| א. שאלות מבנה |
למבנה הפרשה מקשה אברבנאל:
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות, וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה, כמו שנזכר בהגדת פסח באח"ב – התחלתו במכת הברד, ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות, וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה, כמו שנזכר בהגדת פסח באח"ב – התחלתו במכת הברד, ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?
נסה לענות על שאלתו.
| ב. "ויבוא משה" |
למבנה הפרשה מעיר חזקוני, פסוק ג':
ד"ה ויבוא משה: כה אמר ה': כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמרן הקדוש ברוך הוא, כגון מכת הארבה וכגון (י"א ד') "כחצות הלילה" וכגון (ל"ב כ"ז) "שימו איש חרבו על ירכו"... וכן הרבה... ועל זה נאמר "מקים דבר עבדו".
ד"ה ויבוא משה: כה אמר ה': כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמרן הקדוש ברוך הוא, כגון מכת הארבה וכגון (י"א ד') "כחצות הלילה" וכגון (ל"ב כ"ז) "שימו איש חרבו על ירכו"... וכן הרבה... ועל זה נאמר "מקים דבר עבדו".
'כה אמר ה, ”thus has the Lord said, etc.;” other prophecies which have been introduced with this introductory phrase are numerous, as are commandments (in the future) which have been introduced with the introductory: “thus the Lord has said.” The author cites: Exodus 11,5; 32,27; Numbers 19,2; Numbers 30,2 as well as reminding us that in the Books of the prophets, especially Isaiah and Ezekiel, this formula is used frequently. It happens several times that what was predicted has not later on in the text been spelled out as having happened; [one of the reasons is that when the prophecy is a warning of something unpleasant it need not be fulfilled if the circumstances changed. Ed.] At any rate, in this case it was important for G-d to show Pharaoh that a prophecy by Moses would be fulfilled, because Moses, G-d’s spokesman, had said that it would. This is what Isaiah 44 26 had in mind when he said that G-d fulfills promises or threats made by His servants. (Compare our author on Exodus 11,4)
1. מה התמיהה שתמה החזקוני, וכיצד הוא מתרצה?
ד"ה ואביכן התל: זה היה אמת, ואם לא סיפרו הכתוב מתחילה, וכן אמר לו "ותחלף את משכורתי עשרת מונים" (להלן פסוק מ"א), וכזה במקומות רבים בתורה. ובפרשה הזאת למעלה לא סיפר שנתנה לאה את הדודאים לרחל.
| ג. "..כי אני הכבדתי" |
"בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי"
And the LORD said unto Moses: ‘Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them;
אברבנאל, מקשה:
הנה פעמים אחדות ציוהו יתברך "בוא אל פרעה" לעניין המכות, ולא הוצרך לתת לו טעם "כי אני הכבדתי... למען שִתי... למען תספר..." כמו שתיארו במכת הצפרדעים ובמכת הדבר, שבאו שתיהן בלשון "בוא אל פרעה" ולא נזכר מהן מה שנאמר כאן.
הנה פעמים אחדות ציוהו יתברך "בוא אל פרעה" לעניין המכות, ולא הוצרך לתת לו טעם "כי אני הכבדתי... למען שִתי... למען תספר..." כמו שתיארו במכת הצפרדעים ובמכת הדבר, שבאו שתיהן בלשון "בוא אל פרעה" ולא נזכר מהן מה שנאמר כאן.
ד"ה בוא אל פרעה: אף על פי שאמר משה: ידעתי כי טרם תיראון, חשב שאף על פי שלא ייכנע לאל יתברך מיראת גודלו, מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות. וזה חשב כאשר ראה שמכוח המכה אמר: ה' צדיק. אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע, חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק, כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע. ולכן אמר לו ה' יתברך: אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו, הנה אנכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים, כדי שישוב איזה מהם בתשובה, ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גודלי וטובי. לפיכך ההתראה ראויה, אף על פי שלא ישמע פרעה.
