| א. "...אין לו דמים" |
"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים"
If a thief be found breaking in, and be smitten so that he dieth, there shall be no bloodguiltiness for him.
אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך תורה: אם בא להרגך, השכם להרגו, וזה להרגך בא, שהרי יודע הוא, שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק, לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו - יהרגנו.
אין לו דמים THERE SHALL NO GUILT OF BLOOD BE INCURRED FOR HIM — This is not regarded as a murder; it is as though he (the thief) has been dead from the beginning of his criminal act (אין לו דמים is taken to mean: he, the thief, had no blood — no vitality). Here the Torah teaches you the rule: “If one comes with the intention of killing you, be quick and kill him”. — And this burglar actually came with the intention of killing you, for he knew full well that no one can hold himself in check, looking on whilst people are stealing his property before his eyes and doing nothing. He (the thief) therefore obviously came with this purpose in view — that in case the owner of the property would resist him, he would kill him (Sanhedrin 72a).
ופירוש אין לו דמים אין על הורגו שפיכות דמים. ויש לתמוה מן המפרשים דמים חיים. אם כן מה הוא "איש דמים" (שמואל ב' ט"ו ח'), "דמיו בו" (ויקרא כ' ט').
מה ביניהם בפירוש "אין לו דמים"?
א. למי מוסבת המילה "לו", לדעת כל אחד מהם?
ב. מה פירוש המילה "דמים", לדעת כל אחד מהם?
2. מה היא ראייתו של ראב"ע מן הפסוקים ויקרא כ' ט', שמואל ב' ט"ו ח'?
3. מה הן מעלותיו של כל אחד מן הפירושים הנ"ל?
4. דברים י״ט:י׳
"וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים"?
that innocent blood be not shed in the midst of thy land, which the LORD thy God giveth thee for an inheritance, and so blood be upon thee.
5. (ליודעי גרמנית: בעקבות מי משניהם הלכו המתרגמים? רמבמ"ן; הירש; בובר-רוזנצוויג: זא איזט זיינעט-וועגען קיינע בלוטשולד).
| ב. "אם במחתרת..." |
הבא במחתרת בין ביום בין בלילה – אין לו דמים, אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם פטורין. ורשות יש לכול להרגו... שנאמר "אין לו דמים". ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גנו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה. ולמה נאמר "במחתרת"? לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה. ומפני מה התירה תורה דמו של גנב, אף על פי שבא על עסקי ממון? לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית לפניו ומנעו – יהרגנו. ונמצא זה הנכנס לבית חברו לגנוב כרודף אחר חברו להרגו, ולפיכך ייהרג... היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על עסקי ממון – אסור להורגו; ואם הרגו, הרי זה הורג נפש, שנאמר "אם זרחה השמש עליו" – אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך, אל תהרגהו. לפיכך אם הבא במחתרת על בנו, אינו נהרג שוודאי שאינו הורגו, אבל הבן הבא על אביו נהרג.
השגת הראב"ד:
"לבוא במחתרת בלילה". אמר אברהם: איני נמנע מלכתוב את דעתי, שנראה לי שאף על פי שדרשו חכמים "אם זרחה עליו השמש" דרך משל – אם ברור לך כשמש שלא בא על עסקי נפשות וכו', אף על פי כן אינו יוצא מידי פשוטו: ביום אינו רשאי להרגו, שאין גנב בא ביום אלא אם יכול להשמיט – שומט ובורח, ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להורגו אלא גנב בלילה, מפני שהגנב יודע שבעל הבית בבית, או בא להרוג או ליהרג; אבל גנב ביום – אין בעל הבית מצוי, ושמוטא בעלמא הוא. ובחיי ראשי כל מבין די לו בזה.
"לבוא במחתרת בלילה". אמר אברהם: איני נמנע מלכתוב את דעתי, שנראה לי שאף על פי שדרשו חכמים "אם זרחה עליו השמש" דרך משל – אם ברור לך כשמש שלא בא על עסקי נפשות וכו', אף על פי כן אינו יוצא מידי פשוטו: ביום אינו רשאי להרגו, שאין גנב בא ביום אלא אם יכול להשמיט – שומט ובורח, ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להורגו אלא גנב בלילה, מפני שהגנב יודע שבעל הבית בבית, או בא להרוג או ליהרג; אבל גנב ביום – אין בעל הבית מצוי, ושמוטא בעלמא הוא. ובחיי ראשי כל מבין די לו בזה.
1. מה המחלוקת שביניהם, ומה ההבדל העקרוני שביניהם?
2. מה הם נימוקי הראב"ד?
3. מי ממפרשינו הולך בעקבות הראב"ד?
| ג. "אם זרחה השמש עליו..." |
"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"
If the sun be risen upon him, there shall be bloodguiltiness for him—he shall make restitution; if he have nothing, then he shall be sold for his theft.
