| א. השוואת מפרשים |
"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם...
וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי..."
then ye shall drive out all the inhabitants of the land from before you, and destroy all their figured stones, and destroy all their molten images, and demolish all their high places.
רש"י, פסוק נ"ב:
ד"ה והורשתם: וגירשתם.
ד"ה והורשתם: וגירשתם.
ד"ה והורשתם את הארץ: והורשתם אותה מיושביה, ואז "וישבתם בה", תוכלו להתקיים בה, ואם לאו -לא תוכלו להתקיים בה.
והורשתם את הארץ (lit., ye shall drive out the land) — this means: and you shall dispossess it of its inhabitants, and then, וישבתם בה YOU WILL DWELL IN IT — i.e., you will be able to remain in it, but if not, you will not be able to remain in it.
ד"ה יורישנה: כתרגומו יתרכינה, יורישו את הענקים ואת העם אשר בה, ואין לתרגמו יירתינה, אלא במקום יירשנה.
יורשנה — Understand this as the Targum does: “and his seed shall drive it (the population of the land) out” i. e. shall drive out the Anakim and the other people that are in it. — One should not give the rendering ירתינה, “they will possess it”, in the Targum except in place of the Hebrew יִירָשֶׁנָּה (in the Kal, whilst the Hiphil, as here, denotes to drive out).
ד"ה ויורש: כתרגומו ותריך. שתיבת רי"ש משמשת שתי חלוקות לשון ירושה ולשון הורשה, שהוא טירוד ותירוך.
ויורש — Understand this as the Targum does “AND HE DROVE OUT”, for the expression ריש is used in two different meanings, in the sense of ירושה (the Kal), “inheriting”, and in the sense of הורשה (the Hiphil) which denotes driving away and expelling (see Rashi on Numbers 14:24).
ד"ה והורשתם את הארץ וישבתם בה: על דעתי, זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנהּ להם, ולא ימאסו בנחלת ה'. ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתיישב שם, יעברו על מצות ה'. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות ק"י ב') במצות הישיבה בארץ ישראל, ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה. ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים, "בואו ורשו את הארץ" (דברים א' ח'). אבל רש"י פירש, "והורשתם את הארץ", והורשתם אותה מיושביה, אז "וישבתם בה", תוכלו להתקיים בה, ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה, ומה שפירשנו הוא העיקר.
And you shall take possession of the land and settle in it, for I have assigned the land for you to possess: In my opinion, this is a positive commandment. He commands them to settle in the land and inherit it; He gave it to them and they should not abhor Hashem's inheritance. And if it should enter their minds to go and conquer the land of Shinar or the land of Ashur [Assyria] or to settle in some other place, they would be transgressing Hashem's commandment. And our rabbis have stressed (Ketubot 110b) the commandment to settle in the Land of Israel and forbade leaving it; they judged a woman rebellious for not wanting to ascend with her husband to the Land of Israel, and vice-versa for a man. It is from here that this commandment [of settling in the land of Israel] has been commanded to us, as this verse is a positive commandment. It is a commandment that recurs in many places [in the Torah]; e.g., "go in and possess the land" (Deuteronomy 1:8). Rashi, however, interprets "And you shall take possession of the land" to mean that you shall take possession of it from those who have settled it, and then you will settle in it and be able to survive in it; and if you don't, you wouldn't be able to survive in it (Rashi on Numbers 33:53). But what we interpret is the central point of the verse.
