פרשת אמור תש"ז - המועדים
א. פרשיות המועדים
1. השוה את פרשת המועדים כאן לפרשת המועדים שבפרשת פינחס (במדבר כ"ח-כ"ט). מה ההבדל העקרוני בין שתיהן?
התוכל להסביר את סיבת ההבדל העיקרי מתוך המקום שבו נקבעה כל אחת משתי הפרשיות האלה?
ועיין רמב"ן, כ"ח ב':
ד"ה צו את בני ישראל: כי אחרי שאמר "לאלה תחלק הארץ", ציוה להשלים תורת הקרבנות שיעשו כן בארץ. כי במדבר לא הקריבו המוספים, כמו שהזכרתי בסדר אמור אל הכהנים (ויקרא כ"ג ב'), וכן לא נתחייבו בנסכים במדבר, כמו שפירשתי בסדר שלח לך (לעיל ט"ו ב'), ועכשיו חייב באי הארץ לעשות שם הכל, התמידין והמוספין ומנחתם ונסכיהם. ואף על פי שלא פירש כאן "כי תבואו אל הארץ", כבר הזכירו בפרשת הנסכים (שם), ורמז אליו בפרשה הראשונה במועדות (ויקרא כ"ג י')....
*
3. נסה להסביר את מובנה המדויק של המילה "מועד" – "מועדי ה'"!
ב. ספירת העומר - שאלות ברש"י
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם..."
And ye shall count unto you from the morrow after the day of rest, from the day that ye brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete;
רמב"ם, הלכות תמידין ומוספים, פרק ז' הלכה ב':
מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר, שנאמר "וספרתם לכם"... ומצוה למנות הימים עם השבועות... מצוה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן...
ד"ה עד ממחרת השבת השביעית: ולא עד בכלל, והן ארבעים ותשעה יום.
עד ממחרת השבת השביעת תספרו EVEN UNTIL THE MORROW AFTER THE SEVENTH WEEK SHALL YE NUMBER — until, but not including the day until which you count: thus there are 49 days (the seven complete weeks spoken of in the preceding verse).
ד"ה חמשים יום והקרבתם: ביום החמישים תקריבוה. ואומר אני זהו מדרשו, אבל פשוטו "עד ממחרת השבת השביעית", שהוא יום חמישים, תספרו, ומקרא מסורס הוא.
'חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה‎… FIFTY DAYS — AND YE SHALL OFFER A NEW OBLATION UNTO THE LORD — i. e. on the fiftieth day ye shall offer it. This, I say, is a Midrashic explanation, but the literal sense is: “Even unto the morrow of the seventh week which is the fiftieth day shall ye number”: the text has its phrases inverted.
1. מה קשה לרש"י?
**
2. למה לא הסתפק בפירושו הראשון והוסיף עליו "ואומר אני זה מדרשו"?
**
3. למה לא הסתפק בפירושו השני "אבל פשוטו..." והקדים את מדרשו?
"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים"
And thou shalt number seven sabbaths of years unto thee, seven times seven years; and there shall be unto thee the days of seven sabbaths of years, even forty and nine years.
למה נאמרה במצוות ספירת העומר לשון רבים "וספרתם לכם", ולא לשון יחיד, כמו שנאמרה ביובל?
ג. בטעם מצוות ספירת העומר
כתב ספר החינוך:
משורשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" והוא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה... שהיא העיקר הגדול, שבשביל זה הם נגאלים, והיא תכלית הטובה שלהם ועניין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות... ומפני כן כי הוא כל עיקרן של ישראל, ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה – נצטווינו לִמְנוֹת ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו. "כעבד ישאף צל" (מליצה על פי איוב ז' ב') וימנה תמיד, מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המניין מראה באדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא... ואם תשאל: אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת ולא מיום ראשון? התשובה, כי היום הראשון יתייחד כולו להזכרת הנס הגדול, והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת ה' יתברך על בני אדם – ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום דבר אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני. ואין לומר "היום כך וכך ימים ליום ב' של פסח" שלא יהיה חשבון ראוי לומר "ליום שני של פסח", ועל כן הותקן למנות המניין ממה שנעשה בו, והוא – קרבן העומר, שהוא קרבן נכבד שבו זכר שאנו מאמינים, כי ה' ברוך הוא בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו.
הערה: רש"י, לירמיהו פרק ל"ג פסוק כ"ה המובא לעיל:
ורבותינו דרשוהו לעניין ברית התורה והמילה ללמוד מכאן שבשבילם נבראו שמים וארץ, אך אין המדרש מיושב על סדר המקראות.
1. מהו טעם מצוות ספירת העומר לדעתו?
2. מהי דעת מתנגדיו, וכיצד הוא סותר אותם?
3. הבא ראיה מן התורה לדבריו המסומנים בקו.
**
4. בהתאם לרעיון זה, כבר מצאנו בדברי חז"ל מדרש שיר השירים רבה ז' ד' שקרא ר' יהושע בן לוי לשבועות "עצרת של פסח" כנגד "עצרת של חג" (=שמיני עצרת שהוא שמיני לסוכות). היכן מצינו בפרקנו הרמז לכך שאין שבועות אלא סיומו של חג הפסח ותכליתו?