מכילתא קל"ב ב':
אם זרחה השמש עליו – וכי השמש עליו בלבד זרחה, והלוא על כל העולם כולו זרחה? אלא מה שמש שלום בעולם, אף זה, אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו – הרי זה חייב.
אם זרחה השמש עליו – וכי השמש עליו בלבד זרחה, והלוא על כל העולם כולו זרחה? אלא מה שמש שלום בעולם, אף זה, אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו – הרי זה חייב.
...אם זרחה השמש עליו – וכי השמש עליו בלבד זרחה, אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך – הרגהו, ואם לאו אל תהרגהו...
§ Apropos a burglar who breaks into a house, the Sages taught in a baraita: The verses state: “If a burglar is found breaking in, and is smitten and dies, there shall not be blood shed on his account. If the sun is risen upon him, there shall be blood shed on his account” (Exodus 22:1–2). A question may be raised: But did the sun rise only upon him? Rather, these words must be understood in a metaphoric sense: If the matter is as clear to you as the sun that the burglar is not coming to you in peace, but rather his intention is to kill you, arise and kill him first. But if you are not sure about his intentions, do not kill him.
1. מה ההבדל בין המכילתא ובין הגמרא בפירוש פסוקנו?
**
ד"ה אם זרחה השמש עליו: אין זה אלא כמן משל: אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך, כשמש הזה שהוא שלום בעולם, כך פשוט לך שאינו בא להרוג, אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו, כגון אב החותר לגנוב ממון הבן, בידוע שרחמי האב על הבן, ואינו בא על עסקי נפשות.
**
אם זרחה השמש עליו IF THE SUN SHONE UPON HIM — This is only a metaphorical expression signifying: if the fact is clear to you that he is peaceably disposed towards you. The simile is: just as the sun brings peace (happiness) to the world so if it is evident to you that he did not come with the intention of killing, even if the owner of the property would resist him (Sanhedrin 72a), as, for instance, when a father breaks in to steal the money of his son, for it is certain that the father cherishes feelings of pity for his child and the matter of taking human life is not in his thoughts at all, — then
לדברי רש"י אלה כתב הגור אריה:
...אמנם, לפי הדקדוק, יותר נכונים דברי חכמים בתלמוד, כי אם נפרש כפי המכילתא, "אם יש לו שלום עמך כפי השמש שהיא שלום בעולם", דבר זה לא נמצא בשום מקום, שהשמש היא שלום בעולם, ואין דרך הכתוב ליקח משל אלא דבר שהוא פשוט...
...אמנם, לפי הדקדוק, יותר נכונים דברי חכמים בתלמוד, כי אם נפרש כפי המכילתא, "אם יש לו שלום עמך כפי השמש שהיא שלום בעולם", דבר זה לא נמצא בשום מקום, שהשמש היא שלום בעולם, ואין דרך הכתוב ליקח משל אלא דבר שהוא פשוט...
נסה לבאר מה ראה רש"י בכל זאת לבכר את דברי המכילתא ולפרש את פסוקנו בעקבותיה?
3. בעקבות מי פירש הרמבמ"ן:
מה שמש שלום בעולם (ובעת שתזרח יש שלום בין הבריות, ואין דרך הגנבים לבוא על עסקי נפשות) אף זה, אם ידוע, וברור הדבר כשמש, שבשלום עמו – ולא בא להרוג, כגון האב הבא במחתרת על בנו, וכיוצא בו, שאינו בא על עסקי נפשות, כי אם לגנוב – והורגו, הרי זה חייב?
מה שמש שלום בעולם (ובעת שתזרח יש שלום בין הבריות, ואין דרך הגנבים לבוא על עסקי נפשות) אף זה, אם ידוע, וברור הדבר כשמש, שבשלום עמו – ולא בא להרוג, כגון האב הבא במחתרת על בנו, וכיוצא בו, שאינו בא על עסקי נפשות, כי אם לגנוב – והורגו, הרי זה חייב?
| ד. "חיים" |
"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם"
If the theft be found in his hand alive, whether it be ox, or ass, or sheep, he shall pay double.
ד"ה חיים שנים ישלם: ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים.
חיים שנים ישלם means, two living animals (חיים שנים) shall he pay and he shall not give dead animals in payment (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:3:4) — but either living animals or the value of living animals.
ד"ה חיים: שלא טבחו, אז שניים ישלם ולא ארבעה וחמשה.
חיים, he had not slaughtered it preparatory to consuming it; then שנים ישלם, he pays only double its market value as restitution and not four or five times its value.
1. מה ביניהם?
**
2. מהו הסעד הלשוני בפסוק לפירוש חז"ל המובא ברש"י?