פרשת כי-תשא תש"כ - שבירת הלוחות
א. בביאור מעשה שבירת הלוחות (1)
"וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר"
And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf and the dancing; and Moses’anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and broke them beneath the mount.
בעל באר יצחק, מקשה:
הנה מעשה שבירת הלוחות נראה זר ומתמיה, וידמה זה מפעולת החימה, ואין לשבר אפילו כלי קל בחמתו, ואף כי דבר קדוש ויקר כזה?
והנה אחדים מן ההסברים שניתנו לפליאה זו:
שמות רבה מ"ג (א) (תהלים ק"ו):
"ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו". ר' שמואל בר-נחמא אמר: בשעה שעשו ישראל אותו מעשה ישב ב"ה עליהם בדין לחייבם, שנאמר "הרף ממני ואשמידם...". בא לחתום גזר דינם, שנאמר (שמות כ"ב) "זובח לאלוהים* יחרם בלתי לה' לבדו". מה עשה משה? נטל את הלוחות מידו של הקב"ה – כדי להשיב חמתו. למה הדבר דומה? לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור, הלך וקלקלה, עם אחר. מה עשה? נטל את כתובתה שנתן לו השר לקדשה וקרעה, אמר: מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש! כך עשה משה: כיון שעשו ישראל אותו מעשה, נטל את הלוחות ושברן. ועוד אמר משה: מוטב נידונין כשוגגין ואל יהיו נידונין כמזידין. כלומר: שאילו היו רואין עונשן לא היו חוטאים.
AND MOSES BESOUGHT THE LORD HIS GOD (32, 11). R. Tanhuma b. Abba began thus: Therefore He said that He would destroy them, had not Moses His chosen stood before him in the breach, to turn back His wrath (ps. 106.23). R. Hama b. Hanina said: The good advocate knows how to present his case clearly before the tribunal. Moses was one of the two advocates that arose to defend Israel and set themselves, as it were against the Holy One, blessed be He. These were Moes and Daniel. That Moses was one we deduce from: ‘Had not Moses His chosen, etc.,’ and that Daniel was the other we infer from: And I set my face unto the Lord God to seek by prayer, etc. (Dan IX, 3). These were the two men who set their face against the Attribute of strict Justice in order to plead for mercy on Israel’s behalf.
אבות דר' נתן פרק ב' משנה ג':
...נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה. כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה עגל, אמר: היאך אני נותן להם את הלוחות, מזקיקני אותם למצוות חמורות ומחייבני אותם מיתה לשמים, שכן כתוב בהם "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"? ...ר' יוסי הגלילי אומר: אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שאמר לשלוחו: צא וקדש לי נערה יפה וחסודה ומעשיה נאין. והלך אותו שליח וקדשה, לאחר שקדשה הלך ומצאה שזינתה תחת אחר. מיד היה דן בעצמו ואמר: אם אני נותן לה כתובה מעכשיו, מחייבה מיתה, אלא אקרע את כתובתה ואפטרנה מאדוניה לעולם. כך היה משה הצדיק דן בעצמו, אמר: היאך אני נותן לישראל את הלוחות הללו? מזקיקני אותה למצוות חמורות ומחייבני אותם מיתה! שכך כתוב (שמות כ"ב, י"ט) "זובח לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו", אלא אשברם ואחזירם למוטב.**והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר (דברים י'): "הלוחות אשר שברת" – יישר כוחך ששברת.
שמות רבה מ"ו (א) (דברים ט' ט"ז):
"וארא והנה חטאתם לה' א-לוהיכם". ראה שאין לישראל עמידה וחיבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות, ואמר לקב"ה: הם חטאו, ואני חטאתי ששברתי הלוחות: אם מוחל אתה להם, אף לי מחול, שנאמר (ל"ב ל"ה): "ועתה אם תשא חטאתם" – כן לחטאתי מחול. ואם אין אתה מוחל להם, אל תמחול לי – אלא "מחני נא מספרך אשר כתבת!"
...He started feeling bad that he broken the tablets, G-d told him: Do not feel bad about the first tablets, for they only contained the ten commandments, however in the second tablets i will give you, that they will have Halcaha Midrash and Agadah, this is what is said: (Job 11): i will tell you hidden wisdom for it shall be double comforting
ד"ה וישלך מידיו את הלוחות (ע"פ גמרא שבת פ"ז ע"א): אמר: ומה פסח שהוא אחד מן המצוות, אמרה תורה (שמות י"ב מ"ג) "כל בן נכר לא יאכל בו"; התורה כולה כאן, וכל ישראל מומרים – ואתננה להם?!
וישלך מידו AND HE CAST [THE TABLETS] OUT OF HIS HAND — He said: “What is the law regarding the Paschal lamb which is only one of the commandments? The Torah states: (Exodus 12:43) “No stranger shall eat thereof”! (cf. Rashi on that verse: a stranger means one who has enstranged himself by his doings from his Father in heaven — an apostate). “But the whole Torah is here (written on the tablets) and all the Israelites are apostates, can I possibly give it (the Torah) to them?!” (Shabbat 87a).
1. מה המשותף שבתשובות שלושת מדרשי החכמים לשאלה דלעיל, ובמה שונות תשובותיהם זו מזו?
2. לדברי אבות דר' נתן מקשים: והלא רק עשרת הדברות בלבד כתובים על הלוחות, ולא הפסוק המובא (שמות כ"ב י"ט)? ישב קושיה זו!
3. במה שונה רש"י מדעת שלושת המקומות שבדברי החכמים דלעיל?