כי אני הכבדתי, even though Moses had said; “I know that you do not yet relate with awe and reverence to G’d,” (9,30) he thought that even if he does not humble himself to G’d because of G’d’s greatness, at least he should do what G’d says seeing that he has no choice, and can no longer withstand the cumulative effect of the plagues. He had arrived at this conclusion when he noted the words ה' הצדיק, “the Lord is the Just One.” However, when he found out that all these pious words notwithstanding Pharaoh continued to oppose G’d’s will in spite of the fact that he found it impossible to cope with the plagues, Moses had come to the conclusion that warning Pharaoh of an impending plague was an exercise in futility. This is why G’d had to tell him at this stage that already during the sixth plague (9,12) He had stiffened Pharaoh’s heart so that ordinary rules of psychology could no longer be applied to this man. The purpose was to enable G’d to demonstrate more miracles so that maybe some Egyptians would be moved by what they experienced to become penitents. If so, the Israelites in the future would be able to tell their children of the greatness of G’d’s miracles. This in turn would convince mankind that G’d loved His creatures and was very patient with them, giving them opportunities to mend their ways. This is why the warning to Pharaoh was in place although it would prove ineffectual. G’d’s plan was
**
2. התוכל לענות על שאלה זו בדרך אחרת?
| ד. מכת חושך |
במה שונה מכת החושך במהותה מחמש המכות הקודמות לה?
(והשווה: ישעיה פרק י"ג פסוקים י'-י"א':
"כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ. וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל"
"כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ. וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל"
"הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה' לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם ה' וְלֹא אוֹר וְאָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ"
Woe unto you that desire the day of the LORD! Wherefore would ye have the day of the LORD? It is darkness, and not light.
"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר"
And it shall come to pass in that day, Saith the Lord GOD, That I will cause the sun to go down at noon, And I will darken the earth in the clear day.
"יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל").
That day is a day of wrath, A day of trouble and distress, A day of wasteness and desolation, A day of darkness and gloominess, A day of clouds and thick darkness,
| ה. "התעללתי במצרים" |
"הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם"
התעללתי means I HAVE MOCKED, as in, (Numbers 22:29) “Because thou hast mocked (התעללת) me”; (I Samuel 6:6) “Indeed, when he mocked (התעולל) them”, which, also, is said in reference to Egypt. It is not an expression denoting doing and action, for were this so it should have written עוללתי, similar to (Lamentations 1:22) “And do (עולל) unto them as thou hast done (עוללת) unto me”, and to (Lamentations 1:12) “which he has done (עולל) unto me”.
שחקתי, כמו (במדבר כ"ב כ"ט) "כי התעללת בי", (שמואל א' ו' ו') "הלוא כאשר התעולל בהם", האמור במצרים. ואינו לשון פועל ומעללים, שאם כן היה לו לכתוב עוללתי, כמו (איכה א' כ"ב) "ועולל למו כאשר עוללת לי", (שם י"ב) "אשר עולל לי".
התעללתי means I HAVE MOCKED, as in, (Numbers 22:29) “Because thou hast mocked (התעללת) me”; (I Samuel 6:6) “Indeed, when he mocked (התעולל) them”, which, also, is said in reference to Egypt. It is not an expression denoting doing and action, for were this so it should have written עוללתי, similar to (Lamentations 1:22) “And do (עולל) unto them as thou hast done (עוללת) unto me”, and to (Lamentations 1:12) “which he has done (עולל) unto me”.
פעולת עלילות.
התעללתי, engaged in actions.
1. מה ההבדל העקרוני ביניהם?
(ליודעי גרמנית: כך תורגם ביטוי זה על ידי שלושת המתרגמים היהודים:
רמבמ"ן:
וואס איך אין מצרים פערריכטעס.
וואס איך אין מצרים פערריכטעס.
רש"ר הירש:
אין וולעלכער וייהע פאן טעטען איך מיך אין מצרים.
אין וולעלכער וייהע פאן טעטען איך מיך אין מצרים.
בובר-רוזנצוויג:
ווי איך מיך אן מצרים אוויסגעווירקט האבע.
ווי איך מיך אן מצרים אוויסגעווירקט האבע.
2. בעקבות מי ממפרשינו הלכו המתרגמים, ומדוע?
3. במה קרובים שני האחרונים ללשון המקרא מן הראשון?)
| ו. "טרם" |
"הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"
And Pharaoh’s servants said unto him: ‘How long shall this man be a snare unto us? let the men go, that they may serve the LORD their God, knowest thou not yet that Egypt is destroyed?’
העוד לא ידעת כי אבדה מצרים.
הטרם תדע means KNOWEST THOU NOT YET that Egypt has perished. (Cf. Rashi on Exodus 9:30.)
ויאמרו פירוש הטרם תדע - הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים.
מה ביניהם בפירוש המילה "טרם"?
והשווה רש"י, בראשית פרק ב' פסוק ה':
ד"ה טרם יהיה בארץ: כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט' ל') "כי טרם תיראון", עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ, כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם.
