פרשת וירא תש"ז - נסיון אברהם
עצה טובה: קרא: ש"ד גויטיין, "העקדה", דבר ערב רה"ש תש"ד; נח חכם, "ברורי דברים", במישור כ"ט תשרי תש"ד; קירקאגארד, "עקדת יצחק","ימי תשובה ליקוט לימים נוראים בהוצאת בני עקיבא תש"א, עמוד ע"ב.
א. הניסיון
הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ולכן היא שגורה בפינו בתפילתנו כל היום, ומפני זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר מבשאר הפרשיות.
ורבו דברי המפרשים בעניין הניסיון, ואלה דברי מקצתם:
ד"ה אחר הדברים האלה: יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פ"ט): אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר: מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד. אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו: זבח אותו לפני, לא היה מעכב. ויש אומרים: אחר דבריו של ישמעאל, שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה. אמר לו יצחק: באבר אחד אתה מיראני, אילו אמר לי הקדוש ברוך הוא: זבח עצמך לפני, לא הייתי מעכב.
אחר הדברים האלה AFTER THESE THINGS [or, WORDS] —Some of our Rabbis say (Sanhedrin 89b) that it means after the words of Satan who denounced Abraham saying, “Of all the banquets which Abraham prepared not a single bullock nor a single ram did he bring as a sacrifice to You ’. God replied to him, “Does he do anything at all except for his son’s sake? Yet if I were to bid him, “Sacrifice him to Me’’, he would not refuse’’. Others say that it means “after the words of Ishmael” who boasted to Isaac that he had been circumcised when he was thirteen years old without resisting. Isaac replied to him, “You think to intimidate me by mentioning the loss of one part of the body! If the Holy One, blessed be He, were to tell me, “Sacrifice yourself to Me” I would not refuse” (Sanhedrin 89b).
ד"ה כי עתה ידעתי: ...מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חיבתי אצלך. יש לי פתחון פה עכשיו, שרואים כי ירא אלהים אתה.
כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW — From now I have a reply to give to Satan and to the nations who wonder at the love I bear you: I have an opening of the mouth (i.e. I have an excuse, a reason to give them) now that they see that you are a God-fearing man (Genesis Rabbah 56:7).
ראב"ע:
ד"ה והאלוהים נסה: יש לומר כי הסמ"ך תחת שי"ן והה"א תחת האל"ף.
Some say we need to read with different spelling: נשא instead of נסה ‘Uplifted’ instead of ‘Test’. And I say, the content of the Parashah (the story) proves that נסה is a ‘Test’. And experts explain that נסה (Test) means - to know what exists in the present. And the Gaon (a Babylonian Jewish leader) explained that the purpose of the test was to show His righteousness to the people. But the Gaon surely knew that when Avraham bound his son, no one else was there. And others say “go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights” meant to be “make a sacrifice upon the mountain.” And not him for sacrifice. And Abraham did not know the secret of the prophecy, and he hurried to slaughter him, and God said to him, “I did not ask for this.” All these wise leaders needed their interpretations because they couldn't believe that God would command a Mitzvah and then change it. But all those leaders did not notice that there is a precedent for a change like that. In the case of commanding a role for the first born male child (Bamidbar ג – Nombers 3) He replaces them with the Levites one year later. (And my understanding is) that the text of the Torah uses “נסה" Test, and that is why we don't need to think that anything changed. God tested Avraham for the purpose of giving him a reward (and not for the purpose of commanding sacrifices or showing his righteousness).
ד"ה והאלוהים נסה: ...והגאון אמר שמילת "ניסה" הראות צדקתו לבני אדם. גם מילת "ידעתי" כטעם הודעתי. והלא ידע זה הגאון כי בשעה שעקד בנו לא היו שם אפילו נעריו.
Some say we need to read with different spelling: נשא instead of נסה ‘Uplifted’ instead of ‘Test’. And I say, the content of the Parashah (the story) proves that נסה is a ‘Test’. And experts explain that נסה (Test) means - to know what exists in the present. And the Gaon (a Babylonian Jewish leader) explained that the purpose of the test was to show His righteousness to the people. But the Gaon surely knew that when Avraham bound his son, no one else was there. And others say “go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights” meant to be “make a sacrifice upon the mountain.” And not him for sacrifice. And Abraham did not know the secret of the prophecy, and he hurried to slaughter him, and God said to him, “I did not ask for this.” All these wise leaders needed their interpretations because they couldn't believe that God would command a Mitzvah and then change it. But all those leaders did not notice that there is a precedent for a change like that. In the case of commanding a role for the first born male child (Bamidbar ג – Nombers 3) He replaces them with the Levites one year later. (And my understanding is) that the text of the Torah uses “נסה" Test, and that is why we don't need to think that anything changed. God tested Avraham for the purpose of giving him a reward (and not for the purpose of commanding sacrifices or showing his righteousness).
