| א. שיחת יוסף עם אחיו |
שיחת יוסף עם אחיו מסופרת שלוש פעמים בפרשתנו:
1) בעמוד האחים לפניו יוסף פרק מ"ב פסוקים ט'-כ"א;
2) בבואם אל אביהם פרק מ"ב פסוקים ל'-ל"ד;
3) בדברם עם אביהם שנית פרק מ"ג פסוקים ג'-ז'.
נסה להסביר ולנמק את השינויים בפסוקים הבאים:
"בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ"
We are all one man’s sons; we are upright men, thy servants are no spies.’
"שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ"
We are twelve brethren, sons of our father; one is not, and the youngest is this day with our father in the land of Canaan. .
"שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ... הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ..."
And Israel said: ‘Wherefore dealt ye so ill with me, as to tell the man whether ye had yet a brother?’
"שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים"
And they said: ‘We thy servants are twelve brethren, the sons of one man in the land of Canaan; and, behold, the youngest is this day with our father, and one is not.’
"חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם "
Hereby ye shall be proved, as Pharaoh liveth, ye shall not go forth hence, except your youngest brother come hither.
"שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת
אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ..."
Send one of you, and let him fetch your brother, and ye shall be bound, that your words may be proved, whether there be truth in you; or else, as Pharaoh liveth, surely ye are spies.’
"אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם..."
if ye be upright men, let one of your brethren be bound in your prison-house; but go ye, carry corn for the famine of your houses;
"אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי"
And the man, the lord of the land, said unto us: Hereby shall I know that ye are upright men: leave one of your brethren with me, and take corn for the famine of your houses, and go your way.
"וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ"
and bring your youngest brother unto me; so shall your words be verified, and ye shall not die.’ And they did so.
"וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם... וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים"
And bring your youngest brother unto me; then shall I know that ye are no spies, but that ye are upright men; so will I deliver you your brother, and ye shall traffic in the land.’
"הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם"
And Judah spoke unto him, saying: ‘The man did earnestly forewarn us, saying: Ye shall not see my face, except your brother be with you.
5) פסוק כ'
"וְאֶת אֲחִיכֶם... וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם"
"וְאֶת אֲחִיכֶם... וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם"
"אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ"
And bring your youngest brother unto me; then shall I know that ye are no spies, but that ye are upright men; so will I deliver you your brother, and ye shall traffic in the land.’
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה חי פרעה: אם יחיה פרעה. כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה.
חי פרעה BY THE LIFE OF PHARAOH — If Pharaoh lives! Whenever he swore for the sake of appearance (literally, falsely) he swore by Pharaoh’s life (Genesis Rabbah 91:7).
*
על דברי רש"י אלה (הלקוחים מבראשית רבה) מקשה בעל הצידה לדרך:
"ובאמת יפלא שצדיק כמוהו ישלם רעה תחת טובה ויקלל את פרעה. ועוד נאמר (קהלת י') "גם במדעך מלך אל תקלל...?"
"ובאמת יפלא שצדיק כמוהו ישלם רעה תחת טובה ויקלל את פרעה. ועוד נאמר (קהלת י') "גם במדעך מלך אל תקלל...?"
באר את שבועות יוסף, ולא כרש"י, באופן שתרד תלונה זו מעל יוסף. (הערה: יש חומשים שבהם הגירסה ברש"י: "כשהיה נשבע לאיים על אחיו..." וסרה תלונת בעל צידה לדרך גם מעל רש"י.)
ד"ה האמת אתכם: אם אמת אתכם, לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה, ואם לא תביאוהו - חי פרעה כי מרגלים אתם.
האמת אתכם means WHETHER THERE BE TRUTH IN YOU — therefore the ה has the vowel Patach, because it is a kind of question. And if you do not (ואם לא) bring) him חי פרעה כי מרגלים אתם BY THE LIFE OF PHARAOH, SURELY YOU ARE SPIES.
*
למה הוצרך רש"י להביא סוף הפסוק ולהוסיף מילת "תביאוהו"?
ד"ה המליץ בינותם: כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם היודע לשון עברי ולשון מצרי והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי.
כי המליץ בינתם FOR THE INTERPRETER WAS BETWEEN THEM — for when they had spoken to him there was an interpreter between them who knew both the Hebrew and the Egyptian languages. He interpreted their words to Joseph and Joseph’s words to them. Consequently they were under the impression that Joseph did not understand the Hebrew language.
*
מה ראה רש"י להאריך כל כך, מה קשה לו חוץ מפירוש המילה "המליץ"?
4) פסוק כ"ג
ד"ה המליץ: זה מנשה בנו.
ד"ה המליץ: זה מנשה בנו.
מה הנימוק הפורמלי והפנימי לדרש זה?
| ג. "אשר ראינו צרת נפשו" |
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת"
And they said one to another: ‘We are verily guilty concerning our brother, in that we saw the distress of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.’
ד"ה אשר ראינו צרת נפשו: חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו, והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם, או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר.
והנה ראובן ענה להם שכבר אמרתי אליכם בשעת מעשה שלא תחטאו בו כי ילד הוא, ומפני נערותו חטא לכם, וראוי לכם להעביר על חטאות נעוריו, ועתה גם דמו, עם האכזריות אשר אתם אומרים, הנה נדרש. או יהיה פירוש גם דמו, אף על פי שלא הרגתם אותו ידרוש השם מכם דמו, ונחשב לכם כאילו שפכתם דמו בהיותו נמכר לעבד עולם, כי יתכן שמת בעבור היותו ילד שעשועים ולא ניסה לעבוד. ורבותינו דרשו (ב"ר צ"א ח') דמו ודם הזקן.
We saw the anguish. They considered their callous deafness to Yoseif’s pleas to be a greater wrong than the actual sale.
1. מהם הקשיים השונים בפסוקים כ"א-כ"ב שעונה עליהם הרמב"ן?
2. מהו הכלל בדרך כתיבת התורה שקובע הרמב"ן, ומהי חשיבותו? הבא דוגמאות מן התורה לכלל זה.
| ד. שאלת לשון |
"וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת-כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל-שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן"
Then Joseph commanded to fill their vessels with corn, and to restore every man’s money into his sack, and to give them provision for the way; and thus was it done unto them.
מהם הקשיים הסינטקטיים (תחביריים) בפסוק זה, וכיצד יש ליישבם?
| ה. שאלות באונקלוס |
למה תרגם אונקלוס:
*
1. פרק מ"ג פסוק ב' "כאשר כלו" – שציאו, ולא כמו שתרגם פרק כ"ד פסוק י"ט עד אם כלו – ספיקו.
*
2. פרק מ"ג פסוק ט"ו "ויקחו האנשים... לקחו ואת בנימין" – ונסיבו... נסיבו בידיהן ודברו ית בנימין. ולמה הוסיף התרגום פועל שלישי?
| ו. המנחה ליוסף |
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים"
And their father Israel said unto them: ‘If it be so now, do this: take of the choice fruits of the land in your vessels, and carry down the man a present, a little balm, and a little honey, spicery and ladanum, nuts, and almonds;
1. השווה מנחה זו השלוחה ליוסף על פי עצת יעקב למנחה ששלח יעקב לעשו. מה ההבדל ולמה הודגש כאן – "מעט"?
2. למה דחה יעקב את דברי ראובן ושמע לדברי יהודה?