| א. טעם דין יפת תואר |
פרק כא פסוקים י-יד
(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: (יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: (יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: (יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: (יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ:
(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: (יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: (יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ: (יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה: (יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ:
ד"ה ולקחת לך לאשה: לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, יישאנה באיסור. אבל אם נשאה - סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו "כי תהיין לאיש" וגו', וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו.
ולקחת לך לאשה [AND THOU DELIGHTEST IN HER,] THAT THOU WOULDEST TAKE HER FOR THY WIFE) — Scripture is speaking (makes this concession) only in view of man’s evil inclination (his carnal desires) (Kiddushin 21b). For if the Holy One, blessed be He, would not permit her to him as a wife, he would nevertheless marry her although she would then be forbidden to him. However, if he does marry her, in the end he will hate her, for Scripture writes immediately afterwards, (v. 15) “If a man have two wives, one beloved, and another hated, etc.” and ultimately he will beget a refractory and rebellious son by her (v. 18). It is for this reason that these sections are put in juxtaposition (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 1).
ד"ה ועשתה את צפורניה: (ספרי) תגדלם כדי שתתנוול.
ועשת את צפרניה means, AND SHE SHALL LET GROW HER NAILS — She must let them grow, so that she should becomes repulsive to her captor (cf. Sifrei Devarim 212:4; Yevamot 48a; see also Rashi on Genesis 1:7 and our Note thereon).
ד"ה והסירה את שמלת: לפי שהם נאים, שהנכרים - בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם.
והסירה את שמלת שביה AND SHE SHALL REMOVE THE RAIMENT OF HER CAPTIVITY — the reason is because these are fine clothes, for the women of the heathen peoples adorned themselves in time of war in order to lure others (the enemy) to unchastity with them (Sifrei Devarim 213:1).
ד"ה וישבה בביתך: (יבמות מח ספרי) בבית שמשתמש בו, נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה, רואה בבכייתה, רואה בניוולה, כדי שתתגנה עליו.
וישבה בביתך AND SHE SHALL DWELL IN “THY” HOUSE — [not in the women’s apartments, but] in the house which he constantly uses: when he goes in he stumbles upon her, when he leaves he stumbles upon her (i.e. he cannot avoid meeting her constantly and the novelty of her beauty wears off); he sees her endless crying, sees her neglected appearance — and all this in order that she should become repulsive to him (Sifrei Devarim 213:2).
ד"ה ובכתה את אביה: (ספרי) כל כך למה? - כדי שתהא בת ישראל שמחה, וזו עצבה; בת ישראל מתקשטת, וזו מתנוולת.
ובכתה את אביה AND SHE SHALL WEEP FOR HER FATHER [AND HER MOTHER A FULL MONTH] — Why all this? In order to make a contrast — that while the Jewish woman (the captor’s Jewish wife) is gladsome, she should be downhearted, while the Jewish woman adorns herself, this one should bear a neglected appearance (Sifrei Devarim 213:5).
ד"ה והיה אם לא חפצת: (שם) הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה.
והיה אם לא חפצת בה AND IT SHALL BE, IF THOU ART NOT PLEASED WITH HER — Scripture tell you that you will in the end hate her (Sifrei Devarim 214:1).
ד"ה לא תתעמר: לא תשתמש בה. בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש עימראה. מיסודו של ר' משה הדרשן למדתי כן.
לא תתעמר בה means; THOU SHALT NOT USE HER AS A SLAVE. In the Persian language slavery and servitude is termed עימראה. I learned this from the work of R. Moses the Preacher.
ועיין גם דברי רבותינו המובאים ברמב"ן, פסוק י"ב:
ד"ה ועשתה את צפרניה:... ועל דעת רבותינו (ספרי תצא יא) שאומרים שהכל לכער את יפיה, ציוה שתסיר הבגדים הנאים מעליה, שהגויים ארורים הם, בנותיהם מתקשטות במלחמה כדי לזנות אחריהן, ותגלח את ראשה שהוא ניוול גדול, ותקוץ הציפורניים, כי מנהג הנשים לגדל אותם ולצבעם במיני הפוך והצבעונים. ויקרא הכתוב הקציצה עשייה, בעבור כי שער הרגליים והשפם גם הצפרניים לגדלם יקצצו אותם.
