פרשת עקב תש"ט - "והיה אם שמוע"
הערה: לשאלת השכר והעונש הגשמי המובטח כאן (פסוקים י"ד-י"ז), עיין גיליון בחקותי תש"ו!
א. "והיה אם שמוע תשמעו"
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ"
והיה אם שמע AND IT SHALL COME TO PASS IF YE WILL HEARKEN — The word והיה is to be connected with what is said above (v. 11): “it drinketh water of the rain of heaven”.
גמרא סוכה מ"ו אמר ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא: בוא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם! בשר ודם: כלי ריקן – מחזיק; (רש"י: מה שנותנין לתוכו) מלא – אינו מחזיק. (רש"י: מה שתוסיף עליו), אבל מידת הקדוש ברוך הוא: מלא – מחזיק; ריקן – אינו מחזיק, שנאמר (דברים כ"ח) "והיה אם שמוע תשמע וגו'", אם שמוע – תשמע, (רש"י: אם הורגלת לשמוע, אז תשמע, תוכל ללמוד ולהוסיף). ואם לאו – לא תשמע. (רש"י: שלא הטית אוזן בילדותך לשמוע). דבר אחר: "אם שמוע" בישן, (רש"י: מחזר על תלמודך ששמעת), "תשמע" בחדש (רש"י: תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים). (דברים ל' י"ז) "ואם יפנה לבבך", (רש"י: להתייאש על מה שלמדת כבר מלחזור עליו), שוב "לא תשמע" (רש"י: משתפנה לבך לבטלה, שוב אין משמיעין אותך, דהכי כתיב (דברים ל' "ואם יפנה לבבך ולא תשמע").
ד"ה והיה אם שמוע תשמעו: (סוכה מו) אם תשמע בישן תשמע בחדש, וכן "והיה אם שכוח תשכח" (דברים ח) - אם התחלת לשכוח, סופך שתשכח כולה, שכן כתיב במגילה: "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך".
שמע תשמעו lit: AND IT WILL COME TO PASS IF HEARKENING YE WILL HEARKEN — If you hearken to the old (if you hear again what you have already learnt, i.e. if you repeatedly study the old lessons), you will hearken to the new (you will the more easily gain new knowledge) (Sukkah 46b; cf. Rashi on Exodus 19:5). Similar is the meaning of אם שכח תשכח (Deuteronomy 8:19): If you have begun to forget, your end will be that you will forget all of it. So, too, is written in a certain Scroll: If thou forgettest Me one day, I will forget thee two days (cf. Sifrei Devarim 48:8; Jerusalem Talmud end of Berakhot).
ועיין רשב"ם:
ד"ה והיה אם שמוע תשמעו: אם שמעת בישן, תשמע בחדש, וכן "אם שכוח תשכח", התחלת לשכוח סופך לשכוח. כך שנויה באגדת שמואל: במגילת חסידים מצאו כתוב "אם תעזבה יום, יומיים תעזבך". משל לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפורי, ופגעו זה בזה בחדא משכונתא והסיחו זה עם זה, ופירש זה מזה זה הולך מיל, וזה הולך מיל, נמצא רחוק מזה שני מילין.!
1. מה הקושי בפסוקנו, שאותו דורשים כאן?
2. מה ההבדל בין שתי דרשות הגמרא?
3. למה השמיטה הגמרא ו' החיבור שבדברים ל' י"ז "ואם יפנה לבבך ולא תשמע"?
**
4. התוכל להסביר למה לא הביא רש"י דרש זה על "שכוח תשכח" במקומו בדברים פרק ח' פסוק י"ט? (בלשון המכילתא: "שכח אדם מצוה אחת – משכחין אותו מצוות הרבה").
**
5. הידועים לך עוד מקומות ברש"י, שבהם הוא מביא דרש בדרך זו, שמחלק משפט אחד (משפט תנאי או משפט ציווי) לשני משפטים – למשפט תנאי ולתוצאתו?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה מצוה אתכם היום: שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום (ספרי).
