| א. שאלת סגנון |
סגנון הפרשות ואתחנן-עקב – בהתאם לתוכנן הריטורי – מצטיין במשפטים ארוכים ולעתים מורכבים – פריודות, המשתרעות לפעמים על פני שניים שלושה פסוקים ויותר. מצא בפרקנו פריודות כאלה, וסמן תחילתן וסופן!
| ב. "וידעתם היום" (1) |
"וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ אֶת-מוּסַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת-גָּדְלוֹ אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה"
And know ye this day; for I speak not with your children that have not known, and that have not seen the chastisement of the LORD your God, His greatness, His mighty hand, and His outstretched arm,
1. העתק פסוק זה בסימני פיסוק!
*
ד"ה כי לא את בניכם: אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר: אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה.
*
כי לא את בניכם FOR NOT WITH YOUR CHILDREN am I now speaking who might say, “We do not know nor have we seen all this” (all that God did for you, and what He did to Egypt, and for you in the wilderness, and to Dathan and Abiram, as related in vv. 2—6).
ד"ה כי עיניכם: מוסב על המקרא האמור למעלה: כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו', כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות וגו'.
כי עיניכם הראת BUT YOUR EYES HAVE SEEN — This is to be connected with the verse mentioned above (v. 2), thus: (2) For not with your children am I speaking who do not know, but with you whose eyes have seen, etc.
דעת זקנים מבעלי התוספות:
אינם ראויים ליענש ככם על המצוות, שהרי אתם ראיתם את מוסר ה' ואת גדלו ואת ידו החזקה.
אינם ראויים ליענש ככם על המצוות, שהרי אתם ראיתם את מוסר ה' ואת גדלו ואת ידו החזקה.
And know ye this day; for I speak not with your children that have not known, and that have not seen the chastisement of the LORD your God, His greatness, His mighty hand, and His outstretched arm,
מה בין רש"י לדעת זקנים בהסבר מבנה פסוק זה?
באיזו מד' לשונות של "כי" משמש ה"כי" של פסוק ב': "כי לא את בניכם", ובאיזו מד' לשונות של "כי" משמש ה"כי" של פסוק ז': "כי עיניכם הרואות"?
להבנת "כי משמש בד' לשונות" עיין רש"י, בראשית פרק י"ח פסוק ט"ו:
ד"ה כי יראה: הראשון משמש לשון דהא, הוא שנותן טעם לדבר - ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר: לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא.
ד"ה כי יראה: הראשון משמש לשון דהא, הוא שנותן טעם לדבר - ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר: לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא.
כי יראה וגו' כי צחקת FOR SHE WAS AFRAID… BUT THOU DIDST LAUGH — The first כי is used in the sense of “because”, giving a reason for the former statement—Sarah denied … because she was afraid; the second כי is used in the meaning of “but” — “and He said, ‘It is not as you say that you did not laugh, but thou didst laugh’.” For our Rabbis say (Rosh Hashanah 3a) that the word כי has four meanings: “if”, “perhaps”, “but”, “because”.
ד"ה כי עיניכם: מוסב על המקרא האמור למעלה: כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו', כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות וגו'.
כי עיניכם הראת BUT YOUR EYES HAVE SEEN — This is to be connected with the verse mentioned above (v. 2), thus: (2) For not with your children am I speaking who do not know, but with you whose eyes have seen, etc.
מה ראה צורך להוסיף את המילים "כי אם עמכם"?
| ג. "וידעתם היום" (2) |
לפסוק ב', מקשה בעל העמק דבר:
מוקשה, מה דכתיב "וידעתם היום כי לא את בניכם...", וכי התורה לא דיברה אלא עם הדור הראשון חס ושלום? ולמה זה כתוב כך, והלוא בפירוש פירשה התורה להלן בפרשת נצבים (כ"ט, י"ג-י"ד) "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית... כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה עמנו היום"?
מוקשה, מה דכתיב "וידעתם היום כי לא את בניכם...", וכי התורה לא דיברה אלא עם הדור הראשון חס ושלום? ולמה זה כתוב כך, והלוא בפירוש פירשה התורה להלן בפרשת נצבים (כ"ט, י"ג-י"ד) "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית... כי את אשר ישנו פה... ואת אשר איננו פה עמנו היום"?
ד"ה כי לא את בניכם: לפיכך אתם שראיתם - עֲשׂוּ אותות מעידים לדורות בכניסתכם.
כי לא את בניכם, therefore, you who have become witnesses to G’d’s miracles for the generations by reason of the fact that you enter this land and conquer it.
2. מהם הפסוקים בפרשתנו שעליהם מיוסדים דברי ספורנו?
| ד. דתן ואבירם |
"וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן"
and what He did unto Dathan and Abiram, the sons of Eliab, the son of Reuben; how the earth opened her mouth, and swallowed them up, and their households, and their tents, and every living substance that followed them, in the midst of all Israel;
1. מקשה הר"ן (רבנו נסים, ב"שנים עשר הדרושים"):
מדוע הזכיר דתן ואבירם ולא הזכיר קרח, שהיה עיקר המחלוקת? כי הם נטפלו לקרח מצד שכנותם.