ד"ה והאלוהים נסה: עניין הניסיון הוא, לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה, ואם לא ירצה לא יעשה, ייקרא ניסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. דע כי "השם צדיק יבחן" (תהלים י"א ה'), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בניסיון, ולא יבחן את הרשעים, אשר לא ישמעו. והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה.
And God tested Avraham: The issue of this test is, in my opinion, shows that a person has the absolute authority to perform an action; one can do what they want, and not do what one doesn't want. It is called a "nissayon" [test] for the individual being tested [e.g., Avraham], but the blessed Tester will command him to bring out the thing from ability to actuality, giving a reward for a good action and not just a reward for a good heart. Know that "Hashem trieth the righteous" (Psalms 11:5): when He knows that a righteous person will act according to His will, but still seeks [that person to act with] their righteousness, He will command him to a test. But He does not test the wicked, since they would anyways not hear. And behold, every test in the Torah is for the good of the one being tested.
ד"ה כי עתה ידעתי: מתחילה היתה יראתו בכוח, לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה, ועתה נודעה במעשה, והיה זכותו שלם, ותהי משכורתו שלמה מעם ה' אלהי ישראל. ודעת הפרשה ש"האלהים" הוא המנסה ומצוה בעקידה, ו"מלאך ה'" הוא המונע והמבטיח, יתברר בפסוק "המלאך הגואל אותי" (להלן מ"ח ט"ז).
FOR NOW I KNOW. At first Avram's fear was latent: [it had not yet] emerged into actuality by means of this great deed. But now it became known in deed, and his merit became complete and "his reward was full from G-d, the G-d of Israel" The concept [expressed in] this section, that it was G-d Who was testing Avram and commanding him regarding the binding [of Isaac] and it was "The angel of G-d" who was preventing it nd promising [him that he'd be blessed] it'll be explained in my commentary on the passuk "the angel who redeems me"
רשב"ם, פסוק א':
ד"ה ויהי אחר הדברים האלה: כל מקום שנאמר "אחר הדברים האלה" מחובר אל הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה שהרג אברם המלכים אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא אברם" מן האומות. "ויהי אחר הדברים האלה", שנולד יצחק "ויוגד לאברהם לאמר" כו' "ובתואל ילד את רבקה". וכן "אחר הדברים האלה" שהגיד מרדכי על בגתן ותרש, "גידל המלך אחשורוש את המן", שרצה להרוג את מרדכי, והועיל לו מה שהציל את המלך ונתלה המן. אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו שלאברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקדוש ברוך הוא על זאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והקדוש ברוך הוא ציוה עליהם "לא תחיה כל נשמה", וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן "והאלהים ניסה את אברהם".
ד"ה נסה את אברהם: כיון שיהיה בפועל אוהב וירא, כמו שהיה בכוח. ובזה ידמה יותר לבוראו שהוא טוב לעולם בפועל, כי אמנם הכוונה במציאות האדם היתה שידמה לבוראו, כפי האפשר, כאשר העיד באומרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
נסה את אברהם, to demonstrate that Avraham’s love for G’d as well as his fear of G’d was not merely potential but actual, much as G’d goodness is not merely potential but actual. The purpose of man’s existence is to emulate the virtues of G’d, and by means of this “test” Avraham had an opportunity to demonstrate this. When G’d created man He had set Himself the objective of “let us make man in Our image etc.,” i.e. as much like Divine beings as is it possible for a creature to be . (Genesis 1,26)
רמב"ם, מורה נבוכים ג' כ"ד:
...דע, כי כל ניסיון שבא בתורה אין כוונתו ועניינו אלא כדי שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו... וכאילו עניין הניסיון, שיעשה מעשה, אין הכוונה גוף המעשה ההוא, אבל הכוונה שיהיה משל, שילמדו ממנו וילכו אחריו באומרו (דברים י"ג ד') "לדעת הישכם אוהבים את ה'", ואין פירושו, שידע ה' - כי הוא כבר ידעו; וכן (שמות ל"א י"ג) "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם" אשר פירושו: שידעו האומות... ואמנם עניין אברהם אבינו בעקדה כלל שני עניינים גדולים, הם פינות התורה. העניין האחד להודיע אותנו גבול אהבת ה' ויראתו, עד היכן היא מגעת, והוא: שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד ובעל עושר גדול ואיש נכבד ונבחר שיישאר מזרעו אומה, ונולד לו בן אחר הייאוש, איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו! אבל ליראתו את ה' יתברך ולאהבתו לקיים מצוותו בוולד האהוב, הניח כל מה שקיוה בו, והסכים לשחוט אותו אחרי מהלך ג' ימים. כי אילו היה רוצה לעשותו לשעתו בבוא המצוה אליו, היה פעולת בהלה בלתי הסתכלות; ואמנם עשותו זה אחר ימים מעת בוא המצוה אליו, היה המעשה במחשבה ובהסתכלות אמתי ובחינת חוק מצוותו ואהבתו ויראתו... וכדי שיתפרסם לבני אדם, מה ראוי לעשות בשביל אהבת ה' יתברך ויראתו, לא לתקוות גמול ולא לפחד עונש... ואמר המלאך לו (י"ב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", רצונו לומר, שבזה המעשה אשר בו תיקרא ירא אלוקים גמור, ידעו כל בני אדם גבול יראת ה' מהו. ודע, שכבר חיזק זה העניין בתורה וביארו ואמר, שתכלית התורה כולה וכל מה שכללה אותו ממצוות עשה וממצוות לא תעשה ומייעודים ומסיפורים אמנם הוא דבר אחד, והוא: יראת ה' יתברך, והוא אומרו (דברים כ"ח נ"ח) "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה לירא השם הנכבד והנורא..." – זה אחד משני העניינים המכוונים בעקדה...