ד"ה טרם יהיה בארץ: כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט' ל') "כי טרם תיראון", עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ, כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם.
טרם יהיה בארץ WAS NOT YET IN THE EARTH — Wherever טרם occurs in the Scriptures it means “not yet” and does not mean “before”. It cannot be made into a verbal form, saying הטרים as one says הקדים (verbal form of קדם) and this passage proves that this is the meaning and not "before" as well as another (Exodus 9:30), כי טרם תראון “that ye do not yet fear the Lord”. Therefore you must explain this verse also thus: “No plant of the field was yet in the earth” at the time when the creation of the world was completed on the sixth day before man was created, and וכל עשב השדה טרם יצמח means “and every herb of the field had not yet grown”. But as regards the third day of creation about which it is written “The earth brought forth etc.” this does not signify that they came forth above the ground but that they remained at the opening of the ground (i. e. just below the surface) until the sixth day (Chullin 60a).
ד"ה טרם תיראו: עדין לא תיראון. וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, ואינו לשון קודם, כמו (בראשית י"ט ד') "טרם ישכבו", עד לא שכיבו (שם ב' ה') "טרם יצמח", עד לא צמח, אף זה כן הוא, ידעתי כי עדיין אינכם יראים, ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם.
טרם תראון means YE DO NOT YET FEAR. Wherever occurs in Scripture it signifies ״not yet”, and does not mean “before”. For example: (Genesis 19:4) טרם ישכבו, which the Targum renders by “whilst yet they had not lain down”; (Genesis 2:5) טרם יצמח which the Targum renders by “not yet sprung forth”. This, too, has the same meaning: I know that ye do not yet fear the Lord, and that as soon as there will be respite you will continue in your moral corruption.
ד"ה ואתה: אמר רבנו שלמה כי "טרם תיראון" כמו לא תיראון. וכמוהו "טרם ישכבו" (בראשית י"ט ד'). וזו המילה איננה נמצאת כאשר חשב. כי לעולם יבוא אחריה העניין. כי אחר "טרם ישכבו" כתוב "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית". והטעם כאשר הייתה עת שכיבתם נסבו על הבית. וככה "טרם יקראו ואני אענה" (ישעיה ס"ה כ"ד), וככה "בטרם יקטירון את החלב" (שמואל א' ב' ט"ז), וככה כל טרם. והנה אין טרם כמו לא. והגאון רב סעדיה ז"ל דבק העניין, וככה פירש: אמר משה לפרעה: אני אתפלל להסיר מכת הברד רק מה שהשחית המשחית.
ד"ה ידעתי: יפה תפש ר' אברהם על דברי רש"י שאין 'טרם' כמו 'לא', אבל הוא כטעם 'קודם'. ופירש כי הכתוב יחסר מלה אחת, טרם זה תיראון, כלומר טרם שאפרוש כפי ויחדלו הקולות והברד אתם יראים את ה', כי בסור המכה תשובו ותמרו. והנכון עוד שנפרש כי ירמוז גם לפעמים הראשונים, יאמר, כבר ידעתי מכם כי בטרם אתם יראים ובאחרית אתם מורדים, כי לעולם טרם סור מכם המכות אתם יראים את ה' כאשר עשיתם בצפרדעים (לעיל ח' ד') ובערוב (שם שם כ"ד), ותשובו ותמרו את פי ה', וכן תעשו לעולם. ומפני זה לא הזהירו עוד בשובו, אבל התפלל עליו בארבה על דעת כדי שיוסיף לחטוא.
| ז. שאלות כלליות |
"יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם"
And he said unto them: ‘So be the LORD with you, as I will let you go, and your little ones; see ye that evil is before your face.
ד"ה ויאמר יהי כן: שאתם אומרים עמכם.
מה קשה לו?
2. מדרש לקח טוב:
מקלל היה, כאדם שאומר לחברו: כך יושיעך המקום, כמו שאני בולע קנה בן מאה אמה, וכמו שאני עולה לרקיע או יורד מדעתי לשאול.
מקלל היה, כאדם שאומר לחברו: כך יושיעך המקום, כמו שאני בולע קנה בן מאה אמה, וכמו שאני עולה לרקיע או יורד מדעתי לשאול.
במה שונה המדרש מן הפירוש הרגיל של הפסוק?
"רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"
And he said unto them: ‘So be the LORD with you, as I will let you go, and your little ones; see ye that evil is before your face.
