שים לב: להערכת מעשה שמעון ולוי עיין גיליון וישלח תש"ח שאלה א!
| א. "יציאת דינה" |
"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה"
And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne unto Jacob, went out to see the daughters of the land.
תנחומא וישלח ז':
ולא בת יעקב. תלאה הכתוב באמה. מה לאה יוצאנית – אף זו יוצאנית. ומניין? דכתיב (בראשית ל' ט"ז) "ותצא לאה לקראתו". אמר יחזקאל (ט"ז מ"ד): "הנה כל המושל עליך ימשול לאמור: כאמה בתה, בת אמך את".
ולא בת יעקב. תלאה הכתוב באמה. מה לאה יוצאנית – אף זו יוצאנית. ומניין? דכתיב (בראשית ל' ט"ז) "ותצא לאה לקראתו". אמר יחזקאל (ט"ז מ"ד): "הנה כל המושל עליך ימשול לאמור: כאמה בתה, בת אמך את".
ד"ה בת לאה: ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת "בת לאה", שאף היא יצאנית היתה (בראשית רבה) שנאמר "ותצא לאה לקראתו" (ועליה משלו המשל "כאמה כבתה").
בת לאה THE DAUGHTER OF LEAH — so Scripture calls her why not the daughter of Jacob? But just because she “went out” she is called Leah’s daughter, since she, too, was fond “of going out” (Genesis Rabbah 80:1), as it is said (30:16) “and Leah went out to meet him”. With an allusion to her they formulated the proverb: “Like mother, like daughter”.
ד"ה וטעם בת לאה אשר ילדה ליעקב: לומר שהיא אחות שמעון ולוי, המקנאים ונוקמים נקמתה. והזכיר "אשר ילדה ליעקב", כי כל האחים קינאו בה
אברבנאל:
הכתוב הזה בא לספר שבחה של דינה, שלא קרה לה זה להיותה יצאנית בטבעה, כי היתה בת לאה המלומדת לשבת בית, כי רחל היתה רועה את הצאן, ולאה לא היתה יוצאת החוצה. גם מפאת אביה, שהיתה בת יעקב יושב אוהלים; ואם היה אביה צנוע, כל שכן בתו. וזה מורה, שלא יצאה לכונה רעה חלילה אלא "לראות בבנות הארץ" – לא אמר "באנשי העיר" וגם לא "בבני העיר", אלא: "בבנות העיר", רצה לומר: לראות בבנות העיר במלבושיהן ובתכשיטיהן, יען לא היה בבית יעקב שום נערה בלתה, והיא רצתה ללמוד מנערות העיר כדרך הבתולות.
הכתוב הזה בא לספר שבחה של דינה, שלא קרה לה זה להיותה יצאנית בטבעה, כי היתה בת לאה המלומדת לשבת בית, כי רחל היתה רועה את הצאן, ולאה לא היתה יוצאת החוצה. גם מפאת אביה, שהיתה בת יעקב יושב אוהלים; ואם היה אביה צנוע, כל שכן בתו. וזה מורה, שלא יצאה לכונה רעה חלילה אלא "לראות בבנות הארץ" – לא אמר "באנשי העיר" וגם לא "בבני העיר", אלא: "בבנות העיר", רצה לומר: לראות בבנות העיר במלבושיהן ובתכשיטיהן, יען לא היה בבית יעקב שום נערה בלתה, והיא רצתה ללמוד מנערות העיר כדרך הבתולות.
1. מה הקושי בפסוקנו, שרצו המפרשים לתרץ?
2. כיצד הם מעריכים את "יציאת דינה"? סדרם לקבוצות!
**
3. על מה מסתמך מדרש חז"ל בלשון הכתוב כדי לגנותה?
| ב. דברי אגדה |
"וַתֵּצֵא דִינָה..."
And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne unto Jacob, went out to see the daughters of the land.
"וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי..."
And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and lay with her, and humbled her.
פרקי דר' אליעזר ל"ח:
כתיב (עמוס ה' י"ט): "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגע בו הדוב ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו הנחש..." וכשבא יעקב לביתו בארץ אחוזתו שבארץ כנען, "נשכו הנחש" – ואיזה נחש? שכם בן חמור. שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה, מתופפות בתופים; יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללה ושכב אותה...
כתיב (עמוס ה' י"ט): "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגע בו הדוב ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו הנחש..." וכשבא יעקב לביתו בארץ אחוזתו שבארץ כנען, "נשכו הנחש" – ואיזה נחש? שכם בן חמור. שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה, מתופפות בתופים; יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללה ושכב אותה...