ספר העיקרים, מאמר ה' פרק י"ג:
...ואם תשאל: אחרי שה' יודע אם יעמוד בנסיונו אם לא... מה צורך אל הייסורים הללו? והתשובה בזה, שאין ראוי שיהיה שכר הטורח והעמל בפועל שווה למי שאינו סובל אותו בפועל, ועל כיוצא בזה נאמר (מלכים א' כ') "אל יתהלל חוגר כמפתח" שאין ראוי שיתהלל מי שלא עשה הגבורה בפועל, אף על פי שהוא מוכן לעשותה והוא חגור כלי מלחמה, כמי שכבר פעל ועשה הגבורה בפועל, והוא מפתח (מסיר) מעליו כלי המלחמה; ועל כן פעמים הרבה מביא הקדוש ברוך הוא יסורין על הצדיק להרגילו, שיסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה, שמתוך המעשה יתחזק לבו באהבת ה', לפי שכל פועל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר כשהיא נקנית בזולת מעשה וייקרא ההרגל בעבודה "ניסיון", כמו שכתב הרמב"ן ז"ל... (שמות כ' י"ז) "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים"
(ראו ברמב"ן שם, החל מן "אבל ייתכן שיאמר כי לבעבור הרגילכם")..
אברבנאל:
...הניסיון הזה, אין עניינו הבחינה, כדי שידע האל מה שלא היה יודע, אבל ו"האלוקים ניסה" הוא מגזרת "נס", כי הפועל הנפלא הזה שעשה אברהם בדבר ה' עומד לנס עמים, כדגל רם ונישא, אליו גויים ידרושו ויביטו אחריו!
רמבמ"ן:
ופעמים שתהיה כוונתו לחזק ולאמץ את לב המנוסה במידה מן המידות, עד שחשוב קניין ותכונה בנפשו. כי החלק המעשיי לא יושלם בידיעת המידות הטובות והבנתם בלבד, כי אם בהוסיף עליהם התמדת הפעולות וההרגל בהם, עד תתחזק המידה בלב העושה להיות תמיד מוכן וזריז לעשות המעשים הנמשכים ממנה בשמחה בלי עצלות. ועל הדרך הזה אמר "והאלוקים ניסה את אברהם", כלומר שנתן לו יד להמציא לו מקום לאמץ את לבבו בדרכי היראה ועבודת האל יתברך על ידי המעשה הגדול והנורא אשר ציווהו לעשותו...
1. כנגד איזו הבנה מוטעית של הניסיון פונים כל המפרשים הנ"ל?
2. מהי תכלית הניסיון לפי דעתם? סדרם לקבוצות.
3. עיין רש"י, שמות פרק כ' פסוק ט"ז:
ד"ה לבעבור נסות: לגדל אתכם בעולם, שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם.
למי ממפרשינו כאן קרוב רש"י בפירושו שם, ולמה לא פירש רש"י גם כאן את הניסיון בדרך זו?
4. מדוע לא פירש הרמב"ן את הניסיון כאן, כשם שפירשו בשמות פרק כ' פסוק י"ז:
לבעבור נסות אתכם: ...ועל דעתי הוא ניסיון ממש. יאמר, הנה רצה האלהים לנסותכם התשמרו מצוותיו, כי הוציא מלבכם כל ספק, ומעתה יראה הישכם אוהבים אותו, ואם תחפצו בו ובמצוותיו. וכן כל לשון ניסיון בחינה, "ללכת באלה כי לא ניסיתי" (ש"א י"ז ל"ט), לא בחנתי נפשי מעולם ללכת בהם. וייתכן שיהיה הניסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו, ופעם ייטיב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד, כעניין שאמרו חכמים (שמו"ר ל"א כ'): אשרי אדם שעומד בנסיוניו, שאין לך בריה שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותה - העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים, העני מנסה אותו אם יוכל לקבל ייסורין וכו'. ולכך אמר הכתוב, הטיב לכם האלהים להראותכם את כבודו, אשר לא עשה כן לכל גוי, לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם להיות לו לעם נחלה, כעניין שאמר "הלה' תגמלו זאת" (דברים ל"ב ו')...