ד"ה ועשתה את צפרניה:... ועל דעת רבותינו (ספרי תצא יא) שאומרים שהכל לכער את יפיה, ציוה שתסיר הבגדים הנאים מעליה, שהגויים ארורים הם, בנותיהם מתקשטות במלחמה כדי לזנות אחריהן, ותגלח את ראשה שהוא ניוול גדול, ותקוץ הציפורניים, כי מנהג הנשים לגדל אותם ולצבעם במיני הפוך והצבעונים. ויקרא הכתוב הקציצה עשייה, בעבור כי שער הרגליים והשפם גם הצפרניים לגדלם יקצצו אותם.
רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק מ"א:
...דין אשת יפת תואר, וידעת אמנם לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע ועם זה יש בכלל זאת המצוה מן המידות הטובות שצריך שיתנהגו בהם, והוא שאף על פי שגבר יצרו עליו, ולא יוכל לסבול ולכוף את יצרו, צריך שייחדנו במקום נסתר, והוא אמרו אל תוך ביתך, ואין מותר לו שילחצנה במלחמה... עד שינוח אבלה ותשקט דאגתה, ואין מונעין אותה מהתאבל ומן הבכי ולא מהימנע מן הרחיצה כמו שכתוב "ובכתה את אביה ואת אמה", כי לבעלי האבל מנוחה בבכיה ועוררם אבלם, עד שייחלשו כוחות הגוף מסבל המקרה ההוא הנפש, כמו שלבעלי השמחה מנוחה במיני השחוק ומפני זה חמלה התורה עליה, ושם הרשות בידה מכל זה, עד שתלאה מן הבכי ומן האבל... וכן כל השלושים יום תחזיק בתורתה בפרהסיא ואפילו בעבודה זרה, ולא יחלקו עליה באמונה עד הזמן ההוא ועם זה אם לא ישיבנה אל חוקי התורה, לא תימכר ולא יעבוד בה. הנה שמרה התורה קריבת המשגל. ואף על פי שהיא בקצת מרי רוצה לומר היותה אז גויה, עם זה אמר "לא תתעמר בה תחת אשר..." וכו'.
...דין אשת יפת תואר, וידעת אמנם לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע ועם זה יש בכלל זאת המצוה מן המידות הטובות שצריך שיתנהגו בהם, והוא שאף על פי שגבר יצרו עליו, ולא יוכל לסבול ולכוף את יצרו, צריך שייחדנו במקום נסתר, והוא אמרו אל תוך ביתך, ואין מותר לו שילחצנה במלחמה... עד שינוח אבלה ותשקט דאגתה, ואין מונעין אותה מהתאבל ומן הבכי ולא מהימנע מן הרחיצה כמו שכתוב "ובכתה את אביה ואת אמה", כי לבעלי האבל מנוחה בבכיה ועוררם אבלם, עד שייחלשו כוחות הגוף מסבל המקרה ההוא הנפש, כמו שלבעלי השמחה מנוחה במיני השחוק ומפני זה חמלה התורה עליה, ושם הרשות בידה מכל זה, עד שתלאה מן הבכי ומן האבל... וכן כל השלושים יום תחזיק בתורתה בפרהסיא ואפילו בעבודה זרה, ולא יחלקו עליה באמונה עד הזמן ההוא ועם זה אם לא ישיבנה אל חוקי התורה, לא תימכר ולא יעבוד בה. הנה שמרה התורה קריבת המשגל. ואף על פי שהיא בקצת מרי רוצה לומר היותה אז גויה, עם זה אמר "לא תתעמר בה תחת אשר..." וכו'.
רמב"ן, פסוק י"א:
ד"ה אשת יפת תואר: דיבר הכתוב בהווה. ובספרי (תצא ה): מניין אפילו כעורה? תלמוד לומר "וחשקת בה", אף על פי שאינה יפת תואר. ור' אברהם אמר: יפת תואר בעיניו. והנה הוא דבק עם "וראית". והזכיר הכתוב "וחשקת בה", שלא יתירנה לו רק מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל אם מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה, אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה לא ישא לזו. וכך אמרו בספרי (שם) "ולקחת לך לאשה", שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי. ובגמרא (קידושין כב.) שלא יקח שתי נשים, אחת לבנו ואחת לו, אחת לאביו ואחת לו. והאיסור באותה של בנו אפילו לבדה.
