרומת הדשן ברמיזה לעבודות יום האתמול וזכרונן לפני ה' תמיד, כך לעומתה הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום ויום מתחדשת ההתחייבות לשמור לעשות ולקיים כל מה שנצטווינו עליו. תהי נא מדי יום ויום חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו וכאילו מעולם עוד לא קיימנוה, ועלינו לשקוד ולהזדרז בכל מאודנו לקיים המצוות, ומצווה שקיימנוה בעבר – אין אנו פטורים מלחזור ולקיימה בכל יום ויום מתוך אותה שמחה - כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה. והוציא את הדשן: שרידי עבודת יום אתמול טעונים פינוי והרחקה בכדי להתחיל את היום החדש במקום מחודש ופנוי כולו – לפני הסתכלות זו תגלה לנו חשיבות האזהרה שההתעסקות במעשה יום שעבר – ההוצאה ואולי ההרמה – מצוותה בבגדים שחוקים ובלויים. אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה בעבר, והוא נדחה הצידה מפני המצוה החדשה שכל יום דורש קיומה!
כשם שעבודה של שחר מתחילה בתרומת הדשן ברמיזה לעבודות יום האתמול וזכרונן לפני ה' תמיד, כך לעומתה הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום ויום מתחדשת ההתחייבות לשמור לעשות ולקיים כל מה שנצטווינו עליו. תהי נא מדי יום ויום חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו וכאילו מעולם עוד לא קיימנוה, ועלינו לשקוד ולהזדרז בכל מאודנו לקיים המצוות, ומצווה שקיימנוה בעבר – אין אנו פטורים מלחזור ולקיימה בכל יום ויום מתוך אותה שמחה - כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה. והוציא את הדשן: שרידי עבודת יום אתמול טעונים פינוי והרחקה בכדי להתחיל את היום החדש במקום מחודש ופנוי כולו – לפני הסתכלות זו תגלה לנו חשיבות האזהרה שההתעסקות במעשה יום שעבר – ההוצאה ואולי ההרמה – מצוותה בבגדים שחוקים ובלויים. אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה בעבר, והוא נדחה הצידה מפני המצוה החדשה שכל יום דורש קיומה!
ד"ה ופשט את בגדיו: (יומא כ"ג) אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד: בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך "ולבש בגדים אחרים" - פחותין מהן.
ופשט את בגדיו AND HE SHALL PUT OFF HIS GARMENTS — This is not compulsory (cf., however, Nachmanides) but it is a matter of decency so that he should not, through removing the ashes, soil the garments in which he has regularly to minister at the altar; in the clothes he wore when he boiled the pot for his master (a menial task) he should not pour out a glass of wine for him (an honourable office). On this account it states: And he shall put on other garments — inferior to those in which he ministers at the altar (Yoma 23b; Shabbat 114a).
ד"ה ופשט את בגדיו: (אחרי הביאו לשון רש"י) והכוונה לרבותינו בזה, לומר שהוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, ואין "בגדים אחרים" בגדי חול.
אבל לא ידעתי מנין אמר הרב שאינה חובה, כי נראה שמצוה היא על הכהן שהבגדים שיעשה בהם הקרבנות גם הרמת הדשן, יהיו בגדים נקיים, לא ישמש באותן אשר הוציא הדשן, והמצוה מדרך מוסר העבד לרבו, ולכך יהיו לכהנים הבגדים החמודות לעבודות והפחותים להוצאת הדשן. וכל זה לפי הסברא הזו שכתבה הרב: אבל יש מרבותינו שם במסכת יומא (כ"ג ע"ב) אומר שאין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, ויאמר ולבש בגדים אחרים, בגדי חול, ופשוטו של מקרא בכך הוא, שיצוה עליו שלא ילכלך בגדי הבד בגדי הקודש בהוצאת הדשן אבל ילבש בגדי חול.
1. מהו טעם מצוות תרומת הדשן והוצאתה לפי רשב"ם, ספר החנוך, רש"ר הירש? (הסבר גם מהו ההבדל העקרוני שבין שני הראשונים לרש"ר הירש.)
2. מה טעם "הבגדים האחרים" שילבש בשעת הוצאת הדשן לפי רש"י, רמב"ן והירש?
| ג. "אשר תאכל האש את העולה" |
"... וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה..."
אל שפך הדשן means: to the place where the ashes that were removed from the altar were cast, as it is said (Leviticus 6:4) “and he shall bring out the ashes without the camp”.
ד"ה והרים את הדשן: היה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש (תמיד כ"ד).
והרים את הדשן AND HE SHALL TAKE UP THE ASHES — He raked a full pan of ashes from the innermost consumed mass of ashes and deposited them at the cast side of the כבש (the inclined plane leading up to the altar) (Sifra, Tzav, Chapter 1 4 Yoma 20a; cf. Jerusalem Talmud Yoma 2:1).
ד"ה הדשן אשר תאכל האש את העולה: ועשאתה דשן מאותו דשן ירים תרומה ושָׂמוֹ אצל המזבח.
העולה את אשר תאכל האשהדשן [HE SHALL TAKE OUT] THOSE ASHES INTO WHICH THE FIRE HATH CONSUMED THE BURNT OFFERING — and thus has made it into ashes; from those ashes he shall take out a תרומה, a portion, ושמו אצל המזבח AND PUT IT BESIDE THE ALTAR.
ד"ה אשר תאכל האש: הנשאר מאכילת האש.
which the fire consumes i.e., which is left over from what the fire has consumed
כתב הרמב"ן בפרשת ויקרא ד' כ"ב ד"ה אשר נשיא יחטא: שימושי "אשר" רבים... (עיין שם) וכן והרים את הדשן אשר תאכל, האש את העולה...
כאילו אמר אשר תדַשן (הדל"ת בפתח) האש באכלה את העולה.
מה הקושי הלשוני בפסוקנו, וכיצד מתרצים אותו רש"י, ראב"ע, אברבנאל ושד"ל?
| ד. אש המזבח |
לפי מניין המצוות לרמב"ם נמנית הבערת האש על המזבח בפרשתנו.
הסבר למה לא נמנתה בין מצוות פרשת ויקרא, והלא הוזכרה ראשונה בפרק א' פסוק ז':
"וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ"
"וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ"
And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar, and lay wood in order upon the fire.
ד"ה ונתנו אש: (חולין פ"א) אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט.
אש … ונתנו AND [THE SONS OF AARON …] SHALL PUT FIRE [ON THE ALTAR] — Although the fire descended from heaven, it was nevertheless a religious duty to bring also some fire of profane origin (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 5 10; Yoma 21b; cf. Rashi on Leviticus 10:2 and Note thereon).
באר את דברי חז"ל אלה כמשמעם וכמובנם הסמלי.
| ה. שאלה כללית |
נסה להסביר את ההבדלים בין המושגים בתורה: 1. דשן - אפר 2. יקד - בער