| א. הוראת המילה "דגל" |
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת"
’The children of Israel shall pitch by their fathers’houses; every man with his own standard, according to the ensigns; a good way off shall they pitch round about the tent of meeting.
ד"ה על דגלו: "דגל" אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם "אות": "איש על דגלו באותות". אבל פירושו – חברה מסודרת... אבל לאחר זמן הושאלה המלה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס.
1. הבא הוכחות מפרשתנו לפירושו את המילה "דגל".
2. הסבר מהו, אם כן, ההבדל בין "דגל" לבין "מחנה"?
**
3. האם מצינו אותה הוראה מושאלת של דגל – נס, כבר בספרי התנ"ך?
| ב. בטעם חלוקת העם לדגלים |
בטעם סידור המחנה לארבעה דגלים נאמרו דעות שונות, והנה שתיים מהן:
איש על דגלו: הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) "ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון". מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל שנאמר (הושע ט') "כענבים במדבר מצאתי ישראל" – כך "ימצאהו בארץ מדבר": מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קיבלו את התורה...
כיון שיצאו ישראל ממצרים וקיבלו את התורה – מהו אומר? (דברים ל"ב) "יסובבנהו, יבוננהו, יצרנהו": "יסובבנהו" – שהקיפן בענני כבוד; "יבוננהו" – שהבינם בדברי תורה; "יצרנהו" – אשרי האזניים ששמעו עד היכן חיבבן, עד היכן שמרן, עד היכן נצרן! כביכול עד "כאישון עינו"! ראה היאך שמרן! היאך נצרן! שאמר אלוקים למשה: משה! אמור להם, שיעשו משכן ביניהם. כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם. ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו. אמר הקב"ה למשה: עשה אותם דגלים לשמי! למה? שהם בני – שנאמר (דברים י"ד): "בנים אתם לה'" והם צבאותי שנאמר (שמות ז'): "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים". וכן הוא אמר: "דגל מחנה יהודה תימנה לצבאותם". ולפי שהם צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי!
ד"ה "לצבאותם": אחר שהוקם המשכן ובאו לנסוע ולכבוש הארץ וה' בראשם במשכנו אשר עמהם, רצה שיתחלקו לדגלים ולצבאות, שידע איש איש את מקומו, ויהיה המחנה מסודר כהוגן, שלא יהיו נראין כעבדים הבורחים, אלא כעם ערוך מלחמה, ולפיכך נמנו גם כן להשלמת הסדר. וצדקו דברי חז"ל: "כשבא להשרות שכינתו ביניהם – מנאם".
1. מהו ההבדל העקרוני בין שניהם בטעם חלוקת העם לדגלים?
2. מה מסומל ב"אישון עינו" לדברי המדרש?
| ג. הדגלים - מדברי המדרשים |
(ב' ב') "איש על דגלו באותות" הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו'): "מי זאת הנשקפה כמו שחר... איומה כנדגלות". קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים "מי זאת הנשקפה כמו שחר... איומה כנדגלות?"
אומרים להם אומות העולם (שיר השירים ז' א'): "שובי שובי השולמית" – הדבקו לנו ואנו עושין אתכם שלטונים, הגמונים, דוכסים, איפרכין (יוונית: ראש עיר או מושל מחוז), אסמרטליטין (שר צבא). "שובי שובי ונחזה בך" – ואין "נחזה" אלא שררה, שכן אמר יתרו למשה (שמות י' ח') "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל... שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים שרי עשרות".
וישראל אומרים: "מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים?" מה גדולה אתם נותנין לנו, שמא "כמחולת המחנים"? שמא יכולים אתם לעשות לנו גדולה כגדולה שעשה לנו האלוקים במדבר? דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים. יכולים אתם לעשות לנו כך? "מה תחזו בשולמית"? מה גדולה אתם נותנים לנו, שמא "כמחולת המחנים" – שמא אתם יכולים ליתן לנו כגדולה שעשה לנו האלוקים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו, ואומר לנו "והיה מחנך קדוש".
אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם, שנאמר (במדבר כ"ד) "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" – אלו הם הדגלים, התחיל אומר: מי יכול ליגע בבני אדם אלה? מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם, שנאמר "שכן לשבטיו".
מכאן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל.
הערה: במדרש שיר השירים רבה פרק ז' לפסוק זה בדברי אומות העולם עוד תוספת זו:
עד מתי אתם מתים על אלוקיכם ומשלימין עצמכם למיתה? (=דורש 'שולמית' משלימין למיתה), שנאמר (שיר השירים א') "עלמות אהבוך" (=עד מות אהבוך). ועד מתי אתם נהרגין עליו? כדכתיב (תהלים מ"ד) "כי עליך הורגנו כל היום". בואו אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין וכו'.
עד מתי אתם מתים על אלוקיכם ומשלימין עצמכם למיתה? (=דורש 'שולמית' משלימין למיתה), שנאמר (שיר השירים א') "עלמות אהבוך" (=עד מות אהבוך). ועד מתי אתם נהרגין עליו? כדכתיב (תהלים מ"ד) "כי עליך הורגנו כל היום". בואו אצלנו ואנו ממנין אתכם דוכסין וכו'.
