הערה: לשתי השיטות שבהן מפרש רש"י את הפסוקים האלה, עיין גיליון האזינו תש"ו.
| א. סיכום השירה |
הרמב"ן, נותן דברי סיכום לשירה כולה בפסוק מ':
ד"ה כי אשא אל שמים ידי: ... והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד כל המוצאות אותנו בביאור. הזכירה תחילה החסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד עבודה זרה. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד ששלח בהם בארצם דֶּבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פיזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה, כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם. והטעם, כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקדוש ברוך הוא, כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו עבודה זרה כהם, רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם, ויעבדו את הקדוש ברוך הוא וישמרו את מצוותיו, ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם, ויבוזו עבודה זרה שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם, וכעניין שאמר (תהלים מד כג) "כי עליך הורגנו כל היום", אם כן לשנאתו של הקדוש ברוך הוא יעשו בנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו ועליו להינקם מהם. וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בבניין בית שני לא הרנינו גוים עמו, רק לעגו עליהם (נחמיה ג לד) מה היהודים האמללים עושים, והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל, וכולם משועבדים לו, ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כיפר אדמתו עמו. והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם וייפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כורחן של מינין. וכך הזכירו בספרי (האזינו מג), גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא. ולזה רמז הכתוב שאמר (פסוק מד) "ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באוזני העם", הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו, ואם היא קטנה בדיבור, כי ביאר להם ענייניה הרבים. ואילו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום.
ד"ה כי אשא אל שמים ידי: ... והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד כל המוצאות אותנו בביאור. הזכירה תחילה החסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד עבודה זרה. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד ששלח בהם בארצם דֶּבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פיזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה, כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם. והטעם, כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקדוש ברוך הוא, כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו עבודה זרה כהם, רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם, ויעבדו את הקדוש ברוך הוא וישמרו את מצוותיו, ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם, ויבוזו עבודה זרה שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם, וכעניין שאמר (תהלים מד כג) "כי עליך הורגנו כל היום", אם כן לשנאתו של הקדוש ברוך הוא יעשו בנו כל הרעות האלה, והם צריו ומשנאיו ועליו להינקם מהם. וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח, כי בבניין בית שני לא הרנינו גוים עמו, רק לעגו עליהם (נחמיה ג לד) מה היהודים האמללים עושים, והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל, וכולם משועבדים לו, ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כיפר אדמתו עמו. והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם וייפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כורחן של מינין. וכך הזכירו בספרי (האזינו מג), גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא. ולזה רמז הכתוב שאמר (פסוק מד) "ויבוא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באוזני העם", הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו, ואם היא קטנה בדיבור, כי ביאר להם ענייניה הרבים. ואילו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה, מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה, לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום.
And this song is to be a reliable witness, which will describe in great detail all that will happen to us. It opens with the Chessed that God Almighty did with us since he took us as His portion. It mentions the good He did for us in the desert.
1. להבנת דברי הרמב"ן חלק את דבריו לפסקאות, ותן שמות לפסקאות.
2. הרמב"ן מחלק כאן את השירה לארבעה חלקים ("הזכירה תחילה... והזכירה הטובות... והזכירה הכעס... וכן אמרה השירה כי בסוף...). סמן מה הם חלקי השירה (מפסוק... עד פסוק...), לפי חלוקת הרמב"ן.
3. היכן בפסוקינו מצא הרמב"ן רמז לרעיונו המובא בדבריו החל מן "והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו"?
*
4. היכן מצינו רעיון זה בתורה או ברש"י שוב?
5. היכן מצא הרמב"ן בפסוקים רמז לדבריו "ויכפר על חטאתינו למען שמו"?
השווה לדבריו את דברי הביאור, והסבר מה הוסיף הוא על דברי הרמב"ן!
ביאור:
השירה הזאת תכליל כל ענייני האומה וכל המוצאות אותה מיום צאתה מארץ מצרים עד סוף כל הדורות. וכן אמרו חז"ל בספרי: גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש לעולם הבא; והוא עניין נפלא עד מאד, כאשר יוסיף הקורא המשכיל להגות ולהתבונן בפרשה הזאת, כן יוסיף להפליא עליה ולשמוח בה ולהינחם על ידה מכל התלאות והצרות אשר עברו עלינו מיום גלותנו עד עתה, כי אין בהם דבר אשר לא הוגד מראש בשירה הזאת הקטנה בדיבור והנשגבה בעניין; וכאשר באתנו לשעבר גלות ושעבוד וטלטול, כמו שהעיד בנו מלכנו מחוקקנו, כן תתחזק בלבנו התקוה לעתיד, שיתנחם ה' עלינו לעת הכמוס עמדו, להוציא למרחב רגלינו ולהקים אותנו לו לעם כשנים קדמוניות.