רמב"ן, בהשגותיו לספר המצוות להרמב"ם בסוף מצוות עשה:
מצוות שלא מנה אותן הרב (הרמב"ם) ממצוות עשה כפי דעת הרמב"ן:
מצוה ד': שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרוֹ "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם". ופירט אותה להם במצוה הזו כולה בגבוליה ומצריה, כמו שאמר (דברים א' ז') "ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים..." שלא יניחו ממנה מקום. והראייה שזו מצווה – אמרוֹ יתעלה בעניין המרגלים: (דברים א' כ"א) "עלה רש כאשר דיבר ה' לך אל תירא ואל תחת". ואמרוֹ עוד (דברים ט' כ"ג): "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם" וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה כתוב (דברים ט' כ"ג): "ותמרו את פי ה'... ולא שמעתם בקולו" – הוראה שהוא מצוה – לא ייעוד והבטחה... ואומר אני, כי המצוה חכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו (כתובות ק"י): כל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהי בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר (שמואל א' כ"ו י"ט): "כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים"*, וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה חז"ל – הכל הוא ממצות עשה שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה, אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל אחד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי (ראה י"ב כ"ט): מעשה בר' יהודה בן בתירא ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטוס (מקום בחו"ל), וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: "וירשת אותם וישבת בארצם" – וחזרו ובאו למקומם, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
מצוה ד': שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרוֹ "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם". ופירט אותה להם במצוה הזו כולה בגבוליה ומצריה, כמו שאמר (דברים א' ז') "ובואו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים..." שלא יניחו ממנה מקום. והראייה שזו מצווה – אמרוֹ יתעלה בעניין המרגלים: (דברים א' כ"א) "עלה רש כאשר דיבר ה' לך אל תירא ואל תחת". ואמרוֹ עוד (דברים ט' כ"ג): "ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם" וכאשר לא אבו לעלות במאמר הזה כתוב (דברים ט' כ"ג): "ותמרו את פי ה'... ולא שמעתם בקולו" – הוראה שהוא מצוה – לא ייעוד והבטחה... ואומר אני, כי המצוה חכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו (כתובות ק"י): כל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהי בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר (שמואל א' כ"ו י"ט): "כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים"*, וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה חז"ל – הכל הוא ממצות עשה שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה, אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל אחד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה. ולשון ספרי (ראה י"ב כ"ט): מעשה בר' יהודה בן בתירא ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטוס (מקום בחו"ל), וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: "וירשת אותם וישבת בארצם" – וחזרו ובאו למקומם, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
ד"ה והורשתם את הארץ: כאשר תבערו יושבי הארץ, אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם, שאם לא תבערו אותם, אף על פי שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם.
והורשתם את הארץ, when you will wipe out the present inhabitants of that land your children will thereby acquire the right to treat it as their ancestral heritage. If you fail to drive out or wipe out the local population, the land will not become your heritage even though you have conquered it.
1. מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש המילה "והורשתם"?
2. מה ביניהם בפירוש המבנה התחבירי של פסוק נ"ג?
*
3. מה הן מעלותיו ומגרעותיו של כל אחד משני הפירושים?
4. מה הקושי העומד בפני הספורנו?
5. במה שונה ספורנו משני המפרשים הנ"ל?
**
6. מהי חולשת פירושו?
(הערה: לשון הגמרא בכתובות ק"י ב' שונה במקצת מזו המובאת בדברי הרמב"ן, עיין בגמרא:
תנו רבנן: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה למי שאין לו אלוה, שנאמר - "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים).
תנו רבנן: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה למי שאין לו אלוה, שנאמר - "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים).
| ב. "והורשתם את הארץ" |
"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ"
And ye shall drive out the inhabitants of the land, and dwell therein; for unto you have I given the land to possess it.
תרגום אונקלוס:
ותתרשון ית יתבי אכעא.
ותתרשון ית יתבי אכעא.
"וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ"
And in the seven years of plenty the earth brought forth in heaps.
תרגום אונקלוס:
וכנשו דיירי ארעא.
וכנשו דיירי ארעא.
כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה).
ותעש הארץ AND THE EARTH BROUGHT FORTH — understand it as the Targum does: the inhabitants of the land gathered. Still the word ותעש does not really lose its meaning of “doing” or “making”.
בראשית פרק מ"א פסוק נ"ז:
"וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ "
"וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ "
תרגום אונקלוס:
וכל דיירי ארץ אתו.
וכל דיירי ארץ אתו.
1. מדוע מתרגם אונקלוס כאן "את הארץ" – יושבי הארץ?
האם סובר רש"י כאן כמוהו?
רש"י:
והורשתם אותה מיושביה, ואז "וישבתם בה", תוכלו להתקיים בה, ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה.
והורשתם אותה מיושביה, ואז "וישבתם בה", תוכלו להתקיים בה, ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה.
