פרשת נשא תש"ה - מפקד בני גרשון
א. שאלות מבנה וסגנון
"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן"
’Take the sum of the sons of Gershon also, by their fathers’houses, by their families;
למה נמנה גרשון במניין זה אחרי קהת (פרק ד' פסוק ב') ולא נמנו לפי גילם, כמו שנמנו במניין ראשון פרק ג' פסוקים ט"ו-כ': 1. גרשון 2. קהת 3. מררי?
"נָשֹׂא..."
’Take the sum of the sons of Gershon also, by their fathers’houses, by their families;
למה נאמר במניין זה "נשא" בבני קהת (פרק ד' פסוק ב') וכן בבני גרשון ולא נאמר "פקד" כמו שנאמר במניין בני לוי הראשון, פרק ג' פסוק ט"ו:
פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם
’Take the sum of the sons of Gershon also, by their fathers’houses, by their families;
ולמה בבני מררי שוב לא נאמר "נשא" אלא (פסוק כ"ט)
בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם?
As for the sons of Merari, thou shalt number them by their families, by their fathers’houses;
למה בבני גרשון ומררי נאמר
"לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"
from thirty years old and upward until fifty years old shalt thou number them: all that enter in to wait upon the service, to do service in the tent of meeting.
"לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד"
from thirty years old and upward even unto fifty years old shalt thou number them, every one that entereth upon the service, to do the work of the tent of meeting.
ולא כמו שנאמר בבני קהת
"לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"?
from thirty years old and upward even until fifty years old, all that enter upon the service, to do work in the tent of meeting.
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה נשא את ראש בני גרשון: כמו שציויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה.
נשא את ראש בני גרשון גם הם TAKE ALSO THE SUM OF THE SONS OF GERSHON - "also" implies: even as I have commanded you regarding the sons of Kohath; i.e. to see how many of them have already reached the age to be included amongst those fit for service.
מה מתרץ רש"י בדבריו עד "בני קהת"? והלוא ברור שפסוקנו משווה במילת "גם" את מניין בני גרשון למניין בני קהת?
**
מה ראה להוסיף את המילים "לראות כמה יש" ומה תיקן בדבריו?
ד"ה נשא: מנה מהם את הראויין לעבודת משא, והם מבן שלושים ועד בן חמשים שנה, והפחות משלושים לא נתמלא כוחו. מכאן אמרו: בן שלושים לכוח, והיותר על בן חמשים כוחו מכחיש מעתה.
נשא את ראש וגו׳ TAKE THE SUM OF [THE SONS OF KOHATH] — Count those that are fit among them for the service of carrying, and these are the men from thirty to fifty years, for a person less than thirty has not yet attained his full strength, — hence they (the Rabbis) said (Avot 5:21) “a man of thirty has reached the age when he enters into full strength”, — as for one who is older than fifty, his strength gradually diminishes from then.
ד"ה את יריעות המשכן: עשר תחתונות.
את יריעת המשכן THE CURTAINS OF THE TABERNACLE — the ten lower ones,
מה קשה לו, ומדוע לא תירץ כראב"ע:
ד"ה ומכסה התחש: אחז הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר מכסה עורות אלים?
ד"ה אשר על המשכן: כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחושת סביב.
אשר על המשכן [AND THE HANGINGS OF THE ENCLOSURE, AND THE SCREEN FOR THE ENTRANCE OF THE GATE OF THE ENCLOSURE] WHICH ARE על המשכן — that is to say, the hangings and the screen of the court which together screen and shelter the Tabernacle and the copper altar on all sides.
מה קשה לו?
ד"ה את כל אשר יעשה להם: כתרגומו ית כל דיתמסר להון, לבני גרשון.
ואת כל אשר יעשה להם — Understand this as the Targum does; “and everything that is handed over to them” — i.e. to the sons of Gershon.
*
לשם מה הביא את תרגום אונקלוס?
ועיין ראב"ע:
לכלי העבודה או למשכן ולמזבח.
כתרגומו ית כל דיתמסר להון, לבני גרשון, לשון רש"י. ואם כן יהיה 'יעשה' כמו "ואיש במעון ומעשהו בכרמל" (שמואל א' כ"ה ב'), נכסיו אשר הוא עושה בהן. והנכון יותר, "כל אשר יעשה להם" למשכן ולמזבח, כי כלים רבים להם.
ד"ה על פי אהרן ובניו: ואיזה מהבנים ממונה עליהם? - ביד איתמר בן אהרן הכהן.
על פי אהרן ובניו AT THE APPOINTMENT OF AARON AND HIS SONS [SHALL BE ALL THE SERVICE OF THE SONS OF THE GERSHONITES] — and which of his sons shall be appointed over them? Everything was (v. 28) “under the hand of Ithamar the son of Aaron the priest”.
מה קשה לו?
הרא"ם, הוסיף לדברי רש"י אלה:
כמו (בראשית מ"ו כ"ג) "ובני דן חושים", וכמו (במדבר כ"ו ח') "ובני פלוא אליאב".
מה הסביר על ידי שני פסוקים אלה?
ג. "ולמשא"
"זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא"
This is the service of the families of the Gershonites, in serving and in bearing burdens:
ד"ה ולמשא: שם הפועל, וכמוהו "ולמסע את המחנות" (להלן י' ב') כי משקלי שמות הפעלים משתנים.
1. מה קשה לו?
2. לשם מה נעזר בבמדבר פרק י' פסוק ב'?
3. מה מובן ההערה הדקדוקית בסוף דבריו "כי משקלי שמות הפעלים משתנים", ולשם מה הביאה?
ד. "ויהיו פקודיהם..."
"וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים"
even those that were numbered of them, were eight thousand and five hundred and fourscore.
ויהיו פקודיהם... זו היא שאמרו: מנאם בפרט - מנאם בכלל (= מנה קהת גרשון מררי כל אחד בפני עצמו, ואחר כך כולם יחד), כאדם שיש לו חפצים נאים ומשובחין וחביבין עליו ביותר, מונה אותם בפרט וחוזר ומונה אותם בכלל, מתוך ששמח בריבוי מניינם.
1. והלוא כל השבטים מנאם בפרט ומנאם בכלל (במדבר פרק א')?!
2. למה לא נדרש מדרש זה על מניין הלויים הראשון בבמדבר פרק ג' פסוקים כ"ב, כ"ח, ל"ד, ל"ט? והלוא גם שם מנאם בפרט ומנאם בכלל?
3. התזכור עוד מקומות בתורה, שבהם נדרש מניין ישראל כסימן לחיבתם לפני המקום?