מה בין רש"י, רמב"ן, רשב"ם וספורנו, ומהי מעלת כל אחד מן הפירושים האלה?
...ומדרש אגדה שמעתי, כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה. וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקדוש ברוך הוא להורגם אמר משה בתפלתו (שמות ל"ב י"ב) "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", זו היא שאמר להם "ראו כי רעה נגד פניכם", מיד (שם י"ד) "ויינחם ה' על הרעה"...
ראו כי רעה נגד פניכם Understand this as the Targum takes it: See, the evil you are about to do wilt turn against yourself. I have heard a Midrashic explanation: There is a certain star the name of which is רעה “Evil”. Pharaoh said to them, “By my astrological art I see that star rising towards you in the wilderness whither you wish to proceed. It is an emblem of blood and slaughter”. Consequently, when Israel sinned by worshipping the calf and the Holy One, blessed be He, intended to slay them, Moses said in his prayer, (Exodus 32:12) “Wherefore should the Egyptians speak and say, He brought them forth together with רעה (i. e. under the influence of the star רעה); this is, indeed, what he (Pharaoh) has already said, “See, the ‘רעה’ is before you”. At once, “the Lord bethought Himself concerning ‘רעה’”, and He changed the blood of which this star was an emblem to the blood of the circumcision because indeed Joshua had them circumcised. This is the meaning of what is said, (Joshua 5:9). “This day have I rolled from off you the reproach of the Egyptians”, for they said to you. “We see blood impending over you in the wilderness. (Yalkut Shimoni on Torah 1:392; cf. also Rashi on Joshua 5:9.)
... ודרך הפשט דעו כי רעה נגד פניכם, עומדת וקרובה לבוא עליכם מאתי, כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח.
אתם חושבים רעה בלבבכם. וזה מוכיח "הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים".
כי רעה נגד פניכם. You have foolish designs in your hearts. The accuracy of this interpretation is reflected by Isaiah 5,21 הוי חכמים בעיניהם ונגד (פניהם) נכונים, “Ah, those who are so wise, in their own opinion, so clever in their own judgment.” Pharaoh was at pains to tell Moses that what he thought was good for the Jews was not good for them at all.
ראו כי אתם הולכים בעסקכם זה אל הרע לכם ותמצאהו. כעניין "הולך למות", "רגליה יורדות מות". וכדבריהם ז"ל "והם רצים לבאר שאת".
ראו כי רעה נגד פניכם. I warn you that what you have in mind will boomerang on you and instead of improving your lot will worsen it. Pharaoh used this expression in a sense similar to Esau rejecting his birthright saying הנה אנכי הולך למות, “I am pursuing a path which will lead to my premature death, anyway” (Genesis 25,32). A similar meaning is Solomon saying in Proverbs 5,5 of the immoral woman: רגליה יורדות מות “her feet go down to death.” Our sages in Berachot 28 described the same thought as והם רצים לבאר שחת.
| ח. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה בוא אל פרעה: והתרה בו.
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה AND THE LORD SAID UNTO MOSES GO IN UNTO PHARAOH and warn him.
מה קשה לו?
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו?
ד"ה וזה החילם: כמו אמרם, עשותם, התחילו הם לעשות.
החלם is infinitive, like אמרם “their speaking”. עשותם “their doing” (i.e. “they speak”, “they do”) — so here: “they begin to do”) (Genesis Rabbah 38:9).
ד"ה הפכי: הופך אני, כמו (מ"ח ה') "עד בואי", (ט"ז י"ג) "אחרי רואי", (ירמיה ל"א י"ט) "מדי דברי בו".
הפכי means I OVERTHROW, just as (48:5) “until I come (בואי) , and (16:13) “after I have seen (רואי)” and (Jeremiah 31:19) “whenever I speak (דברי) of him)”.
ד"ה את עין הארץ: את מראה הארץ.
את עין הארץ means THE COLOUR OF THE GROUND.
למה לא פירשו כתרגום אנוקלוס – את השמש?
ד"ה ולא יוכל: הרואה לראות את הארץ, ולשון קצרה דיבר.
ולא יוכל AND HE — i. e. anyone who is looking — WILL NOT BE ABLE TO SEE THE EARTH; it speaks in (uses) an elliptical expression.
הבא דוגמאות ללשון זו!
ד"ה ואחריו לא יהיה כן: ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר (יואל ב' ב') כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה.