1. מה הרעיון המסומל בדברי אגדה אלה?
**
2. מה הרמז הלשוני בפסוק הנותן אחיזה לאגדה?
| ג. "ותדבק נפשו...ויאהב..." |
"וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ"
And his soul did cleave unto Dinah the daughter of Jacob, and he loved the damsel, and spoke comfortingly unto the damsel.
יבאר שבתחילה כשלקחה, לא לקחה על מנת לקחתה לאשה, רק חטף אותה להשביע בולמוס תאוותו לפי שעה, שאם היה דעתו תחילה לקחת אותה לו לאשה, לא היה מענה אותה, והיה ממתין עד שיתנו אותה לו ברצון, רק שאחר כך דבקה נפשו בה. ויש הבדל בין "אהבה" ובין "דבקות נפש", שאם יחשוק נשיא הארץ בבת דל ואביון, יצדק לומר "אהבה", לא "דבקות נפש", כי הבדל המעלות והמדרגות הבדיל בין הנפשות – ולפעמים תדבק נפש שני אנשים העומדים במדרגה אחת מצד שווי מעלתם, הגם שאין ביניהם אהבת הערב, ופה היו שניהם. ואז "וידבר על לב הנערה", שעד עתה היתה רק תאוה בהמיית, שלא יצדק עליה לשון אהבה (שאם היה אוהבה באמת, לא היה עושה לה הנבלה הזאת שהיא כרצח בעצמותיה), רק שהאהבה האמתית נתחדשה אחר שסרה התאוה הבהמיית, ואז התחרט על שעינה אותה, וידבר על לבה לנחמה מצערה ומיגונה.
1. מה הן הפליאות בסגנון הפסוק המתבארות על ידי פירושו?
2. היכן מצינו בתנ"ך תופעה הפוכה מזו המתוארת כאן לגבי שכם?
| ד. "...וכן לא ייעשה" |
"כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל... וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה"
And the sons of Jacob came in from the field when they heard it; and the men were grieved, and they were very wroth, because he had wrought a vile deed in Israel in lying with Jacob’s daughter; which thing ought not to be done.
ד"ה וכן לא ייעשה: לְענות את הבתולות, שהאומות גדרו עצמן מן העריות על ידי המבול (בראשית רבה).
וכן לא יעשה AND THUS IT OUGHT NOT TO BE DONE — viz., to do violence to a maiden, for even the heathens have trained themselves (literally, have fenced themselves round) against unchastity as a consequence of the Flood which had come upon the world as a punishment for this sin (Genesis Rabbah 80:6).
ד"ה וכן לא ייעשה: לענות הבתולות, שהאומות גדרו עצמן מן העריות מפני המבול, לשון רש"י. ולא ידעתי זה, כי הכנענים שטופים בעריות ובבהמה ובזכור, דכתיב (ויקרא יח כז) "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם", ולא התחילו בהן באותו הדור. ובימי אברהם ויצחק היו יראים פן יהרגו אותן לקחת נשיהם. אבל "וכן לא ייעשה" נמשך עם "בישראל", "כי נבלה עשה בישראל", וכן לא יעשה בהם. על כן אמר "בישראל", כי איננה נבלה בין הכנענים...
Yaakov remained silent. He realized that nothing could be accomplished through the ordinary channels of justice, but to apply force he would need the help of his sons.
הרא"ם, בפירושו לרש"י:
ואני תמה מאד על דברי הרמב"ן, כי נראה לי שכל ראיותיו הפוכות...
ואני תמה מאד על דברי הרמב"ן, כי נראה לי שכל ראיותיו הפוכות...
1. מה קשה לרש"י בפסוקנו?
2. מה ההבדל העקרוני בין רש"י לרמב"ן כאן?
*
3. כיצד יכולים הפסוקים, המובאים ברמב"ן כראיה לדעתו, לשמש ראיה לסתור את דבריו ולחזק את דעת רש"י, כדברי הרא"ם?
| ה. שאלות לשון וסגנון |
"וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ"
Now Jacob heard that he had defiled Dinah his daughter; and his sons were with his cattle in the field; and Jacob held his peace until they came.
"וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל"
And the sons of Jacob came in from the field when they heard it; and the men were grieved, and they were very wroth, because he had wrought a vile deed in Israel in lying with Jacob’s daughter; which thing ought not to be done.
התוכל לבאר סיבת חסרון הנושא בחצי השני של כל אחד משני הפסוקים האלה?