| א. שאלות כלליות |
מה הקושי הלשוני בפסוק כ' "ואתה תצוה"?
עיין רמב"ן, ספורנו!
בעבור שאמר במשכן תמיד ועשית, והוא בציווי, אמר בכאן "ואתה" בעצמך "תצוה" להם, שיקחו אליך את שמן המאור, כי אין להם דרך לעשות אותו במדבר רק אם היה אצלם משמרת. והנשיאים הביאוהו (להלן לה כז-כח):
וטעם "אליך". שיביאוהו לפניו, והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי, וכן "צו את בני ישראל ויקחו אליך" (ויקרא כד ב):
וטעם "מאת בני ישראל". שיקחו אליך השמן מאת בני ישראל, מאת אשר יימצא בידם, כמו שאמר "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" (לעיל כה ב). וכן אמר "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" (להלן כח א), כי אתה בעצמך תקראם ותבשרם במעלה הזאת. "ועשית להם בגדי קודש" (לעיל כח ב) - בציווי לחכמים העושים במלאכה, כדרך כל מלאכת התבנית. וכן "ואתה תדבר אל כל חכמי לב" (שם ג), שידבר עמהם הוא עצמו, כי הוא יכיר את חכמתם וידע המלאכה הראויה להימסר לכל אחד מהם. ובעבור שאמר "ואתה הקרב ועשית", הוצרך לפרש (בפסוק ג) "ואתה תדבר אל כל חכמי לב", כי בציווי יעשו הבגדים כשאר המלאכה אשר יאמר בה "ראה קראתי בשם בצלאל" וגו' (להלן לא ב).
הנה מה שאמר עד עכשיו "ועשית" יובן שיעשה על ידי אחר, וזה שיצוה לאומנים שיעשו. ולפיכך באלו הג' מצוות שציוה הנה אמר "ואתה", להודיעו שיעשה הוא בעצמו, שיצוה לישראל על עשיית השמן, ושיקריב אליו את אהרן ובניו, ושידבר אל כל חכמי לב.
ואתה תצוה, If, prior to this admonition, the Torah introduced its instructions with the words ועשית, “you will do, etc.,” the meaning had been that Moses was not to do this personally, but that he was to delegate the tasks in question. The formulation ואתה, however, means: “and you personally.” He, personally, was to issue instructions to the Israelites concerning providing the oil for the Menorah. He, personally, was to assemble Aaron and his sons and to address all the חכמי לב, “wise-hearted people.” (28,1 and 28,3)
היכן מצאנו קושי כזה בספר בראשית?
ד"ה להעלות נר תמיד: מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (שבת כא)?
להעלות נר תמיד TO CAUSE THE LIGHT TO BURN (lit., to ascend) CONTINUALLY — he must enkindle it until the flame ascends by itself (Shabbat 21a).
באר את ה"אבל" שבדבריו!
4. מה קשה לרש"י:
ד"ה מערב עד בוקר: תן לה מידתה שתהא דולקת מערב עד בוקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין וכן לכל הלילות. ואם יותר אין בכך כלום.
ד"ה מערב עד בוקר: תן לה מידתה שתהא דולקת מערב עד בוקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין וכן לכל הלילות. ואם יותר אין בכך כלום.
| ב. שאלות כלליות |
1. מה המבנה של כל פרק כ"ח? (חלק אותו לפסקאות!)
מה הן השאלות המתעוררות ביחס למבנה זה שים לב בייחוד לפסוק ד'?
ד"ה ואלה: הזכיר בתחילה החושן שהיה למעלה מהאפוד, שהוא למעלה מהמעיל. ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו. והמצנפת על ראשו. וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד, ואין צורך להזכירם עתה ולא בשעת מעשה. כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים. והנה משה הלבישו הכתונת. ואחר כן שם המצנפת על ראשו. ושם על המצנפת ציץ נזר הקודש. ולא הזכיר בפסוק הזה שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקודש כי אינו בגד.
ד"ה לכבוד ולתפארת: שיתפארו בהם. כי אין אחד מישראל שילבש כאלה.
ד"ה ואלה הבגדים: ולא הזכיר מכנסים שלא היו לכבוד ולתפארת, ולא הזכיר ציץ שלא היה מין בגד.
ד"ה ואלה הבגדים: כולם מפורשים לפנינו.
ואלה הבגדים, they are all listed individually.
ד"ה חושן: לפי עניינו, ופשוטו כעין נרתק וכיס, שהרי כפול היה.
חשן, something resembling a sheath, containing a pocket. Its precise nature depends on its use at the time.
ד"ה אפוד: לשון מלבוש שמתקשט בו ומכוסה בו האדם למעלה מכל בגדיו.
ואפוד, a garment which is at one and the same time decorative and protective, covering the chest of a person, worn as an outer garment.