השירה הזאת תכליל כל ענייני האומה וכל המוצאות אותה מיום צאתה מארץ מצרים עד סוף כל הדורות. וכן אמרו חז"ל בספרי: גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש לעולם הבא; והוא עניין נפלא עד מאד, כאשר יוסיף הקורא המשכיל להגות ולהתבונן בפרשה הזאת, כן יוסיף להפליא עליה ולשמוח בה ולהינחם על ידה מכל התלאות והצרות אשר עברו עלינו מיום גלותנו עד עתה, כי אין בהם דבר אשר לא הוגד מראש בשירה הזאת הקטנה בדיבור והנשגבה בעניין; וכאשר באתנו לשעבר גלות ושעבוד וטלטול, כמו שהעיד בנו מלכנו מחוקקנו, כן תתחזק בלבנו התקוה לעתיד, שיתנחם ה' עלינו לעת הכמוס עמדו, להוציא למרחב רגלינו ולהקים אותנו לו לעם כשנים קדמוניות.
| ב. "הלוא הוא כמוס עמדי" |
"הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי"
’Is not this laid up in store with Me, Sealed up in My treasuries?
ד"ה חמת תנינים: כתרגומו הא כמרת תניניא כס פורענותהון, הנה כמרירות נחשים כוס משתה פורענותם.
חמת תנינים יינם THEIR WINE IS THE POISON OF DRAGONS — Understand this as the Targum does: הא כמרת תניניא כס פורענותהון which means: Behold, like the gall of serpents is the cup of the drink of their punishment.
ד"ה וראש פתנים: כוסס שהוא אכזר לנשוך, אויב אכזרי יבוא וייפרע מהם.
וראש פתנים AND AS THE VENOM OF VIPERS is their cup — venom, which proves cruel (אכזר) to him who is bitten. The sense is: a cruel enemy will come and exact punishment from them.
ד"ה הלוא הוא כמוס: כתרגומו, כסבורים הם ששכחתי מעשיהם - כולם גנוזים ושמורים לפני .
הלא הוא כמס עמדי IS NOT THIS LAID UP IN STORE WITH ME — Understand this as the Targum has it: (“Are not all their doings open before me?”) — i.e., they believe that I have forgotten their doings, but really they are all stored up and kept with Me.
ד"ה הלוא הוא: פרי גפנם ותבואת שדמותם כמוס עמדי.
הלא הוא IS NOT THIS — the fruit of their vine and the produce of their fields (i.e. their doings) כמס עמדי STORED UP WITH ME?
ד"ה הלוא הוא כמוס עמדי: דברי ה', יש אומרים: על הגזרות. והקרוב אלי, שהוא יינם שהוא ראש פתנים, הוא שמור עד שישתוהו. ומלת כמוס מטעם המקום ידועה, כי אין לה משפחה.
Is it not secreted with Me These are the words of God . Some say that the implied antecedent is the evil decrees; but it seems more plausible to me that the antecedent is the “wine that is the hemlock of vipers” — it is reserved for them, to drink it. The word secreted is understood from context, because there are no words related to it.
ד"ה חתום באוצרותי: שלא תגע בו יד, רק הוא שמור להם להינקם מהם
sealed within My vaults so that no one may touch it; but it is reserved for them, to exact vengeance from them.
ד"ה הוא הוא כמוס עמדי: דברי גאות האומות אני שומר, ואשלם להם נקם על זאת.
?הא הוא כמוס עמדי, (G’d speaking) I keep careful track of the words of the wicked nations who boast, and I take My revenge for such boasts from them.
ד"ה הוא הוא כמוס עמדי: ראש הפתן האכזרי שלהם שמתי באוצרותי, להאכילם מפרי מעשיהם. כי לי נקם ושילם, לנקום נקמת ישראל מידם, ולי שילם, לשלם להם כפועלם שכיחשו בי. לעת תימוט רגלם, כשתתמלא סאתם, כעניין "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" (בראשית טו טז). ור' אברהם אמר שטעמו "וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), והוא סוד גדול .