מצוה אתכם היום [MY COMMANDMENTS WHICH I] COMMAND YOU THIS DAY — This suggests that they should ever be to you as new commandments, as though you had heard them for the first time on that day (Sifrei Devarim 58).
מה קשה לו?
ד"ה לאהבה את ה': שלא תאמר: הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקָּרא רב, בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשו - עשו מאהבה, וסוף הכבוד לבוא.
לאהבה את ה׳ TO LOVE THE LORD — This means that you should not say: Well, I will learn, but in order that I may become rich, in order that I may obtain the title Rabbi, in order that I may receive a prize, — but whatever you do, do it out of love for God (Sifrei Devarim 41:23), and ultimately the honour which you desire will certainly come (Nedarim 62a).
ד"ה ולעבדו בכל לבבכם: עבודה שהיא בלב, וזו היא תפילה, שהתפילה קרויה עבודה, שנאמר "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא", וכי יש פולחן בבבל? אלא על שהיה מתפלל שנאמר "וכוין פתיחן ליה" וגו'. וכן בדוד הוא אומר "תִּכון תפילתי קטורת לפניך".
ולעבדו בכל לבבכם AND TO SERVE HIM WITH ALL YOUR HEART — i.e. to serve Him with a service that is in the heart: that is prayer, for prayer is termed service (עבודה), as it is said, (Daniel 6:17) “Thy God whom thou servest continually”. But was there service (i.e. sacrificial service, the technical term for which is עבודה) in Babylon? But the term is used because he offered prayer there, as it is said, (Daniel 6:11) “Now his windows were open [in his upper chamber towards Jerusalem and he kneeled upon his knees three times a day and prayed]”. And so, too, it states in the case of David (Psalms 141:2): “Let my prayer be set forth as incense before Thee” (incense being part of the sacrificial service) (Sifrei Devarim 41:25-27).
א. מה ראה רש"י לשנות את הפועל ולומר: "בשביל שאהיה עשיר", "בשביל שאקרא רב", ולא אמר גם בשני "בשביל שאהיה..."?
**
ב. בעל דברי דוד:
קשה, דהיה לרש"י להביא תחילה מדוד, שהוא קודם לדניאל, ומה ראה להפך הסדר? (ושינה בזה מלשון הספרי שהקדים הפסוק מתהלים לפסוק מדניאל, לפי סדר הספרים בתנ"ך).
נסה למצוא הסבר לשינוי זה!
ד"ה ונתתי מטר: (ספרי) עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי.
ונתתי מטר ארצכם I WILL GIVE THE RAIN OF YOUR LAND [IN ITS SEASON] — You will then have done what devolved upon you, I, too, shall do what devolves upon Me (Sifrei Devarim 41:29; cf. Rashi on Deuteronomy 26:15).
ד"ה בעתו: בלילות, שלא יטריחו אתכם. דבר אחר: (שם) בעתו: בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם.
בעתו [RAIN …] IN ITS SEASON — i.e. at night time, so that it may not cause you any trouble. — Another explanation of בעתו IN ITS SEASON is: on Sabbath (Friday) nights when everyone is usually at home (cf. Sifrei Devarim 42:2; Taanit 23a; see Rashi on Leviticus 26:4).
ולמה לא פירשוֹ כמשמעו – בעונתם?
ד"ה וסרתם: לפרוש מן התורה, ומתוך כך "ועבדתם אלוהים אחרים", שכיון שאדם פורש מן התורה, הולך ומדבק בעבודת אלילים, וכן דוד הוא אומר (שמואל א כו) "כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד" וגו' ומי אמר לו כן? - אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד אלוהים אחרים.