ד"ה תשבץ: כעין גומות גומות הוא עשוי.
תשבץ, a knitted one (tunic). This garment, being knitted, has small holes all over it, as do most such knitted garments when made from wool.
ד"ה מצנפת: כובע בראש, כדכתיב "וצניף מלוכה".
מצנפת, a kind of hat, cap, worn on the head. We encounter the word describing Royal headgear in Isaiah 62,3 וצניף מלוכה, “a royal diadem.”
ד"ה ואבנט: אזור, לפי הפשט.
ואבנט, a belt or sash of sorts. According to the plain meaning, this is the place where the trousers should have been mentioned. They were not mentioned as only garments of a distinctive character enhancing a person’s stature are listed here.
מכנסיים לא הוצרך להזכיר כאן שאינו מזכיר אלא בגדים הנראים העשויים לכבוד.
ואבנט, a belt or sash of sorts. According to the plain meaning, this is the place where the trousers should have been mentioned. They were not mentioned as only garments of a distinctive character enhancing a person’s stature are listed here.
3. כמה הם בגדי הכהן הגדול, ואלו הם? כמה הם בגדי כהן הדיוט, ואלו הם? נמק את תשובתך מתוך הפסוקים ומפרשיהם!
| ג. "ואתה" |
"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן"
And bring thou near unto thee Aaron thy brother, and his sons with him, from among the children of Israel, that they may minister unto Me in the priest’s office, even Aaron, Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar, Aaron’s sons.
ד"ה ואתה: בעבור היות משה כהן הכהנים בתחילה. על כן טעם "הקרב אליך". וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון. שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל, ואין לדבר על משה אדוננו כי בורח היה, ומי יתן לו עברית. ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצוות ולדון כל דבר קשה.
מה כוונתו, ומה פירוש המילים "כי בורח היה ומי יתן לו עברית"?
| ד. שאלות לשון וסגנון |
מה הקושי הלשוני בפסוק ג' "אשר מילאתיו"?
עיין ראב"ע:
ד"ה ואתה: וי"ו מילאתיו שב אל לב.
ד"ה ואתה: וי"ו מילאתיו שב אל לב.
מה היא חולשתו, ואיך אפשר לתרץ קושי זה בדרך אחרת? הידועות לך דוגמאות לקושי זה מפסוקים אחרים בתנ"ך?
האם "לכהנו" (פסוק א'-ב') הוא פועל עומד או פועל יוצא?
עיין ראב"ע, פסוק א':
ד"ה וי"ו "לכהנו לי" נוסף: כוי"ו "חיתו שדי", "בנו בעור". ופירש שמות בני אהרן, אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה. ואין ספק כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן. על כן נתנו להם ישראל ערים רבות, ככתוב בספר יהושע.
ד"ה וי"ו "לכהנו לי" נוסף: כוי"ו "חיתו שדי", "בנו בעור". ופירש שמות בני אהרן, אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה. ואין ספק כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן. על כן נתנו להם ישראל ערים רבות, ככתוב בספר יהושע.
עיין רש"י, פסוק ג':
ד"ה לקדשו לכהנו לי: לקדשו להכניסו בכהונה על ידי הבגדים, שיהא כהן לי ולשון כהונה שירות הוא שנטדיא"ה (בלע"ז הייליגקייט).
ד"ה לקדשו לכהנו לי: לקדשו להכניסו בכהונה על ידי הבגדים, שיהא כהן לי ולשון כהונה שירות הוא שנטדיא"ה (בלע"ז הייליגקייט).
| ה. "והם יקחו" |
"וְהֵם יִקְחוּ"
And they shall take the gold, and the blue, and the purple, and the scarlet, and the fine linen.
דרכים שונות למפרשים בפירוש מילים אלה, ושונות המסקנות שאליהן הגיעו.
תרגום יונתן
והינון יסבון מן ממונהון ית דהבא וית תכלא וית ארגוונא וית צבע זהורי וית בוצא:
והינון יסבון מן ממונהון ית דהבא וית תכלא וית ארגוונא וית צבע זהורי וית בוצא:
אותם חכמי לב שיעשו הבגדים יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים.
והם יקחו AND THEY SHALL TAKE — Those men, wise in heart (cf. v. 3), who are to make the garments shall receive from the donors את הזהב ואת התכלת THE GOLD AND THE BLUE PURPLE, in order to make the garments of them.
חכמי לב העושים נאמנים להם.
They shall take the gold. The wise in heart were trusted to take these precious materials and work on them without supervision.
הנה כל הצואות עד כאן היו במשה עצמו, ועשית, תעשה (לעיל כו א), ועתה ציוה שידבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים, ולכן אמר "והם יקחו את התכלת ואת הזהב", שיקבלו הנדבה מן הציבור ויעשו בה את הבגדים. והטעם לאמר, שלא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי נאמנים הם, כעניין שנאמר (מ"ב יב טז) "ולא יחַשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים".