ד"ה אשת יפת תואר: דיבר הכתוב בהווה. ובספרי (תצא ה): מניין אפילו כעורה? תלמוד לומר "וחשקת בה", אף על פי שאינה יפת תואר. ור' אברהם אמר: יפת תואר בעיניו. והנה הוא דבק עם "וראית". והזכיר הכתוב "וחשקת בה", שלא יתירנה לו רק מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל אם מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה, אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה לא ישא לזו. וכך אמרו בספרי (שם) "ולקחת לך לאשה", שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי. ובגמרא (קידושין כב.) שלא יקח שתי נשים, אחת לבנו ואחת לו, אחת לאביו ואחת לו. והאיסור באותה של בנו אפילו לבדה.
ד"ה ועשתה את ציפורניה: ...לכך אני אומר כי כל אלה משפטי אבלות, והכל נמשך אל "ובכתה את אביה ואת אמה" (פסוק יג), וציוה שתגלח ראשה כדרך האבילות, כעניין "ויגז את ראשו" (איוב א כ) דאיוב, וכן" גזי נזרך" (ירמיה ז כט), וכן קציצת הצפרנים אבלות כגילוח הראש: ואמר "והסירה את שמלת שביה מעליה", כלומר תלבש בגדי אבל, וישבה בביתך כאלמנה ולא תצא חוץ כלל, ובכתה את אביה ואת אמה, ותעשה כל זה ירח ימים, כי כן דרך האבלים.
...ועל דעתי אין הפנאי לחמול עליה, רק שייעקר שם עבודה זרה מפיה ומלבה, ולכבות עוד גחלת הנידוד והפירוד מאביה ומאמה ומעמה. שאין הגון לשכב עם אשה אנוסה ומתאבלת, כמו שהזכירו רבותינו ז"ל (נדרים כ:) בממזרים בני גרושת הלב, וכל שכן זאת הצועקת בלבה לאלוהיה להצילה ולהשיבה אל עמה ואל אלוהיה. והנה כאשר יודיעוה שנכריחנה לעזוב את עמה ומולדתה ותתייהד, נאמר לה תתנחמי על אביך ועל אמך ועל ארץ מולדתך כי לא תוסיפי לראותם עוד עד עולם, אבל תהי אשה לאדוניך כדת משה ויהודית. והנה אז ניתן לה זמן שתבכה ותתאבל כמשפט המתאבלים, להשקיט ממנה צערה ותשוקתה, כי בכל עצב יהיה מותר וניחום אחרי כן.
והנה בזמן הזה לקחה עצה בנפשה על הגירות, ונעקר קצת מלבה עבודה זרה שלה ועמה ומולדתה, כי ניחמה עליהם, ודבקה באיש הזה שידעה כי תהיה אליו והורגלה עמו. ולכך אמר הכתוב "והבאתה אל תוך ביתך", ודרשו (ספרי ז): ביתך ולא אל בית אחר, וכן "וישבה בביתך", שתשב כל הזמן הזה בבית שהוא משתמש בו (שם ט), אולי תחפוץ ותתרצה בו.
מה ההבדל בין דעת חז"ל המובאת ברש"י, לבין דעת הרמב"ם במורה נבוכים ולבין דעת הרמב"ן בטעם דין יפת תואר?
| ב. פרטי הדינים |
כיצד מפרשים שלושת החכמים הנ"ל בהתאם למגמתם הכללית את פרטי הדינים הבאים:
"וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ"
then thou shalt bring her home to thy house; and she shall shave her head, and pare her nails;
ד"ה אל תוך ביתך: לשון תוך מלמדנו כונוה שניה בהבאה זו, שיכניסנה להנהגות ביתו ללמד מנהג יהודית קודם שתתגייר.
"וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ"
then thou shalt bring her home to thy house; and she shall shave her head, and pare her nails;
הערה: בתשובתך לשאלה 1 עליך לבאר בקיצור את מגמתם הכללית של שלושת החכמים הנ"ל. בתשובתך לשאלה 2 – את פירושיהם לפרטי הדין.
| ג. שאלות בדברי ראב"ע |
ד"ה והבאתה אל תוך ביתך וגילחה: יש אומרים שמא בעבור שערה חשק בה. על כן תגלח.
Some say the reason why you will bring her into your house, where she will shave is that perhaps you desire her on account of her hair — accordingly, you must shave it.
ד"ה ועשתה: תגדל כדי להיות מאוסה בעיניו.
do her nails i.e., grow her nails, so that she may be repulsive in his eyes.
ד"ה והסירה את שמלת שביה: שמא בעבור יופי מלבוש חשק בה.
she will remove her raiment of captivity perhaps he desired her on account of her beautiful clothing.