א. במה רואה המדרש הזה ערכן של "הדגלים"?
ב. הסבר את המושג "גדר" שבסוף דברי המדרש.
ג. מה הקשר שמצא המדרש בין פרקנו לבין שיר השירים ז' א'?
ד. הבא ראיה מדברי בלעם בתורה לאותו הרעיון ששם המדרש בפיו.
2. תנחומא במדבר י"א:
(במדבר ב' ב') "איש על דגלו באותות". זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב' ד') "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה". כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף מרכבות מלאכים, שנאמר (תהלים ס"ח) "רכב אלוקים רבותים אלפי שנאן", והיו עשויים דגלים דגלים, לכך נאמר (שיר השירים ה' י') "דגול מרבבה". כיון שראו אותם ישראל שהיו עשויין דגלים, התחילו מתאוים לדגלים, אמרו: "הלואי שאנו נעשים דגלים כמותן!" לכך נאמר "הביאני אל בית היין" – זה הר-סיני ששם נתנה תורה שנמשלה ליין, שנאמר (משלי ט') "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". הוי אומר: "הביאני אל בית היין" – זה סיני – "ודגלו עלי אהבה" – אמרו: הלואי הוא מגדיל עלי אהבה. וכן הוא אומר (תהלים כ') "נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול, ימלא ה' כל משאלותיך", אמר להם הקב"ה: "התאויתם לדגלים, חייכם הריני עושה משאלותיכם". מיד הקב"ה מראה אהבתו לישראל ואומר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. "איש על דגלו באותות".
(במדבר ב' ב') "איש על דגלו באותות". זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב' ד') "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה". כיון שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב אלף מרכבות מלאכים, שנאמר (תהלים ס"ח) "רכב אלוקים רבותים אלפי שנאן", והיו עשויים דגלים דגלים, לכך נאמר (שיר השירים ה' י') "דגול מרבבה". כיון שראו אותם ישראל שהיו עשויין דגלים, התחילו מתאוים לדגלים, אמרו: "הלואי שאנו נעשים דגלים כמותן!" לכך נאמר "הביאני אל בית היין" – זה הר-סיני ששם נתנה תורה שנמשלה ליין, שנאמר (משלי ט') "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". הוי אומר: "הביאני אל בית היין" – זה סיני – "ודגלו עלי אהבה" – אמרו: הלואי הוא מגדיל עלי אהבה. וכן הוא אומר (תהלים כ') "נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול, ימלא ה' כל משאלותיך", אמר להם הקב"ה: "התאויתם לדגלים, חייכם הריני עושה משאלותיכם". מיד הקב"ה מראה אהבתו לישראל ואומר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. "איש על דגלו באותות".
**
א. מה מסמלים הדגלים לפי מדרש זה?
*
ב. כיצד מפרש (ביתר דיוק: דורש) המדרש מילת "באותות"?
3. תנחומא במדבר י"ב:
"איש על דגלו" – כיצד הם שרויים (א' נ"ג) "הלויים יחנו סביב למשכן העדות"; (ג' ל"ח) "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו" וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון. מכאן אמרו "אשרי לצדיק ואשרי לשכניו". אלו שלשת השבטים שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה. יהודה שנאמר... ביששכר כתיב... ומזבולון... על שהיו שכניו. כולם נעשו בני תורה... ומכאן אמרו: "אוי לרשע אוי לשכניו" (לגבי דגל אחר!)
"איש על דגלו" – כיצד הם שרויים (א' נ"ג) "הלויים יחנו סביב למשכן העדות"; (ג' ל"ח) "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו" וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון. מכאן אמרו "אשרי לצדיק ואשרי לשכניו". אלו שלשת השבטים שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה. יהודה שנאמר... ביששכר כתיב... ומזבולון... על שהיו שכניו. כולם נעשו בני תורה... ומכאן אמרו: "אוי לרשע אוי לשכניו" (לגבי דגל אחר!)
א. מהם הפסוקים המעידים על גדולתם בתורה של שלושת השבטים האלה?
ב. מניין – על פי סידור הדגלים – יש ללמוד "אוי לרשע אוי לשכנו"?
| ד. פירוש מילת "נגד" - שאלות ברש"י |
"מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ"
’The children of Israel shall pitch by their fathers’houses; every man with his own standard, according to the ensigns; a good way off shall they pitch round about the tent of meeting.
"וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"
And when they were departed from Rephidim, and were come to the wilderness of Sinai, they encamped in the wilderness; and there Israel encamped before the mount.
רש"י
, לפסוק שמות י"ט ב':
ד"ה נגד ההר: למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא "נגד" פנים למזרח.
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:2:10), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
רש"י, לפסוקנו:
ד"ה מנגד: מרחוק מיל כמו שנאמר (יהושע ה') "אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה", שיוכלו לבוא בשבת; משה ואהרן ובניו והלויים חונים בסמוך.
ד"ה מנגד: מרחוק מיל כמו שנאמר (יהושע ה') "אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה", שיוכלו לבוא בשבת; משה ואהרן ובניו והלויים חונים בסמוך.
נתקשו כל מפרשי רש"י להבין כיצד יתיישבו דברי רש"י אלה עם אלה. התוכל להסביר שאין ביניהם סתירה?