וכאשר נאמר בבגדים הוא הדין בכל מלאכת המשכן, כי ביום הראשון בלבד כתיב "ויקחו מלפני משה" (להלן לו ג), וגם הוא שלא בחשבון לקחו הכל מלפניו, ובשאר הימים הביאו אליהם, ולכך כתיב (שם ה) "ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא", כי להם היו מביאים, לא שיתנום למשה והוא ישקול על ידם, אבל הם לאחר שגבו הכל, מנו ושקלו ואמרו למשה כדכתיב (להלן לח כד) "ויהי זהב התנופה" וגו'.
They shall take the gold. Only on the first day of the collection were the materials brought to Moshe. Thereafter they were brought directly to the wise men. That is why Moshe did not have any idea how much had been collected, as is clear from verse 36:5. The wise men, by contrast, knew precisely how much had been brought because they counted and weighed everything as it arrived.
וכמו שיכונו בעת העשייה, כן יכונו כשיקחו את הזהב וכו'.
והם יקחו את הזהב, just as the correct degree of dedication to its purpose was required by these חכמי לב while they would be engaged in fashioning the Tabernacle and its paraphernalia, so the same degree of mental concentration on their holy task was required while they received these contributions from the people or their go betweens.
רלב"ג:
...וכבר למדנו מזה המקום שאין עושים שררה בממון בפחות משנים, והיה זה כן לפי שהאדם לא יחשוב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו.
...וכבר למדנו מזה המקום שאין עושים שררה בממון בפחות משנים, והיה זה כן לפי שהאדם לא יחשוב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו.
שהם יבחרו המובחר מכל מינים אלו לבגדי כהונה.
ענה: מה הן השאלות השונות העומדות בפני כל אחד מהם?
| ו. השוואת מפרשים |
רלב"ג:
ד"ה אבני זיכרון: שבאבנים תהיינה סיבה שיזכור אהרן תמיד במחשבתו בני ישראל ומשוטט בהם במחשבתו, ובזה תועלת להנעת הנבואה בענייניהם.
ד"ה אבני זיכרון: שבאבנים תהיינה סיבה שיזכור אהרן תמיד במחשבתו בני ישראל ומשוטט בהם במחשבתו, ובזה תועלת להנעת הנבואה בענייניהם.
רלב"ג:
ד"ה ונשמע קולם: והנה היה המעיל מוקף פעמוני זהב ורימוני תכלת שישמע אהרן קולו בבואו אל הקודש, ויעירהו להתבונן במה שהיה בקודש, ובמה שהיה עליו הבגדים ולאיזה תכלית היה, כי בזה תשולם הכונה האלוקית הרצויה.
ד"ה ונשמע קולם: והנה היה המעיל מוקף פעמוני זהב ורימוני תכלת שישמע אהרן קולו בבואו אל הקודש, ויעירהו להתבונן במה שהיה בקודש, ובמה שהיה עליו הבגדים ולאיזה תכלית היה, כי בזה תשולם הכונה האלוקית הרצויה.
רש"י:
ד"ה לזיכרון: שיהא רואה הקדוש ברוך הוא השבטים כתובים לפניו, ויזכור צדקתם.
ד"ה לזיכרון: שיהא רואה הקדוש ברוך הוא השבטים כתובים לפניו, ויזכור צדקתם.
רש"י:
ד"ה ולא ימות: מכלל לאו אתה שומע הן - אם יהיו לו, לא יתחייב מיתה. הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו, חייב מיתה בידי שמים.
ד"ה ולא ימות: מכלל לאו אתה שומע הן - אם יהיו לו, לא יתחייב מיתה. הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו, חייב מיתה בידי שמים.
רשב"ם:
ד"ה ונשמע קולו: שפעמונים נוקשים ומכים זה לזה אף על פי שבליטת הרימונים ביניהם. ולפי שציוה הקדוש ברוך הוא "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו", לכך ציוה הקדוש ברוך הוא ונשמע קולו בבואו ויתרחקו השומעים משם.
ד"ה ונשמע קולו: שפעמונים נוקשים ומכים זה לזה אף על פי שבליטת הרימונים ביניהם. ולפי שציוה הקדוש ברוך הוא "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו", לכך ציוה הקדוש ברוך הוא ונשמע קולו בבואו ויתרחקו השומעים משם.
מה ההבדל בין: 1) רש"י לרלב"ג בפירוש (י"ב) "אבני זיכרון... לזיכרון"? 2) רשב"ם לרלב"ג בפירוש (ל"ח) "ונשמע קולו"? מה המגמה הכללית של הרלב"ג בשני פירושיו אלה?