פרשת ויגש תש"ז - התוודעות יוסף לאחיו
א. שאלות לשון וסגנון
"וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי"
And he wept aloud; and the Egyptians heard, and the house of Pharaoh heard.
השוה לפסוקנו:
"וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
And Esau said unto his father: ‘Hast thou but one blessing, my father? bless me, even me also, O my father.’ And Esau lifted up his voice, and wept.
"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
And Jacob kissed Rachel, and lifted up his voice, and wept.
"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ" (יוסף)
And he turned himself about from them, and wept; and he returned to them, and spoke to them, and took Simeon from among them, and bound him before their eyes.
"וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ" (יוסף)
And Joseph made haste; for his heart yearned toward his brother; and he sought where to weep; and he entered into his chamber, and wept there.
לא מצינו בכל התנ"ך, שאדם "נותן קולו בבכי" חוץ מאשר בפסוקנו. נסה להבהיר את המשמעות המדויקת של ביטוי זה.
"וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם"
And now be not grieved, nor angry with yourselves, that ye sold me hither; for God did send me before you to preserve life.
"וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר"
Now therefore, let thy servant, I pray thee, abide instead of the lad a bondman to my lord; and let the lad go up with his brethren.
הסבר את הגוון השונה שבהוראת "ועתה" בשני הפסוקים האלה!
*
"כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי"
*
And now be not grieved, nor angry with yourselves, that ye sold me hither; for God did send me before you to preserve life.
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה"
So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
התוכל להסביר את סיבת השוני בבחירת הפעלים?
"...וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"
So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
"שָׂמַנִי אֱ-לֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם..."
Hasten ye, and go up to my father, and say unto him: Thus saith thy son Joseph: God hath made me lord of all Egypt; come down unto me, tarry not.
מה סיבת השינויים בין תיאור יוסף את מצבו לאחיו ובין תיאור מצבו הנמסר לאחים למען השמיעו באוזני אביו?
ב. סיבת "ההגשה"
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ"
And Joseph said unto his brethren: ‘Come near to me, I pray you.’ And they came near. And he said: ‘I am Joseph your brother, whom ye sold into Egypt.
הוצרך אל ההגשה כדי לומר להם מעשה המכירה בחשאי, כי חרפה היא להם, וכדי שהמצרים שיצאו הרגע לא ישמעו...
התוכל להסביר את סיבת "ההגשה" בדרך אחרת?
ג. "אני יוסף אחיכם" וכו'
"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי"
And Joseph said unto his brethren: ‘Come near to me, I pray you.’ And they came near. And he said: ‘I am Joseph your brother, whom ye sold into Egypt.
1) ספורנו: ד"ה אשר מכרתם: ובזה תדעו שאני יוסף בלי ספק שלא ידע איש במכירתי, ושאני אחיכם, זולתנו, כי הקונים לא ידעו שאני אחיכם.
מה רצה לתרץ בדבריו? מה קשה לו בפסוקנו?
2. רשב"ם, פרק ל"ז פסוק כ"ח: ד"ה ויעברו אנשים מדינים: ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם, וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים, עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו, ומכרוהו המדינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואף על פי שכתוב "אשר מכרתם אותי מצרימה", יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא, כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע על ידי מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים.
התוכל להביא ראיות מן התנ"ך לשימוש דומה בפעלים? ועיין במדבר י"ז ו': "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'"! מה המשותף לשיטת הרשב"ם בפירוש הפסוקים כאן ולשיטת הרמב"ם בדבריו המובאים בשאלה הבאה (ד)?
ד. "לא אתם... כי הא-להים"
פסוק ח'
"לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"
מורה נבוכים, מאמר ב' פרק מ"ח:
מבואר הוא מאוד שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חידשה אותו (=אשר חידשה, אשר גרמה), ולסיבה ההיא סיבה, וכן עד שיגיע לסיבה הראשונה לכל דבר, רוצה לומר: רצון ה' ובחירתו. ומפני זה יחסירו הנביאים פעמים בדבריהם הסיבות ההם האמצעיות כולם, וייחסו זה הפועל המתחדש אל הבורא, ויאמרו שהוא יתעלה עשאו... דע, כי הסיבות הקרובות כולם אשר מהם יתחדש מה שיתחדש, אין הפרש בין היות הסיבות ההן עצמיות טבעיות או בבחירה או במקרה (רוצה לומר "בבחירה" – שתהיה סיבת המתחדש ההוא בחירת אדם...) שזה כולו ייוחס לה' בספרי הנביאים... ובאו באלה הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה". ...ובעניין אליהו הנביא ז"ל כאשר סיבב ה' לו פרנסתו נאמר לו (מלכים א' י"ז) "ציויתי שם אשה אלמנה לכלכלך" ואמר יוסף הצדיק "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".
1. מה הקושי בפסוקנו, המתורץ בדברי הרמב"ם האלה?
2. מהן "הסיבות האמצעיות" אשר החסיר יוסף בדבריו?
3. התדע עוד פסוקים בתנ"ך המתבארים בדרך זו?