ד"ה אריק חרבי: אשלוף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק, נופל בו לשון הרקה, כמו (בראשית מ"ב ל"ה) "מריקים שקיהם", (ירמיה מ"ח י"ב) "וכליו יריקו". ואם תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא, אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין, ולדחוק ולפרש "אריק חרבי", כלשון (בראשית י"ד י"ד) "וירק את חניכיו" - אזדיין בחרבי, מצינו הלשון מוסב אף על היוצא (שיר השירים א' ג') "שמן תורק", (ירמיהו מ"ח י"א) "ולא הורק מכלי אל כלי", לא הורק הכלי אין כתיב כאן, אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין. וכן (יחזקאל כ"ח ז') "והריקו חרבותם על יפי חכמתך", דחירם.
נפשי MY SOUL — my spirit, my desire. Do not be puzzled at a word, that expresses an idea usually expressed by two, viz., תמלאמו for תִּמָּלֵא מֵהֶם, for there are many examples of this way of speaking; e. g., (Judges 1:15) “the south country נְתַתָּנִי”, which is the same as נָתַתָּ לִי, “thou hast given to me”; (Genesis 37:4) “And they were not able דַּבְּרוֹ peaceably”, which is the same as דַּבֵּר עִמּוֹ “to speak with him”; (Jeremiah 10:20) “My children יְצָאוּנִי which is the same as יָצְאוּ מִמֶּנִי “have gone away from me”; (Job. 31:37) “the number of my steps אַגִידֶנּוּ which is the same as אַגִּיד לוֹ “I would declare unto him”. Similarly here: תמלאמו means תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם “my soul shall be filled with them”.
| ג. "והתנחלתם את הארץ" |
"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ"
And ye shall inherit the land by lot according to your families—to the more ye shall give the more inheritance, and to the fewer thou shalt give the less inheritance; wheresoever the lot falleth to any man, that shall be his; according to the tribes of your fathers shall ye inherit.
ד"ה והתנחלתם: כמו "והתאויתם" (להלן ל"ד י') והפעול הארץ.
מה קשה לו, ולשם מה יביא פרק ל"ד פסוק י'?
| ד. "והיה אשר תותירו..." |
"וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם"
But if ye will not drive out the inhabitants of the land from before you, then shall those that ye let remain of them be as thorns in your eyes, and as pricks in your sides, and they shall harass you in the land wherein ye dwell.
ד"ה והיה אשר תותירו: יהיו לכם לרעה.
ד"ה לשכים: המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שיכיא.
ד"ה ולצנינים: פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים, הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא.
ד"ה וצררו אתכם: כתרגומו.
והיה אשר תותירו מהם THEN IT SHALL COME TO PASS THAT THOSE WHOM YE LEAVE OF THEM shall be a misfortune for you. לשכים AS שכים IN YOUR EYES — as pins which prick out your eyes: the Targum translation of יתדות pins or pegs, is שיכיא (cf. e. g., Exodus 27:19). ולצנינים — The lexicographers explain it in the sense of a hedge of thorns (צנינים is another form of צנים) so that the meaning here is: they will become as something which hedges you in, enclosing and imprisoning you in order that none can go forth nor come in (cf. Rashi on Joshua 23:13) (The meaning is they will hedge you in on all sides בצדיכם. וצררו אתכם — Understand this as the Targum does: (“and they will distress you”).
ד"ה לשכים: ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שכים.
1. מה קשה לרש"י בד"ה והיה אשר תותירו?
2. הרמב"ן מסכים לכאורה עם פירוש רש"י כאן. מה הוא מוסיף עליו? במה שונה ממנו כאן?
**
3. בעל דברי דוד, מקשה על דברי רש"י:
ד"ה וצררו: מה תיקן בזה, והרי גם בפרשת פנחס כ"ה י"ז כתיב "כי צוררים הם לכם" ותרגומו כמו כאן, ולא הביאו רש"י?
ד"ה וצררו: מה תיקן בזה, והרי גם בפרשת פנחס כ"ה י"ז כתיב "כי צוררים הם לכם" ותרגומו כמו כאן, ולא הביאו רש"י?
ענה לקושייתו!