| א. בין "וירב" ובין "וילן" |
פרק י"ז, פסוקים ב'-ג'
"וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'. וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא"
Wherefore the people strove with Moses, and said: ‘Give us water that we may drink.’ And Moses said unto them: ‘Why strive ye with me? wherefore do ye try the LORD?’
מה בין (ב') "וירב העם" לבין (ג') "וילן העם"?
העזר בתשובתך בדברי הרמב"ן, פסוק א':
ד"ה ואין מים לשתות העם: כאשר באו אל המקום ההוא, ולא מצאו שם עיינות מים, מיד עשו מריבה עם משה. וזה טעם "וירב העם עם משה", כי התלונות במקומות שנאמר בהם "וילונו" היא תרעומת, שהיו מתרעמים על עניינם לאמר: מה נעשה, מה נאכל, ומה נשתה, אבל "וירב" שעשו עמו מריבה ממש, ובאו עליו לאמר: תנו לנו מים, אתה ואהרן אחיך, כי עליכם הדבר ודמינו עליכם. ומשה אמר להם: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'", כי הריב הזה לנסות את ה' הוא, היוכל תת לכם מים, כי אם תחרישו מעלי ותתפללו אליו, אולי יענה אתכם. וכן היה הדבר בלבם לנסות כאשר אמר (בפסוק ז') "ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין", ואז רפתה רוחם מעליו, ועמדו יום או יומים מסתפקים במים שבכליהם...
ד"ה ואין מים לשתות העם: כאשר באו אל המקום ההוא, ולא מצאו שם עיינות מים, מיד עשו מריבה עם משה. וזה טעם "וירב העם עם משה", כי התלונות במקומות שנאמר בהם "וילונו" היא תרעומת, שהיו מתרעמים על עניינם לאמר: מה נעשה, מה נאכל, ומה נשתה, אבל "וירב" שעשו עמו מריבה ממש, ובאו עליו לאמר: תנו לנו מים, אתה ואהרן אחיך, כי עליכם הדבר ודמינו עליכם. ומשה אמר להם: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'", כי הריב הזה לנסות את ה' הוא, היוכל תת לכם מים, כי אם תחרישו מעלי ותתפללו אליו, אולי יענה אתכם. וכן היה הדבר בלבם לנסות כאשר אמר (בפסוק ז') "ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין", ואז רפתה רוחם מעליו, ועמדו יום או יומים מסתפקים במים שבכליהם...
| ב. שאלות סגנון |
*
1. שמות י״ז:ב׳
"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם "
*
Wherefore the people strove with Moses, and said: ‘Give us water that we may drink.’ And Moses said unto them: ‘Why strive ye with me? wherefore do ye try the LORD?’
"וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ"
And the people thirsted there for water; and the people murmured against Moses, and said: ‘Wherefore hast thou brought us up out of Egypt, to kill us and our children and our cattle with thirst?’
התוכל לבאר את סיבת השינוי מלשון רבים ללשון יחיד?
2. שמות י״ז:ג׳
"לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ... לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי"
And the people thirsted there for water; and the people murmured against Moses, and said: ‘Wherefore hast thou brought us up out of Egypt, to kill us and our children and our cattle with thirst?’
ולא נאמר "למה זה העליתנו... להמיתנו"
(כמו שנאמר בפרק י"ד י"א: לקחתנו למות... להוציאנו ממצרים)?
3. שמות י״ז:ז׳
"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה'"
And the name of the place was called Massah, and Meribah, because of the striving of the children of Israel, and because they tried the LORD, saying: ‘Is the LORD among us, or not?’
מה המיוחד במבנה הפסוק הזה? (והשוה: ישעיה נ"ו, ג'-ו'!).
התוכל להביא דוגמאות מתוך התנ"ך לפסוקים הבנויים במבנה כזה?
| ג. "עוד מעט וסקלוני" |
"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי"
And Moses cried unto the LORD, saying: ‘What shall I do unto this people? they are almost ready to stone me.’