1. למי מוסב הכינוי "הוא" לפי דעת המפרשים הנ"ל?
*
2. מניין למפרשים ש"יינם" זה ישתוהו הם (ראב"ע: "שמור עד שישתוהו")?
| ג. "לי נקם ושלם" |
"לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם"
לי נקם ושלם means, with Me is prepared and held in readiness the punishment of vengeance, and it will recompense them according to their doings. As regards the word ושלם, it means that vengeance will pay them their recompense (וְשִׁלַּם is therefore a verb with the Vau conversive, the subject being the noun נקם which precedes it). — But some explain the word וְשִׁלַּם as a noun, having the same meaning as שִׁלּוּם “recompense”, when it would be of the same grammatical form as the noun in the phrase (Jeremiah 5:13) “And the דִּבֵּר is not in them”, where it has the meaning of דִּבּוּר, “Divine utterance”. And when will I recompense them?
ד"ה לי נקם ושילם: לנקום נקמת ישראל מידם, ולי שילם, לשלם להם כפועלם שכיחשו בי. לעת תימוט רגלם, כשתתמלא סאתם, כעניין "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" (בראשית טו טז). ור' אברהם אמר שטעמו "וגם רשע ליום רעה" (משלי טז ד), והוא סוד גדול.
1. לשם מה מוסיף הרמב"ן "ולי" שלם?
2. מה קשה לו בפסוקנו והצריכו להוסיף את המילים "כשתתמלא סאתם"?
| ד. השוואת מפרשים |
"אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם... מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב"
I will make Mine arrows drunk with blood, And My sword shall devour flesh; With the blood of the slain and the captives, From the long-haired heads of the enemy.’
ד"ה אשכיר חצי מדם: האויב.
אשכיר חצי מדם I WILL MAKE MY ARROWS DRUNK WITH BLOOD of the enemy,
ד"ה וחרבי תאכל בשר: בשרם .
וחרבי תאכל AND MY SWORD SHALL DEVOUR their FLESH.
ד"ה מדם חלל ושביה: זאת תהיה להם מעוון דם חללי (ס"א חללי דם) ישראל ושביה ששבו מהם.
מדם חלל ושביה FROM THE BLOOD OF THE SLAIN AND THE CAPTIVE i.e., this will happen to them because of the sin of those slain in Israel (i.e., on account of their blood; מדם), and because of the captives they have made amongst them,
ד"ה אשכיר חצי: כאומרו "כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר".
אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר , similar to Isaiah 66,16 כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר, “for the Lord will contend with fire, with His sword against all flesh.”
ד"ה מדם חלל ושביה: כאומרו "ורבו חללי ה'".
מדם חלל ושביה, as in the same verse in Isaiah ורבו חללי ה' “many will be the ones slain by the Lord.”
...ישלם להם כפי מעשיהם... וזהו "אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל"... וכל זה דיבור המשליי בכלי הגיבור; וביאר סיבת דם החצים מסיבת החללים שהרגו מישראל והשבויים ששבו מהם.
We learn seven principles from this song:
1. סדר את המפרשים הנ"ל לשתי קבוצות. מה ביניהן?
2. לפי מי מן הנ"ל יש לסמן בנקודותים (:) את פסוקנו אחרי "תאכל בשר"?
3. כיצד מפרש רש"י את מ' של "מדם" הראשון, ואת מ' של "מדם" השני?
| ה. "מראש פרעות אויב" |
"מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב"
I will make Mine arrows drunk with blood, And My sword shall devour flesh; With the blood of the slain and the captives, From the long-haired heads of the enemy.’
העמק דבר:
...הפרעות הנעשים נגד ישראל באים מראשי אומות העולם אויבי ישראל, ורק באשר בושים לעשות רע בידיהם, על כן הם מפתים את הפראים, וייענשו הפעם על ידי הקדוש ברוך הוא ראשי הפורעים – וזהו "מראש פרעות אויב".
...הפרעות הנעשים נגד ישראל באים מראשי אומות העולם אויבי ישראל, ורק באשר בושים לעשות רע בידיהם, על כן הם מפתים את הפראים, וייענשו הפעם על ידי הקדוש ברוך הוא ראשי הפורעים – וזהו "מראש פרעות אויב".
במה נוטה בעל העמק דבר מן הפירוש הרגיל, ומה הסיבה הפנימית לפירושו זה?