ואחריו לא יהיה כן NEITHER AFTER THEM SHALL BE SUCH — That plague of locusts which happened during the days of Joel of which it is said, (Joel 2:2) “there hath not been ever the like” — which statement teaches us that it was more grievous than that in the days of Moses — was, however, caused by many species of locusts, together, those called ארבה and ילק and חסיל and גזם; but that which happened in the days of Moses consisted of only one species (the ארבה) and any ארבה like that there never was and never will be.
מה קשה לו ומהי חולשת תרוצו? (ועיין הרמב"ן:
הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן. וכתב רש"י: ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו "כמוהו לא נהיה מן העולם" (יואל ב' ב'), למדנו שהיו גדול משל משה. אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה, שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם, אבל של משה שלא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה. וקשה עלי מאמר הרב, שהרי כתוב (תהלים ע"ח מ"ו) "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה", וכתיב (שם ק"ה ל"ד) "אמר ויבוא ארבה וילק ואין מספר". ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל, ושאר המינין של יואל גדולים משל משה. ואלה דברים בטלים. אבל "בכל גבול מצרים" נמשך, "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" שם. וייתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור, לא יהיה שם ארבה גדול, כי דרכו לבוא בשני עצירת המטר, וכאשר הוא מוזכר ביואל (א' כ'). וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו מעת עתרת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבוא וייכנס בגבול מצרים, אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל. בוא וראה, כי בצפרדע אמר (לעיל ח' ה') "רק ביאור תישארנה", ולפיכך נשאר אלתמצח עד עכשיו, אבל בארבה כתיב "לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים", ועל זה נאמר (תהלים ק"ה ב') "שיחו בכל נפלאותיו". עד כאן לשון הרב. ודעתי בפשט הכתוב, כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבוא לפעמים בכל הדורות, ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר כי היה גדול מאוד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגודלו ידעו כי מכת אלהים היא שאין רגילות לבוא כן באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכה מאת אלהים.)
הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן. וכתב רש"י: ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו "כמוהו לא נהיה מן העולם" (יואל ב' ב'), למדנו שהיו גדול משל משה. אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה, שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם, אבל של משה שלא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה. וקשה עלי מאמר הרב, שהרי כתוב (תהלים ע"ח מ"ו) "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה", וכתיב (שם ק"ה ל"ד) "אמר ויבוא ארבה וילק ואין מספר". ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל, ושאר המינין של יואל גדולים משל משה. ואלה דברים בטלים. אבל "בכל גבול מצרים" נמשך, "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" שם. וייתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור, לא יהיה שם ארבה גדול, כי דרכו לבוא בשני עצירת המטר, וכאשר הוא מוזכר ביואל (א' כ'). וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו מעת עתרת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבוא וייכנס בגבול מצרים, אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל. בוא וראה, כי בצפרדע אמר (לעיל ח' ה') "רק ביאור תישארנה", ולפיכך נשאר אלתמצח עד עכשיו, אבל בארבה כתיב "לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים", ועל זה נאמר (תהלים ק"ה ב') "שיחו בכל נפלאותיו". עד כאן לשון הרב. ודעתי בפשט הכתוב, כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבוא לפעמים בכל הדורות, ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר כי היה גדול מאוד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגודלו ידעו כי מכת אלהים היא שאין רגילות לבוא כן באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכה מאת אלהים.)
6) פסוק כ"ד
ד"ה יוצג: יהא מוצג במקומו.
ד"ה יוצג: יהא מוצג במקומו.
ד"ה גם אתה תתן: לא דייך שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך תתן.
גם אתה תתן THOU MUST GIVE ALSO — It will not be enough for you that our cattle will go with us but you will give also of yours.
מה קשה לו? ומה תיקן בפירושו?
ד"ה כן דיברת: יפה דברת ובזמנו דיברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך.
כן דברת signifies RIGHTLY HAST THOU SPOKEN, and in its proper time hast thou spoken; for it is true that I will not see thy face again (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:31; Exodus Rabbah 18:1; cf. also Onkelos).
*
בעל צידה לדרך:
יקשה לי למה לא פירש רש"י: "כתרגומו יאות", כשם שפירש לקמן במדבר כ"ו ז' ד"ה כן בנות צלפחד דוברות – "כתרגומן יאות"?
יקשה לי למה לא פירש רש"י: "כתרגומו יאות", כשם שפירש לקמן במדבר כ"ו ז' ד"ה כן בנות צלפחד דוברות – "כתרגומן יאות"?
נסה לענות!