ואחשוב שבמקום המזבח שבנה הוא, עליו השלום, תחת ההר ביום מתן תורה כשכרת ברית בין ה' ובין ישראל, שם השליך את הלוחות ושבר אותן, כמו שקורעין שטר העדות כשנפסל. והנה לא שבר אותם בהר כשנודע לו עוון העגל אלא שברם במחנה, לפי שישראל, אם לא היו רואים את הלוחות ומעשה ה' כי נורא הוא, לא היה להם יגון ואנחה על שבירתם, כי יותר תתפעל הנפש ממה שיראה האדם בעיניו, ממה שישמע מפי המגידים.
עם איזו מארבע הדעות שהובאו לעיל מסכימים דבריו?
* הפירוש: זובח לעבודה זרה, לאותו אלוהים שהוזהרת עליהם, לכך נקוד בקמץ. יחרם – יומת.** בפירוש בנין יהושע לאבות דר' נתן נאמר: עי"ז יחזרו למוטב, שלא יתיאשו מן התשובה על העברה הגדולה, כי יהיו נידונים כפנויה. בעל תורה תמימה, הביא מאמר זה בלשון זו (ולא מצאתי מה מקורו): אלא אשברם ואחזירם למוטב ואחר כך אתן להם לוחות אחרים.
ב. בביאור מעשה שבירת הלוחות (2)
"וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר"
And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf and the dancing; and Moses’anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and broke them beneath the mount.
בעל עקדת יצחק, שער חמישים ושלושה:
ואפשר שראה לעשות כן, כדי להפליג במוסרם ולהראות עגמת נפשם. כמו שאמרו חז"ל (שבת ק"ה): משום ר' יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודת כוכבים, שכך אומנותו של היצר הרע: היום אומר לו: 'עשה כך'! ולמחר אומר לו: 'עשה כך'! עד שאומר לו: 'עבוד עבודת כוכבים' – והולך ועובד. (עיון יעקב [פירוש על עין יעקב]: והטעם שאדם נברא לעשות נחת רוח ליוצרו ולא ליצרו, וזה שעושה דברים הללו, עושה נחת רוח ליצרו ומורת רוח ליוצרו, לכן הוא כאלו עובד עבודה זרה, כי לבסוף יעבוד עבודה זרה ממש). כאשר קרב אליהם ראה את העגל שנאמר לו (=שעליו דבר ה' עמו בהיותו על ההר), כי הוא עגל ממש ולא על דרך כינוי והפלגה, כמו שחשב, וראה גם כן, שקול ענות שהיה שומע, שהוא קול מחוללות שהיו משוררים בחלילים לפניו... וכשראה שלא היו חרדים ולא עצבים על מעשיהם "ויחר אף משה וישלך מידו הלוחות וישבר אותם תחת ההר", כדי שיראו ויכלמו ממעשיהם. וכמה מתאמת זה ממה שאמר במשנה תורה (דברים ט') "ואפן וארד מן ההר... וארא והנה חטאתם לה' א-לוהיכם... ואתפש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם".
ד"ה לוחות כתובים משני עבריהם: ...בא הכתוב לבאר, איך עשה משה כל הגדולות ליקח את העגל ולשרפו באש ולא עמד איש נגדו, והרי את אהרן הכריחו עוד לעשות העגל (ולא יכול היה לעמוד נגדם). אלא משום שמשה התחכם ולא שבר את הלוחות בהיותו בהר, כשאמר לו ה' ממעשה העגל והוחלט אצלו כבר אז לשברם, אלא משום שרצה משה לשבור את לב העם ולהסעיר דעתם בראותם, אשר משה משבר לעיניהם סגולה נפלאה כזו ויהיו נעצבים, עד שלא ימצאו ידיהם למחות על כל מה שעשה... שנשברה לעיניהם סגולה שאין כמוה בעולם...
1. מהי השאלה שאותה מיישבים שניהם, נוסף לשאלת בעל באר יצחק (שאלה א')?
2. במה שונים שני אלה מכל הדעות שהובאו בשאלה א'?
ג. בביאור מעשה שבירת הלוחות (3)
ד"ה וישלך מידיו: כשראה את העגל תשש כוחו ולא היה בו כח, והשליכם רחוק ממנו קצת, שלא יזיק את רגליו בנפלם, כדרך כל משליכי משאות כשאין בהם כח לשאת. וכן ראיתי בפרקים של ר' אליעזר. ועיקר פשוטו כך.
וישלך מידו, when Moses saw the golden calf, he became physically too weak to continue to carry the weight of the Tablets and he threw them as far as possible away from himself so that they would not drop on his feet. This is the way all persons who throw away a burden they carry and which has become too heavy for them, do this. This is the way Pirkey de Rabbi Eliezer explains this verse (chapter 45). This is also the plain meaning of the verse.
ד"ה ואשברם: כי לא עצרתי כח, כמו שפירשתי ב"כי-תשא".
ואשברם, for I had run out of strength to hold on to them. I have explained this on Exodus 32,19.
לא נמנע משה מלשבר אותם, כי חרה לו בראותו המעשה הרע ההוא, ולא יכול להתאפק.
Moshe did not hesitate to shatter the Tablets, for he was so angered when he saw this evil deed, he could not control himself.
1. במה שונים שני אלה מכל הדעות האחרות שהובאו בשאלה א' ובשאלה ב'?
2. במה שונות שתי דעות אלה זו מזו?
3. התוכל להוכיח מלשון הכתוב, איזו מהן נראית בלתי מתאימה לפשט?