ד"ה ובכתה: כדי להסיר שמחתו בה.
weep in order to drive away the joy he has in her.
ד"ה ירח ימים: אולי יקל חשקו. ויש אומרים "וגלחה" - בעבור היותה טמאה, וכן משפט המצורע.
a full month during which his desire may abate. Alternately, some say that “she will shave” [: 12] because she was formerly ritually impure (as in the treatment of someone afflicted with ṣara‘at [Leviticus 14: 8]).
ד"ה ועשתה: תיקון. ותקונה לכרות העודף, וכן "לא עשה שפמו" ותחת מעשה מקשה, והתיקון עיקר כל מעשה במקרא, חוץ אם בא אחריו דבר מגונה גם יהיה רע שלם.
“Do” [: 12] means rectify , the improvement being that she cut off the excess part (as in “he had not done his beard” [II Samuel 19: 25] and “instead of well-done hair” [Isaiah 3: 24]). The concept of improvement underlies all Scriptural instances of “doing”, except those that refer to disgusting, or completely evil, things.
ד"ה את אביה ואת אמה: אם קרוב יש אומרים, כי זה הבכי על אחיה ועל אמה שלא התיהדו. ולפי דעתי שחייב כל אדם בשיקול הדעת לכבד את אביו ואת אמו בחיים ובמוות, וטעם ובכתה: שתתאבל עליהם כמשפט ישראלית, כי היא מתייהדת אם נהרגו כאשר נשבית.
her father and her mother, if they were recently deceased. Some say that she weeps for her father and mother because they did not convert to Judaism; but in my opinion, every mentally balanced human being is obliged to honor his father and mother, in life and in death. weep i.e., she must mourn for them (in the Jewish manner, because she has converted to Judaism) if they were killed at the time she was taken captive. It is unnecessary to mention here that she must immerse herself, since she requires the standard “waters of separation” [Palestinian Talmud Pesaḥim 8: 8 (36b)], as was previously stated: “both yourselves, and your captives” [Numbers 31: 19]. Our Sages, of blessed memory, ruled that one must abstain for three months [Yevamot 48b]. Although there is no need to bring support for their words, the evidence for their reasoning is seen in the verse “about three months later” [Genesis 38: 24] — that being the time when the fetus first begins to stir. It is forbidden to initiate sexual relations with a woman unless one knows whether or not she is pregnant, in order that the paternity of the child may be known — for some babies are born two months earlier than normal, or later than normal (though the latter is less common).
לאיזו משלוש הדעות הנזכרות בשאלה א קרוב הראב"ע?
| ד. "ולקחת לך לאשה" - שאלות ברש"י |
באר את הביטוי המסומן בקו בדברי רש"י, פסוק י"א:
ד"ה ולקחת לך לאשה: לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, יישאנה באיסור. אבל אם נשאה - סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו "כי תהיין לאיש..." וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו.
ד"ה ולקחת לך לאשה: לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, יישאנה באיסור. אבל אם נשאה - סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו "כי תהיין לאיש..." וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו.
ולקחת לך לאשה [AND THOU DELIGHTEST IN HER,] THAT THOU WOULDEST TAKE HER FOR THY WIFE) — Scripture is speaking (makes this concession) only in view of man’s evil inclination (his carnal desires) (Kiddushin 21b). For if the Holy One, blessed be He, would not permit her to him as a wife, he would nevertheless marry her although she would then be forbidden to him. However, if he does marry her, in the end he will hate her, for Scripture writes immediately afterwards, (v. 15) “If a man have two wives, one beloved, and another hated, etc.” and ultimately he will beget a refractory and rebellious son by her (v. 18). It is for this reason that these sections are put in juxtaposition (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 1).
| ה. בן סורר ומורה |
"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"
If a man have a stubborn and rebellious son, that will not hearken to the voice of his father, or the voice of his mother, and though they chasten him, will not hearken unto them; then shall his father and his mother lay hold on him, and bring him out unto the elders of his city, and unto the gate of his place; and they shall say unto the elders of his city: ‘This our son is stubborn and rebellious, he doth not hearken to our voice; he is a glutton, and a drunkard.’ And all the men of his city shall stone him with stones, that he die; so shalt thou put away the evil from the midst of thee; and all Israel shall hear, and fear.
ד"ה סורר: סר מן הדרך.
סורר (from the root סור to deviate) means, one who deviates from the proper path of life.