הודיעני נא במה ארווה צמאון העם, הלוא זה הוא היותר הכרחי לחיי אדם. וצדקו מאד בתלונתם עלי, ואם יתאחר עליהם עוד מעט זמן בהתגברות הצימאון, לא ירע בעיני, אף אם יבזוני בתכלית הביזיון עד שיסקלו עלי אבנים מגודל צערם, כי אין אדם נתפס על צערו. ואין "וסקלוני" מאמר החלטי, שבודאי יסקלוני (זי ווערדען מיך שטייניגען) אבל הוא מאמר רשותי (מאגען זי מיך שטייניגען), ראוי להם לסקל נגדי באבנים, כי רועה הצאן מחויב לנהל צאנו על מי מנוחות, לא במקומות אין מים. (שורש ס.ק.ל לא ישמש דוקא על המיתה מדכתיב [שמואל ב' ט"ז] "ויסקל באבנים את דוד" – והלא לא מת!)
במה שונה הכתב והקבלה מן הפירוש הרגיל של הפסוק, ומה המריצו לפרש בדרך זו?
| ד. בטעם הציווי "עבור לפני העם" |
"עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם"
And the LORD said unto Moses: ‘Pass on before the people, and take with thee of the elders of Israel; and thy rod, wherewith thou smotest the river, take in thy hand, and go.
ד"ה עבור לפני העם: וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני.
עבר לפני העם PASS BEFORE THE PEOPLE and see whether they will stone you! (Midrash Tanchuma, Beshalach 23) Why have you uttered a slander against My children?
ד"ה עבור לפני העם: כלשון "העביר אותו לערים" (בראשית מ"ז כ"א), "והעברתי את אויביך בארץ לא ידעת" (ירמיה ט"ו י"ד), שתעבור מהם אל אחר, או כמו "ויעבור את הכושי" (ש"ב י"ח כ"ג), "והוא עבר לפניהם" (בראשית ל"ג ג'), שקדם ללכת קודם להם. ועניין הכתוב הזה, כי העם היו ברפידים, והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב, והוא הר סיני, על דעת הראשונים (ראה במסכת שבת פ"ט ע"ב), או עיר לפני ההר קרוב לו, על דעתי, כאשר אפרש עוד (להלן י"ט א', דברים א' ו'). והנה הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב כמהלך פרסה או פרסאות, רחוק מן המחנה לפניהם, ועל כן אמר לו: "עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל והלכת", כלומר שתלך עד שתראה אותי עומד לפניך על הצור בחורב.
והנה הכה בצור ויצאו ממנו מים, ולא סיפר הכתוב "ותשת העדה ובעירם", כאשר בשניה (במדבר כ' י"א), אבל בידוע שעשו כן. וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחודש השלישי. אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות. וקרוב אלי, שיצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב (תהלים ע"ח ט"ז) "ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים", וכתוב (שם ק"ה מ"א) "פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר". ומה שאמר (שם ע"ח כ') "הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו", גם הוא על הצור הזה בחורב, על דרך הפשט.
אולי שידע ה' כי גדל הצימאון בעם, ויהיו מסתכנים אפילו בזמן מועט, לזה אמר, כי מדי עוברו יעבור לפני העם, פירוש: בדרך שידעו שאתה הולך למצוא להם מים, כדי שישקוט אש הצימאון מהם ביני וביני...
עבור לפני העם, "pass before the people, etc." Perhaps G'd was aware that the thirst amongst the people was very great and that they would be in danger of their lives very shortly. This is why He told Moses to pass in front of them on a path which suggested to them that he went to find water in order to quench the fire of their thirst. He was not to take a route unknown to the people and not visible to them. He was also to take along the elders to confirm the people's impression that Moses was going in search of water and not to isolate himself in prayer.
מה ההבדל בין שלושת המפרשים בטעם הציווי הנ"ל?
| ה. "ומטך" |
"וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר"
ומטך אשר הכית בו את היאר AND THY STAFF, WHEREWITH THOU SMOTEST THE RIVER — What is the force of the words “wherewith thou smotest the river” — they are apparently superfluous? But these are added because the Israelites had said of the staff that it was intended only for punishment: by it Pharaoh and the Egyptians had been stricken with many plagues in Egypt and at the Red Sea. On this account it is stated here: take the staff wherewith thou smotest the river — they shall see now that it is also intended for good (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 17:5:3).