וסרתם AND YE TURN ASIDE, to depart from the Torah, and through this, ועבדתם אלהים אחרים YE WILL SERVE OTHER GODS, for so soon as a man departs from the Torah he goes and clings to idol-worship. Similarly did David say, (I Samuel 26:19) “For they have driven me out this day, that I should not cleave to the inheritance of the Lord (the Torah) saying, Go, serve other gods”. But who had really said thus to him?! But he meant: Since I am driven out so that I can no longer occupy myself with the Torah, I am nearly exposed to the danger of serving other gods (Sifrei Devarim 43:14).
*
הסבר את הרעיון הכלול בדבריו הסבר פסיכולוגי!
ג. "ואכלת ושבעת"
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"
ואכלת ושבעת AND THOU SHALT EAT AND BE SATISFIED — This is quite another (a separate) blessing; it means that a blessing will be on the bread within the stomach (see Rashi on Leviticus 25:19). השמרו לכם
ספרי:
כשהבהמה אוכלת ושובעת, עובדת בכוח את האדמה. וכן הוא אומר (משלי י"ד) "ורב תבואות בכוח שור". דבר אחר: "ואכלת ושבעת" מן הולדות. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ל"א) "ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר".
ד"ה ואכלת ושבעת: הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעיים, ואכלת ושבעת.
ואכלת ושבעת AND THOU SHALT EAT AND BE SATISFIED — This is quite another (a separate) blessing; it means that a blessing will be on the bread within the stomach (see Rashi on Leviticus 25:19). השמרו לכם
ד"ה ואכלת ושבעת: שב אל "דגנך ותירושך", לא אל הקרוב שהוא "עשב בשדך".
you will eat and be satisfied referring to the abovementioned “grain and wine” [: 14], not the more proximate grass in your fields .
ואכלת ושבעת: הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת שבתוך מעיך ואכלת ושבעת, לשון רש"י. ור' אברהם אמר: "ואכלת ושבעת" שב אל "דגנך תירושך ויצהרך", לא אל הקרוב שהוא "עשב בשדך". והנכון בעיני שהוא שב אל הכל, ואכלת ושבעת דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר. ובספרי (עקב טו) ואכלת ושבעת, כשבהמתך אוכלת ושובעת, עובדת האדמה, וכן הוא אומר (משלי יד ד) "ורב תבואות בכוח שור". דבר אחר: מן הולדות, אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (ירמיה לא יא) "ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר" וגו', וזהו הנכון.
מזה למדו חז"ל בברכות מ"ג, דמחויבים ליתן תחילה מזונות לבהמתו ואחר כך יאכל בעצמו. ולפי הפשט לא באי האי "ואכלת ושבעת" בשביל הבטחה, אלא מעניין הפרשה: לאחר שיהיה לך כל טוב עד "ואכלת ושבעת" על כורחך יש לך לחוש פן תגיע לידי הסרה מן הדרך, והיינו דכתיב "הישמרו לכם פן...".
1. מה הקושי העומד בפני כולם?
2. מה ההבדל בין הפירושים השונים הניתנים בזה, ובמה שונה האחרון מכולם?
ד. "...יפתה..."
"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם"
Take heed to yourselves, lest your heart be deceived, and ye turn aside, and serve other gods, and worship them;
לשון פתיות, כמו (איוב ה') "ופותה תמית קנאה", כלומר: הישמרו לכם פן ישטה (מלשון שוטה) לבבכם ויעשה מעשה פתיות.
פן יפתה לבבכם, “lest your heart be fooled;” the root פתה appears in this sense in Job 5,2: “passion slays the fool.” Moses warns the people not to be misled by the urges of their heart and commit foolishness. If the root of this word would be פתוי, “temptation,” Moses should have written: יפותה, as in Proverbs 25,15.
מלשון (בראשית ט') "יפת אלוקים ליפת", היינו הרחבת הלב, שגורם לחשוב הקלה בעונשין וכדומה ועל ידי זה "וסרתם...".
מה גרם לשניהם לסטות מדרך הפירוש הרגיל, המפרשו מלשון פיתוי?