ד"ה ומורה: מסרב בדברי אביו, לשון ממרים.
ומורה means, one who is disobedient to the words of his father, of the same meaning as ממרים in the phrase (Deuteronomy 9:7) “ממרים הייתם”, “ye have been rebellious”.
ד"ה וייסרו אותו: (סנהדרין עא) מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו, בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין, שנאמר "זולל וסובא", ונאמר (משלי כג) "אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו" (סנהדרין עב). ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו. הגיעה תורה לסוף דעתו - סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי, ואל ימות חייב.
ויסרו אתו AND THEY SHALL CHASTISE HIM — admonish him in the presence of three people, and if he still remains refractory they cause him to be lashed through the court (Sanhedrin 71a; cf. Sifrei Devarim 218:11). The refractory and rebellious son is not liable to the death penalty until he proves to be a thief and eats at one meal a “tartemar” (a weight of half a Maneh) flesh and drinks half a Log wine, for it is said of him, (v. 20) זולל וסבא, and in another passage (Proverbs 23:20) it says: “Do not be among wine-guzzlers (בְסֹבְאֵי-יָיִן), among gluttonous eaters of meat” (Sanhedrin 70a; cf. Sifrei Devarim 219:4). — The refractory and rebellious son is put to death on account of the final course his life must necessarily take (not because his present offence is deserving death); — the Torah has fathomed his ultimate disposition: in the end he will squander his fathers property and seeking in vain for the pleasures to which he has been accustomed, he will take his stand on the crossroads and rob people, and in some way or other make, himself liable to the death penalty. Says the Torah, “Let him die innocent of such crimes, and let him not die guilty of them” (Sifrei Devarim 220:3; Sanhedrin 72a).
ד"ה בן סורר ומורה: על דעת רבותינו (סנהדרין סח:) אינו קטן, שהקטן פטור מכל עונשין שבתורה ומכל המצות, אבל הוא המביא שתי שערות. והנה יש עליו שני עונשין: האחד שהוא מקלה אביו ואמו וממרה בהם, והשני שהוא זולל וסובא, עובר על מה שנצטוינו (ויקרא יט ב) "קדושים תהיו". ונאמר עוד (לעיל יג ה) "ואותו תעבודו ובו תדבקון, כאשר פירשתי (לעיל ו יג) שנצטווינו לדעת השם בכל דרכינו, וזולל וסובא לא ידע דרך ה'.
ועל הכלל, אין בו עתה חטא מות, ועל שם סופו הוא נדון, כמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין עא.). וזה טעם "וכל ישראל ישמעו וייראו", כי לא הומת בגודל חטאו, אלא לייסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים.
וכן דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימיתו לגדר, כדי שתהיה במיתתם תקנה לאחרים, כי הזכיר כן בזקן ממרא (לעיל יז יג), לפי שאין בהוראתו חטא שיהיה ראוי למות בו, רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה כאשר פירשתי שם (בפסוק יא).
וכן בעדים זוממין (לעיל יט כ), שנהרגין ולא הרגו, וכן הזכיר במסית (לעיל יג יב), לפי שהוא נהרג בדבורו הרע בלבד אף על פי שלא עבד הניסת עבודה זרה, ולא שמע אליו, אבל מיתתו ליסר הנשארים. וגם זו מצוה מחודשת. או מבוארת מן "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ יב) "ואיש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט ג).
ד"ה סורר ומורה: כנגד השם וכנגד האבות אם היו יראי השם.
insubordinate and rebellious against God , and against his parents (if the latter be God-fearing people).
ד"ה סורר: כמו כפרה סוררה שלא ישמור מצות עשה.
insubordinate as in “like a headstrong cow” [Hosea 4: 16], meaning he does not observe the positive commandments.
ראב"ע:
ד"ה ומורה: במצות לא תעשה.
ד"ה ומורה: במצות לא תעשה.
ד"ה מורה: מקנטר. מלשון מרה מריתי.
מורה, obstinate, vexing. The word occurs in this sense in Lamentations 1,20 מרה, מריתי, “I kept disobeying.”
ד"ה סורר ומורה: כי מריו מסיר התקוה שישוב מסררותו.
סורר ומורה, his obstinacy removed all hope that he would change his lifestyle.
1. מה בין המפרשים הנ"ל בהגדרת המושג סורר ומורה?
2. מה בין רש"י לרמב"ן בטעם העונש המוטל על בן סורר ומורה?