ראב"ע:
ד"ה ומטך: בציווי.
ד"ה ומטך: בציווי.
השוה גם ראב"ע, פרק י"ד פסוק ו':
ד"ה ויאסור: בציווי. כמו "ויבן שלמה את הבית".
ד"ה ויאסור: בציווי. כמו "ויבן שלמה את הבית".
*
מה קשה לו, ומה פירוש המילה "בציווי"?
| ו. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה מה תנסון: לומר היוכל לתת מים בארץ ציה.
מה תנסון TO WHY DO YE TRY [THE LORD] by saying, “Will He be able to give us water in an arid land?”
מה קשה לו?
ד"ה עוד מעט: אם אמתין עוד מעט, וסקלוני.
עוד מעט YET A LITTLE means, if I wait but a little more they will stone me.
*
מה קשה לו, ומה תיקן בהוסיפו "אם אמתין"?
ד"ה ומטך אשר הכית בו: מה תלמוד לומר "אשר הכית בו את היאור"? אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפורעניות - בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים. לכך נאמר "אשר הכית בו את היאור" - יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן.
ומטך אשר הכית בו את היאר AND THY STAFF, WHEREWITH THOU SMOTEST THE RIVER — What is the force of the words “wherewith thou smotest the river” — they are apparently superfluous? But these are added because the Israelites had said of the staff that it was intended only for punishment: by it Pharaoh and the Egyptians had been stricken with many plagues in Egypt and at the Red Sea. On this account it is stated here: take the staff wherewith thou smotest the river — they shall see now that it is also intended for good (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 17:5:3).
מה קשה לו? כנגד איזו דעה מוטעית נלחם המדרש?
מן השמים FROM HEAVEN — The text (Job 36:31) refers to this: “For by them (the heavens; see the preceding verses) He judges the peoples etc.” When God is about to punish mankind He brings upon them fire from heaven, just as He did to Sodom (cf. 5:32 of the same chapter); and when he caused the Manna to fall it was also from heaven (cf. the second half of 5:31) as it is said, (Exodus 16:4) “Behold I will rain bread from heaven for you” (Midrash Tanchuma, Vayera 10).
ד"ה ויבוא עמלק: סמך פרשה זו למקרא זה לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים: "היש ה' בקרבנו אם אין"? חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים אלי, ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: אבא, טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו. וכן שנייה, וכן שלישית. פגעו באדם אחד. אמר לו אותו הבן: ראית את אבא? אמר לו אביו: אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו.
ויבא עמלק THEN CAME AMALEK — Scripture places this section immediately after this preceding verse (they said, “Is the Lord among us or not?”) to imply, “I am ever among you and ready at hand for every thing you may need, and yet you say, “Is the Lord among us or not?” By your lives, I swear that the hound (Amalek) shall come and bite you, and you will cry for Me and then you will know where I am!” A parable: it may be compared to a man who carried his son upon his shoulder, and went out on a journey. The son saw an article and said, “Father, pick up that thing and give it to me”. He gave it to him, and so a second time and so also a third time. They met a certain man to whom the son said, “Have you seen my father anywhere?” Whereupon his father said to him, “Don’t you know where I am?” — He, therefore, cast him off from himself and a hound came and bit him (Midrash Tanchuma, Yitro 3).
**
** מקשה הרא"ם:
התימה מרש"י ז"ל, שהניח כל מה שדרשו בסמיכות כל התורה כולה, ולא הביא בפירושיו רק הסמיכות שאין שם מקומו בלבד, שהוא קרוב לפשוטו של מקרא, ופה הביא המדרש של זה הסמיכות, אף על פי שהוא בהכרח שתיסמך פרשה זו לזו – להיותן שניהם במקום אחד!
התימה מרש"י ז"ל, שהניח כל מה שדרשו בסמיכות כל התורה כולה, ולא הביא בפירושיו רק הסמיכות שאין שם מקומו בלבד, שהוא קרוב לפשוטו של מקרא, ופה הביא המדרש של זה הסמיכות, אף על פי שהוא בהכרח שתיסמך פרשה זו לזו – להיותן שניהם במקום אחד!
באר את תמיהתו, ונסה ליישבה!