מדוע הזכיר דתן ואבירם ולא הזכיר קרח, שהיה עיקר המחלוקת? כי הם נטפלו לקרח מצד שכנותם.
ועיין גם תהלים ק"ו י"ז:
"תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם"
"תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם"
The earth opened and swallowed up Dathan, And covered the company of Abiram.
נסה למצוא תשובה לקושייתו!
2. מה ראה אונקלוס לתרגם: "ואת בתיהם ואת אוהליהם" – וית אנש בתיהון וית משכניהון? (ועיין תרגום אונקלוס, שמות א' א': "איש וביתו" - גבר ואנש ביתיה.)
| ה. שתי דרכים בפירוש פסוקינו |
"וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה"
And know ye this day; for I speak not with your children that have not known, and that have not seen the chastisement of the LORD your God, His greatness, His mighty hand, and His outstretched arm,
שתי דרכים למפרשים בפירוש פסוקים אלה:
| דרך א' | דרך ב' |
| אונקלוס: את מוסר ה' – ית אולפנא. ראב"ע, פסוק ב': ד"ה את גודלו את ידו החזקה: להוציא אתכם ממצרים. פסוק ה': ד"ה ואשר עשה לכם במדבר: דבר המן. עקדת יצחק: ואשר עשה לכם: פשוטו לפי עניינו, לזכר הטובות שעשה אתם, לא הרעות; כי אין מדרך התורה לאיים על עוברי המצוות במה שעשה לחיל פרעה, כי אם כל זה מפרסום עוצם גבורתו ויכולתו, אשר הפליא בהם לעשות עמנו את כל החסדים ואת כל האמת. רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית): מוסר ה' אלוקיכם, הוא החינוך, הוא כל הולכתם ממצרים דרך המדבר וכל מה שיש בהולכה זו ללמד ולחנך את ישראל. ואת ידו החזקה: אשר הראה למצרים בגאלו את ישראל. ואשר עשה לכם: כל הטובות וכל הרעות אשר באו עליהם בלכתם במדבר בהשגחתו יתברך. | רמב"ן, פסוק ב': ד"ה את גודלו: אמר ר' אברהם: להוציא אתכם ממצרים, והאותות והמופתים שעשה לפרעה, ואשר עשה לכם במדבר, בדבר המן. ואיננו נכון בעיני, כי עתה לא ידבר רק במוסר אשר ייסר בו השם לעוברי רצונו. את גודלו, שהיה מתרומם ומתגדל לאמר "התפאר עלי" (שמות ח' ה'), "למחר יהיה" (שם פסוק י"ט), "ושמתי פדות" (שם), "למען תדע כי לה' הארץ" (שם ט' כ"ט). "ואת ידו החזקה, ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים" (שם ג' כ'), "את היד הגדולה אשר עשה ה'" (שם י"ד ל"א). "וזרועו הנטויה", שלא נתן להם ריוח והצלה, מאז היתה ידו נטויה עליהם, ולא השיב ידו מבלע עד שאיבדם. ואשר עשה לכם במדבר (פסוק ה'), אשר נגף אתכם בעגל ואש תבערה והנחשים השרפים וקברות התאוה ומגפת השטים וגזרת המרגלים, שהיתה בהם יד ה' עד בואם אל המקום הזה, וקיצר בפורענות שעשה להם. ואם כן, "ושמרתם את כל המצוה... למען תחזקו", כי ידו החזקה מחזקת שומרי מצוותיו, ולא יחזיק ביד מרעים. ספורנו, פסוק ב': ד"ה וזרועו הנטויה: מוכנת להכות את השב לחטוא. פסוק ז' ד"ה כי עיניכם הרואות: שהגדיל לעשות נגד המורדים בו. ד"ה לפרעה ולמצרים: במצרים ועל הים ולמורדים במדבר ולדתן ואבירם, ועליכם להזהיר את הבנים שלא ראו כל אלה... באור, פסוק ב': את מוסר: עונש. ואחר כך פירט: את גודלו ואת ידו החזקה וזרועו הנטויה – שהעניש את מצרים, ובישראל את דתן ואבירם. |
1. מה ההבדל העקרוני בין שתי הקבוצות בהבנת הפסוקים האלה, ובייחוד בפירוש המילה "מוסר"?
למי משתיהן יש להביא סעד מן הפסוקים הבאים:
"וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"
And thou shalt consider in thy heart, that, as a man chasteneth his son, so the LORD thy God chasteneth thee.
"בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד כִּי יָבִין וְאֵין מַעֲנֶה"
"דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ"
The words of king Lemuel; the burden wherewith his mother corrected him.
**
3. מהי הקושיה הגדולה המסולקת מעל פסוקינו, אם נלך בדרך א'?